שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א כה

כרת ואפי' איסור דאו' אינו ברור דיש בזה כידוע מחלוקת הפוס' בזה ומוהריט"ץ גופיה נקיט בלישניה שעבר ע"ד חכמים. ואף אי כימא דאין כונתו לומר שהוא מדרבנן ממש. אלא שפרשוהו חכמים. מ"מ כרת ודאי אין בו

והרב קהלת יעקב שם הביא משם הרב עץ החיים פר' וירא שכדברי מוהריט"ץ מסתברא ולא מטעמיה אלא כיון דאיסור קדשה המיוחדת איסור דרבנן הוא כמ"ש מרן פ"א ולקדש ביו"ט נמי אסור מדר' א"כ למה יעבור איסור דרבנן לקדש ביוה"כ שלא לעבור האיסור דרבנן דקדשה כיון דאידי ואידי איסור דרבנן הוא וכ' ע"ד שזהו סברת ריא"ז שבשה"ג הנ"ל וכו' עי"ש ונלע"ד בהורמנותי' דמר נ"ל דאפכא מסתברא דאם שניהם איסור דרבנן יש לנו לומר דטפי ניח"ל לעבור אאיסור דקידושין ביו"ט דלא חמיר לאינשי כולי האי כאיסור זנות ואפשר ג"כ דלאו כ"ע האי דינא גמירי וא"כ כיון שאיסור זנות ידוע ומופרסם וחמיר לאינשי דסתם אדם מישראל אינו פרוץ בזנות. אף מי שפרוץ בשאר איסורין. יש לנו לומר דכונתו לקידושין דזה הוא בעיני הבריות כהיתר נגד הזנות. ועוד מטעם אחר י"ל דניח"ל בקי' מבזנות דאולי ברצונו לבא עליה ביוה"כ פעמיים שלש. ואם יהיה לשם זנות יעבור על כל אחת ואחת. ואם לשם קי' אינו עובר אלא בביאה ראשונה ושוב הרי מקודשת לו ועומדת ומה שסייעו מדברי ריא"ז נר' דאין ראיה. דסברת ריא"ז היא דניח"ל לאיניש לעבור על הקל ולכן אמרי' דכונתו לזנות שהוא קל נגד איסור שיש בו מלקות. אבל כששניהם שוים יש לומר בהפך דאיסור זנות חמיר וחציף הוא לאינשי מאיסור קידושין באיסור

והנה הרב פ"ת בסי' קמ"ט סק"ב כ' דמ"ש הבאה"ט בשם הרדב"ז דהמתייחד עם גרושתו, כשהיא נדה א"ץ גט לאו דוקא כשנתייחד לבד אלא אף אם ראוה שנבעלה א"ץ גט דכיון דלא חש לאיסור כרת לא יחוש לב"ז כמ"ש המל"מ בשמו וכן מתבאר מתשו' הרדב"ז החדשות סי שנ"א וכו' עי"ש ויש לתמוה עליו איך לא הוק' לו לפי זה דברי הרדב"ז אהדדי שהרי הבאה"ט בסק"א וסק"ב כ' בשם הרדב"ז ח"א סי' עז"ר דאם גרש אשתו משום זנות ושוב בא עליה צריכה ממנו גט שני עי"ש (כי אין שו"ת הנ"ל מצוי אצלי) הרי דס"ל דלא אמרי' כיון שבאותה ביאה עביד איסורא לא חיישי' דנשמר מביאת זנות (כמ"ש המוהרימ"ט הנ"ל). וזה היפך ממ"ש בסי' שנ"א ואולי מפני זה העתיק הבאה"ט דברי הרדב"ז בנתייחד כי היכי דלא תקשי דידיה אדידיה אך באמת עינינו הרואות בתשו' הרדב"ז בגופן שלהן דמוכח ודאי דגם בבא עליה בנדתה ס"ל דאין לחוש). ואין לומר דדוקא לגבי איסור נדה הוא דאמר מר הרדב"ז דכיון דפקר כולי האי לעבור על איסור כרת תו ודאי לא חייש אזנות. משא"כ בנאסרה לו מחמת זנות דליכא כרת. דמלבד שכבר כתבתי בשם מוהרימ"ט דאין סברא לחלק בזה. וגם ממ"ש בפ"ת שם בשם האבני מילואים דהרשב"א חולק על הרדב"ז וכו' מוכח ודאי דלא ס"ל לחלק כן כיעי"ש וכן דעת רעק"א שהביא בפ"ת בסק"א עי"ש וכן נר' דעת הרב בני חיי שהביא בקה"י שפשט ה"ס מדברי הריב"ש כנ"ל

ועוד דמדברי הרדב"ז בההיא דסי' שנ"א יש להוכיח דלא ס"ל לחלק בזה שכ' וכן הדין במי שפרוץ בעריות ורגיל לבא ביאות אסורות דכיון דלא קפיד בהכי לא בעל לשם קידושין אלא לשם זנות בעלמא כשאר ביאותיו ע"כ ומסתמיות דבריו מוכח דגם מי שרגיל לבא ביאות אסורות של חייבי לאוין אמרי' דלא בעל אלא לזנות כשאר ביאותיו ואע"ג דאין בחייבי לאוין אפי' מלקות בבעל בלא קידושין לדעת הרמב"ם ר"פ ט"ו מהל' איסורי ביאה אלא איסור דאורייתא בעלמא ואפי"ה מוכח מדברי הרדב"ז מסתמיות דבריו דגם בזה אמרי' דכונתו לזנות ולאו דוקא בנדה דאיכא כרת וכן סתם וכתב הרדב"ז בסי' ת"ט דמי שרגיל לביאות איסור לא אמרי' דאינו עושה ב"ז. ואם בכשלא ראינו וידענו בבירור בבעילה זו שעשאה באיסור והיה אפ"ל דשמא עתה בבעילה זו שאפשר לו לתקן בהיתר נתכוון לקידושין. בכל זאת אמרי' ותלינן דסירכיה נקיט וכהרגלו הוא עושה כ"ש וק"ו בכשעינינו רואות דבביאה זו עצמה לא ימלט מאיסור דכיון שגרשה משום זנות הרי אסורה לו מן התורה והוא ודאי יודע שאסורה לו דמפני זה הוא שהוצרך לגרשה פשיטא ודאי דיש סברא לומר דלא חש עוד משום ב"ז. דאין סברא לומר דכשאינו רגיל מחלקינן בין איסור כרת לאינו איסור כרת. וכשרגיל אף באיסור שאין בו כרת. אמרי' דבביאה זו ג"כ לא חש לב"ז. דכיון דבביאה זו עצמה איתרע חזקתיה שהרי בעל באיסור. אי פשיטא לן בעלמא דמרעינן חזקתיה דגברא משום דרגיל באיסורי לאווין. הכי נמי איבעי לן למימר היכא דאיתרע חזקתיה באיסור לאו באותה ביאה עצמה

שו"ר דברי הרדב"ז דסי' עז"ר ה"ד הרב שמן המשחה ד' כ"ב ע"ג ד"ה ועיין וכו' דכשהוציאה משום זנות וראוה שנבעלה צריך גט שני דכיון דבעל כל מה דאפשר לתקן מתקן דאי בעיל לשם זנות אית ביה תרי איסורי איסור זנות. ואחרי אשר הוטמאה ומשו"ה בעיל לשם קידושין לתקן שלא יהיה ב"ז אלא בעילת איסור עכ"ל ולפום האי סברא מסתברא ודאי דגם בבעל נדה אית לן למימר דכל כמה דאפשר לתקן מתקן ובועל לשם קידושין כדי שלא יהיה לו אלא בעילת איסור ואפשר דמ"ש הרב שמן המשחה (ע"ד הרדב"ז אלו) וז"ל ועיין להרב משל"מ פ"י מהל' גירושין הח"י ע"כ כונתו לרמוז סתירת דברי הרדב"ז ושם ד' כ"ו ע"ד הן ל"ו הובא תשו' הג' חק"ל ושקו"ט בענין זה טובא ובד' ז"ך ע"ג עמד בסתירת דברי הרדב"ז הללו וכ' דדוחק לחלק בין איסור כרת לאיסור לאו דממ"ן כיון שבידו לתקן וכו' ועוד דאיסור לאו דמחזיר סוטתו נמי חמיר מביאת זנות דעלמא ואמרי' בפ"ק דיבמות טומאה כתיב בה בעריות ע"כ

גם אשו"ר בס' ימי שלמה בפ"ב מהל' תמורה שכ' בשם הרב שמחת יהודה סי' י"ז שהק' דברי הרדב"ז אהדדי ולא ניח"ל לחלק בין איסור כרת לאיסור לאו דמ"ל איסור לאו מ"ל איסור כרת וכו' והרב המחבר פקפק ע"ד בזה דאין שייך לומר מ"ל איסור לאו וכו' וגם לענד"ן דלא שייך בענין זה הא דמ"ל איסור לאו וכו' דודאי סברא הוא כיון דאיסור כרת חמיר לאינשי מסתמא פרשי מניה וכי חזינן דהאי גברא לא פריש מניה אמרי' שפיר דגם מהקל לא פריש דלא חייש ליה. אבל כי לא פריש מאיסור הקל בעיניו אין לנו הוכחה דעביד איסור אחר דכוותיה) ומצויין שם שו"ת חק"ל אה"ע סי' ל"ח ועוד ספרי דבי רב דלא שכיחי גבאי. ואת דברי שמן המשחה הנ"ל לא העלה על דל שפתיו. וע"ע בכנה"ג שם אות יו"ד שהביא בשם הרדב"ז בח"א סי' קפ"ד דהמתייחד עם גרושתו בנדתה א"ץ גט ואמצ"א לראות אם דבריו בתשו' זו הם כדבריו ממש שבתשו' החדשות סי' שנ"א (שכ' דל"ח לקידושין דממ"ן אם זהיר באיסור נדה לא בא עליה ואי לא חייש לנדה ודאי לא בעל לשם קידושין וכו') דא"כ הוא יש לתמוה על הכנה"ג שראה ב' תשו' הרדב"ז ההיא דסי' עז"ר שהזכיר באות ב' וההיא דסי' קפ"ד שבאות יו"ד ולא יעיר דסתרא"י נינהו. אך אם לא נזכר שם האי ממ"ן רק כ' סתם דהמתייחד עם גרושתו א"ץ גט ניחא דבסי' קפ"ד קאמר דאם נתייחדה א"ץ גט דמסתמא זהיר הוא באיסור נדה. וסמכי' דלא בא עליה. ובסי' עז"ר קאמר דאם נבעלה צריכה גט והכל שפה אחת ודברים אחדים. ואשר נמצא אצלו שו"ת הרדב"ז הנ"ל ישכיל בכונתו. ואף דאפ"ל דמאי דלא הוק' להרב כנה"ג דברי הרדב"ז אהדדי הוא משום דס"ל לחלק בין איסור כרת ללאו כמ"ש באות ב' לחילוק הראשון. מ"מ לדידן אין זה מן הישוב לפי מ"ש הרבנים הנ"ל דדוחק לחלק בזה. וגם דכבר כתבתי שמדברי הרדב"ז בסי' שנ"א ות"ט מוכח דלא ס"ל לחלק בכך. וצריך לעיין בס' נדיב לב ח"א סי' ע"ו וחיים שאל ח"ב סי' ו' ונשמת חיים ד' מ"ו ציינם בישרי לב ד' ל"א ע"ב ואין גם אחד מצוי אצלי. ושם בישרי לב ד' מ"ח אות ס"ב כ' דהבועל ביום הכיפורים או שהיתה נדה לא אמרי' אין אעבב"ז כמ"ש בקה"י ונד"ל וכו' ושוב כ' ועיין נדרים צ"א ההוא נואף דעל לגביה אתתא א"ל לא תיכול דטעמינון חויא אמר רבא אתתא שריא אם איתא דעבד איסורא ניח"ל דלימות וכו' וי"ל עכ"ל ולפי הנר' כונתו להוכיח דמי שעושה איסור אחד לא יחוש לאיסור אחר דודאי חובה עליו לגלות רז זה דטעם חיוייא משום לא תעמוד על דם רעך. ומינה לבועל נדה דלא יחוש על ב"ז. וע"ז כ' די"ל אולי ר"ל דשאני ההיא דאינו עושה שום מעשה רשע אלא בשואת"ע ועוד יש לחלק דהתם איסור השני נמשך מהראשון כי כל זמן שבעלה חי לא יוכל למלאות תאות לבו הרע וק"ל

ועתה ראיתי בס' עמודי אש הנד"מ לאחד מגאוני דורינו יצ"ו בד'