שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א נא

איסור וממון איסורא בתר ממונא גריר ומשו"ה לא מהני ס"ס באיסור שיש בו ממון דכיון דלגבי ממון לא מהני ס"ס גם לגבי איסור לא מהני עי"ש ועיין במה שרשמתי לקמן במערכת הסמ"ך אות פ"ו (בד"ה ובממון) וכן מתבאר מדברי הר"ן בחידושיו לסנהדרין ד' ל' ע"א שהבאתי לקמן במערכת הדל"ת אות מ"ה עי"ש

קלב אין משיבין על הקלקלה הכי אמרי' בע"ז יו"ד ע"ב והוא מדרבנן עיין להרב בית יהודה בחיו"ד סי' טו"ב

קלג אמתי לפרש ובמה לחלוק כתב הרב יד מלאכי בסי' שי"א בשם הרב יבין שמועה דדוקא לגבי ר' יהודא נאמר זה הכלל ולא לתנא אחר ובזה ניחא לי ברייתא בב"ק קט"ו ע"ב וסוכה נו"ן ע"א תניא מסננת יש בה משום גילוי אמר ר' נחמיה אמתי וכו' והוא חולק ואין לומר דדוקא במשנה נאמר הכלל ולא בברייתא שכבר הכריח זה הי"מ גדול בסי' ש"ב דגם בברייתא אתמר עי"ש אך לפי האמור ניחא ועיין לקמן במע' הבית אות י"א בס"ד ודוק

קלד אין אדם חוטא ולא לו לעיל אות ל' גבי אין אדם עושה בב"ז רשמתי שם דנחלקו באותה חזקה אם נאמרה גבי אשה ובמאי דקמן לא ראיתי מי שמחלק בין איש לאשה ומפורש יוצא מתשו' הרב מוהרימ"ט ח"א סי' ג' נשתמש בחזקה זו גבי אלמנה כיעי"ש ועיין רמב"ם פ"ב מהל' בכורות דין י"ז ומשמע טעמא דאשתו כגופו הא אשה דעלמא אמרי' אין אדם חוטא וכו' עי"ש

קלה אין אדם חוטא וכו' נר' מתשו' מרן שהביא הרב קהלת יעקב בחלק מדות חכמים אות י"ד דגם בנכרי אמרי' חזקה זו עי"ש וקצת הוכחה לזה מדקי"ל דלא חיישינן בנכרי שמא יחליף בדבר שאין לו ריוח בחליפין עיין ט"ז יו"ד סי' ס"ג סק"ג ולקמן במער' החי"ת אות א רשמתי אי קי"ל כמ"ש הט"ז הנ"ל עי"ש

ואם יש לחלק במדה זו בין עניינים דרבנן לדאורייתא עיין פתח הדביר ח"ג רס"י רע"ו דאין לחלק ואדרבא כל שהאיסור חמור יותר יש לסמוך דאין חוטא ולא לו

קלו אין אדם חוטא וכו' עיין הרשב"א ח"א סי' אלף מ"ז שכ' דמ"ש אין אדם עושה קנוניא על ההקדש דוקא בהקדש אבל בהדיוט חיישינן אף שהוא ש"מ והגם שאמרו הטעם לפי שאין אדם חוטא ולא לו מ"מ דוקא בהקדש וכו' עי"ש ואין להבין מד"ק בהא דאין אדם חוטא וכו' דלא סמכינן עליה אלא בהקדש דחמיר לאינשי ולא להדיוט שהרי ממ"ש בפ"ק דמציעא ד' ה' ובקידושין ס"ג מוכח ודאי דגם גבי הדיוט סמכינן ע"ז ועיין רמב"ם פ"י מהל' גירושין הי"ד אלא נראה כונתו דבדבר שאין שייך לאדם כלל בין בהיותו ש"מ בין בהיותו בריא בהא ודאי אמרי' חזקה זו בהדיוט. אך בדבר שאילו היה בריא היה לחוש דלעצמו מכוין רק שלהיותו ש"מ אנו באים לומר שאינו חוטא להנחיל ליורשים בזה יש חילוק דאם הוא להדיוט חיישי' שמא ישקר שחושש שמא יחזור לבריאותו אבל בהקדש סמכינן אחזקה זו דכיון שהוא ס' אם יגיע הנאה זו לעצמו לא מעייל נפשיה בס' להשטות על ההקדש. ומתשו' הרשב"א הלזו נראה שיש לעמוד ע"ד הרב מ"ץ ח"ב סי' מ"ו ד' צ"ג ע"ד דגם בהדיוט אמרה לחזקה זו דאין אדם חוטא וכו' להיותו ש"מ ע"ש ועיין להרב קהלת יעקב בחלק מדות חכמים אות פ"ו מ"ש ע"ד הרב מוהרשד"ם וק"ל

קלז אין אדם חוטא ולא לו לא אמרי' לגבי אשתו של אדם דאשתו כגופו עיין הרמב"ם בהל' בכורות פ"ב הי"ז

קלח אין שורפין קדשים ביו"ט עיין שבת כ"ד ע"ב ותוס' שם ד"ה לפי מתבאר דלריב"א גם בשמן שריפה איכא איסור תורה בשריפתה ולר"י אינו אלא משום גזרה אטו קדשים ועיין תוס' שם כ"ג ד"ה גזרה דפי' כשי' ר"י דהוא משום גזרה וכ"כ הריטב"א לשבת ד' כ"ד ע"ב ועיין הרמב"ם הל' יו"ט פ"ג ה"ח שכ' דחלה טמאה אין שורפין ביו"ט דלא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה אע"ג דחלה ניתנה להסיק תחת תבשילו כמ"ש בהל' ביכורים וא"כ ה"ה לדידיה גם בשמן שריפה. אלא די"ל דהתם איירי בבא להסיקה רק לצורך הבערתה ולא לצורכו משא"כ במדליק בש"ש ביו"ט כיון דעביד לצורכו והנאתו אפשר דאינו אסור אלא משום גזרת קדשים וכס' ר"י והרב תפארת ישראל פיה"מ בפ"ב דמס' שבת במתני' דולא בש"ש תפס במושלם כס' רי דאינו אלא מגזרת קדשים ועיין שבת כ"ג ע"ב פליגי רבה ור"ח בטעם איסור הדלקה בש"ש ופס' הפוס' כר"ח דתניא כותיה והק' הרב מטה אהרן ד' ש"ד ע"א אמאי לא פס' כרבה דת"כ בתוס' דתרומות פי' דמותר להדליק בש"ש ע"י תערובת כ"ש ולא אתיא אלא כרבה דאסר שמא יטה וע"י תערובת ל"ג דאי לר"ח אי מיירי ביו"ט שח"ל בע"ש מאי מהני שמן כ"ש מאחר דאיכא איסור תורה דש"ק בי"ט עי"ש ולפי מ"ש י"ל דהא ברייתא נמי אתי כר"ח דכיון דאין בהדלקת ש"ש אלא איסור ר' אטו קדשים. כשהוא ע"י תערובת כ"ש ל"ג. ומ"ש הוא ז"ל בישוב קו' זו דע"כ הא תוס' דלא כרבה דהא לרבה בשמנים דאסור להדליק בהן גם ע"י תערובת אסור כמ"ש בשבת ד' כ"א ל"ז להבין ד"ק דסו"ס למאי דאתאן עלה אי איסור ש"ש הוא משום שמא יטה מוכח כן מהתוס' לדעתו ז"ל וניפסוק כותיה בהא מיהא דהא לא באנו לומר דהא תוס' רבה גופיה הוא תני לה דנידחי דלאו רבה אמרה מדמתיר ש"ש ע"י תערובת דלא אתינן אלא לומר דכותיה דרבה דייקא בהא מיהא דאיסור הדלקה בש"ש שמא יטה הוא ומה שדחה ישוב זה דהוי גזרה לגזרה כמ"ש בש"ס לחלק בין קרבי דגים לשאר שמנים וכו' עי"ש לקוע"ד י"ל ביניהם דהתם בחלב מהותך אין שייך שום חשש שמא יטה אלא דמשום שאינו מהותך הוא דאסרי' משו"ה כל שנתן בתוכו דגם בשאינו מהותך אין חשש הטיה שרי אבל בש"ש דנתינת שמן חולין אינו מצילו מידי חשש דבשמן שריפה דאטו משום דעריב בה שמן כל דהו בטיל מניה מצות שריפה וא"כ ודאי דומה לשאר שמנים דל"מ בהו תערובת שמן ועדיף מהם דעם נתינת השמן עדיין הגזרה דשמא יטה במקומה עומדת וק"ל ומאי דפשיטא ליה דכי תניא נמי כרבה אית לן למיפסק כרבה עיין לקמן במע' הרי"ש אות א'

קלט אמוראי נינהו אליבא דפ' מריש הוה משמע לי דלא שייך לומר כן אלא אם הוזכר שם אמורא שאמר כן משמיה דרב או שמואל או ר"י וכי ק"ל דרב או דשמואל או דר"י אדידיה אזי שייך לומר אמוראי נינהו וכו' אבל בתרי מילי דרב דסתרי אהדדי ולא הוזכר בשום חד מנייהו אמורא אחד דאמר משמיה דרב וכיוצא כיון דבתרי ממרי לא הוזכר אמורא אחר אלא רב לבדו וכיוצא לא שייך לומר אמוראי וכו' ועפ"י ס' זו הק' לי ע"ד הרב ל"ל בא"ח ד' ס"ד ע"ד שתי' לקו' הרתוי"ט פ"ד דפסחים מ"ג ממ"ש בשבת למ"ש בע"ז וכו' דאמוראי נינהו וכו' עי"ש

אך ראיתי עתה להרב יד מלאכי בסי' תר"ס גבי תרי תנאי שהכריח דגם כשלא הוזכר בשם תנא אחר דאמר בשם התנא דק"ל אמרי' תרי תנאי וכו' עי"ש ומלבד דוכתי דמייתי הרב ז"ל בידו החזקה ה"ן עוד נבי"א דהכי איתא בברכות ג' ע"א קשיא דר"מ אדר"מ תרי תנאי וכו' וכן לגבי ר"א עי"ש ועיין תוס' ברכות ט' ע"א ד"ה לעולם ועיין שבת נ"א ע"ב ב' תנאי אליבא דר"י וכן פסחים צ"ה ע"ב. וכתובות ל"ח ע"ב גבי ר"ע ובתוס' נזיר מ"ט ע"ב סוד"ה ומשני. ובזבחים צ"א ע"ב ד"ה הא ר"י ונדה ד' ל' ד"ה שמע וא"כ כמו כן י"ל גבי שינויא דאמוראי נינהו דאף דלא הוזכר בשם אמורא אחר אמרי' אמוראי וכו' דמאי שנא. ומפורש מצאתי כן לגבי אמוראים עיין ב"מ י"ד ע"א אמאי דפריך דשמואל אדשמואל קאמר לימא מאן דאמר הא לא אמר הא עי"ש בדברי רש"י ובכן צדקו דברי הרב ל"ל ז"ל אלא דאין זה תירוץ פשוט דהא איכא מהראשונים דס"ל דלא אמרי' כן מסברא דנפשין עיין יד מלאכי סי' תרמ"ד גבי תרי תנאי ועיין הרשב"א שבת ל"ד מ' ע"א ופתח עינים ריש מגילה אמ"ש בש"ס זו דברי ר"ע וכו' גבי כללא דהלכה כסת"מ דחיקא ליה לשנויי מסברא דנפשין אמוראי נינהו ועיין מקנ"א מ"ב אות ס' ואות ס"א ודו"ק

קמ אתי עשה ודחה לא תעשה עיין בכלל זה לקמן במע' העי"ן בס"ד

קמא אכילת ערב יוה"כ אם היא מה"ת רשמתי במערכת העי"ן אות כ"ג

קמב אין עונשין מה"ד אי אמרינן כן גם בג"ש הרב מקנה אברהם מ"ב אות כ"ה ד' ט' ע"ד הביא דעת הראשונים דבג"ש ענשינן עי"ש וכן מצאתי לרשב"ם ב"ב ד' פ"ח ע"ב ד"ה למעוטי מדות מכרת דס"ל דאם היא ג"ש גמורה עומה"ד עי"ש ודוק ועיין להג' מש"ל הל' אבל פי"ד הל' כ"א ד"ה וראיתי לרבינו וכו' ושושנת העמקים כלל א' ד"ה והנה מ"ש המדות אהרן וכו' ולמרן מוהריט"א בהלכות יו"ט פ"ק