שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א לט

מוהר"ץ הירש חיות בהגהותיו ליבמות ד' ס"א הסביר דאין כונתם לזלזול העכו"ם עי"ש וכבר כתבו המפרשים בדרך פשוט הש"ס דאדם מורה על האחדות דבכל השמות שאדם מתכנה בהם (איש גבר וכיוצא) נמצא לשון רבים אבל כינוי אדם לא יבא בו לשון רבים (אדמים) ומדות האחדות נמצאת בעצם בישראל ישראל גוי אחד שה פזורה ישראל וזהו אתם קרוים אדם ואין עכו"ם קרוים אדם עיין להרבנים עוללות אפרים מאמר כ"ב ונאות יעקב במענה לשון ד' כ' ע"ג ומשא חיים ד' ב' אות י"ט

ושם (בתפ"י) כתב דעכו"ם יש להם צלם אלקי"ם מדהוריד יהושע קודם הערב את החמשה מלכים ותימה שכ"כ בפשיטות בדבר שנחלקו בו אבות העולם רש"י והרמב"ן וכתב הרב מוהרש"א בחי' אגדות למס' סנהדרין ד' מ"ו ע"ב ליישב דעת רש"י דמיהושע אין ראיה משום דבהלנת המת יש שני טעמים הא' כי בצלם אלקי"ם עשה את האדם וזה שייך דוקא בישראל והשני משום ולא תטמא את אדמתך וזה שייך גם בעכו"ם ומשום טומאה ציוה יהושע להורידם ושכ"כ הרד"ק עי"ש ומצאתי בס' שו"ת רמ"ץ (שנדפס מקרוב) בחא"ח סי' י"ד אות יו"ד שעמד הרב בדין הלנת המת אי שייך בעכו"ם והביא מ"ש הרמב"ן ורצה להעמיס דכוונתו משום טומאת הארץ וכ' דעל טעם זה יש לפקפק לפי מאי דקי"ל דקברי עכו"ם אין מטמאים וגם דעת כמה פוסקים דגם במגע ובמשא אין מטמאים וגם על טעם ממשל ב"א יש לפקפק קצת אף לפ"ד התוס' ביבמות דגם עכו"ם קרוים האדם והכא כתיב כי בצלם אלקי"ם עשה את האדם מ"מ מלשון רש"י בפי' החומש וישראל הם בניו נראה דלא שייך זה בעכו"ם עכ"ל ואני אומר דלא היה צריך להכריח דלרש"י אף דכתיב האדם אין עכו"ם בכלל מדבריו שבחומש שזה מבואר בדברי רש"י בסנהדרין ד' ט"ן ע"א (וכ"כ התוס' בשמו בסוגייא דיבמות ד' ס"א שהזכיר הרב שם) שכתב דהא דדריש ר"מ שאפילו עכו"ם העוסק בתורה הרי הוא ככה"ג מדכתיב אשר יעשה האדם לית ליה דאין עכו"ם קרוים אדם א"כ שמעינן דלא ס"ל לחלק בין אדם להאדם ולתרץ קושיא זו הוא מ"ש ר"ת לחלק בין אדם להאדם כיעוי"ש. ובעיקר כללין עיניך תחזינה ביאור נפלא להגרל"ם בס' התורה והמצוה בקונטרס תורה אור בפרשת ויקרא סי' א' באורך וברוחב ויאורו עיניך

וראיתי בס' אברהם אנכי הנדפס חדש ממש להרב הגדול מוהרא"ף נר"ו בפרשת בהעלותך סי' כ"ד שפירש כונת הכתוב והאיש משה עניו מאד מכל האדם וז"ל אפשר לפרש מה שחלקו בענין מה שאמרו אתם קרוים אדם ואין עכו"ם קרוים אדם דיש הפרש בין אדם להאדם דהאדם נאמר דוקא על ישראל א"כ א"ש ע"פ מ"ש בס' הכתוב לחיים משמא דגברא רבה דאין לאדם להשפיל עצמו להתנהג בענוה נגד עכו"ם וז"ש והאיש משה עניו מכל האדם שהם ישראל דאלו לגבי עכו"ם לא היה משפיל עצמו להתנהג בענוה עכ"ד ואם כי כלל בידינו אין משיבין על הדרש (ולא נביט במה שיש לפקפק בעיקר הפירוש לכל האדם מיבעי ליה ומאי מכל האדם) מ"מ עיקר ההקדמה דהאדם הוא דוקא ישראל ואדם כולל גם עכו"ם לא ידעתי מבטן מי יצאה ומי בעל דברים הללו ומלבד דהחילוק נאמר בדברי הראשונים בהפך דהאדם בא לרבות ולא למעט עכו"ם ועוד איך יתכן דאדם כולל גם עכו"ם ומבואר בש"ס בהיפך דרשב"י ממעט עכו"ם מדכתיב אדם וקרא דואתן צאני אדם כתיב ביה והש"ס נמי בפ"ק דכריתות ד' ו' ע"ב דדריש מעל בשר אדם לא יסך למעוטי עכו"ם באופן דהקדמה זו תמוה' בעיני ודרשתו תדרש עפ"י מ"ש מרן חיד"א ביעיר אזן אות פ"ז מיסוד דברי הרא"ש בתוספותיו דכי כתיב האדם ואפשר לפרשו על אדם חשוב כמשפט ה"א הדעת אינו בכלל מ"ש ר"ת וא"כ אפשר דכתיב הכא האדם לשון חשוב לחשיבות כללות ישראל שהם נכבדים בני אל חי ולא לגבי עכו"ם אלא דמ"ש בשם הגברא רבה אם מסברא דנפשיה אמרה לענ"ד איפכא מסתברא דראוי לאדם גדול להתנהג בענוה יתירה נגד העמים יותר ממה שיתנהג עם בני בריתו ובזה יתקדש שם שמים בראותם גדולי ישראל במקום גדולתם שם ענותנותם ולענוים יתן חן וכבוד בעיני כל רואיהם ועכ"פ הקדמה הנ"ל אין לה מקום לענ"ד גם מ"ש בזה מרן חיד"א בס' דבש לפי באות י"ד דהתוס כתבו בשם ר"ת דאדם נקראים ישראל ועכו"ם נקראים האדם וכתב לפרש בדרך הדרש טעם החילוק שביניה' דישראל הם אחוזים למעלה נקראים אדם שהוא שם מ"ה ועכו"ם שהם מסטר"א חמשים ש"ט נקראים האדם גמט' טמא וכו' עי"ש במחכ"ת הר' אין דבריו נראים לענ"ד דזה היה טעם לשבח אם החילוק שביניהם היה דכמו שאדם הוא כינוי לישראל בלבד הכי נמי האדם אם היה כינוי לעכו"ם בלבד אך באמת בדברי התוס' מבואר דאין כונת ר"ת כמו שנראה שהבין הוא ז"ל בכוונתו אלא כוונת ר"ת לומר דהאדם כולל גם עכו"ם וממקומו מוכרח שכן כונתו שבא ליישב דרשת ר"מ שאפילו עכו"ם העוסק בתורה יש לו שכר הרבה מדכתיב אשר יעשה אותם האדם וזה פשוט לענ"ד ודבריו צ"ע

עה אדם דממעט עכו"ם כתבו התוס' בבבא קמא ל"ח ע"א וע"ז ד' ג' ע"א ויבמות ד' ס"א ע"א דנכללים בבני אדם ר"ל בני אדם הראשון וכן הוא בזוה"ק שלח לך ד' קע"ג ע"ב ע"פ נגד בני אדם יעי"ש והרב נאות יעקב בקונטרס מענה לשון ד' ב' ע"ד הוא היה מונה שלשה כללים שנאמרו בזה ובכלל שני כתב וז"ל כלל ב' כתבו דאע"ג דאדם לא מיקרו בני אדם מיקרו בני אדם הראשון ובהכי ניחא ההיא דגטין ד' מ"ז ע"א יש קנין לעכו"ם בא"י לחפור בה בורות שיחין ומערות דכתיב והארץ נתן לבני אדם עכ"ל נראה שכתב דברים אלו עפ"י הרשום בזכרונו ולא נזכר מדברי התוס' כי הרואה יראה שהן הן הדברים שכתבו התוס' בתלת דוכתי הנ"ל ליישב ההיא דיש קנין לעכו"ם וכו' כיעי"ש וכל זה נעלם מהרב דרכי שלום בפרשת נח ד' ה' ע"ג שישב ודרש מקרא שכתוב יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך דר"ל דמותר להסתכל בפני כלה להללה כלה נאה וחסודה אך דוקא בישראלית כידוע דאדם ממעט עכו"ם וכו' עי"ש ולא זכר דבכלל בני אדם הם וכ"כ הרב מוהר"ץ הירש חיות בהגהותיו לברכות ד' ח"ן ע"א דבמדרש אמרו הרואה אוכלוסי בני אדם מברך וכו' ומשמע גם עכו"ם עי"ש דמסתמא אין לחלק בין לשון תורה ללשון חכמים וכמו שנכללים בלשון תורה כן הוא בלשון חכמים

עו אדם הוא כינוי לאיניש דעלמא שאינו ת"ח כ"כ הרב אבות הראש (על אבות דר' נתן) בפ"ב ד' ץ' ע"ד בשם מרן חיד"א בפתח עינים בחי' לעירובין ד' י"ג במאמר חז"ל נח לו לאדם שלא נברא ואין הס' מצוי אצלי לראות דב"ק והרב ראשית חכמה בשער ענוה פ"א (סוף ד"ה והכלל הוא) כתב דחכמה נקראת מ"ה והוא אדם ומרן חיד"א בס' דבש לפי אות י"ד כתב דישראל שהם אחוזים בקדושה נקראים אדם שהוא בגמט' שם מ"ה ובביאורי הגר"א (שנזדמן לידי לשעה) בישעיה סי' א' פסוק ב' ראיתי שכתב דאדם דרגא דחכמה הוא ובזה"ק פ' תזריע ד' מ"ח ע"א ובר"מ פרשת נשא ד' כ"ה ע"א דאדם נקרא ישראל והוא ת"ח ובד' קמ"ה ע"ב כל מאן דאיהו דחיל חטאה נקרא אדם דאית ביה יראה ענוה חסידות כללא דכלא וכו' וה"ד הרב אהל יעקב באות י"ב ובתנחומא רשת וזאת הברכה אמרו דהצדיק נקרא אדם עיין בס' ישמח חיים ד' ב' אות י"ט הנך רואה שכינוי אדם דורשים אותו לשבח דלה כדמשמע ממ"ש בפתח עינים הנ"ל וכדבריו שבס' פת"ע כתב בס' שם הגדולים במערכת גדולים אות האל"ף (בשם ראב"ן בד' י"א סוף ע"ד) עפ"י מ"ש מוהרש"א בח"א בפרק ג"פ אההיא דאמרינן ג' עבירות אין אדם ניצול בכל יום דדייק לומר דהיינו אדם דעלמא אבל החסידים ניצולים ועל דרך זה פירש מאמר ר' יוחנן כיון שמת אדם נעשה חפשי מהמצות עי"ש ונראה דלא היתה כונתו ללמד על הכלל כולו דכל מקום שנא' אדם ר"ל איניש דעלמא והכל לפי מקומו ושעתו ובתוס' ברכות ד' ה' לא ניחא להו למיגרס אין אדם זוכה אלא כתבו דגרסינן לו כל אדם זוכה ואי משמעות אדם בכל מקום בלשון חז"ל ר"ל איניש דעלמא שאינו צדיק הוה מצינן שפיר למיגרס אין אדם וכו' ולפרש דהיינו בסתם אדם שאינו צדיק וק"ל

עז אין אשה מתעברת מביאה ראשונה הכי אמרי' ביבמות ל"ד ע"א ועיין בזה בפירש"י בפ' לך לך שכ' דהגר נתעברה מב"ר והוא כסברת ר' לוי שבמד"ר שם ואילו בפ' וירא ע"פ ותהרין ב' בנות לוט כ' ואע"ג דאין אשה מתעברת מב"ר וכו' והוא כסברת ר' אלעזר שבמד"ר שם ונראין דברי רש"י דסתרא"י נינהו. דאף דכ' הרא"ם דדייק מדכתיב ויבא אל הגר ותהר וכו' עי"ש מ"מ שמעינן מיהת