שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א כו

צ"ט ע"ב שהביא בשם ס' פרי דעה שהצ"ע דברי הרדב"ז אהדדי ומני"ר כ' דנ"ל דלא כ' הרדב"ז אלא באיסור כרת דכיון שהפקיר לאיסור כרת ל"ח לבעילת זנות וכ' ליישב בזה קו' האבני מילואים (שהביא הפ"ת סק"ב) ע"ד הרדב"ז מתשו' הרשב"א וגם ליישב בזה מה שנרגש המשל"מ ע"ד הרדב"ז מההיא דתמורה והביא דברי הכנה"ג הנ' שמחלק כן וכ' שמפני זה העתיק הכנה"ג באות יו"ד מ"ש הרדב"ז המתייחד עם גרושתו נדה א"ץ גט. והפ"ת סק"ב שכ' דהכנה"ג שמפקפק ע"ד מוהר"י הלוי בכהן שבא על גרושתו כ"ש דמפקפק בזה שגה בזה דאדרבה בזה מסכים הכנה"ג להרדב"ז. ומזה נסתר ראית הב"ח מהריב"ש. ומוהריט"ץ כ' דאפי' כשעובר על איסור דרבנן אמרי' ג"כ אאעבב"ז, ובפח"י הק' בשם לה"ק אמאי לא הזכיר מוהריט"ץ דברי הריב"ש ולפמ"ש די"ל דהריב"ש לא כ"כ אלא באיסור כרת א"ש אלו תוד"ק נרו. ויש לפקפק במ"ש שמפני זה העתיק הכנה"ג וכו' דמשמע דבלא היש לנו איזה קושיא על הכנה"ג ואנכי לא ידעתי מאי ק' דאף אי לא ס"ל להכנה"ג לחלק בין איסור כרת וכו' אין שום קושיא עמ"ש באות יו"ד כי שם כ' בשמו דאם בא עליה בנדתה א"ץ גט אלא כ' בנתייחד לבד דא"ץ גט. ואולי בבא עליה צריך גט כההיא דהרדב"ז שהביא באות ב' וא"כ ממ"ן אין לנו שום קושייא על הכנה"ג דאם באמת בתשו' שהביא באות יו"ד לא בא מפורש בדבריו לאם בא עליה אם צריך גט או לא א"כ הוא העתיק מ"ש בתשו' הרדב"ז ואין דברי הרדב"ז סותרים כמובן. ואם באמת בדברי הרדב"ז מפורש דאם בא עליה א"ץ גט או שכ' שם כדרך שכ' בתשו' החדשות סי' שנ"א הנ"ל א"כ כ"ש וכ"ש דלק"מ על הכנה"ג שהרי העתיק מ"ש בנתייחד והשמיט מ"ש בנבעלה משום דבזה דברי הרדב"ז סתרא"י נינהו עמ"ש בשמו באות ב'. ואדרבא לפי זה יש להוכיח דהכנה"ג לא סמך על חילוקו הראשון שבאות ב' בין איסור כרת וכו' דא"כ הי"ל לכתוב דגם בנבעלה א"ץ גט דבזה גם למ"ש באות ב' דצריך גט שאני הכא דהוא איסור כרת ועכ"פ קושיא ודאי איו לנו ע"ד הכנה"ג ממ"ש באות ב' ובאות יו"ד (אלא דאם באמת כתוב בתשו' ההיא דנבעלה א"ץ גט היה לנו תמיה על הכנה"ג שראה שתי תשובות הרדב"ז האל ולא יעיר בסתירתם. ואין במשמעות דברי הרב עמודי אש נרו שכונתו לזו):

ומ"ש דהפ"ת שגה וכו' הנה פשיטא לי כי הרב פ"ת לא היה בידו ס' הכנה"ג כדמוכח מדבריו במקומות רבים ואם מה ששגג הוא שהי"ל לחלק מדעתו כן לא עליו תלונתו כי הוא סמך על דברי רעק"א שהביא בסק"א דלא משמע ליה לחלק בזה כיעי"ש. ואינו צודק לומר על מי שאינו מחלק כן כי שגגה הוא שכבר כתבתי למעלה כי שרים רבים ונכבדים דחיקא להו לחלק בהכי. ומה גם כי לפי המבואר בדברי מוהרימ"ט כי בההיא דהריב"ש (אין שו"ת הריב"ש מצוי אצלי) היו אנוסים על הטבילה כי א"א להם להיות מקוה טהרה וכו' א"כ אין זה אפקרותא כל כך כי היכי דנימא דדוקא בהפקר כולי האי דלא חש על איסור כרת הוא דלא חייש אבעילת זנות כי אנוס הוא על הנדה. ומ"ש בשם מוהריט"ץ נראה ודאי דט"ס יש וצ"ל ומוהריט"ץ כ' דגם כשעובר על איסור דרבנן ג"כ לא אמרינן אין אעב"ז. וכבר צדדתי למעלה דאינו מוכרח דס"ל למוהריט"ץ כן דכמו זר נחשב בעיני לומר דמשום שלא חשש על איסור דרבנן לא יחוש על בעילת זנות. והרי אפי' בכשראינו שבא ביאה אסורה מדאורייתא איכא מ"ד דלשם קידושין בעל דכל כמה דאפשר לתקן מתקן. והיכי נימא דאפי' כשראינו שמה שלא חש הוא על איסור דרבנן לא חש לבעול לשם קידושין והוא מחלוקת מן הקצה אל הקצה. ועוד נ"ל דאף אי נימא דמוהריט"ץ ס"ל דשאר עינויים אינם מן התורה. מ"מ אין להכריח דס"ל דרך כלל דכל מי שלא חש על איסור דרבנן ודאי לא יחוש על בעילת זנות. די"ל דיוה"כ שאני דעיצומו של יום אדיר בימי שנה חמור מאד בעיני העולם. וזה שלא חשש לו חשיב אפקירותא וי"ל עליו דגם על זנות לא חש. אבל בשאר איסורין דרבנן לא נימא דמדלא חש אאיסור דרבנן לא חש אבעילת זנות. ומ"ש ליישב קו' הלה"ק על מוהריט"ץ שלא הביא מדברי הריב"ש וכו'. אומר אני א"כ כ"ש דקשה על מוהריט"ץ. דאם לפי הס"ד של הלק"ק ק"ל על מוהריט"ץ שלא נסתייע מהריב"ש כ"ש דתיקשי לן אם דינו וסברתו הוא היפך סברת הריב"ש ובעיקר כלל זה הנה ראיתי בס' נחמד שנדפס מקרוב לאחד מגאוני דורנו יצ"ו הכי קרא שמו תורת חסד והוא שו"ת לא"ח שהאריך בזה בסי' כ"ב אות ב' ולא יכולתי כעת להתבשם בנעם שיח דב"ק עי"ש ולקמן אות קמ"ה רשמתי עוד בזה עי"ש:

לג אין אדם משים עצמו רשע אי אמרי' כן במע"ר בעבירה דרבנן נסתפק בזה הרב ארעא דרבנן באות י"ז ומסיק דגם בדר' אמרי' אאמע"ר וכן מסתבר ליה להרב עפ"ד שם. ובקהלת יעקב אות י"ז כתב דהוא מחלוקת הראשונים שהביא בא"ז לכתובות ד' י"ח ולהרמב"ן והרשב"א והרא"ה (בדעת רש"י) דבעבירה דרבנן לא אמרי' אאמע"ר וציין לעיין בספרי הרבנים פני משה ח"ב סי' ק"ה וזרע אברהם חיו"ד סי' י"ד ואין מצויים אצלי לעיין בדב"ק והרב ישועות יעקב באה"ע סי' קס"ז סק"ו (בד"ה ובגוף) כתב דנחלקו האחרונים בשו"ת פני משה ומוהר"א ששון אי בעבירה דרבנן אמרינן אאמע"ר. והוא הוכיח מדברי הראב"ד גבי משמשתו נדה דאמרינן מנא ידע דאמרה פ' חכם טיהר לי את הכתם ואשתכח שיקרא וכ' הראב"ד דמאי דלא מוקי לה במודית מעצמה. משום דאאמע"ר ואינה נאמנת ע"ז וקשה הא בלא"ה מוקי לה הש"ס בכתם וכתמים אינם רק מדרבנן וכדרבנן נוכל לאוקמי במודה דלא שייך בזה אין אדם מע"ר אלא ודאי דס"ל להראב"ד דאף לעשות ע"ר בדרבנן אינו נאמן וכיון שכן דעת ראש הקדמונים פשיטא שכן הדין אמת נכון עכ"ל והנה מ"ש בשם הראב"ד לא ידעתי איה מקום כבוד גוף דברי הראב"ד שאם כונתו היא למ"ש הר"ן בפרק המדיר ומ"ש בש"ס ד' ע"ב ע"א אמתניתין דואלו יוצאות שלא בכתובה וכו' במכתה"ר דבריו תמוהים דהרואה יראה דהר"ן הביא דברי הראב"ד גבי חלוקה דהאכילתו שאינו מעושר והוא איסור תורה וכן בשטמ"ק שם בשם הריטב"א הביא דברי הראב"ד גבי שאינו מעושר ואין מקום להוכיח מזה דגם בדרבנן אמרינן אין אדם מע"ר. ועם שיש מקום להוכיח גם מבבא זו בסיגנון אחר דאם איתא דברבנן אמרינן דמע"ר הו"ל לש"ס לאוקומא במעשר דרבנן וכשהיא עצמה מודה אלא ודאי צ"ל כדעת הראב"ד דגם בדרבנן אמרינן אין אדם מע"ר נראה ודאי דאינו מוכרח לומר כן ואומר אני שאילו היה רואה דברי הראשונים שהביא באס"ז בסוגיא דד' ח"י הנ"ל לא היה מחליט לומר כן מאחר שלא בא מפורש בדברי הראב"ד שסובר כן וגם מגוף דברי הש"ס אין הכרח לזה די"ל כמ"ש הר"ן והריטב"א ע"ד הראב"ד דמאי דלא מוקים הש"ס בשהודית היא עצמה היינו משום דהוי מילתא דלא שכיחא שהיא תודה מעצמה. ואתה תחזה למרן חיד"א בברכ"י ח"מ סי' ל"ד אות ל"ד דשקו"ט בזה ורמי ומקשי ע"ד הרב אד"ר הנ"ל (ולא ראה מ"ש בקה"י הנ"ל כיעי"ש) והביא דברי הראשונים בסוגיא דכתובות הנ"ל וכתב דדעת הרמב"ן והרשב"א דבכל עבירה דרבנן אף במשחק בקוביא אאמע"ר ולהרא"ה במשחק מע"ר וזה דעת רש"י אליבא דהרמב"ן (עי"ש בד"ה עלה) ועוד האריך ושקו"ט על דברי הרבנים פנ"י בסוגיא הנ"ל ופ"מ וזר"א וכהונת עולם בענין זה. וביעיר אזן מע' זו אות ט"ן הזכיר דברי הקה"י עי"ש גם ה"ה מוהרח"א בקונטריס שבסו"ס אשדות הפסגה ד' ז' ע"ג האריך בזה והביא סו' דכתובות ד' ח"י ודברי רש"י והראשונים שבהא"ז ואחר שהאריך בזה נסתפק בעדים שאמרו פסולי עדות היינו מחמת עבירה דרבנן אי מצי הלוה לומר קי"ל כרש"י דבדר' מע"ר ומסיק דס' רש"י בזה יחידאה היא ולא מצי למימר קי"ל עי"ש בד' ח' ע"ב. גם מרן מוהרד"ף בשו"ת מכתם לדוד ביו"ד סי' ל"ד ד' צ"ז ס"ו ע"א כתב וז"ל ואפי' יאמר שלא נתן אלא אבק רבית דר' הרי מבואר בדברי הפוסקים דהא דאאמע"ר הוא אפילו באיסור דרבנן כדמוכח מההיא דכתובות גבי אמנה היו דברינו כיון דעולה הוא אעולה לא חתמי (דפיסול אמנה הוא משום אל תשכן באהלך עולה והוא אסמכתא מדרבנן עיין באשדות הפסגה שם וברב פת"ש אה"ע סי' ז' ס"ק ט"ז (ד"ה ואח"כ בסי' י"ג) כתב דבתשו' ברית אברהם סי' י"ג האריך להוכיח מכמה דוכתי דגם בדרבנן אמרי' אאמע"ר דלא כהתומים בכללי מיגו אות ק"ה גם בפ"ת יו"ד סי' א' סק"ו הזכיר מחלוקת הבר"א עם התומים בזה ובפ"ת אא"ע סי' קס"ט ס"ק כ"ד וד"ה ועיין עוד) כתב דהרב נו"ב מ"ת סי' קנ"ו מסתפק בזה דשמא לא שייך אאמע"ר אלא בדבר