שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א כח

הבעל מאן לימא לן דנאמן עתה לאוסרה על הבעל במיגו רחוק כזה עי"ש

והנה הרב פתחי תשו' שם כ' דמבואר בתוס' ב"מ ד' ג' סוע"ב דאם הוא אומר דרך תשובה נאמן ולא אמרי' דאאמע"ר וכ' דבשו"ת חת"ס דחה ראיה זו (דהתם משום דאינו מקלקל לאחרים מהימנינן ליה אבל בנדון החו"י דבא לאוסרה ע"ב מי יימר דנאמן משום שאומר דרך תשובה) וראיתי להג' שואל ומשיב בח"ג סי' ס"ב שהקשה בההיא דאומר ס"ת שכתבתי לפלוני האזכרות שבו לא כתבתי לשמן היאך נאמן הא אין אדם מע"ר ושקו"ט בזה ומסיק ליישב עפ"י מ"ש התוס' דכשרוצה לעשות תשובה אין שייך לומר אין אדמע"ר והכא רצונו לעשות תשו' דהרי הסתו"מ פסולין משום הכי לא אמרי' אאמע"ר עי"ש והנה בש"ס גטין ד' ד"ן ע"ב בעובדא דאתא קמי דר' אמי ואמר אזכרות שבו לא כתבתי לשמן לא האמינו ר' אמי על פיסול הס"ת רק להפסיד שכרו אלא שמדברי ר' אמי מתבאר דאם הס"ת היתה ביד הסופר היה נאמן לומר האזכרות לא כתבתי לשמן וע"ז הוא מה שמקשה הג' שואו"מ דלמה נאמן הא אין אדם מע"ר ומיישב עפי"ד התוס' הנ"ל והיינו כיון דלא מטי פסידא לחברו מהימן למישוי נפשיה רשיעא זה נ"ל בכונתו או אפשר דמ"ש אזכרות שלו לא כתבתי לשמן הוא שלא בדקדוק וכונתו להק' אעובדא דאתא קמי ר' אבהו דאמר ס"ת שכתבתי לפלוני גוילים שלו לא עבדתים לשמן ואמר ר"א דנאמן לפסול הס"ת מתוך שנאמן להפסיד שכרו עי"ש אלא דמ"ש הג' שו"מ דהס"ת פסולה ומשמע דפסולה לגמרי לא ידעתי מנ"ל דפסולה הלא יכול לקרות בה ביחיד כחומש בעלמא ושמא כונתו לומר דפסולה לקרות בה בצבור

אלא דלענ"ד אינו מובן מאי ק"ל מדאין אדם מע"ר דעד כאן לא אמרי' הכי אלא היכא שע"י הודאתו מודיע שעשה מעשה רשע אבל הכא ע"י הודאתו אינו נעשה רשע כי לא עשה שום מעשה שע דאטו לכתוב ס"ת שלא לשמה או בגוילים שלא עובדו לשמן מי איכא איסורא אם לא יקרא בהם בצבור אלא ביחיד כחומשין בעלמא הא ודאי ליכא איסורא וא"כ זה שאומר שכ' הס"ת שלא לשמה אף שהיה בדעתו להקרות בה בצבור אין בגוף המעשה שום רשע רק מחשבה בעלמא ואם יוציא מחשבתו לפועל ויכשיל את הרבים אז הוא דעביד איסורא אבל בכתיבה לבד ליכא אלא מחשבה בעלמא ואינו נעשה בזה רשע ואי הכי בלא כללא דכיילו לן רבותינו הפוס' הנ'"ל נר' דלק"מ כמבואר. ואולי י"ל דאין הכי נמי דאסור לכתוב ס"ת כזה דכיון דאסור להשהות ס"ת שאינה מוגה משום אל תשכן באהליך וכו' כ"ש שאסור לכתוב ס"ת פסולה (מחמת שלא נכתב או נעבד לשמה) שאי אפשר לשום אדם להכיר ולידע פיסול שבה ויבואו לקרות בה בצבור דמסתמא הרואה ס' כתוב ככל חקתיו לא יעלה על דעתו שנכתבו האזכרות שלא לשמן ושייך שפיר לומר אין אדם מע"ר לולא שבא לעשות תשובה

וראיתי בס' עמודי אש הנד"מ לידידי הגאון מוהר"י אייזינשטיין יצ"ו שהאריך בכלל זה בסי' ד' כלל י"א ד' ל"ב סוף ע"ג והלאה ואיידי דחביבותי' גבן אבא להשתעשע בדב"ק שמה שהקשה ע"ד הגב"ש (שהביא הרב פ"ת הנ"ל) מדברי התוס' דב"מ הנ"ל כיעי"ש לפי הנר' לא ראה מ"ש הגאון חת"ס שאין ראיה לדברי החו"י מדברי התוס' כנז"ל וממילא לא קשיא על הגב"ש די"ל דכיון דהודאת השו"ב היא לקלקל לאחרים שיאסר להם הבשר והשומן משחיטתו אף שאמר דרך תשו' לא משגחינן ביה ואמרינן אין אדמע"ר ומה שכתב עוד (אחר שהק' על הגב"ש ממ"ש התוס' בב"מ הנ"ל דהיכא דנוכל לומר דרוצה לעשות תשובה נאמן) וז"ל ואף שבתוס' מכות ב' ע"ב משמע דלא ס"ל כן וכמ"ש מוהרש"א שם אך עכ"ז אינו מוכרח דחולקים ע"ז וכמ"ש בשבות יעקב ח"א סי' ק"ע עכ"ל משמע דרצה להציל את הגב"ש מהשגתו מדברי תוס' ב"מ עפ"י מאי דמשמע לכאורה דתוס' מכות לא ס"ל כתוס' ב"מ ונימא דסברת הגב"ש אתי כתוס' מכות ואהא דחי דאינו מוכרח דחולקים כמ"ש השבו"י וכו' וכלומר הדרא תמיהתו על הגב"ש מתוס' ב"מ לדוכתא. ואם לכך נתכוון הם דברים תמוהים לקוע"ד דהא אי נימא דהתוס' מכות חולקים אתוס' דב"מ יגדל התימה על הגב"ש מתוס' דמכות הנ"ל דהרי לפי דברי התוס' דב"מ יוצא דדוקא כשאומר דרך תשובה דהיינו שבא להסיר מכשול שלא להביא חולין בעזרה הוא דנאמן אבל בכגון ההיא דמכות דאין שייך שם דרך תשובה שהרי לא בא להסיר שום מכשול במה שאומר מזיד הייתי יש לנו לומר דאינו נאמן. ואילו מתוס' דמכות הנ"ל משמע לכאורה דגם בכה"ג נאמן. וא"כ כ"ש היכא דאומר דרך תשובה דנאמן וא"כ איך ינצל הגב"ש עפ"י סברת התוס' דמכות ונהפוך הוא דיש לתמוה עליו ביתר שאת מדברי התוס' דמכות הנ"ל דכ"ש כשאומר דרך תשובה כי ההיא דגב"ש למנוע רבים ממכשול מבשר ושומן הנמצא משחיטתו דיש לנו לומר דנאמן

ומה שהביא עוד הג' עמודי אש נרו שם תשו' מוהרלנ"ח סי' קי"ב במי שנושא את כפיו שעושה איסור בנ"כ כשאינו כהן ואח"כ אומר שאינו כהן דלא שייך אין אדם מע"ר דרוצה לעשות תשובה ע"כ הנה בסי' קי"ב לא ראיתי שייכות לזה רק בסי' קי"ז בסופו דמיירי בענין מי שאינו ראוי לישא כפיו מפני שהרג את הנפש ולא פסלו אותו לפי שהיה עפ"י ע"א וע"ז כתב דיש להתרות להכהן הזה דאף דאין כח בידינו לפוסלו מ"מ אם הוא יודע בעצמו או אפילו אם מסופק שהרג את הנפש אסור לו לישא כפיו ואל יסמוך על הכלל דאין אדמע"ר דזה דוקא כשבא לפסול את עצמו אבל בזה שאם לא נאמין לדבריו עושה איסור הרי הוא נאמן על עצמו לשום עצמו רשע וראיה מההיא דב' אומרים אכל חלב והוא אומר לא אכלתי וכו' הרי דלחכמים נאמן לשום עצמו רשע שאכל במזיד והטעם כמ"ש התוס' ביבמות ד' כ"ה ע"ב וקדושין ד' נו"ן ע"א ומפורש יותר בב"מ ד' ג' ע"ב דאין לנו לכופו להביא חולין בעזרה וכו' וה"ה בנדו"ד אם הכהן ירא לנפשו לא ישא את כפיו וכו' אלו תוד"ק ולפי הנראה אין מזה סתירה לדברי הגב"ש כמו שאין סתירה לדבריו מדברי התוס' דב"מ הנ"ל וק"ל ועיין בסדרי הרה סי' קפ"ה (ד"ה הר"ן בכתובות וכו') שכתב באומרת טמאה אני לך דנאמנת ומפסדת כתובתה (כשאומרת שברצון זינתה) ולא אמרי' אין אמע"ר משום דרוצה לעשות תשובה שלא תבעל לו שאסורה עליו וכמ"ש התוס' בב"מ וכו' וכ"כ מוהרלנ"ח סי' קי"ז וכו' משא"כ באומרת ששמשתו נדה מה אהני לן הגדתה מאי דהוה הוה וכו' ולכן ס"ל להראב"ד בההיא דאינה מפסדת כתובתה וכו' עי"ש וכדבריו כתב הג' שעה"מ בפ"ט מהל' אישות הט"ו (ד"ה וראיתי) עי"ש שהביא בשם המ"ץ שהוכיח מסוגי' דנדרים דלא כהראב"ד וכמ"ש בחוט השני הנ"ל והשעה"מ דחה ראייתו כמ"ש הס"ט הנ"ל

והנה בשו"ת שיבת ציון סי' כ"ג הנ"ל כתב דיש ראיה לס' הנו"ב דבדבר שבא לאסור לא אמרינן אין אדם מע"ר ממ"ש בנדרים צ"א ע"א דמתני' דהאומרת טמאה אני לך יוצאת בכתובה לא מיירי באשת ישר' דאי ברצון מי אית לה כתובה ואמאי לא אמרו אי ברצון מי מהימנא הא אין אדמע"ר אלא ודאי כשבאה לאסור עצמה על בעלה נאמנת דאנו אומרים שאינה רוצה להכשיל בעלה שאסורה לו ע"כ והיא ראי"ה מהימנא ומה שדחה ע"ז הגאון עמודי אש בד' ל"ג ע"א במחכ"ת אין דבריו נלע"ד ומוכרחני להעתיק דבריו וז"ל הדרן לדמעיקרא דדעת הפוס' דהיכא דרוצה לפרוש מאיסורא נאמן א"כ בנדון של הגב"ש למה אינו נאמן הא נוכל לומר שרוצה שלא להכשיל שיאכלו בהכלים שבשלו בהם ובאמת בשב"ץ סי' כ"ג פסק בעובדא כה"ג דנאמן והוכיח מסוגי' נדרים דאמרי' וברצון מי אית לה כתובה וק' הא אין אדמע"ר אע"כ דלהפריש מאיסו' נאמן ואף שאין הוכחתו הוכחה ונעלם ממנו מ"ש הר"ן (בפרק המדיר גבי שמשתו נדה) וכ"ד הרשב"א וה"ה שבב"ש סי' קט"ו סק"ג דלענין ממון לא אמרי' אאמע"ר דלא כהראב"ד דס"ל דגם לחייב ממון אינו נאמן וכו' ע"כ הנך רואה שהבין דהוכחת השב"ץ היא משום דמשמע ליה דאין מקום להבין קו' הש"ס אלא א"כ נאמר כס' הנו"ב דאל"כ מאי מק' מי אית לה כתובה הא ודאי אית לה משום דאאמע"ר. אלא ודאי דבכה"ג ל"ש אאמע"ר כיון דרוצה להפריש מאיסורא ואהכי דחי הג' עמודי אש נרו דמאי דמוכח מהש"ס דל"א באומרת טמאה אני לך דלא תפסיד כתובתה לפי שאין אדם מע"ר היינו משום דלגבי ממון לא אמרי' כן וכו' אך באמת אין כונת השב"ץ כן דודאי גם הוא מודה דשפיר מקשה הש"ס מי אית לה כתובה דלגבי ממון לא אמרי' אאמע"ר (והגאון מחנה אפרים בחי' על הרמב"ם פכ"ד מה"א הי"ח הק' כן באמת על המשנה א' איך