שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א לז

שהיה ח"מ עפ"י המשפט וכמ"ש בספר הזהר בפרשת וישמע ראובן ויצילהו וכו' ולזה אמר יואב הובשת וכו' וכאשר היה נהרג במיתה בחירית לא במשפט המלחמה ואכמ"ל. ומה שנמצא בערובין י"ט דאתי א"א ומסיק להו וכו' ע"כ שהוא ג"כ על תפלה ועד"ש במנחות נ"ג ב' שאמר בחרבן היה לך לזכור ברית מילה ולכן מי שפוגם בזה אינו מכירו שאינו ראוי להתפלל עליו ויומתק יותר עפ"י הב"ר פמ"ד הראה לו גיהנם ומלכות וכו' ובירר לו וכו' עי"ש ושמ"ר פכ"א ושוח"ט סי' ט"ז וסי' נ"ב ופסיקתא דר"כ פ' החדש ד"א החדש הזה רבות עשית וכו' ומדרש משלי פ"ו בפר' נוקשת באמרי פיך ופסיקתא דר' טוביא פר' לך סי' ט"ו וי"ז ופר' האזינו בפסוק כי מגפן סדום ובמד' ויושע בסופו מיד עונים כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וכו' מיד הקב ה יצילם מדש"ג וע' ביאור רמבמ"ן ויקרא סי' כ"ו פל"ט ואף בעונות אבותם אתם ימקו וכבר נכלל זה בעיקרים מאמר ד' פי"ג השלישית וכו' מעונש הבנים ובסגנון זה כל הכתובי' מעונשי הדורות שלאחר החרבן בירמיה ויחזקאל וכו' ועיין במו"ן ח"א פרק נ"ד ומלאכת מחשבת פר' יתרו ובביאורי לאיכה סי' ה' פסוק ז' מש"ש והרמב"ם הלכות תשובה פ"ו ה"א וראב"ע שמות כ' פ' ה' רמב"ן בראשית ד' י"ז ובדברי שאול מ"ש על הראב"ע ושו"ת רלב"ח סי' ע"ו ובמאורי אור בחלק בן נון לב"מ ע"א תוס' ד"ה אדם שהאריך ג"כ בעונש דוד בבניו וגם מאיוב שמאז חשב לנסותו ונתן לו בנים שזמנם קצוב בלדתם לעת ההיא. ובמה"ב יומא ל"ו ב' ובכונות האר"י ובשו"ת שמן רוקח ח"א דרוש א' ד' נ"ט ע"ג דה ובזה פירשנו. וביע"ד ח"א דרוש ח' במ"ש במד"ר משה אמר פוקד עון אע"ב וכו' והוא מפורש גם בסוף מכות וע' מרפא לשון בעמוד הענוה ד' פ"ה ע"ב ובס"ס עצי עדן בהשמטה מן הפתיחה ובמרגניתא דרב פ' נצבים בפ' פן יש בכם ותיבת גמא פ' תצא אות ג'. ובמנחם שלמה בליקוטים (בחי' לכריתות) בסי' כ"ד עכ"ד הגאון יחי' בענין זה ולמזכרת אהבה ולעילוי נשמת בנו היקר האברך המופלג צדיק תמים הרב ר' חיים נתן דוד זצ"ל אשר בסבתו נתגלגלו דברים הנ'"ל העתקתי דב"ק ותהי נפש הבן יקיר צרורה בצה"ח אכי"ר

ע אדרבא לפעמים אין הכונה דעדיף מהקודם אלא שוה לו עיין תוס' סנהדרין נו"ן ע"א ד"ה אדרבא וכו' ולפי מ"ש הר"ן בחי' הובא בשדה יצחק שם אין ראיה ועיין להרב מנחה טהורה די"ג ע"א ד"ה ואנא ובס' כל החיים במערכה זו אות ט"ז כתב בשם הרב פחד יצחק דר"ת אדרבא הוא אין דבר רק בהיפך. אי נמי אלו דברים ראוי בהפוך אמירתם ועיין כתובות ל"ח ע"ב

עא איפכא מסתברא אם הראשון השוה הנושאים והשני בא לחלק בניהם אין שייך לומר איפכא מסתברא תוס' פסחים כ"ח ע"א ד"ה איפכא

עב אדם ממעט קטן כ"כ הרב שושנים לדוד ר"פ ערבי פסחים אמאי דתנן לא יאכל אדם סמוך למנחה וכ"כ גם בפ"ד דמס' ברכות מ"ג דתנן ר"ג אומר חייב אדם להתפלל י"ח כתב דתיבת אדם היא למעט קטן דאף דחייב בתפלה סגיה ליה בתפלה קצרה ולא בעי י"ח ועיין במכתב לחזקיאו ד' ג' ע"ב וצ"ע ממ"ש בנדה ד' מ"ד ע"א ומטמא בנגעים דכתיב אדם כי יהיה בעור בשרו אדם כל שהוא ועיין בקונטריס אחרון שבס' ישרי לב ד' צ"ט אות קצ"ג ועיי בב"ב ד' כ' בתוס' סוף ד"ה ועכו"ם דמוכח דקטן בר קיימא נקרא דם ומנ"ל לחלק בזה בין לשון תורה ללשון חכמים והרב פתח הדביר ח"א ד' ק"ד ע"א כתב דבמ"א עמד על דבריו ולא ידעתי איה מקום כבוד דבריו בזה ומשנה שלימה שנינו בקידושין ד' פ' ע"ב מתיחד אד עם אמו וכו' והאי אדם היינו קטן פחות מבן י"ג שנים כדתנן הגדילו וכו' יעי"ש בגמ' וע"ע שם ד' פ"ב ע"א לא ילמד אדם רווק סופרים וכתב שם הרב שושנים לדוד דדייק תנא למיתני אדם רווק משום דמשמעות רווק הוא שלא נשא אשה מעולם אבל אם נשא אשה ונתאלמן הה אמינא דשרי אהכי תני אדם לומר דאף אם כבר נקרא שמו אדם דהיינו שנשא אשה (העד שלא נשא אשה אינו נקרא אדם כמ"ש רז"ל מדכתיב זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם) לא ילמד סופרים וכתב שמעין זה דייק דרמ"ז ומ"ש הרב ב"ד על דבריו דאפילו קטן בן יומו קרוי אדם וכו' אלמלא אישתמיטיטיה מאמר רז"ל הנ"ל לא כתב הכי דודאי הרמ"ז עלה סמיך עכ"ל והנה עם כי הדין אמת דאפילו נשא אשה אם נתאלמן לא ילמד כמו שדקדק מלשון הרמב"ם מי שאין לו אשה וכו' מ"מ מאי דמשמע מדברי הרב דמי שנשא כבר אף שאין לו עכשיו אדם מיקרי אין נראה כן ממאמר רז"ל שרמז והוא ביבמות ד' ס"ג ע"א דאמר ר' אלעזר כל יהודי שאין לו אשה אינו אדם וכמו שדקדק מדברי הרמב"ם יש לדקדק מדברי ר"א ג"כ דכל שאין לו עכשיו לא מיקרי אדם והיכא רמיזא דאדם ר"ל שהיה נקרא אדם ועתה אינו אדם. ומתבאר מדב"ק דאי לאו דרשת חז"ל בזה הוה מודה להשגת הרב ב"ד דאין לפרש דתני תנא אדם למעט קטן דאפילו בן יומו נקרא אדם א"כ לפי זה בהנהו דוכתי (ברכות וער"פ) דאין לנו גילוי מדברי חז"ל מנ"ל למעט קטן ונראה דגם הרב מודה דאדם אינו ממעט קטן אלא דהיכא דמסתברא לן דדינא הכי מצינן למימר דרך אסמכתא ורמז דדייק תנא ותני אדם לרמוז הדין הזה ומדכתיב ואיש כי יכה כל נפש אדם (ויקרא כ"ד י"ז) וכתב רש"י לפי שנאמר מכה איש אין לי אלא שהכה איש הכה את אשה וקטן מנין ת"ל כל נפש אדם אין להוכיח דגם קטן בכלל אדם דההיא מכל נפש הוא דילפינן ולא מתיבת אדם וכ"כ הרב מקנה אברהם במ"ב אות ל"ז בשם הרב כנה"ג בדינא דחיי לאוין ק"ג ד' קי"ז ע"ב והוא פשוט ומבואר כן בגוף דברי ברייתא דת"כ הכה את האשה ואת הקטן מנין ת"ל כי יכה נפש ולא הזכיר תיבת אדם כלל

עג אדם אם אשה בכלל אדם שרים רבים ונכבדים נבוכים הם באר"ש והרב בית השואבה ד' קס"ג ע"א בשם האחרונים כתב דגם אשה בכלל אדם וכ"כ במכתב לחזקיהו ד' נג ע"א וב' בשם הרב כנה"ג סי' תר"ע ובראשית רבה פכ"א דאפילו על אשה לבד שלא בכללות איש נאמר אדם והרב שלמי צבור ד' ה"ן ע"ב השמיט בברכות השחר תי' מאשה רעה וכן הוא בש"ס ברכות ד' ט"ז ע"ב ע"ש ואפשר דהטעם הוא משום דנכלל במאדם רע. (אחר זמ"ר ראיתי להרב יפה ללב נר"ו בסי' מ"ו אות י"ד שכ"כ) והרב מראה הגדול בח"א ד' זק"ן ע"ד כתב דפשוט דבין בלשון תורה בין בלשון חכמים בתיבת אדם נכללת גם האשה והביא דברי הרבנים שכתבו במ"ש רז"ל אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות דאחד האיש ואחד האשה שוים דאין עושים בעילתם ב"ז ותמה על איזה רבנים שכתבו דדוקא באיש נאמרה חזקה זו ולא באשה (עיין מה שציינתי בזה לעיל באות ל') ומזה רצה לומר דאף דלשון הש"ס לענין חיוב כתיבת ס"ת הוא אעפ"י שהניחו לו לאדם אבותיו ס"ת חייב לכתוב משלו גם האשה בכלל החיוב דגם היא בכלל אדם אלא שחזר בו לפי טעם המצוה הזאת והאריך בזה עי"ש שכתב שמצינו בכמה מקומות שנשתמשו חכמים בלשון זה אין אדם מקנה דבר שלב"ל אין אדם עושה קנוניא על ההקדש וכיוצא רבו מספר ואשה בכל אלה אתיא מכללא דאדם. ומר בריה הרב נחמד למראה בח"א ד' ג"ן ע"ג נקיט בשיפולי גלימא דר' אבא (מראה הגדול הנ"ל) דבלשון חכמים נמי אדם כולל זכר ונקבה והוסיף לומר דרז"ל באיזה מקומות מדקדקים לומר איזה דבר בלשון אדם להשוות אשה לאיש וכתב דלזה דקדקו חז"ל בחולין ד' צ"ד ע"א לומר אל יסרהב אדם בחברו שיסעוד אצלו והוא יודע שלא יסעוד וכן בירוש' פ"ד דדמאי אמרו ג"כ בלשון זה אל יסרהב אדם וכו' לומר דשוים בזה האיש והאשה ועפ"י זה עמד מתמיה על הרמב"ם והטוש"ע בח"מ סי' רכ"ח שכתבו דין זה והשמיטו תיבת אדם עי"ש ונראה דה"ה דקשיא ליה נמי על שאר הדברים השנוים בחולין שם ת"ר לא ילך אדם לבית האבל וכו' ת"ר לא ימכור אדם לחברו וכו' ולא ישגר אדם לחברו וכו' שבכולם השמיטו הפוסקים תיבת אדם כמו שיראה הרואה בדבריהם וחדא מנייהו (דעסיק בה בדברי הירושלמי הנ"ל) נקיט אמנם לענד"ן דלא היתה כונת רז"ל לומר אדם לכלול גם אשה דמהיכא תיתי לחלק במידי דאיסורא דאורייתא או דרבנן בין איש לאשה אלא שדרך לשון רז"ל לומר כן והפוסקים לא הוצרכו לכתוב בפירוש ואף לא ברמז ששוים האיש והאשה בזה שהדבר פשוט מצד עצמו ובכמה מקומות אומרים חז"ל אסור לאדם לעשות כך וכך אף שלא היה שום ס"ד לחלק בין איש לאשה וכן אומרים אסור לעשות כך וכך ומשמיטים תיבת אדם ואין לדקדק מזה ועיין עוד להרב הנ"ל בד' קע"ג ע"א וד' קפ"א ע"א ועוד לו בח"ב ד' ר"ז ע"א דמאי דתנן ערב ט"ב לא יאכל אדם שני תבשילין דתיבת אדם היא לכלול גם האשה עי"ש