שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א יג

קודם פסח ואין בו ששים יכול להרבות עליו קודם פסח עד ששים שלא יהיה חוזר ונעור ולכאורה ק"ל דהרי הטור סס"י תמ"ז הביא מחלוקת רבינו יונה והרא"ש אי שרי לערב ולשהותו לאחר הפסח דהו"ל כמבטל איסור ועיין מג"א ס"ק מ"ב ומ"ה וט"ז ריש סי' תמ"ב ורציתי לומר דדוקא להוסיף הוא דשרי הט"ז קודם זמן איסור אבל לערב האיסור עצמו כל שלא היה מעורב עדיין אסור אבל יותר מסתבר דס"ל להט"ז דלא קי"ל כר"י רק כהרא"ש ושרי כל שהיה קודם זמן איסורו עכ"ל הנה מייחס הוא באמת בדעת הט"ז דגם לערבו שרי והוא תימה שאחר שכבר הזכיר דברי הט"ז רס"י תמ"ב איך פה קדוש יאמר כן והלא מדברי הט"ז שם מתבאר דלערב בידים אסור וכמ"ש הרב פרמ"ג והוא חידוש שנעלם ממנו דברי הפרמ"ג ומ"ש דהט"ז ס"ל דקי"ל כהרא"ש ולא כההר"י ושרי כל שהיה קודם זמן איסורו גם בזה במכתה"ר דבריו תמוהים לענ"ד וכי מה ענין שמיטה וכו' דע"כ לא התיר הרא"ש אלא לערבו כדי להשהותו לאחר הפסח ואיך ילמוד מזה הרב ט"ז להתיר לערב כדי לאוכל בפסח ומפורש כתב הרב ב"ח בסי' תמ"ז ס"ו דלא נחלקו אלא בלהשהתו אבל לערבו כדי לאכלו אסור לכ"ע כו' ע"כ לענד"נ דמה שרצה לומר בדעת הרב ט"ז דלא התיר אלא להרבות הוא האמת דלערב לכתחלה כדי לאוכלו בפסח גם הוא מודה דאסור. והרב שם אריה בחא"ח סי' יו"ד (בד"ה והנה בתשובת) הקשה על הרט"ז דלפי ראייתו מסי' תרכ"ו יהיה מותר לערב לכתחלה ואילו מלשון הט"ז נראה דאינו מתיר לערב לכתחלה כי אם להוסיף וציין ט"ז רס"י תמ"ב ושוב כתב דאפשר דהט"ז מתיר גם לערב חמץ לפני זמנו וכו' ע"ש שלא ראה דברי הפרמ"ג הנז"ל שכתב מפורש דלהט"ז אסור לערב לכתחלה כמש"ל ומצאתי בס' יד יהודה על הלכות מליחה לרב גדול בדורו יצ"ו שנד"מ בסי' ס"ט דף נ"ט ע"א אות י"ג שהביא דברי הרב ט"ז בסי' רצ"ט ליישב קושית הדרישה גבי כלאים מהא דאין מערבין איסור לכתחלה ופירש שעיקר חילוקו שלא אסרו להוסיף אלא ביש כבר איסור בהיתר אבל שם עדיין אין כאן איסור אח"כ יעשה איסור ע"י התחברות לכך מותר להוסיף בעת היתר שלא יאסור אח"כ מיהו דוקא להוסיף כשכבר נתערב מותר אבל לער לכתחלה צמר רחלים בצמר גמלים כדי לחברו עם פשתן אסור דמ"ש צמר רחלים וגמלים שנתערבו זה בזה עם רוב מגמלים מותר היינו שנתערבו מעצמם וכ"כ הב"ח שם מבואר ודומה למ"ש הט"ז בא"ח סו' תמ"ב ותמ"ז דאם נתערב קמח חמץ בשל פסח מותר להוסיף עניו כדי לאכלו בפסח כיון דעדיין זמן היתר אבל לערבו לכתחילה כדי לאכלו בפסח אסור וטעות גדול היה לרעק"א שכתב בסי' ל"ח דלהט"ז מותר אף לערבו ע"מ לאכלו ושכח לעיין בדבריו וכו' ומ"ש הט"ז בסי' תרכ"ו ראיה מסוכה לחמץ אף דבסוכה מותר גם לערב הנה שם כ' המרדכי עוד תי' דלא אמרו אלא כשנהנה ומצות לל"ן א"כ אף לתי' הא' מ"מ י"ל ג"כ דדוקא באין כונתו ליהנות מהאיסור וכו' אלו תו"ד הרב יצ"ו והאריך בדברים נכוחים כיעי"ש ובמחכתה"ר מדויל ידיה מישתלים שגם הוא שכח לעיין בפרמ"ג ע"ד הט"ז בסי' תמ"ז כמבואר ואולי לא נמצא אצלו בו בפרק הפרמ"ג לא"ח ומן האמור יש לפקפק עמ"ש בשו"ת יד יוסף להרב מוהר"י דייטאס בסי' כ"ה שהרב השואל הקשה דמאי מסתפק המנ"א בסי' תנ"ה ס"ק ט"ו אם מותר לערב מים שלנו ברוב וכו' הא כיון דהוא קודם פסח מותר כמ"ש הט"ז בתמ"ז סק"ה והרב המחבר השיבו דמתשו' הרשב"א ומוהרשד"ם מתבאר דגם לפני זמנו ע"ש ולפי האמור לק"מ דהא המג"א מסתפק אם מותר לערב לכתחילה וזה בחמץ אסור גם להט"ז אלא שמסתפק כיון שאין כאן איסור חמץ רק מחמת חמימות וכו' עי"ש וק"ל:

ג אין מבטלין איסור לכתחילה לא אמרינן לענין מצוה דאין מבטלין איסור לכתחילה מדרבנן הוא ולא אסרו אלא כשנהנה ומצות לאו ליהנות ניתנו כ"כ הרב ב"ח סי' תרכ"ו בשם המרדכי והרבנים ט"ז ומג"א בראש הסי' וקהלת יעקב בתוספות דרבנן אות ט"ז ונחמד למראה ח"א ד' צ"ח ע"ב ופתח הדביר. ח"ג סי' ש"ב אות ט' הביאו דבריו ומשמע דאי אמרינן דמדאורייתא הוא דאין מבטלין וכו' אסור אף במידי דמצוה וכ"כ במשבצות שם עי"ש והרב נהר שלום סי' תמ"ז אות ז' יישב בזה דעת הסוברים דאסור לבטל חמץ קודם הפסח דלא תיקשי להו מההיא דסי' תרכ"ו דשאני התם דהוי מצוה וישוב זה עולה יפה לדעת הרשב"א שבתה"ב בית ד' ריש שער ג' הביא מחלוקת התוס' והראב"ד אם איסור ביטול האיסורין הוא מדרבנן או מדאורייתא ולא גילה דעתו להיכן נוטה ויתכן דנקיט כדעת התוס' וכן הוא משמעות לשונו שבמשמרת הבית בבית רביעי שער א' תוך ד"ה כתב החכם (וז"ל ומה שחשב לקושיא וכו' דאסור לבטל איסור לכתחלה מדאורייתא אין בדבריו כלום חדא דמנ"ל דמדאורייתא אין מבטלין דילמא מדאורייתא שרי ומדרבנן בלבד הוא דאסור ופשטא דשמעתא דזרוע בשלה הכי דיקא וכן הסכימו רבותינו חכמי הצרפתים וכו' עכ"ל) אמנם לדעת הטור לפי מ"ש הרב ב"ח ביו"ד סי' צ"ט סעיף ו' לחד שינויא דס"ל דהוא מדאורייתא וכדעת הראב"ד ואיהו ס"ל דחמץ לפני זמנו אסור לערבו כדי לאכלו בפסח כמ"ש הרב ב"ח בסי' תמ"ז ס"ו וכ"כ בדעתו כל רבני האחרונים א"כ לא יתכן ישוב זה דכיון דהוא מדאורייתא אין חילוק בין דבר הרשות לדבר מצוה וצ"ל כשאר שינויי דאתמרו בהאי עניינא וראיתי להרב שו"מ במהדורא ג' ח"ג סי' קס"ו שכתב ראיתי בס' בן יהודה סי' צ"ט שכתב קושיא עמ"ש המג"א סי' תרכ"ו דלכך מותר להשפיל הענפים ולבטלם ברוב אף דאי"מ איסור לכתחילה מ"מ זה דוקא כשנהנה מן האיסור אבל כאן מצות לל"ן וע"ז הקשה דהא אמרו בחולין דף ק"מ לא אמרה תורה שלח לתקלה. והקשה המשל"מ בפ"ז מהלכות מעילה (דין נ' ד"ה וראיתי) דהא בטל ברוב וכתב דמכאן מוכח דהא דאי"מ איסו"ל הוא מן התורה. וקשה הא שם ג"כ הוי מצוה וגם אינו נהנה דהא משלחה וא"כ לא שייך אין מבטלין איסור בזה. ולענ"ד ל"ק דשם מי שמוצאה יהנה מן האיסור ואף דיתבטל ברוב מ"מ אם יבא אליהו ויאמר שזהו האיסור אסור אף שכבר נתבטל כמ"ש הח"ץ סי' כ"א וא"כ לכך אסור לזה לשלח דשמא האחר יהנה מהאיסור ולכך אסור המשלח לעשות כן והוי לפני עור משא"כ כאן דלא נהנה ומצות לאו ליהנות ניתנו עכ"ל. ולענ"ד תירוצו דחוק מאד אך לפי מ"ש המשבצות דלא אמרינן לחלק בין רשות למצוה אלא אם נאמר דאין מבטלין איסור הוא מדרבנן ניחא דבההיא דלא אמרה תורה שלח לתקלה דמוכיח מינה הרב משל"מ דהא דאין מבטלין איסור לכתחילה הוא מדאורייתא א"כ אין חילוק בין רשות למצוה כאמור ותימה על הרבנים הנ"ל שלא ראו דברי הפרמ"ג הנ"ל ועפ"י האמור דהא דלענין מצוה אי אמרינן אי"מ איסור לכתחילה תלי בעיקר דין איסור הביטול אם מדאורייתא או מדרבנן יתכן ליישב מאי דהוה ק"ל ע"ד הרב יד יוסף בסי' כ"ה (בד"ה וי"ל) שכתב לנדונו לענין ביטול מים שאובים דאין בו משום ביטול איסור לכתחילה ע"פ מ"ש הרב ט"ז בסי' תרכ"ו דכיון שאין איסור מצד הסוכה עצמה שהרי מותר לישב בה אלא שאינו יוצא י"ח המצוה לכן אין שייך איסור בעשייתה אפילו כשעושה בפיסול גמור וה"ה בשאובים וכו' עי"ש ולמה לא כתב ליישב עפ"י סברת ראבי"ה שבמרדכי דלגבי מצוה לא אמרו דאין מבטלין אך לפי האמור ניחא ליה ליישב גם למ"ד דביטול איסורין הוא איסור תורה ולא שאני לן בין רשות למצוה דאע"ג דבשאובה דרבנן מיירי מ"מ י"ל דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון וכיון דבאיסור תורה לא שאני לן בין רשות למצוה הה"ד נמי באיסור דרבנן ולכן הוצרך לומר דמה שאין בנדונו משום ביטול איסור הוא עפ"י סברת הע"ז דכל שאין איסור מצד עצמו ליכא משום ביטול איסור לכתחילה ועוד י"ל דטבינת אשה זימנין אית בה הנאת הגוף ובדאיכא הנאת הגוף לא אמרינן מצות לל"ן והנאת צל סוכה אינו ברור דחשיבה הנאת הגוף ויש להתיישב בזה ואכמ"ל:

ולעיקר כללין עם כי שרים רבים הנז"ל סברו וקבלו כלל זה דלגבי מצוה לא נאמר דין דאיסור ביטול האיסורין גם הרב מוהרש"ק בשו"ת חכמת שלמה (הנספח לשו"ת הר המור) בסוס"י ט' כי קאי רבי בהכשר ס"ת ע"י ס"ס הנעשה בידים דלא שרי משום דהוי כמבטל איסור לכתחילה וביאר דבנדונו אין לחוש לזה סיים ואמר רב ומכ"ש לשיטת המרדכי הובא במג"א סי' תר"כ (תרכ"ו) דבמצות דלאו ליהנות ניתנו מותר לבטל לכתחילה ואין חילוק בין דאורייתא לדרבנן דלא כרא"ה וא"כ מותר לעשות בידים הספק לכ"ע עכ"ל מ"מ נראה דאין לסמוך למעשה עפ"י סברא זו בלבד להתיר לבעל משום מצוה דמלבד דאין לתירוץ זה הכרח דאההיא דעצי סכך פסול הא איכא שינויי