שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א יב

מקשינן והא אין מבטלין איסור לכתחלה היינו טעמא דאין מבטלין איסור לכתחלה לא שייך שם כלל ששם בעודו כלי מרבה עצים מוכנים ובעודו כלי גם הוא עצמו היתר הוא אלא אח"כ כשידליק פורתא יהיה איסור וכיון שבשעה שמבטלו עדיין היתר הוא אין זה מבטל איסור רק מבטל היתר בהיתר ועיין בצ"ץ סי' פ' מ"ש ואני הנלע"ד כתבתי שמכאן מוכח שמותר ואמנם בחמץ קודם פסח אף שעדיין היתר מ"מ כיון ששמו עליו אסור לבטלו לכתחלה עכ"ל הצל"ח ומתבאר דס"ל דכל שמערב היתר בהיתר אין חשש בדבר דלא כהרב צ"ץ שחושש בכה"ג משום ביטול איסור לכתחלה ולפי הנראה נעלם ממנו שכדבריו כתב הרב מג"א בסי' תק"ז סק"א והא דכתב בסי' תק"א ס"ו בהגהה דמותר להרבות על כלים שאני התם דעדיין הכלי היתר הוא אלא שאחר שיתחיל לישרף יהיה איסור ואין זה מבטל איסור עכ"ל ובסק"ב ציין לעיין בסי' תרכ"ו וכתב הרב מחצה"ש בסק"א דנ"ל דציון זה מקומו הוא בסק"א דמבואר שם ג"כ דכה"ג לא מיקרי מבטל איסור דמבואר שם דמותר לערב סכך פסול לתוך סכך כשר קודם סוכות עכ"ל הרי שדעת המג"א כן שבשעת היתרו אין חשש בביטולו ואפילו בחמץ היה דעתו נוטה כן בסי' תמ"ז בדגמ"ר הנ"ל לולי דברי הרשב"א כיעי"ש ובגליון מוהרש"א ליו"ד סי' צ"ט ס"ו בהגהה הביא דברי הצ"ץ ולא ראה דברי המג"א וצל"ח הנ"ל ע"ש והרב שו"מ בגליון הש"ס בירושלמי פ"ב דמס' כלאים הלכה א' אמ"ש בירוש' לחלק בדין ביטול איסור דתנן במתניתין בכלאי זרעים ימעט תמן את מרבה לבטל איסור תורה ברם הכא את מרבה לבטל מפני מראית עין כתב ע"ז וז"ל אף דבלאו הכי עדיין היתר הוא וע' בט"ז סי' תמ"ז סק"ה ובסי' תרכ"ו מ"מ כיון דחז"ל אסרו א"כ שם איסור עליו ועדיף טפי ממ"ש הפוסקים לענין ביטול חמץ קודם פסח דאסור משום דשמו עליו רק שעכשיו היתר הוא וע' ביו"ד סי' צ"ב בט"ז וש"ך ודו"ק. ועי' שנות אליהו כאן ובהשמטות עכ"ל

ובספק כבוש בבב"ח דקי"ל דאזלינן לקולא כתב בחי' רעק"א ברס"י ק"ה דמ"מ אסור לבשלו ויש לעיין אם מותר להוסיף עד ס' ולבשלו כיון שעתה מותר לאוכלו כך י"ל דלא הוי בכלל מבטל איסור לכתחלה ועיין בפ"מ סי' ס"ח במשבצות סק"א עכ"ל. וד"ת עשירים במקום אחר שבתשובותיו בסי' ל"ח האריך קצת במה שנשאל בשומן אווזא שנשתהה שלשה ימים בלא מליחה דקי"ל דאסור בבישול ובצלי אי אפשר כיון דנימוח וכלה באש אם יש לערב השומן בשומן אחר שנמלח כדינו כיון דעכשיו עדיין היתר הוא דהוי דם האברים שלא פירש י"ל דאין זה בכלל אין מבטלין איסור לכתחלה וכתב ששמע היתר זה מדודו שאמר שכן הורה אחד מהגדולים למעשה והשיב ע"ז דלכאורה יש להביא ראיה מדין יבש ביבש שביו"ד סוף סי' ק"ט וממ"ש הט"ז בסי תמ"ז לענין חמץ קודם זמן איסורו אך שוב כתב לחלק דלא דמי לההיא דיבש ביבש דהתם אין הבישול מחדש איסור שגם עתה מותר לבשלם כל אחד בפני עצמו רק שמרבה עד ס' כדי שיהא מותר לבשלם יחד משא"כ בשומן הנ"ל דעתה אסור לבשלו וע"י הביטול יותר לבשלו ומההיא דחמץ אין ראיה דהתם קודם זמן איסורו אין שם איסור כלל לשום ענין ומה שרוצה לאכלו אחר זמנו ע"י ביטול האכילה כמותו ממש מותר עתה בלא ביטול משא"כ בשומן דעתה חל ג"כ האיסור דאסור לאכול דם פרוש וכיון שהוא רוצה לאכול דם פרוש ע"י ביטול מיקרי מבטל איסור ושוב ראה שהפרמ"ג בסי' ס"ט נתעורר בדין זה והעלה בפשיטות לאיסור אתוד"ק והזכיר ג"כ ההיא דהרמ"א סי' צ"ט ודברי הש"ך בס"ק כ"ב דמוכח דאסור לערב חלב במים כדי ליתן המים לקדרה של בשר עי"ש ודברי הפרמ"ג הם בשפתי דעת ס"ק נ"א ועיין בפ"ת שם ס"ק כ"א ויש להעיר על כל הרבני' הנ"ל דשקו"ט בהיתר השומן הזה ולא זכרו דברי הרדב"ז בסי' חל"ק שכתב שכל עיקר חומרא דבשר ששהה בלא מליחה שלא לבשלו אינה אלא במים פושרים אבל במים רותחים אין הדם פורש מהאברים וא"כ בשומן הנ"ל יש להתיר ע"י בישול במים רותחין אלא שנראה שאין הפוס' מסכימים לסברתו ואכמ"ל בזה

וראיתי להרב נחמד למראה בפ"ק דערלה ד' קפ"ד ע"א שכתב בשם הרב יצחק ירנן שכתב שטעם היתר עירוב סכך פסול הוא משום דבשעת הביטול עדיין לא הוי איסור וכתב ע"ד ואחרי המחי"ר הראויה אליו אין טעם זה מספיק דהא דבסוכה מבטלין לכתחלה היינו טעמא משום דמצות לאו ליהנות ניתנו וכמ"ש הב"ח וכו' ועוד זאת דנפ"מ לדינא דלפי טעמו אם עושה סוכה בחוה"מ אסור לערב סכך פסול משא"כ לטעם הב"ח וכו' אתו"ד עי"ש ולא ידעתי כונת השגתו דלפי האמת גם הטעם שכתב הרב יצחק ירנן רצוי ומקובל וכתבו הב"ח בעצמו ומדבריו למדו הפוס' לענין תערובת היתר בהיתר וכי נפיק מינה לדינא מאי הוי ועיין במג"א סי' תרכ"ו סק"ג שכתב דנפ"מ בין הטעמים לעושה סוכה בחוה"מ והרב ט"ז עם שכתב מדנפשיה (ברס"י תרכ"ו) ליישב מה שאין בעירוב סכך פסול משום ביטול איסור לכתחלה משום דאין איסור מצד עצמה של סוכה לישב בה אלא שאינו יוצא בה י"ח המצוה ע"כ אין שייך בזה שם איסור והיינו אפילו בעושה סוכה בחוה"מ כיעי"ש ובכל זאת הביא תירוץ המרדכי משום דנתקן קודם יו"ט וכו' ולמד ממנו לתערובת היתר בהיתר וכן למד המג"א בסי' תק"ז סק"א עי"ש במחצה"ש ואם כיונה דעת הרב יצחק לדעה זו אין לנו אלא תרעומת שלא הזכיר דברי הב"ח וט"ז וכו' אבל עכ"פ ישוב נכון הוא. ומה שכתבתי למעלה בד"ה ומכל) בשם הרב עיני כל חי ראיתי עתה בס' דברי מנחם ח"ב ד' ק"ט ע"ד בשם הרב זרע יצחק על המשניות בפ"ט דכלאים מ"ט לתרץ קושיית הדרישה בכלאים כמ"ש העיני כ"ח דכלאים מותר לעשות ולחבר ואינו אסור אלא בלבישה וכו' והסביר הדברים בטוב טעם עי"ש. וחידוש הוא שלא ראו כל הרבנים האלו דברי הרב ט"ז בסי' רצ"ט שקדמם בישוב זה וז"ל ומה שהק' בדרישה דאי"מ איסור לכתחלה לק"מ דכאן אין איסור אלא החיבור ע"י שהמין הג' יבטלו ולא אמרו אין מבטלין איסור אלא כל שיש איסור מצד עצמו ונתערב בהיתר שאין לך להוסיף על ההיתר שיבטל האיסור בתוכו וא"ל דדמי לחתיכת בשר שנאסרה מחמת בליעת חלב דאין מועיל שם ביטול דהתם אף ההיתר נעשה איסור וחתיכה עצמה נעשית נבלה מחמת שההיתר בלוע מן האיסור ונותן בו טעם משא"כ כאן דאין שייך טעם ע"כ סגי כשמוסיף מין ג' ואותו המין מבטל אחד מהם עכ"ל ועיקר חילוקו הוא בין איסור להיתר וכדכתבו הרבנים הנ"ל

ב אין מבטלין איסור לכתחילה לענין חמץ קודם הפסח כבר כתבתי באות א' דעות הפוסקים בזה מערכה מול מערכה ובקונטריס אסופת דינים במערכת חמץ ומצה סי' ה' אות י"א הבאתי להלכה דמותר לבטל החמץ כדי להשהותו לאחר הפסח עי"ש ולדעת הסוברים דמותר לבטל חמץ קודם הפסח כדי לאוכלו בפסח כתב בתשו' רבינו עק"א סי' ל"ח דהפרמ"ג ביו"ד סי' ס"ט ובש"ך ס"ת י"א) כתב דדוקא להוסיף על התערובת מותר אבל לא לערב בידים וכתב ע"ד שאף שבאמת כן משמע מלשון הט"ז מ"מ כיון שעיקר ראיתו היא מעצי סכך פסול א"כ משם מוכח דכל שהוא קודם זמן איסורו שרי נמי לערב לכתחלה והנה גם בפרמ"ג א"ח סי' תמ"ז במ"ז סק"ה (בד"ה כתב ע"ש) כתב ומשמע להוסיף שרי בזמן היתר הא לערב בעין בששים אסור בזמן היתר ועב"ח ס"ו לערב אסור לאכול לשהותו מותר והטעם שי"א חוזר ונעור והט"ז בתמ"ב א' כתב הטעם דאין מבטלין איסור לכתחלה ובתרכ"ו בסכך משמע לערב בידים שרי ושם יש תירוצים אחרים עכ"ל מתבאר דמ"ש ביו"ד דלערב אסור קודם פסח לא מסברא דנפשיה קאמר כי סמך עמ"ש הט"ז בסי' תמ"ב ומ"ש רעק"א דמגוף הראיה מוכח דגם לערב שרי כבר נרגש הפרמ"ג עצמו וכתב דיש שם תירוצים אחרים וכלומר דדוקא בסכך פסול דשייכי הנהו שינויי הוא דשרינן אף לערב אבל בחמץ לפני זמנו מיסתיין להתיר התוספת אבל לא לערב ורעק"א לפי שלא ראה דבריו שבא"ח הנ"ל השיג עליו וזה פשוט והרב מוהרש"ז בש"ע שלו בסי' תמ"ב בקונטריס אחרון אות ג' בהשגתו על הרט"ז הנ"ל כתב וז"ל והנה לפי ראיית הט"ז יהיה מותר לערבו בידים כמו בסוכה וזה ודאי אינו וכ"מ בהדיא בש"ע וכל האחרונים בסי' תנ"ג דנהגו לנקר הרחיים מקמח חמץ הנדבק בהם ודאי יש ס' בקמח הנטחן נגד קמח הנדבק ברחיים ואם מעיקר הדין היה מותר לערבו בידים לא היה מקום להחמיר לנקרו וכו' וכן מסתבר באמת דאל"כ יהיה מותר לערב חלב בקדרה שמרתחין בה מים לבשל בה בשר במים אלו כיון שאין כאן איסור עדיין וח"ו ישתקע הדבר ולא יאמר וכו' עי"ש ולפי דברי הרב פרמ"ג אין מכל זה סתירה לדעת הרב ט"ז דגם הוא מודה דלערב לכתחלה אסור ואין ראיה מעצי סכך פסול כאמור ותמיה לי על הרב שו"מ במהדורא ב' ח"ב סי' ס"ד (בד"ה והנה בסי' תמ"ז) שכתב סברת הט"ז בלשון זה דמותר לבטל האיסור קודם הפסח דהיינו אם נתערב