שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א יח

נכונה לדעת הראב"ד מסוגיא דפ' הנזקין ד' ד"ן דר"י לא קניס וכו' נפלו ונתפצעו וכו' עי"ש מדתלי כיפי לראיה זו מוכח דכן היא דעתו לדינא ובדעת רוב רבני האחרונים שמסכימים לזה הלא בספרתם

יב אין מבטלין איסור וכו' הא דקי"ל דכל שאין כונתו לבטל האיסור אלא לתקן הדבר מותר ה"ד אם כבר נתערב אבל לערבו בידים כגון לערב חטים מבוקעים כדי לטוחנם אסור נו"ב הו"ד בגזע ישי אות חל"ק ועי' בנחלת צבי שרשמתי באו' ד' ופר"ח סי' תנ"ג ס"ג וסי' תס"ז ס"ח ד"ה יין לבן ובית שלמה הנ"מ בא"ח סי' פ"ט דעתו להתיר בהפ"מ ועי"ש בהגהה וממוהריט"ץ סי' פ"א מתבא' יפ' דלא ס"ל לחלק כהנו"ב ועי' בס' שבילי דוד ליו"ד בסי' ה"ס אחר השמטות ליו"ד. בתשובתו על הציקארי"ע בד"ה וגם וכו' ובתשו' בן המחבר וביד אפרים סוף הלכות תערובות בד"ה ועיין נו"ב מ"ת

יג אין מבטלין וכו' הא דקי"ל דכשאין כונתו לבטל האיסור ש"ד כמו ש"ל באות ד' עי' ט"ז יו"ד סי' קל"ז ה"ד הרבנים ארעא דרבנן אות ט"ז ד"ה אמנם ואהל יעקב אות י' שכתב דהיינו דוקא היכא דאי אפשר בלא"ה אבל היכא דאפשר הו"ל מבטל לכתחלה ואסור ובכסף נבחר כלל י"ב אות ח' כתב דמהרב"ח והרש"ך שם נראה דפליגי ע"ז ועי' דברי מנחם סי' תנ"ג הגה ט"ו אות ג' בשם פרי האדמה ח"ג ד' פ' ע"א ובפר"ח סי' תנ"ג סוס"ג וקהל יהודה סי' קל"ז ס"ב ובכנה"ג יו"ד סי' צ"ט אות י' הביא בשם ט"ז שם סק"ז דה"ד כשא"א בענין אחר עי"ש ועי' שו"ת רמ"ץ א"ח סי' ל"ה אות ג' שכ' דלא אמר הט"ז אלא היכא דאפשר לעשות בנקל באופן היתר לגמרי אבל היכא דאיכא טרחא גדולה כמו לברר החטים לית לן בה דלא כמו שחשש הרפ"ח בסי' תנ"ג מכח דברי הט"ז הנ"ל כיעי"ש וכדבריו כ' ג"כ בשו"ת שם ארי' א"ח סי' י' ד' י"ג ע"ב ע"ד הרפ"ח וכ' שגם בשו"ת ברית אברהם סי' ל"ד כ"כ. וכ"כ בשו"ת בית שלמה א"ח סי' פ"ח ועי"ש בסי' פ"ט

יד אין מבטלין וכו' ה"ד היכא דאפשר אבל היכא דלא אפשר בלא"ה מבטלין הרמ"ע מפאנו הו"ד במקנה אברהם אות ל"ט קהלת יעקב או' ט"ז ומדברי הרט"ז הנז' באות ט"ז ל"מ כן ועי' ארעא דרבנן אות ט"ז ד"ה אמנם כנה"ג יו"ד סי' צ"ט הגה ט"ו אות י"ב שציין ע"ד הרמ"ע לעיין במש"ל בשם הט"ז וכונתו למש"ש באות י' שרשמתי בסמוך ועי' שו"ת אהל יוסף יו"ד סי' י"ז וי"ח שו"ת אהל יצחק יו"ד סי' ו' שתפסו לחלק כנז"ל וכן בשו"ת יד יוסף סי' כ"ה בשם פמ"ג יו"ד סי' ק"ה וז"ל הפר"ח הביא שו"ת מוהרמ"ע והעלה דם שמעמיד המלח אסור בעינא ובתבשיל מותר ולא הוי מבטל איסור דאין רוב צבור יכולים לעמוד וכ' היד יוסף וה"ן אין הצבור יכולים לעמוד ולא הוי מבטל איסור ע"כ

ט"ו אין דנים בערב שבת ובעיו"ט כן הוא לשון מרן בח"מ סי' ה' ס"ב וכ' הרב חשק שלמה שם בהגב"י דמדשני מרן בלישניה דגבי שבת ויו"ט כ' אסור לדון ואילו בע"ש ועיו"ט כ' אין דנין משמע דליכא איסורא אלא בשבת ויו"ט ולא בערבי שבתות וי"ט ואין נראה כן כ"א גם בע"ש ועיו"ט איכא איסור עי' בסמ"ע סק"ג עכ"ל ולענ"ד גם כוונת מרן היתה בזה לומר דאסור שהרי הוא תפס ל' הריב"ה שגבי שבת ויו"ט כ' אסרו חכמים לדון בשבת ויו"ט גזרה שמא יכתוב ואלו גבי ע"ש ועיו"ט כ' אין דנין בע"ש וכו' ומרן בב"י מראה מקום הוא לו שכן אמרו בירו' פ' אחד דיני ממונות הל' ז' והביאוהו הרי"ף והרא"ש שם ככתבו וכלשונו אסור לדון ד"מ בע"ש ועיו"ט ומקשי' דממתני' משמע דוקא דיני נפשות הוא דאין דנין הא דיני ממונות דנים ומשני כאן להלכה כאן לדברי תורה ופי' הרב תוי"ט בפלפלא חריפתא דר"ל דדינ"פ אסור לדון מה"ת ודיני ממונות אסור לדון מדרבנן וכ"כ מרן הב"י שכן פי' הסמ"ג דבע"ש אסור מדרבנן (דברי הסמ"ג הם בעשין צ"ח) וכ"כ הרב הנמק"י בסנהדרין גם הרב פני משה שם פי' כן בכוונת הירוש' ד"נ אסור לדון בע"ש מה"ת וד"מ אסור מדרבנן ודברי הירוש' הנ"ל נאמרו ונשנו בפ"ה דמס' ביצה הל' ב' ושם פי' הרב קרבן העדה בסיגנון אחר ועכ"פ גם לפירושו אסור לדון לכתחלה ד"מ בע"ש ובעיו"ט וע"ע בירוש' פ"ק דכתובות הל' א' ובפני משה וקרבן העדה ובמראה הפנים שם בד"ה כאן להלכה ובשירי קרבן ד"ה אסור ולמרן חיד"א בס' ברכ"י סי' ה' אות ג' וגם הרמב"ם בפי'"א מהל' סנהדרין הל' ג' כתב מפורש דמדבריהם אין דנים בע"ש (וחידוש הוא שמרן בב"י לא הזכיר דבריו בזה) וכ' מרן בכ"מ שהדין הזה הוא מהירוש' שאמרו אסור לדון בע"ש ומסיק כאן להלכה כאן לד"ת והזכיר דברי הסמ"ג עי"ש ופשוט דכוונת מרן הב"י לפרש מ"ש רבינו הטור אין דנים בע"ש דר"ל דאיכא איסורא וא"כ כשתפס הוא עצמו לשון זה ודאי שכונתו לומר דאיכא איסורא אלא דרבינו הטור ומרן ניחא להו למינקט בע"ש לישנא דמתני' דסנהדרין דתנן בל' אין דנים בע"ש ועיו"ט (אף דל' המשנה הוא על ד"נ ואינהו מיירי בד"מ) אבל גבי שבת לה"מ למינקט לישנא דמתני' בפ"ה דביצה (ואלו משום רשות לא דנים וכו') דתנא דמתני' כריך ותני כמה מילי ואינו ל' מיוחד לדון בשבת. כנ"ל לומר בדוחק ויהיה מאיזה טעם שיהיה עכ"פ נלע"ד פשוט דגם דעת מרן הוא כן כדעת הרי"ף והרא"ש שהעתיקו ל' הירושלמי אסור לדון ד"מ בע"ש

הן אמת דראיתי להרב קרבן נתנאל בפ"ק דכתובות שכ' שמדברי הרא"ש שם בסי' ג' מוכח דס"ל דמותר לדון בע"ש עי"ש באות ה' ואחרי המחי"ר תמיהני עליו איך פה קדוש יאמר זה והלא מפורש בהרא"ש בפ"ד דסנהדרין סי' ט' בהפך שהביא דברי הירוש' שאמרו אסור לדון ד"מ בע"ש וכו' ומה"ת שלא תהיה כן דעתו בדבר שלא נמצא בזה שום מחלוקת דאף דמייתו בירושלמי דתני ר' חייא דמותר לדון ד"מ בע"ש הא משני לה בירוש' דר"ח מותר מה"ת הוא דקאמר ולפרושי דיוקא דמתני' אתא דממתניתין משמע דדיני נפשות הוא דאין דנין אבל דיני ממונות דנים והיינו מן התורה (ואינו מן התימה דתני ר"ח מותר במידי דאיכא איסורא די"ל דמותר מאיסור דאיירי ביה אע"ג דאיכא איסור מדרבנן מאנפא אחרינא ומעין זה כתבו הראשוני' במאי דאמרינן בריש מס' שבת דף ג' ע"א בבא דרישא פטור ומותר דלאו מותר לגמרי הוא אלא מותר מאיסורא דאיירי ביה ע"ש:

ובמה שרשמתי לקמן במערכת המ"ם אות ט' שנשתמשו בזה כמה רבנים הלא בספרתם) ועוד כתבתי שם באות ק"ג דזמנין יתפרש מותר דר"ל פטור אבל אסור וזמנין ר"ל דאין בו הזהרה אבל איסורא איכא עי"ש. ופליאה היא בעיני איך עלה על דעתו לחלוק עלינו את השוין ולומר שלדעת הרא"ש מותר לדון ד"מ בע"ש מה שלא נמצא סברא זו בשום פוסק ובפרט שכבר הביא הרא"ש עצמו דברי הירושלמי כאמור. ורבינו התה"ד בסי' זכ"ר נשאל אם יש קפדא לחלוץ בע"ש והשיב יש להקפיד מצד איסורא דכתב אשירי במס' סנהדרין פ"ד מן הירושלמי דאסור לדון בע"ש מדרבנן אפי' ד"מ וחליצה נמי דין הוא עכ"ל הנך רואה שהבין בדעת הרא"ש שמה שהביא דברי הירושלמי הוא לפסוק הדין כן באופן שנראה פשוט שדעת כל הפוסקים הוא דאיכא איסורא דרבנן לדון בע"ש וכן דעת הרא"ש ומרן בש"ע וכ"כ מפורש הרב מוהרמר"י בביאורו לסדר גט ראשון (בס' ברכת המים) באות ד' דלדון בע"ש אסור מדרבנן ודברי הרבנים חשק שלמה וקרבן נתנאל לענ"ד צ"ע ובעיקר הוכחת הרב קרב"נ מדברי הרא"ש דס"ל דמותר לדון בע"ש ומשמע דר"ל דהרא"ש חולק בדין שפסק מרן בש"ע (שזה ל' הרב קרב"ן וא"ת לינשא בחמישי הא קי"ל דאין דנין בע"ש וכן פסק בש"ע חו"מ סי' ה' ונראה מדברי רבינו דס"ל דדנים בע"ש וכן משמע בסמוך וכן נמי לכנוס בששי ולבעול בשבת לא דאין בתי דינים קבועים בשבת ולא הזכיר שאסור מטעם זה לכנוס בחמישי וצ"ע עכ"ל) נראה ברור שכ' כן לפי שלא ראה דברי הרב שלטי הגבורים בסוק פרק זה בורר שכ' דאף למאי דקיי"ל דאסור לדון בע"ש מ"מ טענת בתולים דאינו אלא להוציא הקול כדי שלא תתקרר דעתו דסגי בקבלה בעלמא מבלי שידונו עתה הדין לגמרי הא מילתא שרי ועוד כתב טעם אחר דדוקא דיני ממונות אסר הירוש' אבל טענת בתולים מידי דאיסורא הוא שמא זינתה תחתיו וכו' ושרי עי"ש והריטב"א בחי' לכתובות ה"ד מרן חיד"א בברכי יוסף סי' ה' אות ה' כתב וא"ת היאך נשאת ביום ה' דהא קי"ל אין דנין בע"ש וי"ל נהי דאין חותכין דין מפני שצריך ישוב מיהו שומעים טענות בע"ד וכיוצא בזה עכ"ל מדברי שניהם למדנו דרב המרחק שבין טענת בתולים לשאר דיני ממונות דעלמא וא"כ אף לפי הוכחתו מדברי הרא"ש אין לנו הכרח אלא דמותר לקבול בב"ד בע"ש על טענת בתולים. או אם אף לדון מותר היינו משום דמילתא דאיסורא הוא. אבל שאר דיני ממונות גם להרא"ש אסור ולא