שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א נ

סייג יותר עכ"ל ודברי הרשב"ץ הנ"ל מסייע לסברת הפרמ"ג דכיון שהוא משום סייג לא עשתה תורה סייג לסייג) וכבר לימדנו מרן מוהרד"ף בס' מזמור לדוד רס"י ג"ן דהיכא דהרשב"ץ סותר עצמו מתשובותיו לספרו יבין שמועה דעיקר הוא דבריו שביבין שמועה שחברו בסוף ימיו עי"ש ולפי זה דעת הרשב"ץ ג"כ היא דאיכא איסור תורה משום גזרה דלא כמ"ש בתשובותיו

קכב אל תקרי דרשה האמורה בש"ס בדרך זו אם היא דרשה גמורה או רמז בעלמא עיין להרב מוהר"ץ הירש חיות בחי' לשבת ד' ק"ה ע"א בשם הרמב"ם בס' המורה ועיין בשו"ת אור לי ד' ד' ע"א ד"ה ונראה וכו' ובהשמטות שם ובמכתב לחזקיהו בהשמטות ד' ק"ה סוע"ג

וכתבו הקדמוני' דזימנין יתפרש מ"ש א"ת וכו' דר"ל דשניהם צריכים הכתוב והדרוש שאם אין הדרוש א"א להבין הכתוב ולא שיעקר הכתוב ממקומו ופי' בזה מ"ש אל תקרי כי אין בלתך אלא כי אין לבלותך דר"ל דלא יתקיים הכתוב כי אין בלתך (שהרי גדולים צדיקים שיכולים ועושים כמעשי ה'. אך חילוק רב כי הצדיקים מעשה ידיהם מבלים אותם והקב"ה מבלה מעשי ידיו) אלא א"כ תדרוש כי אין לבלותך שהוא יתברך מבלה מעשי ידיו ועל דרך זה פירשתי מאמרם אל תקרי בניך אלא בוניך לפי שיש שני סוג ת"ח יש אשר הוא רק טוב לשמים תורתו אומנותו ואין לו עסק עם בני אדם להשפיע מטובתו ללמד בני יעקב תורה ויראה ויש שדומה לפרה שרוצה להניק ומשתדל להפיץ תורה ויראה ורבים יאות לאור תורתו. והשני נח לשמים ולבריות ולא המדרש עיקר וכו' וזהו אמרם אל תקרי בניך אלא א"כ תקרא בוניך שהם בונים ומקיימים העולם ויסוד התורה והאמונה שלא תשתכח תורה מישראל האל ית' זכנו לעשות רצונו ולעובדו בלבב שלם ויתכן דזה כונת מדר' בזאת הברכה ע"פ ישא ברכה אל תקרי ישא אלא ישיא דידוע דכל המברך מתברך וזהו אל תקרי ישא אלא א"כ תקרא ישיא ברכה לאחרים ואז ישא גם הוא ברכה שיתברך

קכג אמוראים דלא ידעי הברייתות היינו אפילו סתמא דש"ס אע"ג דמייתי הברייתא בתר הכי אמרינן דמעיקרא כי הוה שקו"ט לא הוה ידע לה תוס' יומא כ"ו ע"ב סוף ד"ה ההוא והריטב"א ליומא על ד' מ' ע"א ולענין ברייתא שנישנית בלשון תנו רבנן עיין לקמן במערכת הבי"ת אות ה"ן וע"ע הריטב"א עירובין ץ' ע"א ועיין שואל ומשיב מהדורא ג' ח"א סי' ס"ח שנשאל עמ"ש רש"י חולין ד' י"ג דל"ש למיפרך תנינא במידי דלאו משנה והרי בבבא קמא ק"ו פריך על רב אשי מאי קמשמע לן תנינא ואינו משנה והשיב דדוקא בשאר אמוראים אבל רב אשי שהוא סדר הש"ס ודאי ידע כל הברייתות ומה גם דהוא הביא ברייתא זו ביומא ע"כ הוה ידע לה עד כאן דבריו וכתב כן עפ"י הסברא אבל לא זכר שדברי התוספות והריטב"א עומדים לנגדו

קכד אשר לא דריש עיין מה שרשמתי באות קי"ז

קכה אין בכך כלום משמעות לשון זה דלכתחלה נמי ש"ד לעשותו כ"כ בשו"ת אור לי סי' קכ"ב ד"ה אלא וכו' עי"ש ולכאורה סתירה לזה ממ"ש הרתוי"ט סופ"ק דדמאי ד"ה הא דאף בדבר שהעושה אותו קעביד איסורא שייך לשון זה כיון דמה שעשה עשוי עי"ש אך באמת לק"מ דלשון הרשב"א שהובא שם מורה באצבע דלכתחלה נמי קאמר דש"ד כמ"ש הרואה

קכו אין עושין כך וכך אי משמעותו לאסור דיעבד עיין מה שרשמתי בקונט' כללי הפוס' בסי' ט"ז אות י"ג

קכז אין עושין דבר פ' אי משמע מלשון זה דאיכא איסורא עיין חשק שלמה סי' ה' הגב"י אות א' חינא וחסדא ח"א ד' ל' ע"ד נחמ"ל ח"ב ד' ל"ז ע"ד ועי"ש שנר' מדבריו דלשון זה הוא לשון שלילה ואין שייך לשון זה במידי דרבנן כמ"ש הרב יעיר אזן מע' הלמ"ד אות כ"ג ולי ההדיוט אין נ"ל כן דהא תנן בביצה ד' י"א וד' ל"ז איסורין דרבנן בלשון אין וכו' ואיכא נמי דוכתי טובא הכי כן כתבתי מזה זמ"ר ועתה אין ס' נחמ"ל ח"ב מצוי אצלי ועיין הרמב"ם פ"א מהל' שבת ה"כ כ"מ שנאמר אין עושין כך וכך וכו'

קכח אין עניות במקום עשירות עיין להרבנים עבודת ישראל ד' קי"ד שיח יצחק ליומא על ד' ט"ל יעיר אזן מערכת הה"א אות כ"א מנחה טהורה ד' ק"ט ע"ד ישרי לב ד' צ"ה ע"ג אות ל"א ובאור לי ד' קי"ג ע"ב ובס' תשובה מאהבה סי' ד' עמד בחקירה זו דמצינו מקומות שאמרו אין עניות וכו' ובהיפך ג"כ אמור רבנן התורה חסה על ממונם של ישראל ועי"ש בסי' ה' מה שהשיב רבו הג' נו"ב ומ"ש בעבודת ישראל שהקשה הרב אש דת דכיון דפלוגתא היא במנחות ד' פ"ט אי אמרינן התורה חסה או אמרינן אין עניות וכו' וא"כ בפ"ד דתמיד גבי ב' שלחנות אחד של שיש וכו' דפריך וניעבדינהו של כסף וכו' אמאי לא אמר הניחא וכו' וכתב ע"ד שותה דמר לא ידענא וכו' הנה הרב יד דוד (שיטה) בחי' ליומא ד' ט"ל פירש כונתו על המקשן שהקשה דהא אין עניות דמשמע דכן הוא סברא פשוטה והלא למ"ד התורה חסה אינו כן וא"כ הו"ל לסיים בקושיתו הניחא למ"ד התורה חסה דלדידיה לא קשיא אלא למ"ד אין עניות תיקשי (כן הבנתי בכונת דבריו לך נא ראה) ואינו נח לי דמלבד דאין זה במשמעות דברי הרב אש דת שהרי כשבא להקשות קושיתו הביא קושית הש"ס וניעבדינהו וכו' אמאי דמשני כדי שלא ירתיח וע"ז הקשה דהו"ל למימר הניחה וכו' ולפי פרושו לא הוה צריך לאתויי אלא דברי המקשן בלבד ועוד כיון דאמר המקשן בפירוש מכדי אין עניות במקום עשירות ניעבדינהו של כסף וכו' הרי גילה דעתו דלא ק"ל למ"ד התורה חסה ולמה לי' למיהדר ולמימר הניחא למ"ד התורה חסה וכו'. ובעיקר החקירה דזימנין אמרינן התורה חסה וכו' וזימנין אמרינן אין עניות וכו' ראיתי למרן מוהרמב"ח בס' שמות בארץ בקונט' יום תרועה בסוגיא דר"ה ד' ז"ך ע"א דאמרי' התם התור' חסה וכו' שכתב דהא והא איתנה יש דברים שצריך להתיר בהם פיסת יד דאין עניות וכו' ויש דברים שצריך לדקדק בהוצאה דהתורה חסה והדבר מסור לחכמים בשיקול דעתם להבדיל בין דבר לדבר

קכט אין פודין השבויין יותר על כדי דמיהן כתב בהגהות שו"ת צמח צדק סי' כ"ח דלחד שינויא בתוס' גטין ח"ן ע"א אף אי איכא סכנת נפשות אין פודין אלא במופלג בחכמה ולענ"ד הוא תמוה דאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש ומדברי התוס' נ"ל דאין ראיה דכונתם לומר דאף אם לא היה חשש סכנה היקל ר"י משום שהיה מופלג בחכמה אבל בדאיכא סכנה ודאי לא מפלגינן וכן מתבאר מפסקי תוס' שם וק"ל הן אמת דלפום ריהטא יש סעד לדבריו ממ"ש הרב המאירי הובא באס"ז לב"ק ד' פ' בעובדא דההוא חסיד שגדל בהמה דקה ואמרו חבריו לסטים מזויין בביתו של זה וכו' שכ' דמהא שמעי' דאף דאין דבר שעומד בפני פקוח נפש. דבר שנאסר משום תקנה ומשום פסידת אחרים ראוי להחמיר בו ביותר עכ"ל וא"כ גם בהא דאין פודין השבויין דהוא משום תקנה ומשום פסידת אחרים לא נפלאת לומר דאין נדחה מפני פק"ן ולא עוד אלא דיש להוכיח דגם לאדם מופלג כעובדא דההוא חסיד (והוא ר"י בן בבא כמו שהבאתי לקמן במערכת המ"ם אות רי"א) לא ניתן לדחות משום פיקוח נפש אך כבר כתבתי לעיל באות ט"ז (בד"ה ומה שהביא) דהרב המאירי לא אמר כן מן הדין אלא מדת חסידות וכו' עי"ש וצריך להתיישב בדברי הפוסקים שהביא הרב פתחי תשובה בחיו"ד סי' רב"ן סק"ד ואיה"ש אכתוב עוד בזה במערכת הפ"ה בס"ד

קל אין אדם חוטא ולא לו אי אמרי' כן לגבי בניו עיין להרב נחמ"ל ח"א ד' ז"ן והראיה שהביא הרב קהלת יעקב במדות חכמים אות פ"ו מרמב"ם פ"י מה"ג כבר הוזכרה בשו"ת מוהרשד"ם סי' קס"ד עיין שו"ת משפט צדק ח"ב סי' מ"ו ד' צ"ג ע"ד מקנה אברהם אות כ"ט

קלא אמתלא לענין ממון לא מהני אמתלא ע"ד שכתב בחמ"ח סי' קט"ו ס"ק כ"ב ולענין איסור מהני אמתלא ולכן באומרת נתקדשתי ולא אמרה למי נתקדשה כיון דליכא אלא מילתא דאיסורא וליכא דררא דממונא מהני לה אמתלא אבל כשאומר נתקדשתי לפלוני שיש כאן דררא דזכות אותו פלוני ולזה לא מהני אמתלא אין בידינו לפסוק בנושא אחד תרתי דסתרי להאמינה לענין איסור ולהכחישה לענין ממון וצריך להחמיר גם לענין איסור כ"כ הרב נו"ב במ"ק אה"ע סי' ס' ומדבריו אלו יש קצת סעד למ"ש מרן מוהריט"א בר"פ שני דבכורות אות י"ז ד"ה ואולם) דבדבר שיש בו