שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א לו

הגב"י אות שמ"א ועיין חת"ס אה"ע ח"א סי' ע"ו ד"ה הנה מ"ש רמב"ן נו"ב אה"ע בח"ב סי' ל"ח הובא בפ"ת אה"ע סי' י"ג סקי"ח ד"ה ועיין עוד ועיין לעיל אות ב"ן ולקמן אות ס"ג

נח אמתלא בדיני ממונות בדבר שבין אדם לחבירו לא מהני אמתלא הג' חת"ס יו"ד סי' ט' בראשו ועיין להג' נו"ב אה"ע סי' ס' שואל ומשיב מהדו' ה' סי' פ"ג

נט אמתלא ל"מ בדבר שהוחזק ל' יום הרב בית שמואל בסי' י"ט ועיין פ"ת שם וביו"ד סי' קפ"ה בשם חת"ס יו"ד סי' ט' ואה"ע סי' ע"ז דאם האמתלא הוא באופן שהיה צריך להאריך זמן מהני האמתלא. ועיין בית אפרים הו"ד בפ"ת סי' א' סס"ק י"ד

ס אמתלא ל"מ רק כשאומר שעשה כן לסלק את הנזק לא כשאומר שעשה לשום תועלת חוט השני סי' י"ז ופ"ת אה"ע סי' ו' ועיין שבות יעקב ח"ג סי' ק"ט הובא בפ"ת סי' י"ט ק"ג ד"ה ועיין. והרב מסגרת השלחן ד' קל"ה ע"ד ה"ד שו"ת חוט השני הנ"ל וכ' דנ"ל דצ"ע

סא אמתלא אם יש לחושדו כי מפני שנתן עיניו בממון חוזר מדבריו הראשונים ל"מ אמתלא הרצ"ץ סי' ק"ד ועיין חת"ס אה"ע ח"א סי' כ"ח

סב אמתלא דל"מ לגבי מעשה כנז"ל באות מ"ט ה"ד היכא דהמעשה מחזיק דבריו הראשונים אבל אם אין המעשה מחזיק דבריו הראשונים מהני האמתלא עיין היטב שו"ת חת"ס אה"ע ח"א סי' ע"ו ד"ה הנה מ"ש רמב"ן וכו' ובשו"ת נו"ב ח"א אה"ע סי' י"א שיבת ציון סי' ע"ד ד"ה אך

סג אמתלא דל"מ כי עביד איסורא כמש"ל באות ז"ן אם הוא מידי דלא משמע איסורא לאינשי מהני אמתלא חת"ס אה"ע ח"א סי' ע"ח אות ב'

סד אמתלא כ' הרב יד דוד (על ש"ע יו"ד) בסי' א' הגב"י אות ע"ג וז"ל עיין מוהרימ"ט ח"א סי' קמ"ח וקמ"ד ובמוהר"י הלוי סי' ל"ג שכתבו דאמתלא דוקא תוכ"ד מהני עכ"ל ולע"ד הם דברים תמוהים עיין כתובות כ"ב סו' ע"א בעובדא דאשה גדולה בנוי וכו' לימים וכו' דמוכח להדיא דאף אחר ימים מהני אמתלא טובה כיעו"ש. ובתוכד"ד לא בעינן אמתלא דכדיבור דמי ושו"ת מוהר"י הלוי אמ"א ובתשו' מוהרימ"ט עיינתי ושם מיירי בענין הפה שאסר וכו' והיינו בלא אמתלא יעי"ש ובתשו' הרדב"ז החדשות סי' שצ"ח כ' בפי' דאמתלא מהני אפילו אחר כדי דיבור וע"ע שולחן ערוך אה"ע סי' קנ"ב ס"ו והא"ז לכתובות ד' כ"ב בשם הרשב"א וה"ד הרב כסף נבחר כלל צ"ד ד' ח"ן ע"ד כ' בפי' דאמתלא מהני לאחר כד"ד שו"ר דדברי יד דוד הנ"ל מאיש לוקחו הג' פ"ח במ"ח בליקוטי יו"ד עי"ש ד' ח"ן ע"א וצל"ע

סה אקדומי פורענותא לא מקדימינן לא אמרי' בענייני תשובה וכפרה עיין שו"ת חתם סופר א"ח סי' י"ד ד"ה עד בשם מוהר"י מינץ ומה שהקשה שם מרמב"ם רפ"ה מהל' תענית דכל תענית הוא לכפרה וכו' ומאחרין נר' די"ל דשאר תעניות שהוקבעו משום פורענות וצרה שאירע אף שעתה עושים רק לכפרה שייך לומר אקדומי וכו' משא"כ תענית יאצ"ט לא קבעוהו משום פורענות רק לתשו' וכפרה ועיין משק ביתי אות מ"ז בשם הרב עו"ש וק"ל

סו אשתו אי נכללת בכלל בני ביתו מדברי התוס' ברכות ד' כ"ד ד"ה והתניא משמע דבשום מקום לא מצינו דאשתו נכללת בבני ביתו ועמדו ע"ז המפרשים. כנודע ומ"ש במכתב לחזקיהו ע"ד התו' הנז' הנה לדברי התו' יתכן ליישב כן ויש שם טעות ונתקן בהשמטות אך בחי' הרר"י החסיד בס' ברכה משולשת כ' להדי' דלא אשכחן בשום מקום דקרי לאשתו בני ביתו ובתוספי הרא"ש בספר הנז' כתב דבהך ברייתא דלעיל לא קרי לאשתו בני ביתו ע"כ משמע דבשאר דוכתי יתכן להיות אשתו בכלל בני ביתו ועיין בספרים המצויינים בס' מכתב לחזקיהו ובהשמטות שם בענין זה ועיין מלאכת שלמה חכים ד' ל"ה ע"ד ודע דלענין נדרים לכ"ע אשתו בכלל בני ביתו עיין למרן חיד"א בחיים שאל סי' ד"ע הובא בזכור לאברהם ח"ג ד' צ"ה ע"ד ועיין בעיקר כללין בהשמטות שבירושלמי הנד"מ (בזיטאמר) השייך למעשרות ד' ט' ע"א ובפנים שם בגיליון הש"ס

סז אמתלא ביאר הגאון מוהר"ם בנעט בשו"ת הר המור סי' כ"ט דלא מהני אלא היכא דאם נסלק דבריו הראשונים והאחרונים כאילו לא דיבר כלל יעמוד הדבר בחזקת היתר אבל אם יעמוד בחזקת איסור שהיה בו לא מהני אמתלא עי"ש ועיין שו"ת שו"מ מהדורא ה' סי' פ"ג ד' פ"ז ע"א בשם בשמים ראש דאשה שאמרה בשעת וסתה טמאה אני ואח"כ נתנה אמתלא אינה נאמנת וכתב בשם חכמי ההר דלא שייך בזה אמתלא דאמתלא מועיל לסתור דבריו הראשונים לא לקיים דבריו האחרונים וביאר דבריו על דרך הנ"ל דכיון שהיא בחזקת טמאה נהי דהאמתלא מועיל לבטל מה שאמרה מ"מ הרי היא בחזקתה אשר לא טהורה היא עי"ש

סח איכא דאמרי לא מצינו בכל התלמוד א"ד שהוא היפך מן הראשון כ"כ תוספות ביצה די"ג ד"ה איכא עי"ש ד"ק ומרן חיד"א בס' יעיר אזן במערכת הלמ"ד אות ל' הביא כלל זה בשם ר"ב ולא זכר שם דברי התוס' הנ"ל ועיין קהלת יעקב במענה לשון אות ל' ואחר זמ"ר ראיתי מ"ש בס' משק ביתי אות רס"ב עי"ש ועיין תוס' ברכות ט"ל ע"ב ד"ה מברך וכו' דאין סברא דפליגי בסברות הפוכות ועיין לקמן במער' הסמ"ך אות ס"ד

סט אבא לא מזכי ברא עיין יעיר אזן במדבר קדמות אות ל"ד משק ביתי אות ע"א נודע ביהודה ח"ב א"ח סי' ח' דברי מנחם סי' קל"ג אות ג' (ד"ה והנה וכו') הבאתי דבריו בקונטריס אסיפת הדינים במערכת אבלות אות נק"ב ועיין להרבנים חוט המשולש פר' וירא ד' ט' ע"ב דרכי שלום ד' מ"ב ע"ד כל החיים ד' א' ע"א אבות הראש בח"ב ד' ע"ט אות ז' חיים ביד סי' צ"ז והרב שמע יעקב בפר' כי תשא ד' ק"ט ע"ב כתב בשם הרב מוהרימ"ט שתירץ לקושית התוס' בסוטה דשאני אבשלום דדוד אביו הוא היה גורם החטא וכו' משו"ה אסקיה עי"ש

והנה שיחתן של ת"ח היא גופא תלמוד אחז"ל במכתב אחד מגדול בדורנו הגאון המופלא וכבוד ה' מלא כקש"ת מוהרי"ז שטערין נר"ו כתב לי במרוצת דב"ק דאבא לא מזכה ברא וכו' ואני עני כתבתי לו דבנדון שאנו עסוקים הרי הוא בבל יאמר הא דאבא לא מזכה ברא וכו' ורמזתי לו דברי תוס' דסוטה ותשו' הרשב"א הנ"ל וממ"ש באסיפת דינים הנ"ל ובתשובתו אלי כתב בענין זה וז"ל מ"ש כת"ר מתוס' סוטה וכו' הנה לפי זכרוני היתה כונתי על המעשים שהבן מזכה בהם את אביו שהיה סיבה לזה בלידתו ובחינוכו בדרכי התורה והיראה אבל ע"י תפלה זה מועיל גם לגבי אחרים שמתפללין עליו ועיין בכפ"ת יומא פ"ז א' ועי"ש בחא"ג ובדר"י עד סוף וכו' ומשם בלא"ה אינו ענין לכאן מ"ש בתשו' הרשב"א דבעוה"ז ודאי מזכה ברא וכן העיר שם בהגהות רחמים לחיים משל"ה בשער האותיות ומהיפ"מ ב"ר פ"ט סי' ה' יעיש"ב ועיין ירושלמי סוכה פ"ה ה"ח קשה שלשלת יוחסין לפני הקב"ה להעקר ממקומה וב"ר פר' פ"ב ושהש"ר בפסוק קמתי אני לפתוח לדודי ובפסיקתא דר' טוביה בראשית ל"ה כ"ב ובהערות אות י"ג ופתיחתא איכה רבתי חבל הכסף ובקה"ר בפסוק ושב אל העפר וכה"ג בכ"מ ובקה"ר בפסוק טובה חכמה אשרי מי שזכות אבותיו מאירה לו וברכות כ"ז ב' נוקמי' לרע"ק לית ליה זכות אבות וירושלמי פ"ד דתענית וברכות אשרי מי שיש לו יתד להתלות בה ושוח"ט תהלים סי' קי"ב בפסוק כי כלו ימי וכו' אשרי מי שיש לו יתד להתלות והיינו שתלו בו בזכות אבותיו בברכות יוד ע"ב וזהר ויחי ר"מ ע"ב ודאי ירותת אורייתא אחסין וכו' ואלמלא זכותא דאבהן יתענש מלעילא ועיין שו"ת הרא"ש ושו"ת רש"ל סי' כ' וישועות יעקב א"ח נ"ג סק"ה ומשכנות יעקב חא"ח סי' ס"ו לענין ש"ץ מיוחס וכה"ג בכ"מ אין מספר וכבר אמרתי בהסברת דברי התוס' דסוטה שתפלה זו היא ג"כ לימוד זכות שרצה באמרו בני שמצד טבעו שהאב מזכה לבנו היה ראוי שיחזירנו למוטב אם היה נשאר בחיים או שכבר שב לפני מותו וע"ד שאמרו בזהר ויקרא בפר' נפש כי תחטא לא דמי מאן דאתא משרשא קדישא ומגזעא דקשוט וכו' וכה"ג בכ"מ ויובן ג"ש מה שכמות הילד התנחם ואמר בעוד הילד חי וכו' ובמיתת אבשלום הרבה לבכות וע"כ שהיתה כונתו להתפלל עליו להצילו וללמד זכות עליו וגם שהיה הסיבה לזה במלחמתו ואף שהזהיר עליו ליואב ואם