שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א לח

ואינו נכון בעיני לומר דזו היתה כונת התנא ומאי שנא אכילת שני תבשילין משאר דיני ט"ב דלא איצטריך לתנא לאשמועינן דאיש ואשה שוים. ועיין במ"ש במכתב לחזקיהו בחלק השיטה ד' ס"ח ע"ב וע"ג והרב דרכי שלום בד' קל"ב ע"ב כתב בשם שיטה מקובצת לכתובות ד' ט"ן דאשה נקראת אדם וצריך לעיין בגוף דברי השטמ"ק אם כונתו שנכללת בתיבת אדם עם האיש או שכונתו דאדם פירושו אשה כההיא כתפארת אדם לשבת בית ובס' כל החיים במערכה זו אות י"ב כתב בשם מר בריה בס' שמע אברהם ד' ט"ל דגם על האשה בלבד אומר אדם ואין מצוי אצלי לעיין בדבריו ודברי הרב מים שאל בד' כ"ה ע"ד שכתב שדקדקו בקונדריסין לכתוב שאין שום אדם וכו' למעוטי אשה אין נוחים בעיני וכמו שכתבתי ע"ד במ"א ואתה תחזה בס' משנת אברהם (הוא ספר נחמד שנדפס מקרוב על דיני ס"ת) בביאורו בשער כתיבת ס"ת אות א' שכתב על קצת פוסקים שכשכתבו דין חיוב כתיבת ס"ת לא כתבוהו בלשון חייב אדם משום דהוה משמע דגם נשים בכלל החיוב לכן כתבו בלשון איש למעט נשים והוא היפך מדיוקו של הרב מים שאל ואני אומר לא כדברי זה ולא כדברי זה והכל לפי הענין וגם י"ל דלשון תורה לחוד ול' חכמים לחוד כע"ז נ"ח ב'

ונראה ממ"ש בילקוט שהביא מרן החבי"ף בס' ראה חיים בפרשת בראשית ד' ה' ע"ב דכי כתיב האדם אין נשים בכלל שהביא בשם מדרש ילמדנו ע"פ ויצו ה' אלקים על האדם ששאל גוי לר' אבהו הכתיב ויצו ה"א על האדם אדם נצטווה אבל האשה לא נצטוית למה נענשה והשיב דכתיב לאמר היינו לאמר לאבריו והיא נבראת מצלעותיו עכ"ל הרי דמלשון האדם משמע לרז"ל למעט אשה הרב נאות יעקב בקונטריס מענה לשון ד' ב' ע"ג אחר שכתב דאדם כולל זכר ונקבה כדרשתם ע"פ כתפארת אדם לשבת בית וכן דרשו איסור עוברים מדכתיב שופך דם האדם באדם דקרי לאשה מעוברת אדם וכן בכמה דוכתי סיים דמזה יש לתמוה על הרב פרשת דרכים ערך דוד שדרש פסוק וזאת תורת האדם על הזכרים ולא נקבות והצ"ע וציין מוהרד"ך י"ז חדר ט' ולפי האמור יפה נדרשת דרשת הרב פרשת דרכים דכיון דכתיב האדם שפיר ממעטינן נשים. שו"ר שם בסמוך מלאחריו שהביא דברי הילקוט הנ"ל ותמה דמה זו שאלה דהרי אשה כמי בכלל אדם עי"ש ואינו מן התימה די"ל בין אדם להאדם. אלא דלענ"ד איכא למישדי נרגא שהרי התוס' כתבו בכמה דוכתי דאף דאדם ממעט נכרי האדם מרבי נכרים ומאי שנא דלגבי נכרים דרשינן ה"ה ריבויא וגבי נשים מיעוטא ועיין לקמן באות ע"ד והתוס' על התורה בפרשת בראשית הובא בראה חיים שם שאלו ג"כ מה ששאלו לר' אבהו שבמדרש ילמדנו הנ"ל ותירצו וז"ל וי"ל דגם היא נצטוית שהרי בתר הבריאה דכתיב זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אד היתה היא בכלל דויצו את האדם עכ"ל הרי דסברי דבתיבת האדם נכללת גם האשה וקרוב בעיני לומר דר' אבהו שלא השיב כן לא שסובר שהאדם ממעט אשה אלא כלפי מאי דמשמע להגוי השואל דמדכתיב האדם משמע מיעוט חוה השיבו עפ"י מדותיו דמדכתיב לאמר משמע דגם היא בכלל. וראיתי בקונטריס מענה לשון שבס' דרכי שלום ד' קב"ל ע"ד שכתב וז"ל אדם כינוי לאשה שנאמר וכל נפש האדם (ציון המראה מקום שציין לזה הוא מטושטש בספר שבידי ואינו ניכר אם הוא ש"ס או ש"מ דכתובות ד' נ"ט ועיינתי בש"ס דכתובות וליתנהו להני מילי ואולי הוא ש"מ ור"ל שיטה מקובצת ומציין להדף שבשטמ"ק והשטמ"ק שבידי הוא דפוס חדש ואין הדפים מכוונים ואם כנים הדברים הרי) מוכח דגם האשה בכלל האדם. אלא שכעת לא ידעתי היכן כתוב וכל נפש האדם וקרוב לומר שט"ס הוא וצ"ל ונפש אדם מן הנשים (במדבר ל"א ל"ה) ובציון המראה מקום יש איזה ט"ס ועי"ש (בדרכי שלום) בעמוד ג' בסופו ומ"כ בקונטריסי שנזדמן לידי לפי שעה (ביד עובר אורח אחד) ס' וישכם אברהם וראיתי שם בד' ח"י ע"ב שכתב בשם הרבנים מע"ל ומרא"ה דאדם כולל גם נקבה והאדם הוא דוקא זכרים וצריך לעיין בדבריהם אם סמכו על מה שנראה מהילקוט הנ"ל או הוכיחו כן ממ"א

שוב ראיתי למרן חיד"א בס' יעיר אזן במערכה זו אות פ"ז שאחר שכתב דכלל זה דאדם ממעט עכו"ם שנוי במחלוקת דלהרמב"ם וסיעתו שפסקו כר' שמעון דאין קברי עכו"ם מטמאין באהל אדם ממעט עכו"ם אבל לר"ת וסיעתו דפסקו דלא כר"ש אדם כולל גם עכו"ם שוב הביא מ"ש התוס' בכמה דוכתי לחלק בין אדם להאדם וכתב בשם הרא"ש בתוספותיו ליבמות ולב"ק דהוא משום דאדם הוא מיעוט וה"א דהאדם הוא מיעוט דמשמע אדם חשוב ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות וכתב דמזה נשמע דכי כתיב האדם ויש לפרשו על אדם גדול וחשוב כמשפט ה"א הדעת אינו בכלל מ"ש ד"ת דהאדם הוא על עכו"ם והביא מ"ש הרב נאות יעקב ע"ד הרב פרשת דרכים הנ"ל וכתב דנעלם מהם דבריש מדרש שוחר טוב דריש וזאת תורת האדם על הזכרים ולא נקבות כדדריש הרב פרשת דרכים וקושיתו לק"מ דרוב הכתובים כתיב אדם על הזכר והא דאשה נקראת אדם הוא חידוש ותו דהכא כתיב האדם בה"א הדעת וקאי על הזכרים הן אמת דלדעת ר"ת דעכו"ם מיקרו האדם הכא דלרז"ל קרא קאי לעמון ומואב לכך כתיב האדם ומ"מ הדרשה תדרש אתוד"ק ולפי זה כיון דמפורש בדברי רז"ל דממעטי מלשון האדם הנשים אתו שפיר כפשטן דברי הילקוט הנ"ל. אלא דעדיין יש להבין מ"ש למעלה דלסברת ר"ת דהאדם מרבי עכו"ם משום דהוי מיעוט אחר מיעוט כמו שהסביר הכי נמי לגבי אשה כיון דברוב הכתובים כתיב אדם על הזכר כמו שהעיד מרן חיד"א הכי נמי הוה לן למימר דחשיב מיעוט אחר מיעוט לגבי אשה וצ"ל כיון דאיכא נמי מיעוטא דהאדם כולל גם אשה לא חשיב אדם מיעוט אשה וה"ה דהאשה ממעט לה וחידוש הוא על מרן חיד"א דכל רז לא אניס ליה ונעלם ממנו דברי הילקוט הנ"ל דפשט הדברים מסייעי לדב"ק אלא דדברי התוס' על התורה הנז"ל נראים בהיפך כמו שכתבתי למעלה

עד אדם דממעט עכו"ם ידוע מ"ש תוס' בכמה דוכתי לחלק בין אדם להאדם דעכו"ם בכלל האדם ולכאורה מקרא מסייעו כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם דנראה דכולל כל הנבראים אולם עיין להרב ראשית חכמה פ"ט משער אהבה ובד"ה והנה כדי לעורר) ע"י ההבל יתקיים אדם העליון כדפי' בזהר וכו' ולכן כיון שחיות ישראל בפרט הוא ע"י ההבל כי אין ההבל השורה על ישראל שורה על העכו"ם והיינו יחיה האדם וישראל נקראו אדם עכ"ל ואתי שפיר לפי מ"ש מרן חיד"א ביעיר אזן אות פ"ז מיסוד דברי הרא"ש בתוספותיו דכי כתיב האדם ואפשר לפרשו על אדם גדול וחשוב כמשפט ה"א הדעת אינו בכלל מ"ש ר"ת דהאדם הוא על עכו"ם וק"ל ובעיקר חילוקו של ר"ת בין אדם להאדם עיין בשו"ת חת"ס יו"ד סי' של"ו (בד"ה וכבר בשם התורת חיים להסביר בזה

והנה במס' כריתות ד' ו' אמרי' דהסך בשמן המשחה למת ולעכו"ם פטור משום דכתיב על בשר אדם לא יסך ומת ועכו"ם לא מיקרו אדם ופסקו הרמב"ם בהלכות כלי המקדש פ"א הלכה ו' וכתב שם בהגהה (כמדומה לי שראיתי בס' שהגהות אלו הם מהרב מרכבת המשנה אשכנזי) וז"ל כן הוא בגמרא וק"ל מדאמרינן בע"ז ד' ג' כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא האדם דמשמע דעכו"ם קרוים אדם ועי"ש בתוס' ד"ה כהנים עכ"ל קושיתו מבוארת וכונתו ליישב עפ"י מ"ש התוס' שם בשם ר"ת לחלק בין אדם להאדם ותימה שנעלם ממנו דברי רש"י ותו' במס' סנהדרין דף ט"ו ע"א דרש"י כ' דר"מ דדריש מאשר יעשה אותם האדם דאפילו עכו"ם יש לו שכר לית ליה הא דר' שמעון אתם קרוים אדם וכו' והוקשה להתוס' דהא ר"מ אית ליה דהסך בשמן המשחה פטור ומשמע דהטעם משום שנאמר על בשר אדם ותירצו דר"מ ס"ל הטעם השני שאמרו בכריתות כל שהוא בבל יסך וכו' ועוד כתבו בשם ר"ת לחלק בין אדם להאדם ובסיגנון זה כתבו ביבמות ד' ס"א ע"א ושם כתבו בשם רבנו משולם דדוקא במידי דפורענות הוא דאמרינן אתם קרוים אדם וכו' דלא רצה לכתוב ישראל בהדיא וכו' עי"ש הנך רואה ששאלת הראשונים היא שהתוס' הקשה קושיתו ותירצוה ונעלם מעיני דמר רב המגיה הנ"ל

וגרים מיקרו אדם כדאמרינן בת"כ ר"פ ויקרא ע"פ אדם כי יקריב מכם אדם לרבות הגרים ועיין במה שהבאתי לקמן באות גש"ן בזה

וכתב הרב תפארת ישראל (פיה"מ) במס' אבות פ"ג משנה י"ד דמ"ש שאין עכו"ם קרוים אדם אין כונתם לזלזל בכבוד עכו"ם לומר שנמשל כבהמות נדמו והאריך בביאור הדבר עי"ש גם הרב