שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א ל

שנתן למלוה לא אמרינן אין אדם מע"ר שיוכל לומר שתובע בשביל שרוצה לשוב בתשובה עיין מוהרשד"ם יו"ד סי' ס"ח וכרם שלמה יו"ד סי' א' בהגהה ותמיהני דאישתמטיתיה דברי המרדכי בפ' זה בורר (אות תרצ"ב) דאין אדם מע"ר ולא מהימן נמי לומר עבדי תשובה ואני רוצה להוציא מידי וכו' איערומי קמערים וכו' עי"ש הרי בהדיא היפך דברי מוהרשד"ם והרב כרם שלמה נסתייע מדברי מוהרשד"ם וקשה שהוא היפך המרדכי עכ"ל והנה דברים אלו שכתב המרדכי משמע ליה להרב חש"ש דקיימי ומיהדרי גבי המשים עצמו רשע ועפי"ז החליט דדברי הרב מוהרשד"ם הם היפך מ"ש הר המרדכי אמנם לענ"ד יתכן דהרב מוהרשד"ם רוח אחרת אתו בכונת המרדכי דזה לשון המרדכי אמר רבא לוה ברבית פסול לעדות פסק ראבי"ה דוקא שידוע בעדים אבל עפ"י עצמו לא דאין אדם מע"ר עובדא דבר ביניתוס ולא מהימן נמי לומר עבדי תשובה ואני רוצה להוציא מידי וכן אם יאמר אשיב את הרבית אמרינן איערומי קמערים כעובדא דההוא טבחא דנפיק טרפה מתותי ידיה וכו' עכ"ל המרדכי ועובדי דבר ביניתוס ודטבחא הם בש"ס שם ד' כ"ה ע"א נלע"ד דמ"ש המרדכי ולא מהימן לומר עבדי תשובה קאי אמילתיה דרבא דאמר לוה ברבית פסול לעדות עפ"י פירוש ראבי"ה דהיינו כשידוע בעדים ואהא קאמר דכשידוע בעדים שלוה ברבית לא מהימן לומר האף אמנם חטאתי ובריבית לויתי או הלויתי עבדי תשובה וכו' והיינו כעובדא דההוא טבחא וכו' דמשמע ודאי שנודע עפ"י עדים דנפיק טרפה מתותי ידיה ואזל רבי מזייה וטופריה להורות תשובה לרבים ואמר רבא דלא מהני משום דחיישינן דמערים עד שילך למקום שאין מכירים אותו וא"כ י"ל דדוקא בכשנפסל עפ"י העדים הוא דלא מהימן לומר שעשה תשובה אבל כשאין עדים על פיסולו אלא הוא עצמו אומר שעשה עבירה ורוצה לעשות תשובה כגון בעובדא דהרב מוהרשד"ם שחברו תובעו ממון והוא מעכב מלשלם לו בטענה שנתן לו מכבר סך כך וכך רבית אין ה"ן דאמרינן בזה דנאמן ולא שייך לומר אין אדם מע"ר דרוצה לעשום תשובה ואין מדברי המרדכי סתירה לסברת הרב מוהרשד"ם ואם כנים אנחנו בזה י"ל דגם הרב מוהר"ם מלמד ס"ל כן בכונת המרדכי ואין דבריו היפך דברי המרדכי והוא שכתב הרב כנה"ג בסי' ל"ד הגה ט"ו אות ס"ה וז"ל הא דאין אדם מע"ר היינו לשעבר או לשהבא דרוצה זה לעשות תשובה וחוזר ממה שאמר כדי שלא יעשה איסור הר"ם מלמד ח"ג סי' ג' ד' (אין מצוי אצלי לעיין בגוף דב"ק) ויראה שמ"ש המרדכי פ' זה בורר דאין אדם מע"ר אפילו אמר אעשה תשובה והוציא הרבית דאיערומי קא מערים חולק עמ"ש הר"ם מלמד עכ"ל ולפי מה שפירשתי בכונת דברי המרדכי נראה דאין דבריו היפוך מ"ש המרדכי כמובן

הן אמת דמדברי הרמ"א בד"מ שם אות יו"ד מתבאר שהבין דברי המרדכי כהרבנים חשק שלמה וכנה"ג הנ"ל שהעתיק דין זה בלשון זה כתב המרדכי דאין אדם מע"ר אפילו אם אמר אעשה תשובה ואוציא הרבית שנתתי או אשיב הרבית אערומי קמערים עכ"ל הרי דמשמע ליה דדברי המרדכי סובבים על האומר דבר פיסול מפי עצמו וכן הבין הרב הסמ"ע בס"ק ס' ופירש דהערמא היא כדי שלא להעיד לחברו עי"ש מ"מ לדעת הרבנים הנז"ל נוכל לפרש כמו שכתבתי ובזה יש ליישב מאי דהוה ק"ל עמ"ש הרב ש"ך בסי' ל"ד ס"ק ל"ג דבפיסולי עדות מחמת עבירה לא בעינן תחלתו וסופו בכשרות מדברי המרדכי הנ"ל לפי מה שהבינו הרבנים ד"מ וסמ"ע וכנה"ג דמ"ש איערומי קמערים קאי אמאי דאמר שלוה ברבית או הלוה שכונתו שלא להעיד לחברו דמזה מוכח דבעינן תחלתו וסופו בכשרות דאל"כ למה ליה לראבי"ה לומר דלא מהימן משום דדילמא איערומי קמערים אפילו תימא דלא נחשד על כך מ"מ אין בדבריו כלום דכיון שעתה הוא עושה תשובה הרי סופו בכשרות וא"כ אף אם אמת הוא אומר לא יוכל לפסול את עצמו שלא להעיד לחברו כיון דלא בעינן בפסולי עבירה תחלתו וסופו בכשרות ומדהוצרך ראבי"ה לטעמא דאיערומי מוכח דס"ל דבעינן תחלתו וסופו בכשרות דלא כהרש"ך אמנם לפי מה שפירשנו בכונת דברי המרדכי אינו ענין לזה כלל כמובן. ועוד י"ל דמ"ש הסמ"ע דהערמא היא שאינו רוצה להעיד לחברו לאו דוקא אלא ר"ל שרוצה לפסול מה שהעיד כבר דהו"ל תחלתו וסופו בפיסול וזה נכון יותר מדלא נרגש כלל הש"ך מדברי המרדכי ליישבם לפי שיטתו ובעיקר סברת הרש"ך הנ"ל עיין שם להרב פ"ת בס"ק מ"ה שהאריך בזה

ונראה מדברי הג' נו"ב במ"ק חאה"ע סי' ע"ב דמי שמעיד איזה עדות שנעשה בו רשע אם כשמעיד העדות הוא דרך תשובה שבא לקבל תשובת המשקל תעניות וסיגופים כיון שבא לקבל עליו לענות נפשו עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בע"נ וליכא למיחש להערמה בכה"ג וא"כ לדעת הש"ך דלא בעינן בפיסולי עבירה תחלתו וסופו בכשרות הרי זה עד כשר ומקבלים עדותו וכ"כ עפ"י מאי דמשמע מדברי הד"מ בסי' ל"ד הנ"ל דמאי דלא מהימן כשאומר שרוצה לעשות תשו' הוא משום חשש הערמה וא"כ במענה נפשר דליכא חשש הערמה מקבלים עדותו עי"ש בסתירת היתר השני בהגהה (בד"ה ועוד אני אומ') ובד"ה אפילו אם יאמר שקו"ט בדין תחלתו וסופו בכשרות

ודע דמה שצדדתי לעיל (בד"ה אלא דלענ"ד) אם אסור לכתוב ס"ת והאזכרות שלא לשמן ע"מ שלא לקרות בו בצבור וכו' הנה ראיתי מה שנחלקו בזה רבנן קדישי הט"ז והש"ך בנה"כ רס"י פא"ר אם מותר לקרות ביחידות בס"ת שנעבד שלא לשמה דהט"ז אוסר כיון שאין הפיסול ניכר לכל יש לחוש שיקראו בה בצבור ולכן יגנז והש"ך ס"ל דליכא למיחש דמדאינו מוליכה לביהכ"ן ניכר שאינה כשרה לקרות בה בצבור ועוד שיכול לכתוב ע"ג העמוד דפסולה היא ולכן אין להצריך גניזה וא"כ לדעת הט"ז דטעון גניזה ודאי דאסור לכתוב ס"ת כזה ולדעת הש"ך נראה דמותר גם לכתוב ס"ת כזה כיון דסמי בידיה לסמן אותו שפסולה לקרות בצבור ומצאתי בשו"ת שואל ומשיב מהדו' ג' ח"ג סי' ס"ה שכ' בשם רש"ל בח"ש לגטין ד' מ' (ט"ס הוא וצ"ל ד' ד"ן ע"ב) דס"ת שאין כתוב האזכרות לשמן אף לקרות בו אסור שמא יקרא בה ושקו"ט בזה ובסו"ד כתב דדברי רש"ל תמוהים שלא נזכר מהמרדכי שכתב להדיא דמותר ללמוד ומותר ליקח שכר החומש וכן קי"ל ביו"ד סי' רפ"א ועט"ז ונה"כ שם ודו"ק עכ"ל. גם בספרו יד שאול רס"י רפ"א האריך בענין זה במחלוקת הט"ז והנקה"כ ומתבאר מדברי מסקנתו דדעתו כדעת הנקה"כ דמותר לקרות בו ביחיד וא"כ משמע דאין שום איסור לכתוב ס"ת כזה. ולפי הנראה מיחלפא שיטתיה ממ"ש במ"ק ח"ג סי' ס"ב הנ"ל וק"ל ומצאתי בשו"ת נ"ב מ"ת אה"ע סי' כ"ג ד"ה ומה שרצה להשיב וכו' וז"ל ובגטין ד' ד"ן ע"ב סופר שאמר אזכרות כתבתי שלא לשמן ואפילו אי נימא שאין איסור בכתיבה שלא לשמן אלא שהספר אינו כשר לקרות בו וכו' עי"ש נראה דמספקא ליה אם יש איסור לכתוב ס"ת כזה ויותר נוטה דעתו דאסור ולא נתברר לי אם מה שכתב שאינו כשר לקרות בו ר"ל בצבור או אפי' ביחיד אסור לקרות בו ובשו"ת תפארת יוסף א"ח סי' ב' ד"ה ובהכי הק' כקו' השו"מ ומחלק דלגבי איסורין דל"ב עדים דגם קרוב נאמן רק שנדע אמיתת הענין בזה מע"ר אם יש הוכחה לדבריו כי הא דמתוך שמפסיד שכרו ודאי אומר אמת עי"ש עוד

עתה נדפס ס' בנין שלמה לידידי הגאון מוהרש"ל הכהן יצ"ו ומצאתי שם בסי' ז' פלפול עצום בענין זה (דס"ת שנכתבה שלא לשמה אם כשרה לקרות בה ביחיד) בדברי הרבנים רש"ל ורט"ז והנקה"כ וכתב במסקנתו דכשר לקרות בו ביחיד דהא קריאת התורה בצבור היא מדרבנן ובפרשת זכור שקו"ט שם בדברי התה"ד ס' ח"ק דס"ל דהיא מדאורייתא בעשרה וכו' ואין לגזור ביחיד אטו בצבור דהוי גזרה לגזרה ואפילו בפר' זכור הקריאה בצבור ובס"ת כשרה היא מדרבנן אתוד"ק עי"ש נפלאות תורתו חריפותו ובקיאותו

לה אין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהם חוץ עיין להרבנים מנחה טהורה ד' ח' ע"ג ומקנה אברהם במ"ב אות ו' שכ' בשם הרשב"א דלא אמרי' כן אלא כשיש הכרח להוציא מן הכלל או שיש קבלה ע"ז ולפי כ"ז מתיישב מה שהק' בס' מכה לחזקיהו בחי' למס' שבת על ד' נו"ן עי"ש ומה שהק' הרמ"ט שם על הרשב"א שם ממה שכתוב בחידושי הרשב"א ריש פרק במה מדליקין על מה שאמרו בש"ס (ד' כ"ב) דלכש היינו שוכא