שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א מה

הפסק כ"ש בתפלה וא"כ קושיא הנ"ל במקומה עומדת עכ"ל ול"ז להבין היכי יליף בק"ו תפל' מהבדל' הלא לפי שיטתו דקודם התפל' אסור מה"ת א"כ שפיר י"ל דאף דהבדלה הוי הפסק תפלה לא הוי הפסק לפי מה שחילק מוהר"ם בין דאוריי' לדרבנן ותמיהני על הרב עה"ד שה"ד בשתיק' ולא יעיר מכל מ"ש בעניותין ואיברא דמה שהעתיק בשמו בלשון יתפלל וכו' דמשמע דעל לכתחלה ק"ל ואילו עינינו הרואות אשר לא כן הוא בדבריו כמש"ל יש ליישב קצת דאחר שראה מה שהוקשה לו מדברי הרמ"א הבין בדעתו דגם על לכתחלה ק"ל כדק"ל מדברי הרמ"א ומ"ש והתפלל ל"ד אלא כלומר יתפלל וכו' אלא דהיא גופא קשיא דאיך יתכן להקשות דיעשה כן לכתחלה וכן לא יעשה כמש"ל ומצאתי בס' דברי מנחם סי' קס"ז סוף אות י"א שה"ד הרב עה"ד הנ"ל וכ' ולע"ד יש ליישב קצת עפ"י מ"ש הרמ"א דלכתחלה לא יפסיק וכו' וכ"כ הלבוש וכו' וכ"כ רש"י בס' האורה והרמ"ע בס' אלפסי זוטא כמ"ש בקונט' אחרון שבברכ"י ע"ד הרמ"א הנ"ל וכו' ולא ידעתי למה כתב י"ל קצת וכו' דמשמע דאינו אלא שליש ישוב ובאמת הוא ישוב שלם ונכון ועוד הקשה שם שלא הזכיר באל"ב הנ"ל דברי מוהר"ם שהביא המג"א וכו' וכתב כן לפי שלא ראה בגוף הס' שלא נמצא אצלו ובאמת כבר הביא דברי מוהר"ם אלא שדבריו תמוהים כמש"ל ובעיקר דין זה דגביל לתורי דלא הוי הפסק אם יש לחלק בין אכילה לשתיה האריך הרב דברי מנחם שם בדברי רבני האחרונים כזה עי"ש

ומצאתי בשו"ת כתב סופר א"ח סי' ל"ב שהאריך בעניינים אלו ותוד"ק הוא דהעיקר דאפי' טעימה אסור דלא כדקדוק הט"ז דטעימה שרי מדאמרו אסור לאכול וכו' דהא העיקר הוא נוסחת הרי"ף והרא"ש דגרסי אסור לטעום. דהא קי"ל גביל לתורי לא הוי הפסק ואי שרי לטעום ליטעום ולא ליפסוק. ובמ"ש המג"א בשם סה"ק לחלק בין אכילה לשתיה דבשתיה אדם קודם לבהמתו מלבד דמצד המושכל אין לחלק מוכח דלא כותיה כיון דטעימה אסורה ה"ה שתיה ועל ראית סה"ח ממ"ש רבקה שתה וגם גמליך וכו' כתב שעיקר החילוק בזה הוא מה ששמע מאביו הג' חת"ס דדוקא אדם בשלו משלו בהמתו קודמת שמזונותיו עליו וכו' אבל אחר הנותן לחברו במתנה א"צ לתת לבהמת חברו תחלה והמקבל מותר לו להקדים אכילתו או כשאין לבהמתו כלל כיון שתלוי במי שנותן לו ואינו ברשות עצמו. ולחברו הנותן רשות הוא ותלוי ברצונו ונסתפק בכת"ס לענין אכילת מצוה סעודת שבת ויו"ט אם אסור להקדים שלו לבהמה דקרא לא מיירי אלא באכילה דרשות. ונמשך מזה להסתפק במה דקי"ל גביל לתורי לא הוי הפסק אם גם בשבת ויו"ט הדין כן דאם נאמר דאין איסור לאכול קודם בהמתו בשבת א"כ גבי"ל הוי הפסק וכ' בסוף תשובתו דיש להחמיר בשניהם להקדים לבהמתו בשויו"ט ושלא להפסיק בין ברכה להמוציא בגבי"ל ואם הפסיק סב"ל או י"ל כיון דאין ברור לנו אם בשוי"ט יש איסור לאחר מזונות בהמתו ולכתחלה ודאי אין ראוי לאחר שוב הוי גבי"ל צורך המוציא וסעודה ומותר לומר בשוי"ט גביל לתורי לכתחלה כנלע"ד והדברים ישרים וכו' ע"כ והנה מה שמחלק החת"ס עיין בעיקרי הד"ט סי' ט' אות ל"ב שדרך בזה ועיין בדברי מנחם שם מ"ש ע"ד. ומ"ש הכת"ס דבשויו"ט כיון דלכתחלה אין ראוי לאחר מזונות בהמתו הוי גביל צורך סעודה ומותר לומר בשוי"ט גבי"ל לכתחלה כבר כתבתי למעלה (בד"ה והנה מטעם ובד"ה שוב) דמבואר בדברי הפוסקים דלא אמרו גביל לתורי לא הוי הפסק אלא לדיעבד אבל לכתחלה אסור להפסיק וא"כ אף להצד שגם בשויו"ט יש להקדים של בהמתו שכן נראה באמת מסתמיות דברי הפוסקים מ"מ ודאי דאין להתיר להפסיק ולומר גבי"ל לכתחלה ודברי הג' כת"ס בזה צ"ע

קא אין משגיחין בבת קול עיין להראשונים הובאו ביתה יוסף א"ח סי' י"ד אשר למדו מעובדא דפ' הספינה ד' ע"ד דנפק ב"ק ואמר דביתהו דר"ח דעתידה למשרי תכלתא וכו' דאשה כשרה בעשיית ציצית ולכאורה הוא תמוה דאין משגיחין בב"ק ועיין בשו"ת אור לי סי' ע"ז מ"ש בזה ועי"ש בסי' ק"ב אבות הראש ח"א ד' קע"ג ע ב ובעיקר סברת הרב מוהרמב"ח אם בספק דמציאות משגחינן בבת קול שהובא שם באור לי עיין לעיל אות צ"ד

קב אגב עיין ארעא דרבנן אות תקפ"א דמטלטלין דנקנין באגב הוא מדר' והיה כתוב אצלי דמהרמב"ן שהביא הא"ז למציעא ל"ד מ"ז ע"ב שכ' דלר"י דאמר משיכה מדר' וד"ת מעות קונות מתנת מטלטלין נקנית בחליפין או חצר או אגב והוכיח הרב יעיר אזן במע' הקו"ף אות ט"ז דקנין סודר להרמב"ן הוא מה"ת א"כ כמו כן יש להוכיח לקנין אגב ואחר כמה שנים מצאתי להרב מוהריט"א הו"ד בקהלת יעקב אות ל"ב שכ"כ עי"ש ודברי הרמב"ן הללו נעלמו מהרב חת"ס א"ח סוס"י קי"ז ד"ה מ"ש מעלתו וכו' דרפיא בידיה בדעת הרמב"ן אי ס"ל קנין אגב דאורייתא כיעי"ש והלא מדברי הרמב"ן הללו מוכח דס"ל דמדאורייתא הוא ועיין להרבנים דרך המלך ק"א ע"ב ד"ה וכ"ן אהלי יהודה ד' כ"ה מזל שעה ד' פ"ב ע"א ומשנת ר' אליעזר בח"ב בזכרונות ד' כ"ע ע"ג אות יו"ד ישועות יעקב סי' תמ"ת סק"ה אור לי סי' ל"א אות ל"ד מ"ז מ"ט ולקמן אות ק"ד וקי"א

קג אין מעבירין עה"מ הרב חיי אדם כלל י"ג בקונטריס נשמת אדם אות ב' כ' בפשיעות דהוא מדאורייתא כדמוכח מתוס' יומא ל"ג ד"ה אין מעבירין ולא זכר שר דברי הרדב"ז בחדשות דכ' בסי' תתק"ט דאינו אלא מדרבנן וייחס כן לרז"ל התוס' יומא ל"ג ד"ה עבורי דרעא וכו' ועיין חי' הריטב"א יומא שם בההיא דעבורי דרעא דקאי בשיטת התו' וא"כ גם הוא ז"ל ס"ל דהוי מדרבנן ועיין להרבנים עושה שלום ד' קי"ט וככבא דשביט ד' נ"ג ע"א שכן דעת מרן הב"י בא"ח סי' כ"ה בדין המניחים תפילין בתוך הטלית וכו'. אכן מרש"י יומא ל"ג ע"א ד"ה אלא לר"י וכו' מוכח דהוי מדאו' דאי אינו אלא מדר' מצינן למימר שפיר דנפסקיה בדישון מזבח הפנימי אלא ודאי מדאו' היא ומשו"ה מוקמינן קרא דבבקר בבקר בהכי ועיין בחי' הריטב"א שדחה פי' הגאון והסכים לפירש"י. ועיין יעיר אזן אות טו"ב דמוכיח מתוס' יומא דהוי מדאו' וכן מסיק הה"ח בארעא דר' ובקהלת יעקב עמד ע"ד הרדב"ז שכ' דאינו אלא מדר' ועיין גזע ישי סי' ט"ו דמסיק כן ומה שהכריחו להרדב"ז כבר דחו הכרח זה כמ"ש הרב יעיר אזן. גם מה שהכריח הרב ככבא דשביט מדברי מרן הב"י י"ל עפ"י מ"ש בארעא דר' אות א' בכונת תוס' יומא דהיינו משום דאיכא תרתי והיו לאות והדר ולטוטפות ועוד כ"ז שבין עיניך וכו' עי"ש וק"ל ועיין למ"מ בס' מנחה טהורה ד' פ"ה דשקו"ט אי הוי מדאו' ולהרב המגיה בשו"ת מוהר"י מברונא סי' קצ"ד ובנהר שלום סי' קמ"ז אות ב'

ודע דבעיקר הכלל כתב הרב זרע יעקב סי' א' ד' ב' ע"ב דלא אמרינן א"מ עה"מ אלא בדבר המוכן ומתוקן שאין צריך שום תיקון מחדש או שהתיקון עצמו מצוה כדישון המנורה אבל דבר שצריך הכנה ותיקון כל שלא הוכן עדיין ליכא משום אמעה"מ וה"ד הרב מעשה אברהם חא"ח סס"י ל"ב וכתב דמ"ש הרב גזע ישי בסי' י"ט ע"ד הזר"י הנ"ל דבריו מגומגמים

קד אגב אי קנין אגב מדאו' עיין מש"ל באות ק"ב והנה התוס' קמא י"ב ד"ה אנא כ' דהוא מדר' ועמדו ע"ד שלמים וכן רבים מכמה דוכתי בש"ס דמוכח בהיפוך מדברי התוס' אההדי מרן מוהריט"א בס' קהלת יעקב בתו' דר' אות ל"ב כ' לחלק בין מכר למתנה וכמתנה לכ"ע אגב מדאו' יעיש"ב ועפי"ז י"ל מה שהק' הוא עצמו בס' הלכות יו"ט ברפ"ב דבכורות ע"ד הרב בה"ז הובא בנ"ש סי' ל' יעי"ש (בד"ה וכבר ראיתי וכו') ולפי חילוק זה י"ל דס"ל להרבה"ז דפרוטה היא לקנות המקום ואזן הבכור נקנה במתנה באגב ודו"ק ובלא"ה י"ל דהרבה"ז ס"ל דרי"ו ס"ל כדעת הריטב"א דאגב דאו' כמ"ש בתו' דרבנן שם. והרא"ש דס"ל דהוא דר' הרי ס"ל דקנין דרבנן מהני לשל תורה כמ"ש בקה"י אלא דבהא מצינו דמיחלפא שיטתיה דבתוס' דרבנן אות קטן מייחס להרא"ש דקנין דר' לא מהני לשל תורה וכ"כ שם באות ק"ע ועכ"פ לפי חילוקו בין מכר למתנה י"ל שפיר כאמור ועיין שואל ומשיב בח"א סי' ר"ה ולקמן אות קס"ד מכס"ן כלל קכ"ה בפסק אות ח' בשם הרב שעה"מ פ"ג דמכירה מ"ש בסברת הריטב"א הנז"ל וחת"ס ח"ו שרשמתי לקמן אות ק"ט ודוק

קה אגב אי מטלטלין נקנין אגב קרקע מושכר עיין ח"מ רס"י ר"ב ובשו"ת שואל ומשיב ח"א סי' ר"ה הביא הרב השואל דל"מ ממ"ש בב"מ ד' מ"ו היה עומד בגורן וכו' והרב המחבר דחה דלא היה לו מעות לשכור ולא חשיב גברא ערטילאי וכו' עי"ש ולכאורה תמוה דהא שכירות אינה משלמת אלא לבסוף אולם עיין להרב חת"ם א"ח סי' קי"ז ד"ה שוב ודוק ועיין מוהרימ"ט ח"מ סי' פ"ג דל"מ והרב מזל