שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א לב

ושם כתב הרמב"ם דאסור לטמא התרומה כשאר קדשים וא"כ ודאי דמ"ש בהל' פסולי המוקדשין דאינו לוקה ואיכא איסורא היינו איסור תורה. ועיין שם להרב שער המלך והרב צפיחת בדבש בסי' מ"ו כתב דרש"י בפסחים ד' י"ד ד"ה מדבריהם ובד' ט"ו ע"א ד"ה יניחנה וגטין ד' ס"א ד"ה וסיפא ס"ל דמוזהר מן התורה שלא לטמאות את התרומה והרשב"א בגטין שם כתב בשם התוס' דלטמא תרומה אינו אסור אלא מדרבנן ושוב בד' קכ"ז ע"א וע"ב כתב דהרמב"ם והרשב"א עצמו וכן דעת הרב החנוך והראב"ד דאסור מן התורה ושכן הוכיח הרב דברי אמת בקונטריס ד' צ"ח ע"ב (והוא בקונט' עשירי בד"ה ונראה מדברי הראב"ד וכו' ד' ק"ך ע"ג מדפוס אשכנז) מכמה מקומות ושגם מרן מוהריט"א בהלכות בכורות ד' קל"ו ע"ג (לפי הנראה הוא מ"ש בפ"ה סי' מ"ג עי"ש מד"ה והנה אחר שבארו בשמעתין וכו' בד' ס"ח ע"ג מדפוס ווארשא) בכל מאי דשקו"ט תפס בפשיטות דאסור מדאורייתא ולא חש להזכיר סברת התוס' שהביא הרשב"א וכו' יעי"ש א"כ מתבאר דאינו לוקה שכתב הרמב"ם במטמא את הקדשים ר"ל דאיכא מיהא איסורא דאורייתא. יב) וכן ראיתי בספר ימי שלמה ד' ע"ז ע"א שכתב דממ"ש הרמב"ם בפ"א מהל' שמיטה ויובל דין ב' אינו לוקה מן התורה וכו' מבין הרב מוהר"י קורקוס דר"ל דאסור מן התורה ואהכי ק"ל על דברי הרמב"ם שם דין יו"ד עי"ש. יג) ובמה שכתב הרמב"ם סו"פ י"ב מהלכות ע"ז ואינו לוקה אלא על המת בלבד עיין במה שרשמתי לקמן במערכת הקו"ף אות ח'. יד) ובדין מקלל את חברו דאיכא כמה גווני דאינו לוקה עליהם כמ"ש הרמב"ם בפרק כ"ו מהל' סנהדרין ומשמע (מדקאמר אינו לוקה) דאיסורא מיהא איכא וכמו שכתב מפורש הריב"ה בטור ח"מ סוף סי' ז"ך פשיט"ל להרב ב"ח דאסור מן התורה וכ"כ בס' תוכחת חיים פר' תצוה ד' צ"ב ע"א. טו) ובפ"ד מהל' מאכלות אסורות דין ט"ז גבי צירוף איסורין כתב דאם צירף מהכל כזית ואכלו אינו לוקה ואסור מן התורה כדין חצי שיעור. טז) ושם בפרק ט"ו דין ג' וכן אם לא היה בתערובת כזית בכדי אכילת פרס וכו' אינו לוקה אלא מכת מרדות וכונתו ודאי דאסור מן התורה ככל דין ח"ש. יז) ובמ"ש הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות פ"ט דין ו' המבשל בשר מתה או חלב בחלב לוקה על בשולו ואינו לוקה על אכילתו משום בב"ח כתב הרב נחפה בכסף בח"ב בחיו"ד רס"י א' דממ"ש אינו לוקה על אכילתו משמע דאיסורא מיהא איכא ונפ"מ לענין הנאה ואסור משום בב"ח וכן דקדק הרב המגיד לענין מעושן ומבושל בחמי טבריא ומבשל במי חלב דפטור ממלקות אבל איסורא מיהא איכא וכ"כ הפר"ח סי' פ"ז ס"ק י"ב וה"ה לענין חלב בחלב וכ"כ הרב פרי תואר בס"ק י"ד ובשר מתה וחלב בחלב אסור בבישול ובהנאה להיות איסורו מדאורייתא אתו"ד הרב נחב"כ עי"ש הנך רואה דמשמע ליה דאינו לוקה דאמר הרמב"ם דמשמע דאיסורא איכא היינו איסור תורה (מה שהבין מדברי הרב פר"ח דסובר דאיכא איסור תורה אינו מוכרח שהרי לא כתב אלא דאיכא איסורא ואולי מדרבנן קאמר ובמה שהבין מדברי ה"ה לענין מעושן וכו' עיין בדברי מרן חיד"א במחבר' שהבאתי לקמן בד"ה ומכל מקום וק"ל)

ולשון אין לוקין עליו ג"כ שוה לאינו לוקה ור"ל דאיסורא דאורייתא איכא. א) כן דעת הרב מטה יוסף בח"ב ביו"ד סי' ז' אות א' ואות י"ג גבי מעושן ומבושל בחמי טבריה בחלב שכ' הרמב"ם בפ"ט מהל' מאכלות אסורות דאין לוקין עליו עי"ש. ב) וקצת יש להוכיח כן מדברי הרמב"ם בפר' יו"ד מהל' כלאים ה"ב שכ' רחל בת עז צמרה אין לוקין עליו וכו' אבל אסור מדבריהם וכו' שהוצרך לפרש דהאיסור מדבריהם דאי הוה אמר סתם אין לוקין הוה אמינא דאיכא מיהא איסור תורה (דהא ודאי לא הוה ס"ד לומר דמותר וק"ל) ועי"ש בדברי מרן כ"מ שכתב מפורש דאין לוקין ר"ל דאסור מדאורייתא זולת בדבר שאין שום רמז בתורה לאיסורו והרב עפרא דארעא באות ע"ד כתב לדחות דברי מרן הנ"ל דהוצרכו בש"ס לומר לשון אין לוקין משום ר"מ דס"ל בעלמא חוששין לזרע האב ולוקה לענין אותו ואת בנו אהכי קאמר הש"ס לענין כלאים שאין לוקין עי"ש מוכח דגם הוא מודה דלשון אין לוקין בעלמא משמעותו דאיכא איסור תורה. ג) וכן דעת הרבנים מוהר"י עייאש ויד מלאכי ומרן חיד"א בספרו יעיר אזן במער' האלף אות ח"י עי"ש בד"ה ומעתה שכתב שם מרן חיד"א דמלשון הרמב"ם והמשקה כוס עיקרין אסור ואין לוקין עליו מוכח דאיסור תורה ואיצטרך לומר דהגם דאסור מן התורה אין לוקין עליו וכתב שכן דעת הרב יד מלאכי בתשובתו שבס' בני יהודה ואסף הכהן דברי כמה מרבנן בתראי שפירשו כן דברי הרמב"ם בכמה מקומות והרב מוהרי"ע בספר בנ"י שם דחה ראיותיו ופשיט"ל דשתיית כוס עקרין איסור מדרבנן הוא ושמלשון הרמב"ם ג"כ אין ראיה דאיידי דנקט ברישא לוקין נקט בסיפא נמי אין לוקין ומרן חיד"א לא נתקררה דעתו בדחיה זו דאין דרך הרמב"ם לכתוב דבר שמשמעותו היפך האמת משום איידי וכו' ועוד הכריח כן מלשון הסמ"ג וכו' עי"ש הנך רואה דאף דחלוקים בעיקר הדין אם אסור שתיית כוס עקרין מדאורייתא או רק מדרבנן הצד השוה שבהן דלכ"ע מיהא לשון אין לוקה עליו מורה ובא דאסור מן התורה זולת היכא דאיכא למימר דנאמר לשון זה באיידי דבזה להרב בני יהודה מצינן למימר דהוא מדרבנן ולמרן חיד"א דחיקא ליה למימר הכי בלשון הרמב"ם ומשמע דבלשון הש"ס מודה דמצינן למימר הכי ועכ"פ אם לא נאמר אלא לשון אין לוקין לכ"ע הוא איסור תורה

ומכל מקום אינו מוסכם לומר דמשמעות אין לוקין עליו וכן אינו לוקה הוא דאיכא איסור תורה שהרי הרב מטה יוסף שם באות י"ג שכתב דהוא מדאורייתא מסיים דלא כהט"ז שכ' דהוא מדרבנן ועם כי עיינתי בט"ז ולא מצאתי שום רמז דס"ל דהוא מדרבנן אך נראה דט"ס הוא וצ"ל דלא כהעט"ז (עטרת זהב) וכונתו, על הרב הלבוש שכתב בסי' פ"ז ס"ה המבשל בחמי טבריא והמעשן אין לוקין עליו וכו' ומ"מ אסור מדרבנן וכו' עי"ש וכן דעת מרן חיד"א במחזיק ברכה שם אות י"ג ששם הביא מ"ש הרב מטה יוסף דאסור מן התורה ותמה עליו דכיון דאין האיסור אלא משום דהוי בעיא דלא אפשיטא וספקא דאורייתא לחומרא א"כ לדעת הרמב"ם דחומר הספקות מדרבנן איך נוכל לומר דאין לוקין דכתב הרמב"ם ר"ל דאסור מן התורה (עי"ש שפקפק עמ"ש הרב הלבוש דאסור מדרבנן דמשמע דהוא גזרה בעלמא מדרבנן ולא משום ספקא דאורייתא) ומדבריו למדנו דמ"ש הרמב"ם בפ"ה מהל' נדרים דין י"ד ובין כך ובין כך משקין היוצאים מהם ספק לפיכך אם שתה מהם אינו לוקה עכ"ל דהא דאיסורא מיהא איכא אינו אלא מדרבנן ככל חמר הספקות לפי שיטתו. וכן במ"ש שם בפ"ו דין ב' ה"ז אסור מספק' לפיכך אם עברו אינו לוקה וכן מ"ש שם בפ"ט דין ד' וכל ספק נדרים להחמיר ואם עבר אינו לוקה ועי"ש בדין ה'. וכן מ"ש שם בפ' יו"ד דין ב' אמר שבת וכו' הרי ספק וכו' ואם אכל אינו לוקה בכלם צ"ל דאסור רק מדרבנן כיון שהאיסור הוא משום ספק וכן מ"ש הרמב"ם בהל' ע"ז פי"ב דין ד' טומטום ואנדרוגינוס הרי הן ספק וכו' ואם עברו אינם לוקין צ"ל דאיסורן רק מדרבנן ככל חומר הספקות וכן מ"ש שם דין יו"ד טומטום ואנדרוגינוס אינו עוטף כאשה ואינו מגלח כאיש ואם עשה כן אינו לוקה צ"ל דאיסורו מדרבנן וכן מ"ש בפ"א מהל' מ"א דין י"ג גבי חלב של כוי דאסור (מספק עי"ש במרן כ"מ) ואין לוקין עליו צ"ל דאסור מדרבנן וכן מ"ש בפ"ד שם דין ד' אסור לאכול מבהמה שלא שהה ח' ימים דהוי כנפל ואין לוקין עליו ואיסורו מספק כמ"ש מרן כ"מ שם וכן שם בפ"ח דין ד' גבי עוף שירכו כירך בהמה וכו' אין לוקין עליו ועוד שם בפ' יו"ד דין ה' תבואה שהשרישה וכו' הרי אלו ספק וכו' לפיכך אם לקט מהם ואכל אינו לוקה ובמקום אחר כתבתי לדחות קצת מדוכתי הנ"ל עפ"י הכללים שנאמרו בדברי הפוסקים בפלוגתא דחומר הספקות די"א דבדבר שיש בו חזקה לאיסור לכ"ע ספקא דאורייתא לחומרא מן התורה ועוד כלל אחר אמרו דבספק שאפשר להתברר לכ"ע ספקו לחומרא מן התורה ועיין באור לי סי' ס"ב ואכמ"ל

ובמה שכתב הרמב"ם בפיו"ד דמאכלות אסורות דין כ"ב הטבל והחדש וכו' משקין היוצאין מן פרותיהן וכו' ואין לוקין עליהן וכו' שקו"ט טובא הרב זרע אמת בחיו"ד סי' מ"ב ובתחלה כתב דנראה דמלקות הוא דליכא אבל איסור תורה איכא אלא דמדברי מרן הכ"מ כתב שם דנראה דס"ל דאינו אלא איסור דרבנן ואחר עוצם פלפולו בזה מסיק דכונת הרמב"ם כן הוא כמ"ש מרן כ"מ דאינו אלא מדרבנן עי"ש ובפ"ו מהלכות ע"ז דין ח' כתב