שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א יט

נתקררה דעתי לומר דגם הרב קרב"ן מ"ש דנראה מדברי הרא"ש דמותר לדון בע"ש כונתו דוקא על דין טענת בתולים דמלבד דסיגנון לשונו אינו מורה על כונה זו אף גם זאת אם לזה כיון לא היה לו לסתום אלא לפרש שיש לחלק בין שאר דינים לטענת בתולים כמו שחילקו בזה הרבנים הנז"ל וצ"ע

ומצאתי שעל דברי הרב חשק שלמה כבר קרא ערער הרב חינא וחסדא בח"א ד' ל' ע"ד דאחר שכתב דנ"ל ברור דאסור מדרבנן לדון בע"ש וכמו שנראה מדברי הרי"ף והרא"ש בשם הירוש' וכתב דאף דהריב"ה ומרן בש"ע נקטו דין זה בלשון אין דנים ואילו בשבת כתבו אסור לא מכרעא משום די"ל כיון דאין הטעם שוה בהם דבשבת אסור שמא יכתוב דהוי איסור תורה משא"כ בע"ש דאין איסורו אלא ביטול ענג שבת דאינו אלא מדרבנן כמ"ש הרמב"ם בהלכות שבת ריש פרק ל' משו"ה נקטי לישנא דאין דנים ומשמע נמי איסורא כדתנן במס' ביצה ד' ל"ו הנה אחר כל זה סיים דהוצרך לכתבו מפני שראה להרב ח"ש שהבין בדברי מרן שכתב אין דנים דליכא איסורא ולכן כתב ע"ד דזה אינו וכו' עי"ש ולפי מה שכתבתי לא מכרעא עכ"ל הרי לך דהרב חינא וחסדא השיג על הרב ח"ש כמש"ל ולפי חומר הנושא אפשר להליץ בעד הרב ח"ש דאין כונתו להחליט שכן דעת מרן אלא כונתו לפרש דברי מרן דאף דמדשני בלישניה יש במשמע דכונתו דבע"ש ליכא איסורא מ"מ אין האמת כן אלא גם דעת מרן הוא דאסור וכמו שנראה שהרב הסמ"ע מפרש כן דברי מרן ולזה ציין לעיין בסמ"ע כן אפשר לדחוק בכונתו ואין להאריך

ומה שהרב חינא וחסדא ישנו בנותן טעם על השנו"ת הלשון כנז"ל לענ"ד אין זה טעם לשבח דהאי טעמא תיסגי לן למאי דלא כריכו ותנו להו בהדדי (אסור לדון בשבת ובע"ש וכו') דנימא דמשום דהאי טעמא לחוד והאי טעמא לחוד תנו להו כל חד באנפי נפשיה אבל אין זה מפסיק לשנות לשון שנשתמשו בו חכמים בירושלמי שאמרו אסור לדון וכו' כמובן גם מאי דפשיטא ליה דביטול ענג שבת אין בו אלא ביטול מצוה דרבנן וכמ"ש הרמב"ם בפ"ל מהלכות שבת הנה המעיין בדברי הרמב"ם יראה שלא כתב דענג שבת הוא מדרבנן אלא כתב שהוא מדברי סופרים וידוע דדרך הרמב"ם להשתמש בלשון זה אף בדבר שהוא מן התורה ממש אלא משום שלא נתפרש בתורה קרי ליה מד"ס ועם שנמצא בכמה מקומות שבאיזה דין שהוא מדרבנן ממש כותב הרמב"ם מד"ס כמו שרשמתי בקונטריס כללי הפוסקים סי' ה' אות ח' מ"מ הא והא איתא ומנ"ל דהאי מד"ס מדרבנן הוא ומצאתי להרב חת"ס בחא"ח סי' קס"ו שכתב דנ"ל פשוט שמה שכתב הרמב"ם בפ"ו (צ"ל בפ' ל') מהלכות שבת דעונג שבת וכבודו הוא מדברי סופרים דכתיב וקראת לשבת ענג דאין כונתו שהיא רק מצוה דרבנן או מדברי קבלה כמו פורים אלא דאורייתא ממש נאמרה למרע"ה בע"פ הלכה למ"מ אתי ישעיה אסמכיה אקרא דאלת"ה שהיא הל"מ אין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה אע"כ הלל"מ היא ורמב"ם קרי ליה דברי סופרים כדרכו בקידושי כסף שסוקלים עלייהו ואפילו הכי כיון דאתי מדרשא קרי ליה דברי סופרים וכו' ע"כ לענייננו עי"ש עוד הרי דפשיטא ליה דעונג שבת היא מצוה מן התורה ממש ועם כי אין כל רבני האחרונים מסכימים לסברא זו כמו שמתבאר ממה שרשמתי לקמן במערכת העי"ן אות ס"ה מ"מ יש ויש כמה מחברים שרשמתי שם דנקטי הכי עי"ש ולדידהו ודאי אזדא ליה טעמיה דרב חינא וחסדא שהרי שקולים הם (דבשניהם יש עסק דאורייתא) ויבואו שניהם גם יחד בבא אחת ובסיגנון לשון אחד והיה אפשר לומר על דרך שכתב הרב ובסיגנן אחר דמשום דבשבת יש חשש איסור (שמא יכתוב) נקטי אסור ובערב שבת דליכא חשש איסור תורה אלא חשש ביטול מצוה בשואת"ע נקטי לישנא דאין דנים ומהאי טעמא פלוג רבנן בתרי בבי ועבוד רבנן דמשנו בלישנייהו להורות דלא ראי זה כראי זה. אלא דעיקר דבריו לא נראו לענ"ד כי מתבאר מדבריו דמר סבר דכי אמור רבנן שלא לדון בערב שבת היינו משום דחשו שמפני זה יבא להתבטל מעונג שבת בהיותו טרוד בדין ואנא דאמרי לא כן אבי אלא חכמים חשו דמפני שצריך לעסוק בצרכי שבת (דדש בהו בכל שבוע ולא יסור ממה שרגיל תמיד) לא יעיין בדין היטב וחשו על דין שיהא נידון באמת ובצדק ולא בטעות ובסמ"ע סק"ג מפורש כן שהטעם הוא משום חשש שלא יטעו בדין מחמת טרדתן ופירש על דרך זה מ"ש הרמ"א די"א דבזה"ז דנים בע"ש משום ביטול ודוקא לענין ממון יש להקל אבל בדבר איסור אין להקל דהיינו משום דכיון דהחשש הוא שמא מחמת טרדתם בצרכי שבת יטעו בדין א"כ בממון י"ל דאף אם יטעו הפקר ב"ד הוא אבל באיסור דאין שייך לומר הפקר ב"ד אין להקל וכן מפורש בדברי הרב תה"ד (שהזכיר בסמ"ע) בסי' זכ"ר שאחר שכתב שעתה נהגו לדון בע"ש מפני ביטול ת"ת של מלמדין כתב ואפשר דהיינו דוקא לענין ממון מכשרינן דאיתיהיב למחילה והפקר ב"ד הפקר והוי כאילו קבלו עליהם קרובים או פסולים אבל לענין חליצה דאיסורא היא לא מהני הני טעמי וכו' עי"ש מכל זה מתבאר דהטעם הוא משום שמא יטעו הדיינים בדין וכ"כ בס' דכיון דהטעם הוא אולי יטעו הדיינים אפילו אם הבע"ד מרוצים אסור כשקבלו עליהם לדון דין תורה אבל אם קבלו עליהם בין לדין בין לטעות מותר איברא דהטעם שכתב הרב חוח"ס (משום דאתי לאמנועי מצרכי שבת ויו"ט) לפי הנראה מאיש לוקח והם דברי הר"ן בריש כתובות והביאו מרן בב"י והזכירו גם הרב שלטי הגבורים הנז"ל ועם שמדברי הרבנים תה"ד וסמ"ע מתבאר דלא סברי האי טעמא (וחידוש הוא שלא הזכירו טעמו של הר"ן דלפי טעמו נראה דליכא למימר דשרי דיני ממונות משום דאף אם יטעו הפקר ב"ד הפקר דמה יושיעינו הפקר ב"ד למניעה מצרכי שבת ויו"ט) מ"מ בדברי מרן בש"ע נוכל לומר דסובר טעם זה שהביאו בב"י ויתקיימו מצד זה דברי הרב חינא וחסדא אמנם אכתי לא איפרק מחולשא כמו שכתבתי למעלה. ומ"ש הרב חינא וחסדא דגם בלשון אין דנים יש במשמע איסורא כדתנן במס' ביצה וכו' הנה אמת דבלשון זה נאמר"ו ונשנ"ו מפי האמוראים ושנו חכמים בלשון המשנה וברייתא דינים רבו מספר דאית בהו איסורא ולמפורסמות אין צריך ראיה מ"מ דיוקו של הרב חשק שלמה הוא מדמשני מרן בלישניה בשני דברים התכופים דבשבת אמר אסור ובע"ש אמר אין דנים וההיא דמס' ביצה אינו ענין לו כמובן

ודע דעתה יו"ל ס' כנסת הגדולה ע"י אחד מהסופרים המפורסמים וראיתי שם במחברת הראשונה צד ע"א וע"ב מאמר סופר אחד (בשם הערות ביקריות בתלמוד ירושלמי יקבנו) שהביא דברי הירושלמי הנז"ל שאמרו כאן להלכה כאן לדבר תורה ומה שפירש הרב קרבן העדה דלהלכה ר"ל בדיעבד ולד"ת ר"ל לכתחלה וכתב שפי' זר הוא ושהשיגו הרב מראה הפנים. ושמפני זה פירש בפני משה להלכה מד"ס לד"ת מדאורייתא אולם גם זה הוא זר מאד לפרש כי איזה חכם יאמר מותר בדבר אשר גם לדעתו הוא אסור מד"ס ואמנם באמת נראה כי באמרם להלכה ר"ל פסק דין למעשה (פראקטיק) וזה אסור ובלשון לד"ת ר"ל הוצאת משפט לתלמוד (טהעאריע) וזה מותר ובירושלמי סנהדרין פ"א ה"ו אמרו כאן להלכה כאן למעשה ושם ר"ל במלת הלכה על תיהוריה ובאמת ישנם בגדר מלת הלכה מושגים שונים בלשון חכמים עכ"ל. וכתב המו"ל (עמ"ש הסופר דהלכה ר"ל פסק דין למעשה וז"ל) עיין ב"ב ק"ל אין למדין הלכה וכו'. ועוד בהרבה מקומות והוא כדברי הסופר עכ"ל ואומר אני דהסופר הנכבד הזה לפי שלא ראה אלא דברי הרב פ"מ סמך על דעתו דהפירוש הזה הוא זר מאד שאילו היה רואה שפירוש זה של כת הקודמים הוא שהסמ"ג כ"כ בעשין צ"ח בשם מגילת סתרים לרבינו נסים (עיין בברכי יוסף סי' ה' אות ג') ומרן בב"י קבלו בסבר פנים יפות וכ"כ הרב הנמק"י בסנהדרין וכן פירש הרב תוי"ט בפלפלא חריפתא ע"ד הרא"ש בפ"ד סי' ט' וכן מתבאר מדברי הרמב"ם בהלכות סנהדרין פי"א הלכה ג' עי"ש בכ"מ ומדברי הרב תה"ד בסי' זכ"ר שהבאתי למעלה (בד"ה הן אמת) מוכח ג"כ דמפרש דברי הירוש' דלהלכה ר"ל מדרבנן גם הרב קרבן העדה חזר בו ממה שפי' בקרבן העדה במס' ביצה ובשיירי קרבן פ"א דכתובות שנ"ה ופיר"ש כאן להלכה כאן לד"ת דר"ל דמתני' מדאוריי' ודברי ר' אבהו דאמר אסור הוא מדרבנן וכתב שכן משמע מדברי הפוסקים והשגתי עתה חידושי רבינו יונה למס' סנהדרין וראיתי שם (עמ"ש בש"ס ד' ל"ה ע"א) בד"ה וליגמרו במעלי שבתא וכו' איכא דק"ל ל"ל למימר דאין רציחה דוחה שבת וכו' ותמיה לי כיון דאסור לדון בשבת כי קתני מתני' אין דנים לא בע"ש ולא בעיו"ט ליתני נמי ולא בשבת ובירושלמי גרסינן (הביא דברי הירושלמי עד התם להלכה כאן לדברי