שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א לא

דארזא וכו' נעלם מעיני דמני"ר דברי הרב יד מלאכי באות כ"ד שכבר הקשה כן ע"ד התוס' דשם ויישב עפי"ד הרשב"א דשם עי"ש:

לו אין מזהירין מן הדין לעיל באות כ"ו הבאתי כלליה דה"ה רפ"ב דהל' מ"א דאי איכא לאו הבא מכלל עשה מזהירין ומ"כ בגיליון ס' יד עלאכי סי' ח"ן וחתים עלה הרב מוהר"י ענתבי וז"ל ובס' קרבן אהרן ד' ט"ז ע"ב כתב דכשהלמוד הוא נלמד ממקום אחר אזי עונשין מהק"ו דהו"ל הק"ו גלוי בעלמא בפירוש הפסוק ועיין כ"מ ולח"מ בפ"ה מהל' איסורי מזבח ה"ו עכ"ל ומשמע דבכל גוונא קאמר דכיון שנלמד ממ"א הו"ל גילוי מילתא בעלמא ומזהירין ועיין לר"ח בס' מנחה טהורה ד' ז' ע"ב דלאו דוקא בדאיכא לאו להבא מכלל עשה אלא ה"ה כי איכא ריבויא דקרא וממ"ש במחנה ראובן ושער המלך (שרשמתי באות כ"ו) בשם הגופי הל' מתבאר דלא סגי בריבויא דררא אלא בעינן תרוייהו וצל"ע בגוף דברי הגוה"ל:

לז אין למדין מן הכללות וכו' אי אתמר גם בדברי האמוראים הרבנים קהלת יעקב במ"ל ח"ב אות ק"א ומקנה אברהם במ"ב אות ו' ד"ה אין הביאו בשתיקה דברי הסוברים דנא אתמר באמוראים ומהתימה על הרב מקנה אברהם שהרי מכלל דברי הראשונים שהביא הוא עצמו שם בתחלת האות אנו למדין דאפילו באמוראים אמרי' כלל זה וכמ"ש הרב יד מלאכי באות כ"ג ועי"ש חלוקי דעות בזה ועיין חנא וחסדא ח"א ד' קל"ב ע"ג אהלי יהודה במער' חמץ ד' ע' סוע"ב:

לח אינו לוקה עליו משמעות לשון זה הוא דמילקא הוא דלא לקי אבל איסורא מיהא איכא וכמ"ש מרן כ"מ בפי"ח מהל' פסולי המוקדשין דין י"ב ויש בזה מערכה מול מערכה דיש סוברים דאסור מה"ת דאל"כ אינו שייך לומר אינו לוקה דמהיכא תיתי מלקות הרי אפילו איסור תורה אין בו (על דרך שכ' הר"ן בהלכות ברפב"ת דיומא בסוגיא דה' עינויין דאם איתא דשאר עינויין אינם אלא מדרבנן היכי שייך לומר ולא אמרו ענוש כרת אלא לאוכל ושותה הרי אפילו איסר תורה ליכא עי"ש). א) כן דעת ה"ה פ"ה מהל' מאכלות אסורות הל' י"א (ד"ה ואם) דאין לשון זה נאמר באיסורין דרבנן. ב) וכן נראה דעת מרן הב"י בא"ח סי' תמ"ב (בד"ה ומ"ש רבינו ולר"א שהן בלאו וכו') שכ' דממ"ש חכמים ועל עירובו בלא כלום משמע דאיסור תורה מיהא איכא מדלא אמרו מותר עי"ש וא"כ ה"ה או כ"ש לדידיה דלשון אינו לוקה מורה דאיסור תורה מיהא איכא וכדברי מרן הב"י כתב הר"ן ר"פ אלו עוברין והרב קרבן נתנאל שם אות קטן י"ב כ' ליישב לשון הטור לדעת מרן הב"י עי"ש ולהרב ערך השלחן סי' תמ"ג ריש אות ג'. ואף למה שכתב בקרבן נתנאל שם אות ה' בשם שו"ת פנ"י סי' ט"ו שהאריך דאין בתערובת אליבא דרבנן אלא איסור דרבנן בעלמא יתכן דדוקא בלשון זה (על עירובו בלא כלום) הוא דמשמע ליה דאין בו שום נידנוד איסור תורה אבל בלשון אינו לוקה אולי דמודה דאם לא היה בו איסור תורה לא היה צריך לומר דאינו לוקה וכ"כ ה"ה בהל' שבת ריש פ"כ בדין שביתת בהמה דממ"ש הרמב"ם אינו לוקה משמע דאיכא איסור תורה עי"ש וכ"כ הרב עפרא דארעא במער' הצד"י אות ע"ד (על דברי הרב ארעא דרבנן אוה תקל"ז) בשם תשו' שבס' בני יהודה ד' קט"ז ע"ג שהביא מדברי ה"ה דלשון אינו לוקה לא שייך באיסורין ולא ציין מקום דברי ה"ה וס' בנ"י אינו מ"א. ולפי הנראה יש חיסור לשון וצ"ל לא שייך באיסורין דרבנן וקצת נראה דגם הרב לחם משנה בהל' שבת שם לולא מה שסיים הרמב"ם שם פטור (דמשמע פטור אבל אסור ככל איסורי שבת) היה מודה להרב המגיד דלשון אינו לוקה ר"ל דאיסור תורה איכא עי"ש ד וכן הוא דעתו בר"פ י"ב מהל' ע"ז במ"ש רז"ל לאו שאין בו מעשה אין לוקין דאיסור לאו מיהא איכא ופירש כן גם דברי רבינו הגדול שם איש המתגלח אינו לוקה דר"ל דאיסורא דלאו מיהא איכא עי"ש ואיסור לאו דקאמר היינו ודאי איסור תורה ה) ובפלוגתא דרב חסדא ורבה בפסחים ד' מ"ו אי אמרי' הואיל ורבה אמר אינו וקה וקי"ל כותיה דעת הרב לח"מ בפ"א מהל' יו"ט דין ט"ו לדעת הרמב"ם דאסור מן התורה כשאינו נהנה בה ביו"ט עי"ש גם הרב פרי חדש (להלכות פסח) בנימוקיו על הרמב"ם פ"ה מהי' ע"ז בדין שביתת בהמה הנ"ל הוכיח דמ"ש הרמב"ם גבי מחמר פטור ר"ל דאסור מדרבנן מדלא כתב אינו לוקה כמ"ש גבי שביתת בהמה מוכח דס"ל דמשמעות אינו לוקה היינו דאסור מן התורה. ו) וכן הוא דעת בפר"ח יו"ד סי' ס"ב סק"ז דאינו לוקה משמע דאסור מה"ת אנא שכ' בענין ההוא ליישב דעת הסוברים דהוא מדרבנן דמשום דמיתה עושה ניפול ולוקין עליו הוצרך לומר דבשחוטה אינו עושה ניפול ואין לוקין עליו וה"ה דליכא איסור תורה. וכן הוא דעתו בפלוגתא דהואיל הנ"ל עיין בדב"ק ברס"י תצ"ה ד"ה ולכן נ"ל וכו' וכתב הרב צרור החיים בד' מ"ה ע"א שכן דעת הרב מקראי קדש עי"ש:

הן אמת דהרב פרי חדש תברא לגזיזיה דבשי' תק"ג (בד"ה וכתב בס' בית חדש) כתב בפשיטות דהמבשל ביו"ט לחול אינו אסוני אלא מדרבנן דקי"ל כרבה דאמר הואיל וכו' וכבר עמד ע"ז הרב שם יוסף בד' ל"ד ע"ג אף גם הכריח מכמה מקומות שכן עיקר לדינא וכתב שזה דעת ה"ה והר"ן ושדברי הרבנים לח"מ ופר"ח רסי' תצ"ה ומק"ק וצה"ח הנ"ל תמוהים וכו' עי"ש מ"מ י"ל דאין מזה סתירה לעיקר כללין דהכא שאני אינן למימר דאיידי דאמר רב חסדא לוקה אמר רבה אינו לוקה אע"ג דאיסור תורה נמי ליכא ועכ"ל כן שהרי כבר כתבתי בראש האות דדעת ה"ה הוא דלא שייך לומר אינו לוקה באיסורין דרבנן ואילו הרב שם יוסף שם הכריח דדעת ה"ה בפלוגתא דהואיל דלרבה דקי"ל כותיה ליכא אלא איסורא דרבנן והרי רבה קאמר איזו לוקה אלא ודאי צ"ל דאיידי דרב חסדא קאמר איהו אינו לוקה והיה נראה לכאורה דהרב פר"ח סותר עצמו במ"ש בחיו"ד סי' קט"ז ס"ק י"א בדין אכילת דברים המאוסים דאיסורן מדרבנן והעובר עליהן מכין אותו מ"מ. והוכיח כן ממ"ש הרמב"ם בס' המצות לאווין קע"ט דאינו חייב מלקות עליו כי פשטיה דקרא הוא בשרץ לבד הרי דמשמע ליה מלשון אינו חייב מלקות (שהוא כמו אין לוקין עליו) דרק איסור דרבנן הוא דאיכא היפך שיטתו הנז"ל אך באמת נראה דלק"מ דהוכחת הרב פר"ח היא מסיום לשון הרמב"ם כי פשטיה דקרא בשרץ לבד דמשמע דר"ל דשאר דברים אין להם רמז בתורה ז) והרב תבואת שור בסי' י'. סו"ס ק"ב הביא דברי הפ"ח וכתב ע"ד וליייות דעתי אדרבה דכתב דאינו חייב מלקות לא מיעטו אלא ממלקות וכו' עי"ש שיישב סיום לשון הרמב"ם הנ"ל ולמדנו דגם התב"ש קאי בשיטת הרבנים הנ"ל דאינו לוקה ר"ל דאסור מדאורייתא ח) ובדברי הרמב"ם פ"א מהל' נדרים דין ו' אמר אכילה וכו' או אכילה מפירות אלו אינו לוקה נראה קצת מדברי הר"ן בחידושיו הובאו דבריו במשל"מ רפ"ד מהל' שבועות דמפרש דר"ל דאיכא מיהא איסור תורה שהשוה דבריו למ"ש ברפ"ד מהל' שבועות שהוא כאוכל חצי שיעור מנבלות וכו' ט) וכן דעת הרב משל"מ בפרק י"ג מהל' שכירות ה"ג דלשון אינו לוקה מורה דאיכא איסור תורה דאי איסור דרבנן מלקות מהיכא תיתי ולכן תמה על מ"ש הסמ"ג בדין שבות אסור ואינו לוקה עי"ש ובשו"ת שואל ומשיב ח"ב סי' ס"ט) י). גם בפט"ז מהל' טומאת אוכלין דין יו"ד הבין ממ"ש הרמב"ם שם דאע"ג דישראל מוזהרין להיות טהורין ברגל אם נטמא אינו לוקה דר"ל דאסור מה"ת (אלא דנראה קצת מדבריו דלא ממשמעות אינו לוקה הוא מה שכתב כן אלא מהמשך כל לשון הרמב"ם עי"ש). יא) גם מרן חיד"א בשו"ת חיים שאל ח"ב סי' ח"י (בד"ה וזה אשר השבתי הובאו ד"ק בס' שיורי ברכה א"ח סי' קנ"ו אחר אות ג') הביא דברי הרמב"ם בפט"ז מהלכות סנהדרין לאו שאין בו מעשה כנון וכו' אינו לוקה וכתב אלמא דאורייתא הוא אלא שאין לוקין עליו ומה שכתב מרן כ"מ בפי"ח מהל' פיסולי המוקדשין הי"ב רכ"ל (עמ"ש הרמב"ם והמטמא את הקדשים אינו לוקה) דאיסורא מיהא איכא נראה דאיסורא דאורייתא קאמר כדמוכח מדברי הרב החנוך בפר' צו מצוה קמ"ו בפסוק והבשר אשר יגע בכל טמא שכתב וז"ל מדיני המצוה כגון מה שאמרו רז"ל שאסור לטמא את הקדשים או לסבב להן טומאה אבל המטמאן אינו לוקה עכ"ל וכיון שכתב שדבר זה הוא מדיני מצוה זו מוכח ודאי דמדאורייתא אסור אלא שאינו לוקה עליו ולענין טמא הנוגע בתרומת ארץ ישראל אם לוקה שקו"ט רבינו המשל"מ בר"פ י"ב מהל' תרומות דמדברי התוס' בזבחים נראה דלרבי יוחנן לוקה ובמכות כתבו דאינו לוקה וכתב שדעת הרמב"ם ג"כ דאינו לוקה ומתבאר מדבריו דעכ"פ איכא איסור תורה