שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א קו

תקומה כתבו דהלכה כר"מ מדמתרצי אמוראי אליביה וכו' עי"ש ומדלא הכריחו מדקתני לשון אף לומר דאינו חולק שמעינן דסברי דאין מזה הכרח ושפיר י"ל דחולקים ומיהדרו אטעמי למיפסק כר"מ

העולה מכל הרשום למעלה דלשון אף האמור בדברי איזה תנא אינו מוכרח שלא בא לחלוק דיש ויש מקומות רבים בש"ס דנאמר לשון זה אף בדבר שהוא לחלוק ודברי הרב שושנים לדוד תמוהים לקוע"ד וצ"ע. וראיתי עתה להרב הפרד"ס בס' אות היא לעולם ח"ב במערכת הרי"ש אות ק"ז דשקו"ט בעיקר כללין אם לשון זה מורה שאינו חולק את"ק ולא פניתי לעיין בדב"ק ואתה תחזה

שצה אדם חשוב שאני אי אמרינן כן בכל האיסורין או דוקא בבישולי נכרים עיין ביד מלאכי סי' ו' שהשיג על הרב באר שבע דס"ל דדוקא בביש"ג הוא דיש לאדם חשוב להחמיר מכמה דוכתי בש"ס דאמרינן כן גם בשאר איסורין ובקונטריס מילדותי מ"כ שהק' ידי"ן חברי כמוהר"ן לומרוזו ז"ל ממ"ש בכתובות ד' ב"ן וד' פ"ו גבי עורכי הדיינים אדם חשוב שאני. ובעניותי הקשיתי ממ"ש בע"ז ד' מ"ח ע"ב לעולם דליכא דרכא אחרינא ואדם חשוב שאני ועתה אני רואה שכבר קדם וזכה בהשגה מדוכתי הנ"ל מרן חיד"א ביעיר אזן מערכה זו אות ל' ובברכ"י ח"מ סי' טו"ב אות כ"ג ועי"ש מה שהאריך בזה וע"ע בי"מ אות שס"א ויעיר אזן מערכת הלמ"ד אות י"א עמ"ש בנדרים ד' ס"ב והאיכא לפ"ע וכו'

שצו את אמרינן בפ"ק דמגילה אתא את ופסיק והק' בשם הרב שער אפרים מדאמרי' גבי ורחצו את ידיהם ואת רגליהם שיהיו בבת אחת ש"מ דאת לא פסיק וכ' מרן חיד"א ביעיר אזן אות ל"ב בשם אש דת וישרש יעקב דהתם מעניינא דקרא והכא מעניינא דקרא דבמגילה אי לאו את הוה משמע למיעבד תרווייהו א"כ את למאי אתא אי לאו להפסיק. וברחיצה אי לאו את הוה משמע בזה אח"ז שאין דרך בני אדם לרחוץ ידיהם ורגליהם בבת אחת א"כ כי אתא את עכ"ל דלמיעבד תרווייהו בב"א הוא דאתא. כן הוא כונת תירוצים כמו שמתבאר ממ"ש הרב עבודת ישראל בד' ע"ח סוף ע"ב בשם האש דת. ושם שקו"ט בזה מדף ע"ז ע"ב והלאה ובד' ע"ט ע"א כ' ע"ד האש דת שהם נפלאים דאדרבא אי לאו את הוה אמינא שירחצו בבת אחת דומיא דגבי מגילה וכו' ואין זו קושיא ופליאה דודאי הסברא נותנת דורחצו כדרך בני אדם הוא דקאמר וכבר השיגו בזה מרן חיד"א בס' דבש לפי אות ל"ו ועי"ש מ"ש ע"ד היד דוד בחי' לריש מגילה

שצז אפר של הנקברים דאסור כמ"ש בתמורה ד' ל"ד וכן אפר של עצי אשרה של עכו"ם ועצי הקדש דאסורים (כדאמרי' התם כל הנשרפין אפרן מותר חוץ מעצי אשרה והקדש) הרב זרע אמת ח"ב סי' מ"ב ד' ל"ח ע"ג האריך להוכיח מגוף הדין דאינו אסור אלא מדרבנן ועוד דהוי שלא כדרך הנאתן וקי"ל בכל האיסורין דשלא כדרך הנאתן אינו אלא מדרבנן עי"ש ובד' ע"ל ע"ג לחלק בין אשרה של נכרי לשל ישראל ובד"ה ודע וכו' הביא מ"ש הב"ח וט"ז וש"ך יו"ד סי' קמ"ב סק"י גבי הנאת גחלת של ע"ז. ומסיק דאפר ע"ז אי אסור מדאורייתא או אינו אלא מדרבנן תליא בפלוגתא ושמדברי התוס' מוכח דהוא מדאורייתא

שצח אי אפשר כתב הרב קהלת יעקב במע"ל ח"ב אות ס' בשם כנה"ג דכתב בתשו' מוהרלנ"ח סי' קי"ב כבר למדנו הרמב"ן בחי' פ"ק דמכות דכל דבר שהוא רחוק דאי אפשר לעשות בנקל שייך לומר לשון אי אפשר ובהכי ניחא אותה ששנינו א"א לכוין מעשרות בשבלים דאע"ג דאפשר ע"י משקל נקט א"א כלומר בנקל בלא טורח והפסד אתד"ק עי"ש ובאות כ"ג ולפום ריהטא נראה דמ"ש ובהכי ניחא אותה ששנינו וכו' הוא שלא בדקדוק אחרי המחי"ר כי לשון זה הוא דברי רבינו שמשון פ"ה דפאה מ"ב שכ' דא"א לכוין וכו' והקשה הרב מוהר"ש הלוי בתשו' מוהרלנ"ח סו' קי"ב דאיך קאמר דא"א וכו' נהי דא"א באומד. מ"מ אפשר ע"י משקל וניחא ליה עפ"י כלל הרמב"ן כיעי"ש ולפי דרכינו למדנו דגם בלשון הפוס' יתכן לפרש דא"א דקאמר איזה פוסק כונתו דאי אפשר בנקל אלא ע"י טורח והפסד עי"ש בסי' קי"ד בתשו' רבינו מוהרלנ"ח בד"ה הקושיא השביעית דנראה קצת דאזיל ומודה דגם בדברי המפרשים נוכל לומר דמשתמשים בכלל זה אך שם בפסק הסמיכה בד' ט"ן ע"ג (מדפוס חדש בד"ה תשובה דבר ברור הוא זה) כתב להוכיח דמה שנושאים ונותנים בכתב והרוב מסכימים לדבר אחד לא חשיב זה הסכמת הרוב ממ"ש בתשו' הרשב"א לפי שישראל מפוזרים ואי אפשר שיסכימו כלם וכו' ואם מועיל משא ומתן והסכמה ע"י כתב איך אמר שא"א דלפי האמת אפשר הוא ואם היה אומר שהוא דבר קשה ניחא אבל בלתי אפשרות לא ידעתי מנין לו וכו' עכ"ל מבואר דלא ניחא ליה לפרש בדברי הרשב"א דלשון אי אפשר כלומר בנקל אלא בקושי ומדברי הרמב"ן אין סתירה לסברתו זאת דיש לחלק בין לשון חכמים בש"ס לדברי הפוסקים. אך דידיה אדידיה קצת קשה וגם על הרב קה"י יש לתמוה שנעלם ממנו מ"ש מוהרלנ"ח עצמו בפסק הסמיכה וס' כנה"ג א"ח אין מצ"א

שצט איסורין דרבנן אם העובר עליהם עובר בעשה ול"ת דעפ"י התורה אשר יורוך וכו' לא תסור וכו' שנחלקו בזה אבות העולם דהרמב"ם בסה"מ שרש א' ובמ"ע קע"ד סובר שעל כל דברי חכמים נצטוינו בעשה ול"ת וכו' והרמב"ן בהשגותיו הרבה להשיב ע"ד כידוע ראיתי בדברי בקונטריס ו' ד' פ"א ע"א (מדפוס העלברשדאט) בד"ה ואבא לבאר על מה וכו' שכתב דמה שהשיג הרמב"ן והקיף בהלכות בענין זה הוא משום שהבין הדברים כפשטן וזה לא יאומן כי יסופר שיטעה בזה רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל והטיב אשר דבר הרב לב שמח שלא אמר הרמב"ם אלא על העובר דרך המראה כזקן ממרא ובתנאים הידועים אבל העובר בדרך איסור באיסורי דרבנן לא אמר בזה שעובר על עשה ול"ת והרב דברי אמת חתם בחותמו אמת ואמר רב והאמת אתו עי"ש מה שהאריך לבאר מנין יצא לו להרמב"ם דבר זה ושהרמב"ם אינו יחיד בסברא זו ונחלקו בזה רב אחא משבחא ור"ה גאון וס' לב שמח אין מצ"א ולפי הנראה הן הן הדברים אשר דבר משה רבינו המבי"ט בס' קרית ספר ה"ד הרב לח"מ בריש הלכות ממרים דודאי העובר איסור דרבנן דרך עבירה קיל מעובר איסור תורה שכן היתה עיקר תקנתם. וכן לענין ספק לילך להקל ומ"ש הרמב"ם הוא לענין זקן ממרא וכו' וסיים הלח"מ ונכון הדבר בעיני. וראיתי בשו"ת חת"ס ח"מ סי' ק"ף שהביא מ"ש הסמ"ע בח"מ סי' רל"ד בטעם הרמב"ם דמוכר טרפה לחברו מה שאכל אכל והמוכר מחזיר הדמים ובמוכר טרפה דרבנן ואכלה אין המוכר מחזיר הדמים דהוא משום דאכילת איסור תורה רע בעיני האוכל והלואי לא אכל משא"כ באיסור דרבנן וכ' ע"ז דהש"ך ביו"ד סי' קי"ט סקכ"ז לא נראה בעיניו סברא זו אלא הטעם הוא דרבנן לא אסרו איסור של דבריהם להפסיד ממון על ידם וכ' שיש ראיה ברורה לכאורה לשי' הש"ך שהרי הרמב"ם ס"ל כל איסור דרבנן הוי ממש איסור תורה וכו' והדבר מבואר בלח"מ הל' ממרים ובזהר הרקיע וכו' וא"כ אין חילוק בין איסור תורה לאוכל איסור דרבנן הכל משוקץ ומתועב ועכ"ל כתי' הש"ך וכו' ע"כ לעניינינו ותמיה לי אחרי שכבר ראה דברי הלח"מ איך כ"כ שהרי לפי דברי הרב המבי"ט שהביא הלח"מ יש חילוק רב לענין עצם האיסור בין דאורייתא לדרבנן דליכא בדרבנן שום לאו או עשה בעובר על דבריהם דרך עבירה ולא דרך המרה לחלוק על דבריהם וא"כ טעם הסמ"ע הוא נכון דודאי יש לחלק בזה בין איסור תורה לאיסור דרבנן כדרך שמחלקינן בעלמא בין דאורייתא לדרבנן וצ"ע ועיין בתשו' שבסו"ס אבני מילואים סי' י"ד מאי דשקו"ט ע"ד הזהר הרקיע ומגילת אסתר בענין זה ולא זכר מדברי הלח"מ הנ"ל ועיין בענין זה בס' אפריון שלמה לאחד מרבני דורינו יצ"ו בקונטריס מזבח אבנים האריך מאד ליישב שיטת הרמב"ם לסלק מעליו כל תמיהות והשגות הרמב"ן והרשב"ץ ולא פניתי לעיין בדבריו ואגב ריהטאי לא ראיתי שהזכיר דברי הלח"מ הנ"ל ונמשך הוא אחר פשטות דברי הרמב"ם כמו שהבינו הרמב"ן והרשב"ץ ובהנחה זו האריך ליישב עי"ש דב"ק ועיין בקובץ יגדיל תורה קונטריס ח' ד' קע"ב סוף ע"ד. ומרן חיד"א ביעיר אזן מערכת החי"ת אות י"ט נראה דמסכים למ"ש הרב לב שמח וכתב שבדבריו כתב הרב קנאת סופרים ועי"ש במערכת הלמ"ד אות י"ז ועיין שושנת העמקים כלל ז' ונחמד למראה ח"א ד' קכ"ב ע"ד הבאתיו במערכת הלמ"ד אות ח"ן ובשו"ת שו"מ מהדורא ב' ח"ד סי' מ"ח האריך בענין זה עי"ש והרב ארעא דרבנן עם שבס' הזה במ"ק אות שמ"ב ובמ"ב במערכת החי"ת אות ע"ב לא הזכיר דברי הרב לב שמח. מ"מ בספרו קהלת יעקב (בספר חדש