שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א מח

שמעי' דניח"ל למינקט במאי דסליק אף שהוא שאינו פשוט וגם עיקר תי' תוס' כתובות כך הוא דכי קאי אקרא או אפלוגתא מזכיר הפשוט תחלה דהיינו אמאי דסליק ת"ק כגון יבנה או אמאי דכתיב בקרא כגון בור או בונה משא"כ בההיא דב"מ אילו הוה תני ת"ק בחלב שאינו מבושל אין מדליקין הוה שייך למתני וחכ"א אחד שאינו מבושל וכו' אבל כיון דבדברי ת"ק לא הוזכר שאינו מבושל אהכי ניח"ל למינקט מבושל דסליק מניה ת"ק אף שהוא שאינו פשוט ואין ר"ל דבכה"ג צריך בהכרח למינקט השאינו פשוט דסליק מניה דהא אשכחן במ"ק כ' ע"א גבי אבילות קרובה ורחוקה בהיפך כיעי"ש אלא ר"ל דאינו מקפיד למינקט הפשוט דוקא דאיכא הכי והכי. ומש"ש בשם הרב שער יוסף ליישב קושייא הנ"ל. עפ"י מ"ש תוס' כתובות ד' מ' ד"ה אחד וכו' באמת שצ"ע דאף אי נימא דהתוס' הנ"ל ס"ל דרך כלל אפי' כי קאי אפלוגתא אין להקפיד מ"מ התוס' דכתובות ד' כ' ודאי לא ס"ל הכי ולדידהו הוא דק"ל ממתני' דב"מ אחד מבושל וכו' ועיין ביעיר אזן אות פ"ו שכ' דאח"ז לא הונח לו כ"כ תי' זה ולקוע"ד תי' זה אינו מובן וצ"ע ודע דכלל זה ייחסו ה"ה במשל"מ פ"ב מהל' תרומות הי"ד גם ע"ד האמוראים עי"ש ועיין למ"מ בס' מנחה טהורה ד' פ"ד ע"ג שהק' ע"ד משבת מ' ע"ב אר"י אמר שמואל אחד שמן ואחד מים וכו' דקאי אפלוגתא והו"ל למינקט מים תחלה דהוא הפשוט ולענד"ן דל"ק דמי זה אמר דשמואל שמיע ליה סברת האמוראים שנחלקו באם יש לחלק בין מים לשמן והא איהו סברא דנפשיה קאמר דאין לחלק בין מים לשמן. ועוד אפשר דחשיב התם דנקט הפשוט תחלה לגבי סיפא דאין היד סולדת בו וכו' עיין כיוצא לזה בדברי המפרשים אמתני' דרפ"ב דפאה. ועיין להרב קהלת יעקב במע"ל ח"ב אות קי"ב דק"ל בעיקר הכלל מסוגייא דב"ק צ"ג ע"א אחד הצועק וכו' עי"ש ולעד"ן ליישב דמ"ש התוס' דכי קאי אקרא נקיט הפשוט ה"ד היכא דליכא בקרא אלא אחד התנא שונה אותו תחלה שהוא הפשוט משא"כ בההיא תרווייהו איתנהו במשמע והרגתי וכו' וצועק כתיב בקרא. ונצעק נעלם ופורענות הצועק ממהר לבא וק"ל ומה שהק' מההיא דאחד המערה ואחד הגומר וכו' לא ידענא אטו מערה וגומר כתיבי בקרא יבמה יבא עליה כתיב ויבא היינו מערה או גומר וכ"ד להרב מקנ"א במ"ב אות מ"ו שהשיגו כן ועתה ראיתי מה דשקו"ט בזה שלשה הרועים הרבנים מכתב שלמה סי' ט"ל וסי' מ' פתח הדביר ח"ג ע"ג ישרי לב ד' צ"ח אות קנ"ה ואין לי פנאי להתבסם בד"ק לך נא ראה ועיין מה שציין בס' כל החיים ד' א' ע"ג

והנה מדברי התוס' כתובות ד' כ' הנ"ל מתבאר לענ"ד דהא דכי קאי אפלוגתא מזכיר הפשוט תחלה היינו דוקא כששונה כן בדברי התנא אשר בא לחלוק על דברי התנא הקודם כההיא דאחד יבנה ואחד כ"מ שיש בו ב"ד דבא לחלוק ע"ד הת"ק שאמר לא התקין אלא ביבנה בלבד ולזה אמר אחד יבנה שאתה מודה לי ואחד וכו' אבל אם שונה אחד ואחד בדברי הת"ק שיש לומר שהוא שנה משנתו טרם ששמע דברי החולק עליו אין לנו כלל בזה לשנות הפשוט תחלה ועפי"ז מתיישב שפיר מה שהק' בהגהות מצפה איתן על מס' ע"ז ד' ס"ז ע"ב דתניא אחד נו"ט לפגם ואחד נו"ט לשבח אסור דברי ר"מ רש"א וכו' דלפי כלל התוס' הו"ל למיתני אחד נוטל"ש ואחד נטל"ף אסור עי"ש ולהנ"ל ניחא כמובן ועיין בקובץ שמעתתי דרבנן סי' ה' ד' י"ב אות נ"ה שכ' ליישב קושיא הנ"ל עפ"י מ"ש בהגהות הרש"ש לפסחים ע"ד התוס' ד"ה אחד דמ"ש התוס' דהיכא דאיכא פלוגתא דרך להזכיר הפשוט קודם אינו אלא אם דעת החולק נזכרה מקודם

קכא איסורי תורה משום גזרה ליכא דאין התורה אוסרת משום שמא וכל מקום שנאמר הטעם משום שמא הוא משום גזרה דרבנן כ"כ הרשב"ץ בח"ב סי' קל"ה גבי פרישת כ"ג מביתו דממה שאמרו שמא תמצא אשתו נדה מוכח שהוא מדרבנן. ובסוגיא דפסחים ד' פ"ד ע"ב דפריך משחשכה נמי נייתי גומרת ונחית עילויה דעצם וליפקיה למוח דידיה ונימני עילויה ומשני אביי אמר משום פקע רבא אמר משום הפסד קדשים האריך הרב אבני שוהם בנימוקיו ליו"ד בד' ס"ו ע"ד להכריח דהא דלא מצי מנח גומרתא הוא מדרבנן והוכיח כן גם מפירש"י שכ' משום פקע שמא מחמת הגחלת יפקע במקום א' וכו' ואם איתא דאיסור זה מן התורה כמה מהתימה דהתורה תגזור שמא יפקע ולא מצינו בשום מקום שמן התורה חושש משום גזרה עכ"ל ועל דברי הרב המחבר בענין זה נשא ונתן הרב בע"ס משנת ר' אליעזר והובאו דבריו שם ד' ס"ח והלאה ובד' ע"א (בד"ה עוד עמר) כתב ע"ד דמ"ש דחששא דשמא יפקע וכו' היא מדרבנן וכו' יפה אמר דאינו אלא מדרבנן וביאר דאין סתירה לזה מדברי התוס' שם ד' פ"ה ד"ה שהוא עי"ש ובשו"ת מוהרי"מ סי' י"א ג"כ פשיטא ליה דהא דמשום שמא פקע וכו' הוא מדרבנן וביאר דברי התוס' עי"ש והאריכו בסוגייא זו שני רבנים בס' ברית יעקב פייתוסי בדרוש ד' ד' י"א ע"ג וע"ד והרב מלא הרועים במערכת עשה דוחה ל"ת אות כ"ו עיש"ב הנך רואה דפשיטא ליה דליכא איסור תורה משום שמא ומיסתייעה מילתיה מדברי הרשב"ץ הנ"ל וכן נראה מדברי התוס' במס' גטין ד' ל' ד"ה לתרום דמדפירש"י בטעם אין תורמין שלא מן המוקף שמא אינו כעין משמע להו דדעתו דהא דאין תורמין שלא מן המוקף הוא מדרבנן משמע דסברי דאי הוה מדאורייתא ליכא למימר שהוא משום גזרה וכן אתה מוצא בדברי הרב דברי אמת בקונטריס י"ד סי' א' (בד"ה וראיתי להתוס' במס' סנהדרין) שכשהביא דברי רש"י דגטין הנז"ל סיים וז"ל ונמצא לדבריו דמה"ת לא בעינן מוקף אלא מדרבנן הוא עי"ש ועיין בענין זה להרב מטה אהרן ד' ח"י ע"א וד' י"ט ע"ד ודו"ק וכן נרצה מדברי התוס' יבמות ד' ע"ח בד"ה אין מקיימין דסברי דליכא איסור תורה משום שמא דא"כ אמאי דחו פירוש ריב"ן דאימא דריב"ן נמי מדאורייתא הוא ס"ל עי"ש וכן נראה ממ"ש התוס' בזבחים ד' צ"ז ד"ה אלא דלא שייך על הכתוב דילמא חייש עלייהו דפקעי ואמאי הצריך הכתוב שבירה בכלי חרס עי"ש והתוס' במס' נזיר ד' כ"ה ד"ה ניתק הקשו דהכא מפיק לה מקרא ובמס' שבועות אמרינן טעמא גזרה לפני כפרה אטו לאחר כפרה דמשמע דאינו אלא מדרבנן ועוד הקשו דהיכי אמרינן דהוא משום גזרה הא הלכה היא וכו' עי"ש משמע נמי דסברי דליכא למימר דמדאורייתא או הלכה הוא ומשום גזרה

ונראה שזו דעת הרא"ם בפרשת אמור (על פסוק ומן המקדש לא יצא) שכ' בסוף הלשון שאלה הגזרות אינם נעשים אלא במילי דרבנן לא במילי דאוריי' עכ"ל ודברים כפשטן קשים לשמוע דאדרבא בדאורייתא הוא דגזרינן ולא בדרבנן ולפי הנראה לישנא קייטא הוא וכונתו לומר דדבר שהוא משום גזרה מורה דאינו אלא מדרבנן עי"ש בגוף דב"ק וזה נראה שהיא דעת הרב ט"ז ביו"ד רס"י קי"ז שהביא מ"ש הרשב"א בתשו' דאיסור סחורה בדברים האסורים באכילה הוא משום גזרה שמא יאכל ותמה ע"ז דבסוגייא דפסחים ד' כ"ה מוכח דהוא מדאורייתא והוצרך ליישב לדעת הרשב"א דמדאיכא תרי קראי חד לאיסורא וחד להיתרא מסרה הכתוב לחכמים וכו' עי"ש ומדלא ניחא ליה לומר דאף דס"ל להרשב"א דהוא מן התורה מ"מ ס"ל דהוא משום גזרה שמא יאכל מוכח דמשמע ליה דליכא איסור תורה משום גזרה והרב אשדות הפסגה בשו"ת יו"ד סי' ד' ד' ח"י ע"ג אחר שהאריך להביא דעות הפוסקים דאיסור סחורה היא מדאורייתא כתב הן אמת דמההיא תשו' דהרשב"א נראה דס"ל דאינו אסור אלא מדרבנן שכתב גזרה שמא יבא לידי תקלה כבר הרבנים מוהר"ש יונה ומוהר"ם די בוטון יישבו דבריו בענין שמסכים דאיסור זה הוא מדאורייתא וכו' עי"ש צר לי כי הספרים הנ"ל אין מצוים אצלי לראות מאי אמור רבנן בדעת הרשב"א אולי כתבו כמ"ש הרב ט"ז דמסרו הכתוב לחכמים (או אולי כתבו דסבר הרשב"א דאסור מן התורה משום גזרה) ועיין לקמן בד"ה ובר"פ שני וכו' מה שכתבתי לדעת הסוברים דימי הבחנה הם מדרבנן ובד"ה וראיתי מה שכתבתי בשם הג' מוהרש"ק

אמנם לפי הנראה אין זו מוסכמת ונמצא ג"כ שלמים וכן רבים שסוברים דיתכן דאסרה תורה משום סייג וגזרה שכן ראיתי לרבינו יונה בס' שערי תשובה במדרגת החמשית אות פ' דמה שנאמר איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה כל קירוב בשר אסור מן התורה משום סייג כדמצינו שאסרה תורה לנזיר מכל אשר יעשה מגפן היין עשתה תורה סייג לדבריה שלא יאכל ולא ישתה מכל דבר הנעשה מגפן היין כדי שלא יבא לשתות ועוד אמרו שם למה אסרה משרת ענבים שהוא לא ישתכר מהם וגם אסרה אכילה כל היוצא מן הגפן דברים שלא ישתכר מהם למה כך וכו' מכאן שעשתה תורה סייג לדבריה ויל"ד בדברי הרר"י דתלי תניא בדתניא דמשמע מדבריו דרז"ל לא דרשו