שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א כט

נאמנת והא אין אדם מע"ר וכתב בעמודי אש שם דלפמ"ש לק"מ וכונתו דמשום דהוא אפרושי מאיסורא לא שייך אין אדם מע"ר ולע"ד בל"ז לא זכיתי להבין קו' המח"א דהא בגוף הדין דמשנה א' נראה דאין שום קושיא דהא אוקימנא לה באשת כהן ובאונס. ואין שייך בזה אין אדם מע"ר. ולא משמע מדבריו דכונתו היא על השקו"ט בש"ס כי היה בעי למימר דמיירי ברצון הול"ל מי מיתסרא וכו' כיעי"ש וצ"ע ומ"ש בזל"ח ח"ב ד' ע"ו ע"א ע"ד המח"א דמאי מק' מאחר דיש פוסקים דבזה מע"ר עי"ש הם דברים תמוהים ואין להאריך) אלא הוכחתו הוא מדלא מק' באופן אחר דלימא הכי אי רצון מי מתסרא ע"ב כא אין אדמע"ר. ואי בעי הש"ס להק' הא דמי אית לה כתובה ליקשי תרווייהו אלא ודאי מדלא מקשה הש"ס מי מיתסרא ע"ב ש"מ דפשיט"ל דאה"ן דמיתסרא משום דל"ש בזה אין אדם מע"ר כיון דהוא לאפרושי מאיסורא זה נ"ל ברור כונת השב"ץ ואין מקום לדחיית הג' עמודי אש נרו והרי הוא כמבואר:

ובעיקר כללין (דבבא לעשות תשובה לא אמרינן אין אדם מע"ר אתה תחזה בס' עמודי אש שם שהאריך בענין זה ברוב חריפותו ובקיאותו וכ' דלדינא קי"ל כס' התוס' דברוצה לעשות תשובה מע"ר ולכן בנדון הגב"ש השוחט נאמן ובפרט למ"ש בחו"י דדרך וידוי נאמן וכתב דמדברי מוהרלנ"ח בפס' הסמיכה ד' רפ"א ע"א (ס' מוהרלנ"ח שבידי הוא דפוס חדש ואין הדפים מכוונים ולא יכולתי לחפש למצוא דברי חפץ כי בא לו בארוכה כידוע) מוכח דלא כהחו"י וכ"ן מדברי הראב"ד שהביא הר"ן בהמדיר בההיא דשמשתו נדה) שכ' דמאי דלא מוקים בש"ס בשהודית הוא משום דאאמע"ר ואי כדברי החו"י אכתי קשה דלוקמה במודה דרך וידוי אלא ודאי דאף בז אין אדמע"ר. אך מ"מ יש להאמין להשוחט מטעם שכתבו התוס דרוצה לעשות תשובה. ואף שבשו"ת מוהרח"ך ראפפורט יו"ד סי' א' פסק כהגב"ש דאינו נאמן עכ"ז נראה עיקר כהשב"ץ דהיכא דעושה תשובה נאמן ע"כ ויש לפקפק ע"ד במ"ש מדברי הראב"ד די"ל דלא אמר החו"י דדרך וידוי נאמן אלא בדאיכא אפרושי מאיסורא כגון גבי הודית שזנתה ואסורה לבעלה או הודה הבועל שזינתה עמה ואסורה לו אחר מיתת בעלה אבל במאי דלא נפ"מ מידי כההיא דהאומרת ששמשתו נדה דמאי דהוה הוה (וכמ"ש בס"ט ושעה"מ הנ"ל) גם הוא יודה דאינו נאמן ומדברי החת"ס ופ"ת הנ"ל מובן דמשמע להו דדברי החו"י הם בסגנון דברי התוס' שכ' דנאמן משום שאינו רוצה להביא חולין בעזרה כיעי"ש שהפ"ת הביא ראיה להחו"י מדברי התוס' דב"מ (קודם שראה שו"ת חת"ס) וגם החת"ס אף הוא היה מתכוין להביא ראיה זו לדברי החו"י אלא ששוב דחה דהתם שאני דאיהו מקלקל לאחרים וכו' הצד השוה שבהם שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד דהחו"י אמרה למילתי' דוקא בדאיכא אפרושי מאיסור כסגנון דברי התוס' וההיא דהראב"ד אינו ענין לו כלל וכן י"ל לההיא דהג' מוהרלנ"ח דכשמודה מעצמו לענין מלקות אינו נאמן ואמרי' אין אדם מע"ר משום דמאי דהוה הוה וליכא משום אפרושי מאיסורא (כ"ן לכאורה כי לא ראיתי דב"ק בגופן שלהן כנז"ל):

העולה מכל האמור דכשמשים עצמו רשע דרך תשו' שלא להביא חולין בעזרה וכיוצא הרי זה נאמן וכמ"ש התוס' וה"ד הרבנים הנז"ל ה"ה מוהרלנ"ח וס"ט ושעה"מ וחת"ס וש"ץ ופ"ת וע"ע ברכי יוסף ח"מ סי' ל"ד אות ל"ה ובשו"ת מים חיים ראפפורט באה"ט סי' ו' ובנו"ב מהדורא תניינא סי' קנ"ו הובא בפ"ת אה"ע סי' סק"מ ס"ק כ"ד (ד"ה ועיין) ובשו"ת שואל ומשיב מהדו' ה' סי' מ"ח האריך מאד בענין זה ולא איסתייע מילתא לעמוד ע"ד פוק עיין במיני דמר אלא דלהחת"ס דוקא במה שאינו מקלקל לאחרים הוא דמהימן ולהשב"ץ כשמקלקל לעצמו נאמן גם על של אחרים וכשהשו"ב הודה שהיה שוחט שלא כדין דמסתמא ודאי הרי הוא אוסר בהודאתו את הכלים שלו אוסר נמי בהודאתו גם של אחרים וכשמודה מתוך חוליו יש סברא גדולה להאמינו כיעי"ש בחת"ס ושב"ץ הנ"ל. ומ"ש בעמודי אש בשם מוהרח"ך רא פפורט עיינתי בס' מים חיים להג' הנ"ל בקשתיהו ולא מצאתיהו. והחת"ס בסי' כ"ב לא החליט לומר דנאמן בהודה בחוליו דרך תשובה כמ"ש בפ"ת הנ"ל עי"ש. (ומה שכתבתי לעיל ע"ש המח"א עתה ראיתי בפ"ת אה"ע סי' קט"ו ס"ק כ"ט מ"ש בזה בשם מוהריה"ל ומ"ש ע"ד עי"ש) וצריך לעיין בענין זה בשו"ת בית אפרים אה"ע סי' ז' שציין ביד אפרים בהגהותיו ליו"ד סי' א' (ד"ה ועיין בספר) ואין מצוי אצלי. ושם בי"א הביא שו"ת גב"ש הנ"ל וכ' ע"ד דלא נהירא אלא הכל תלוי באם מהימן ליה שאומר אמת יש לאסור הכל ואי לא מהימן ליה מותר דאפי' אם היה כשאר ע"א אין נאמן למפרע ושם בד"ה וכתב עוד וכו' הביא בשם שו"ת מאמר סי' י"ז שכ"כ בשו"ב שהודה בחוליו וכו' דאם הבעה"ב מאמין לדבריו אסור וכו' עי"ש ומ"ש בעמודי אש ע"ד המח"א הנ"ל ראיתי שכבר קדמו הרב החסיד בקהלת יעקב בתוס' דרבנן אות י"ז ושם הביא דברי תוס' דב"מ הנ"ל ותשו' מוהרלנ"ח הנ"ל ותמיה לי על הרב קה"י שלא העיר ע"ד המח"א דאינו מובן קושיתו על המשנה הראשונה כנז"ל ועיין יבא הלוי בשו"ת לאה"ע סי' ה' (ועל סתירת דברי התוס' דב"מ עמ"ש במכות עיין שם בקה"י. ובמה שהאריך הרב חנא וחסדא ח"ב ד' כ"ה ע"ד ובארעא דרבנן אות י"ז. ובזכור לאברהם אביגדור בחי' למכות ע"ד התוס' הנ"ל:

וראיתי להרב חשק שלמה בסי' ל"ד אות מ"א שהק' על מה שנשאו ונתנו הרבנים דב"מ וב"ד בש"ץ שהודה שגנב ויש עד אחד שכן הוא אי אמרינן בכה"ג אין אדם מע"ר דלפי מ"ש בכה"ג ס"ק ס"ו ופ"ז דבמקום שאם לא נאמין אותו יעשה איסור אמרינן אאמע"ר א"כ בש"ץ אם לא נאמין לו עושה איסור שעובר לפני התיבה ואינו מוציא אחרים י"ח ונמצא מחטיאם וכמ"ש הראב"ד שם ועיין שם באות מ"ד שכתב בשם הרשב"א שהביא הרשב"ש דל"א אין אדמע"ר אלא לענין עדות בלחוד אבל להודות שעבר עבירה ושהוא רשע אין אומרים בזה אאמע"ר עי"ש סי' תקל"א תקל"ב תקמ"ד שהביא ראיות הרבה ואם המ"ץ ח"א ד' קצ"ט ע"ד היה רואה דבריהם היה עושה, מעשה ולפי"ז ה"ה ג"כ לש"ץ שהודה שגנב ושוחט מיפסלי בהודאתם אך נראה דזה אינו מוסכם ודברי תשו' רשב"ש נראה שהוא בתשו' הנדפסות בח"ב סי' רל"א ולכאורה מדבריו שם נראה דלאו דוקא לפסול עצמו למידי אחרינא אמרי' א"א מע"ר כיון שבא לפסול עצמו ולחייב גופו יעי"ש וכ"ש למ"ש הרב כנה"ג ס"ק ס' דאיכא מ"ד דאפילו למיפטר נפשי' אמרי' אאמע"ר דודאי לפי סברא זו כ"ש לפסול עצמו לשחיטה וכיוצא עכ"ל ונראה שיש איזה ט"ס בדב"ק ולפי שאין מצ"א שו"ת הרשב"ש יראתי להגיה מדעתי והנמצא בידו ישכיל על דבריו. ובשו"ת בית שלמה חיו"ד סי' ב' שהבאתי באות שנ"ד כתב בפשיטות על הודאת השו"ב דאינו נפסל ע"פ משום דאין אדמע"ר וכמו שנראה מסקנת הח"ש הנ"ל. ובברכ"י בסי' ל"ד אות ל"ג הן לו הובא שם קצת מדברי תשו' הרשב"ש ותשו' הרשב"א ושקו"ט בדברי הרשב"ש והק' עליו מדברי הרמב"ם והסמ"ג ומתשו' מר אביו הרשב"ץ ושאין ראיה מתשו' הרשב"א וכו' עיש"ב ועיין בשו"ת אחי וראש סי' ט"ז ד' צ"ט ע"ג והלאה חינא וחסדא ח"ב ד' כ"ט סוף ע"א שואל ומשיב מהדו' ג' ח"ב סי' נו"ן וכתב שבמקום אחר הסביר דאף לדברי התוס' שכתבו דבמקום שרצונו לעשות תשובה יכול לעשות עצמו רשע היינו כשאי אפשר לעשות בענין אחר רק לעשות ע"ר אבל כשיוכל לעשות באופן אחר ואפי"ה טוען טענה שעושה עצמו רשע אינו נאמן ושם סוס"י מ"ז כתב בטבח שהודה בעת חליו למות שמכר טרפות בעד כשרות כיון שהוא דרך וידוי דעת הח"י דנאמן. והנו"ב אה"ע סי' ע' שחולק הוא משום חשש הערמה אבל כאן מה הערמה שייך וגם כי היה סמוך למיתה ומתה לא ימים כבירים אין אדם משטה בשעת מיתה והכלים לא שייך לאסור דלא נודע מי ומי הקונים ועיין בענין זה בשו"ת זכרון כהונה ד' כ' ע"ג והלאה ושו"ת יד יוסף סי' י"ג הבאתיו בקונטריס אסיפת דינים מערכת חמץ ומצה סי' י"ב אות ה' וראיתי בשו"ת בית שלמה חיו"ד סי' ל"ב ובהגהה מבן המחבר באות ב' ובהשמטות שבסוף הספר שהאריכו מאד בעניינים אלו על עסק שו"ב ופנאי אין לי לעיין בדב"ק לך נא ראה ובתפארת ישראל בפיה"מ פ"ו דיבמות מ"ה אות כ"ב נקיט דבמתכוין לתשובה לא אמרי' אאמע"ר אף במידי דליכא אפרושי מאיסורא עי"ש ואינו פשוט לומר כן כמו שמתבאר מכל הרשום:

עוד ראיתי להרב חשק שלמה שם באות לה וז"ל לוה שתובע הרבית