שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א קה

דשקלים מ"ד ר"י אומר אף לשקלים א להם קצבה. ופליג אר"ש דאמר שקלים יש להם קצבה. ובסוכה פ"ג מ"ט וב"ש אומרים אף באנא ה' הצליחה נא. ובביצה פ"א מ"ח ר"ג אומר אף מדיח ושולה ואין הלכה כר"ג. ושם מ"י ר"י אומר אף לא מנעל לבן. ושם בפ"ב מ"ח אבל מקרצפין וחכ"א אף לא מקרצפין ובפ"ג דחגיגה מ"ז ר"י אומר אף לא ביום חמישי ואין הלכה כר"י. ובמכות פ"ג מ"ח חנניא בן כינאי אומר. אף הלובש כלאים. ובפ"ז דתמיד מ"ב ר"י אומר אף כהן גדול מגביה ידיו למעלה מן הציץ ואין הלכה כר"י. ובפ"ב דנדה מ"ג ואינה מטמאה את בועלה רע"ק אומר אף מטמאה את בועלה

ובפסחי' ד' ט"ן ע"א ת"ר אין לך דבר וכו' ור' ישמעאל בנו של ריב"ק אומר אף מחוסר כפורים וכו' בשלמא לת"ק וכו' אלא לר"י וכו' ע"ש דמבואר דפליגי דבשבועות ד' ל"ה סוף ע"ב וי"א אף זה קודש וכו' ות"ק סבר וכו' מבואר ג"כ דפליגי הגם דתני אף ובמכות ד' ב' ע"ב ת"ר ד' דברים וכו' משום רע"ק אמרו אף אין משלמין עפ"י עצמן ומדיקדוק לשון הש"ס מ"ט דרע"ק קסבר קנסא הוא ולא אמרו סתם מ"ט קנסא הוא נראה קצת דרק רע"ק הוא דס"ל הכי וחולק את"ק וכן יל"ד ממ"ש שם ג' ע"א כמאן דנא כרע"ק דאי רע"ק הא אמר וכו' דאי במלתיה דרע"ק גם ת"ק מודה היה לו להקשות ביד חזקה והתניא אין משלמין עפ"י עצמן והרמב"ם בפי"ח מהל' עדות ה"ח פסק כרע"ק ומיהדר מרן כ"מ אטעמיה ואמר מר דמשקלא וטריא שבש"ס מוכח דקי"ל כרע"ק עי"ש ולא נחית לומר דמדתני רע"ק בלשון אף מוכח דלא פליגי ש"מ דאין מזה הכרח. אכן יש לדחות דהכא ודאי פליגי דמדתנו רבנן ד' דבנים נאמרו וכו' משמע דמניינא למעוטי דרע"ק אתא וליכא למימר דשייר הא דרע"ק דמאי שייר תו. ומה גם להסוברים דבמניינא לא אמרינן תנא ושייר עמ"ש לקמן במערכת התי"ו אות ל"ד בס"ד ומ"מ למדנו דגם אם בא לחלוק שייך למיתני בלשון אף וא"כ ודאי דאין לנו הכרח בשאר מקומות בכה"ג שלא בא לחלוק אלא לפרש ובמכות ד' כ"א ע"ב דתניא המנכש וכו' רעק"א אף המקיים ואיתא בשאר דכותי ומבואר בריש מ"ק דלרב יוסף פליגי ת"ק ורע"ק ש"מ דגם במידי דפלוגתא שייך למיתני אף ובמס' ביצה ד' י"ט ע"א רשש"ז אומר אף בחול אין מטבלין אותו שצריך הערב שמש ות"ק לא בעי הערב שמש עי"ש דפליגי וכן במס' מ"ק ד' ח' ע"ב תנינא להא דת"ר וכו' רשב"ג אומר אף מביאין עצים ומנסרן וכתבו הפוסקים דהלכה כרשב"ג דסתם מתני' כוותיה

הנה מתבאר מכל הרשום למעלה שכן דרך התנאים כומר סברתם בלשון אף גם כשבאים לחלוק ואי הכי קשה טובא על שיטת הרע"ב (לפי מה שהבין בדעתו הרב שו"ל) דמדתני ר"י בלשון אף מוכח דלא בא לחלוק את"ק ותימה על הרב שו"ל שלא הקשה עליו מכל הני דוכתי דמתבאר דגם כשחולק תני בלשון אף

איברא דלע"ד אחרי המחי"ר נ"ל דמ"ש הרע"ב דהלכה כר"י דליכא מאן דפליג עליה לאו דדייק הכי מדתני בלשון אף דהא ודאי לא מכרע אלא מסברא משמע ליה הכי דמר אמר חדא ומאמ"ח ולא פליגי ומ"ש הרב שו"ל שכן כ' הרב תוי"ט דמדתני אף הוא דמשמע ליה דלא פליגי אנא עניא לא חזינא כי האי סימנא שהרי הרב תוי"ט לא כתב אלא דברי מרן בכ"מ שכ' לדעת הריב"ה ורי"ו דפסקו כר"י משום דמשמע להו דאינו חולק על ת"ק אלא מוסיף על דבריו ע"כ ומנ"ל דכונתו דמדתני בלשון אף הוא דמשמע ליה הכי אימא לך דמסברא בעלמא הוא דמשמע להו הכי גם אי לא הוי תני בלשון אף. וכן בדין שהרי הרא"ש לא גרים בדר"י אף אלא רי"א בפחמין כל שהו ובכל זאת פסק ברמזים כר"י וכן פסק בטור סי' הר"ן וכ' מרן בב"י ומ"ש ובפחמין כ"ש משנה שם רי"א בפחמין כ"ש ומשמע לרבינו אינו חולק על ת"ק וכו' עי"ש הנך רואה דהגם דהעתיק לשון המשנה בלא אף אמר מר דמשמע לרבינו דלא בא לחלוק וכו' ש"מ דלאו הא בהא תלי אלא מסברא הוא דאמור רבנן דר"י לא בא לחלוק את"ק

וכן מתבאר לע"ד מדברי הרב ב"ח שם שאחר שהביא דברי מרן הב"י הקשה מדאמרינן בעלמא כל מקום שאמר ר"י אמתי ובמה לפרש דמוכח דבלא אמתי ובמה לחלוק בא והוכרח לומר דודאי ר"י פליג אלא דמסוגיית הש"ס מוכח דנקיטי' כר"י עי"ש ואם משמעות דברי מרן דלא אתא לחלוק היינו מדתני אף לא הוה ק"מ דמאי דאמרי' בעלמא היינו היכא דלא תני אף והכא שאני דתני אף ולא ניחא לי לומר דהגם דהבין מדברי מרן דהוא מדתני אף מ"מ היא גופא ק"ל דמהש"ס מוכת דדוקא אמתי ובמה הם לפרש דאל"כ הו"ל למימר כל היכא דתני אמתי ובמה ואף לפרש דמלבד דעינינו הרואות דגם הרב"ח לא הזכיר בגרסת המשנה תיבת אף כיעי"ש ועוד דודאי אין זו קושיא דהכלל דאמתי ובמה לא נאמר אלא על ר"י כדדייקי למימר כל מקום שאמר ר"י אמתי ובמה וכו' (עיין מה שרשמתי בזה לעיל אות קל"ד) אבל בלשון אף אי נימא דמשמעותו הוא להוסיף ולא לחלוק לאו על ר"י בלחוד אמרינן הכי אלא לכל מי ששונה בלשון זה ומשו"ה לא הוה מצי למימר נמי אף בהדי אמתי ובמה ומאי ק"ל ע"ד מרן אלא ודאי דברים כפשטם דלאו תיבת אף הוא דקאמר מרן דמשמע להו דלא בא לחלוק אלא מסברא בעלמא. והרב ט"ז שם תירץ לקו' הרב"ח דאמתי ובמה הוא ודאי לפרש הא לא"ה משמע הכי והכי והכל לפי הענין והכא אין סברא דהת"ק לא יחלק בין סתם עצים לפחמין דעינינו רואות דכל שאחז האור בהם בכ"ש דולק והולך וכו' עי"ש הרי מבואר דמסברא בעלמא הוא דאמרינן דלא בא לחלוק אלא להוסיף ולא תלי בלישנא דאף דגם אי לא גרסינן במלתיה דר"י אף מסתברא ודאי כן כמובן. גם הרב מאמר מרדכי שם סק"ב כ' לתרץ קושית הב"ח כדברי הרט"ז (ולא זכר דבריו) דאמתי ובמה הוא לפרש אבל ר"פ אומר בלא אמתי ובמה איכא הכי והכי ואשכחן דוכתי טובא דתני תנא ר"פ אומר בלשון מחלוקת ואינו חולק כמ"ש התוי"ט בפ"ב דביכורים מ"ו והביא תשו' הרא"ש שבב"י סי' רכ"ח אהא דתנן רי"א הרואה את הים הגדול וכו' ודברי הרא"ש שבב"י סי' תר"ל אהא דתנן רי"א אם אינה יכולה לעמוד בפ"ע וכו' ועוד הביא כמה מקומות בזה וסיים וכן מצאתי בפי' הרע"ב אהא מתני' גופא שכ' והלכה כר"י דליכא מאן דפליג עליה עכ"ל מתבאר יפה דהבין מדברי הרע"ב דמסברא הוא דמשמע ליה הכי ולא משום דתני אף דומיא לשאר דוכתי דמייתי וכן מתבאר ממה שסיים הרב תוי"ט ע"ד מרן כ"מ שהביא דאין להקשות מדלא נקט אמר ר"י שהרבה נמצאים כן עי"ש דמבואר דהוקשה לו לישנא דר"י אומר דנראה שהוא לשון מחלוקת ואי הוה משמע ליה דמאי דדייקי דלא פליגי היינו מדתני אף מאי ק"ל ול"ל לתרוצי דנמצאים הרבה וכו' הרי לשון זה אינו מורה שהוא לחלוק אלא להוסיף ולא דמי כלל לההיא דביכורים פ"ג מ"ו דהתם תנן ר"י אומר עד ארמי בלא אף ושם צריכים אנו לכלל זה משא"כ בהא דפ"ק דשבת וע"ע בתוי"ט פ"ד דמגיל' מ"ז אמתני' דרי"א אף מי שהיו ידיו צבועו' וכו' שדבריו הם בסיגנון א' עמ"ש בפ"ק דשבת ומוכח דאין כונתו מדתני אף

וראיתי בקרבן העדה שכ' עמ"ש בירוש' כני מתני' אף בפחמין כ"ש וז"ל ודייק לה דאל"כ קשיא פחמין מאן דכר שמיה אלא ודאי מלתא באנפי נפשיה קאמר ולאו לאיפלוגי את"ק ומשו"ה פסק הטור כר"י וכו' עכ"ל נראה דאין כונתו לפרש מ"ש בירוש' כני מתני' אף וכו' דר"ל דכיון דתנן אף א"כ מוכח דלא פליגי דאם בהא תלי היאך יתיישב פסק הטור ובפרט בהרמזים הלא עין רואה דלא הוזכר הירוש' בדברי הרא"ש כלל כ"א המשנה כצורתה וכגירסתינו רי"א בפחמין כ"ש. אלא ודאי הוא מפרש דברי הירוש' כני מתני' ר"ל אמת ויציב הוא מה ששנינו בפחמין כ"ש ומפרש דמדייק כן בירוש' משום דאל"כ מאן ד"ש וכיון דהירוש' מאשר דברי ר"י משו"ה פסק הטור כמותו ומרן חיד"א בברכ"י שם הביא מ"ש הא"ר דהטור דפסק כר"י סמך אהירוש' ומפרש כני כלומר כדת וכדין וכ' ע"ד דאינו מחוור דלשון זה אינו לפסוק הלכה וכו' והנכון דסברי דר"י אינו חולק והראיה שהטור בק"פ כ' בפחמין כ"ש משמע דסבר הכי מגופא דמתני' דאי חיליה דהטור מהירוש' הרי לא הוזכר הירוש' כדברי הרא"ש אלא מוכח דהכי משמע מצד המשנה ומכח הסברא עכ"ל ובין למר ובין למר עכ"פ מודו מיהא דאין הכרח מלשון אף כמובן. ועיין במאמר מרדכי שם שהשיג ג"כ ע"ד הא"ר ולא זכר שר את יוסף מרן חיד"א בברכ"י הנ"ל. הרב פני משה מפרש דמ"ש בירוש' כני מתני' אף וכו' בא לומר דר"י פליג את"ק והאריך להשיג ע"ד הרע"ב שכ' דליכא מאן דפליג עליה שנעלם ממנו ש"ס דירוש' וכו' עי"ש ועם כי לע"ד יש לפקפק בדב"ק הא מיהא חזינא דס"ל דלשון אף בא לחלוק

וכן מתבאר דעת הרי"ף והרא"ש בסו"ף במה אשה שעמ"ש בש"ס ד' ס"ו ע"ב ת"ר יוצאין באבן תקומ' משום ר"מ אמרו אף במשקל אבן