שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א כג

ועיין ירושלמי פ"ה דע"ז הי"ב למדין מק"ו ואין עונשין מק"ו ומיירי בעונש כרת ובש"ס דילן קי' ז"ן ע"ב אי מה שלי בשלך ענוש כרת וכו' נראה דעונשין כרת מה"ד אך כבר כתב בעצמות יוסף שם דחשיב גילוי מילתא וא"כ י"ל דבהא פליגי הירוש' וש"ס דילן דהירוש' לא משמע ליה גי"מ ואהכי קי"ל דאין עומה"ד ועיין להרב דברי אמת בקונטריס עשירי ד' ק"ך ע"ג (מדפוס חדש) בד"ה וראיתי לרש"י בפירוש וכו'

כו אין מזהרין מה"ד כתב ה"ה רפ"ב דמ"א דהיכא דאיכא לאו הבא מכ"ע מזהרין מה"ד ובקונטריסי כתבתי בזה דהרב באר יעקב ד' קל"ה ע"ב הביא קושיית הרב גופי הלכות סי' ח' אהא דאמרינן במס' ביצה ד' ט' ע"א מ"ט דב"ש וכו' א"כ ליכתוב קרא חמץ ולא בעי שאור ואנא אמינא ומה חמץ שאין חימוצו קשה וכו' הא קי"ל דאין מזהרין מן הדין אפי' למ"ד דעונשין מה"ד וכתב ליישב עפ"י כלל ה"ה הנ"ל דהכא נמי דכתיב שבעת ימים מצות תאכלו משמע ולא שאור וחמץ והוי לאו הבא מכ"ע וכו' והבאתי שהרב מקנה אברהם במ"ב אות כ"ה ד' ט' ע"א הקשה ע"ד דמה ענין אכילה אצל בל יראה דאיירי בש"ס וכו' ואי הכי לא מתיישבא קושית הרב גופי הלכות בהכי וכו' עי"ש ואני עני כתבתי על דבריהם דנעלם מהם דברי הרב גופי הלכות בכלל ד' הביא דבריו הרב מחנה ראובן ד' ל"א ע"א דדוקא בבהמה טמאה בב' סימנים דבכלל מאתים מנה דבכלל גמל שמוזהר עליו אעפ"י שיש בו סימן אחד כולל הוא בהמה טמאה בב' סימנין ועוד כתב בשמו במחנה ראובן ד' י"ז ע"ד דדוקא היכא דאיכא יתורא דקרא מלבד הלאו הבא מכ"ע וכו' וא"כ לפי שיטתו שפיר קא מקשי ועתה אמצ"א ס' מח"ר הנ"ל אך השגתי ס' שער המלך וראיתי להרב ז"ל שם בפ"ב מהל' מ"א שכ' כדברי ממש עי"ש ובעיקר כלל זה עיין להרבנים יעיר אזן באות צ"ב ועיין מטה אהרן בסי' א' באורך שאגת אריה סי' פ' ובקו"א שם מלא הרועים בח"ב ד' ל"ז אות ט"ז ואילך ובקובץ על יד פ"ו מהל' ע"ז ה"ד כ' דדבר זה תלוי בב' הטעמים שנאמרו במדה דאין עונשין מה"ד (עיין לקמן אות של"א) עי"ש ובשושנת העמקים כלל ב' העמיק בכלל זה בדברי ה"ה וגופי הלכות עי"ש ובגו"ר שלו כלל מ"ב ד"ה ודע ועיי לקמן אות ל"ו

כז אין עונשין מה"ד לענין ממון אי ענשינן או לא מסוגיא דבבא קמא ד' ס"ג ע"ב וכ"ת ליתי בק"ו מטוען טענת גנב וכו' ובד' ס"ד ע"ב אמר אביי לא ליכתוב רחמנא שנים ישלם בגנב וכו' משמע דפשיטא ליה לש"ס דעונשין ממון מה"ד וע"ע שם ד' ז"ן ע"ב ובב"מ ד' צ"ד ע"ב וצ"ה ע"א אין לי אלא שבורה ומתה גניבה ואבידה מנין אמר ק"ו וכו' והתוס' ריש ב"ק ב' ע"א ד"ה ולא זה וזה הוכיחו מפרק הפרה דתלמודין ס"ל דעונשין ממון מה"ד עי"ש ונראה דאין משם כ"כ ראיה דאפשר לדחות דנהי דמכירה לא מצינן למילף דאין עומה"ד מ"מ אפשר דתלמודין יליף כדיליף במכילתא משפטים וטבחו או מכרו אם על הטביחה חייב על המכירה לא כ"ש לומר שאין עומה"ד הובא בגליון רע"ק איגר שם אך מסוגייאות הנ"ל היה להם להכריח דתלמודין ס"ל דעומה"ד ומטביחה דיליף במכילתא ל"ק די"ל דתלמודין ס"ל דאתי קרא לאשמועינן דמה מכירה דלא אפשר דלאו ע"י אחר אף טביחה וכו' עיין ב"ק ע"ט ע"א ועיין רש"י ב"ק ג' ע"א ד"ה אידי ואידי ותוס' שם ד"ה והא דמכליא קרנא דפשיטא להו דעומה"ד ממון. וכ"ן מרש"י ב"ק ד' פ"ד ע"ב ד"ה כויה דלית בה חבורה עי"ש ושמא ס"ל דהוי גילוי מילתא בעלמא. אך פשט הדברים מוכיחים דקי"ל בממון עומה"ד אלא דמדברי התוס' קמא ד' ד' ד"ה ועדים זוממין משמע קצת דלריב"א אין עונשין ממה"ד וכ"ן שהבין בדעת הריב"א הגאון חתם סופר בחיו"ד סי' רכ"ז ד"ה והנראה לע"ד וגם ייחס לזה דעת רבינו מוהר"י בן מיגאש עי"ש ולא ידעתי מה יענו שפתי צדיקים לסוגייאות הנ"ל דמשמע דנקיטינן דעוממה"ד ובסוף תשו' החת"ס הנ"ל כ' ג"כ דהכי קי"ל עי"ש באות ג' ובפסקי תוס' קמא ב' ע"א כתבו דאין עונשין ממון מה"ד והוא תמוה דמדברי התוס' בתכשיטין שבפנים מוכח דס"ל דעונשין וכ"כ בפסקי תוס' אות י"ב דבממון עונשין ועיין ב"ק ד' ד' ע"א ולאו ק"ו הוא ומה שן שאין כונתו להזיק וכו' ובד' כ"ה ע"ב וד' כ"ו ע"א תוי"ט פ"ק דקמא ד"ה כהרי וכו' וברש"י חגיגה י"א ע"ב ד"ה לבתו ובכללי מבוא התלמוד מוצל מאש דת סי' ק' קהלת יעקב אות ל' וביד מלאכי סי' נו"ן בשם הא"ז לקמא כתב דדוקא בבור הוא דאמרו כן במכילתא הא בעלמא עונשין עי"ש ועיין באר יעקב בכלל י"ט מלא הרועים בח"ב ד' ל"ז מקור ברוך הנד"מ ד' כ"ג ע"א ובקובץ על יד בפ"ו מהל' ע"ז ה"ד כתב דלטעם מוהרש"א בסנהדרין ד' י"ד ע"ב (ט"ס הוא וצ"ל ס"ד ע"ב) דמשום שהוא חמור אולי אינו מתכפר בזה. בממון עונשין דמה"ת יפסיד חברו שלא לשלם לו הזקו אם יש סברא שחייב לו יותר ולטעם האחר אין עונשין. (ועיין לקמן אות של"א דקי"ל כהטעם השני) ועיין אור חדש לקידושין על ד' כ"ד דבעבד דאיכא איסור וממון ילפי' האיסור בק"ו וממילא פקע ממונו ועתה נד"מ ש"ס בדפוס רא"ם וראיתי בחי' הרש"ש בב"ק ע"ד התוס' ד' ב' ד"ה ולא זו"ז שתמה על הפסקי תוס' ממ"ש התוס' וכ' דנקיטינן דעוממה"ד ועוד לו שם על ד' כ"ד ע"ב עי"ש ומדברי האור חדש הנ"ל מוכח דס"ל דבמידי דאית ביה איסור ממון ממונא בתר איסורא גריר ועיין מה שציינתי בזה במערכת הסמך אות פ"ו ד"ה ובממון

כח אין בישול אחר בישול אי אמרינן גבי בשר בחלב עיין שבות יעקב ח"א סי' ל"ח קהלת יעקב בתוס' דרבנן אות פ' ולענין בישול אחר אפיה וצלי דיש סוברים דיש בישול אחר אפיה וצלי כמ"ש בסי' שי"ח ס"ה אם יש לחלק בין חומרא לקולא עיין להרב טל אורות ד' מ' ע"ג

כט אין אדם משים את עצמו רשע אם נאמר כלל זה גם באשה עיין בס' מכתב לחזקיהו בח' השיטה ד' ג' ע"א וב' דכ' מסברא דנאמר גם באשה ועיין קהלת יעקב אות י"ז דמצדד בזה ומסקנתו נר' דנאמר גם באשה עי"ש ועיין חינא וחסדא ח"ב ד' כ"ט ע"ד דכן מוכח מוהריק"ו שורש קפ"ט וה"ה פט"ו מהל' איסורא ביאה הל"ב וכן מפורש יוצא מדברי הראב"ד שהביא הר"ן בהמדיר (רמזו בקהלת יעקב שם) גבי מאכילתו שאינו מעושר ה"ד אי דידע ניפרוש אי דלא ידע מנא ידע וכ' הראב"ד דמאי דלא מוקים בשהודית הוא משום דאאמע"ר עי"ש ועיין בס' יד ימין בסי' ה' ד' מ"ח ע"א

ל אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אם נאמר גבי אשה עיין מכתב לחזקיהו ד' ג' ע"ב בשם הרב קהלת יעקב במ"ל ח"ב וע"ע במדות חכמים אות ה' ובתוס' דרבנן אות י"ז כ' דדעת מוהריט"ץ והרדב"ז והרד"ך לחלק בין איש לאשה כמ"ש בל"ח ובמדות חכמים ע"כ ועיינתי שם ולא ראיתי שהזכיר שם בזה למוהריט"ץ אך במדות חכמים שם הזכיר שו"ת מוהריט"ץ סי' רמ"ז לענין אחר ושם באותו פרק כ"כ מוהריט"ץ וכמ"ש הרב מראה הגדול ד' קנ"ח ע"א ושם הביא בשם הרב חקרי לב אבן העזר סי' ח"ן לחלק בין איש לאשה ותמה עליו שלא זכר דברי הרב בני חיי אה"ע סי' ח"ל ומשל"מ פ"י מהל' גירושין הי"ח ועי"ש שלא זכר שו"ת מוהרד"ך ודברי הרב החסיד במקומות הנז"ל ועיין ישרי לב ד' ל"א ע"ג אות ז' ובד' צ"ח אות פ"ה וק"ל ועיין נחמד למראה ח"א ד' נ"ג ע"ג דרכי שלום ד' קל"ב סוע"ג נח"ל ח"א קע"ג ע"א והרב שרשי הים ה"ד הרב מקנה אברהם במ"ב אות ל' השיב על מוהריט"ץ מכמה דוכתי דאשה בכלל אדם ומה שיישב המקנה אברהם ז"ל אין דבריו נוחים לקוע"ד כמ"ש הרואה והג' נו"ב בח"א אה"ע סוס"י ד"ן כתב בפשיטות דחזקה זו היא גם באשה ועיין פ"ת אה"ע סי' קמ"ט סק"ב זכרנו לחיים ח"ב ד' ב"ן

לא אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות עיין מה שציין בזה הרב ישרי לב ד' צ"ו ע"ד אות פ"ח והרב בית המלך בפ"א מהל' אישות ה"ל ד' שקו"ט אם חזקה זו היא דוקא באשתו שגירשה דגייס בה עי"ש ועיין למוהר"ם אלשקר סי' פ"ח והרדב"ז החדשות סי' שנ"א וסי' ת"ט אות היא לעולם ד' דק"ל אות קי"ד זל"ח ח"ב ד' ב"ן

לב אין אדם עושה בעילתו ב"ז אי אמרי' כן בכשעושה עבירה באותה ביאה כגון שבא על פנויה נדה או שבא על פנויה ביוה"כ אי גם בכה"ג אמרי' דאאעבב"ז עיין לה' קהלת יעקב בחלק מדות חכמים אות ה' שכ' בשם החו"י סי' קל"ה עמ"ש הרמ"א סי' ל"ג דהבא על הפנויה חוששין לקי' וכו' דה"ד בטהורה ולא בנדה וכ' שכ"כ הריב"ש לענין נדה ומוהריט"ץ סי' רמ"ז לבועל ביוה"כ. ושוב כ' דמתשו' הריב"ש ומוהריט"ץ הנ"ל פשיט הרב בני חיי ספקן של ראשונים למאי דנהגינן בעת השידוך לישבע שלא לקדש אחרת חוץ ממשודכתו או אם נשוי (שאינו רשאי ליקח אחרת) ונתייחד אם גרושתו אי אמרי' בזה חזקה אין אעבב"ז ובעל לשם קידושין או נימא כיון דאם בעל