שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א קד

מדברי הרבנים משפטי שמואל ול"ר שהביא במשל"מ פכ"ג מהל' אישות הט"ז. ועיין להרב מוהרשד"ם בחיו"ד סי' קכ"ג

ובשו"ת שער אה"ע סי' ב' סוד"ה תשובה כ' ואין לפקפק ממ"ש מוהראנ"ח ח"ב וכו' דרבים לוחמים עליו וסברי דגם בק"ע שפיר אמרינן אדעתא דהכי לא נשבע והוא לא אמר אלא בלשון אפשר ואין ספק מוציא וכו' וכן הסכימו רבנן בתראי וכו' ושו"ר דמוהראנ"ח גופיה לא עמד בסברתו ושינה את טעמו שם בסי' קכ"ט (צל בסי' ט"ן) דמבואר דהדר משמעתיה וקאי בשיטת הסוברים דגם לעבור בקו"ע מהני שוב הביא מ"ש החק"ל הנ"ל דמדברי הריטב"א ונמק"י מוכח דלא מהני לקו"ע ודחה ראייתו עיש"ב ושם בציונים שבסוף הסי' באות ב' ציין שו"ת מטה יוסף ח"א אה"ע סי' י"ג ולא אדע כעת איזה ט"ס יש ובס' יפה ענף ד' ד' סוף ע"ג הביא ס' מוהרא"ח והחולקים עליו וכ' דהריטב"א בפ"ג דנדרים ס"ל כהרב מוהראנ"ח והיא הראיה שהביא הרב חק"ל. ובס' ימי שלמה ד' ס"א הביא דברי רבנן בתראי בזה וכתב שם ע"ב דאף דהסכימו האחרונים דלא כמוהראנ"ח מ"מ יש לחוש לסברתו אף אם היא סברא יחידאה שכ"כ הכנה"ג בתשו' לח"מ בח"ב סי' ק"ב דאף דסברת מוהר"ם יחידאה היא הוי ספק שבועה להחמיר דכיון דהספק הוא אם האמת כסברא זו מה לי אחד ומ"ל שנים ותמה על הכנה"ג דא"כ אמאי לא חש לסברת מוהראנ"ח עפ"י שסברא יחידאה היא וכן תמה על הרב פ"מ וכתב ליישב דדוקא כשהמחלוקת הוא בגוף הדין (לענין מת אחד מן השותפין אם מתבטל השותפות דהרמב"ם והטור בסי' קע"ו ס"ל דמתבטל וסברת מוהר"ם דאינו בטל היא סברא יחידאה) כיון דאיכא שבועה חיישינן לסברא יחידאה דבעיקר השבועה אין כאן מחלוקת אבל כשהמחלוקת היא בשבועה עצמה ורבים סברי דמותרת לא חיישי' לסברת יחיד וכו' את"ד וחילוק זה אינו מבורר לענ"ד וצריך לעיין בגוף תשו' הכנה"ג ואמ"א. אך לענד"ן דאף אי במחלוקת בשבועה עצמה נקיטינן לחוש לסברת היחיד. מיהו ה"ד כשסברת היחיד היא ברורה אבל כשהיחיד מסופק ולא החליט בסברתו ורבים שכנגדו פשיטא להו להקל. אין לנו לחוש לסברתו ואף אם היו שוים יחיד ויחיד רבים ורבים נקיטינן כל היכא דלמר פשיט"ל ולמר מספק"ל אין ספק מוציא מידי ודאי וכלל זה שריר וקיים כמו שמתבאר ממה שרשמתי בקונטריס כללי הפוסקים בסי' ט"ז אות י"ט כ"ש ביחיד מסתפק ורבים פשיטא להו. וא"כ כיון שהרב מוהראנ"ח לא החליט בשפת חלקות בין שואת"ע לקום עשה רק בלשון ספק אמר כן יפה אמר מר הכנה"ג דאין לחוש לסברתו. ומה גם למאי דאשכח מרגניתא הרב שער אשר דגם רבינו מוהראנ"ח עצמו כתב בתשובה אחרת כדפשיטא להו להרבנים החולקים עליו כנז"ל והג' נו"ב במ"ק יו"ד סי' ס"ט ד"ה ואני אומר כתב לענין שבועה דאף באיסור חמור דאורייתא איך בשביל מוהר"ם לחוד ידחה הרמ"א ג' פוסקים עי"ש ועיין בשו"ת בני בנימין לה"ה תנא ירושלמאה מוהרמב"ן בסי' יו"ד ד' י"ד ע"ג ד"ה והנה וכו' והלאה וראיתי בס' בית אהרן קריספין בחאה"ע במערכת האל"ף ד' ה' ע"ג והלאה האריך בזה ולא יכולתי כעת לעיין בדב"ק לך נא ראה

שפח אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה אי סמכינן ע"ז בזמן הזה י"ל בשו"ת מוהר"ם אלשקר סי' ט"ף ואהל יצחק סי' ו' בשו"ת אה"ע ובמה שציין בזכרנו לחיים ח"א ד' מ' ע"ב ובעיקר הכלל עוין משק ביתי אות ס"ג ובקונטריס אסיפת דינים במערכת גירושין סי' א' אות י"ב ובסי' ב' אות ב' ואות ג' הבאתי קצת מדברי הפוסקים המדברים בזה וע"ע בתשו' הרדב"ז ח"ד סי' קי"ח (בדפוס ווארשא ש' תרמ"ב היא אלף קפ"ח)

שפט איסור פחות מכזית שנתפח ועמד על כזית אם לוקין עליו י"ל במה שרשמתי במע' השי"ן אות כ' ולמה שרשמתי בקונטריס אסיפת דינים מערכת ברכות סי' א' אות ז' לעה"פ בל"ן

שצ אירוסין אם הם בכלל נישואין עיין מה שרשמתי לקמן במער' הנו"ן אות כ"ט

שצא איסורא בתר ממונא גריר עיין מה שרשמתי בזה לקמן במערכת הסמ"ך אות פ"ו ד"ה ובממון

שצב אפילו תיבת אפילו אם הוא דוקא כגון מ"ש גבי ריאה שנימוקה אפילו רביעית כשרה או אפילו יותר כשרה מרן חיד"א ביעיר אזן אות נ"א הביא מ"ש בזה מרן הב"י ביו"ד סי' ל"ו ופר"ח שם ס"ק כ"ד וכ' דמתשו' הרב מוהרימ"ט יו"ד סי' ל"א נראה דהוי פלוגתא דרבוותא ועיין בס' בי"א לטרפיות בקונטריס הראיות סי' נו"ן פלפלא אריכא בזה בתשו' הרבנים הריב"ש והרשב"ץ ומוהרימ"ט וב"ח בתשו' סי' ח"ק ומסיק דאין לנו כלל מיחלט בזה דזימנין דאפילו דוקא וזימנין לאו דוקא ועיין להרב קהלת יעקב במענה לשון ח"ב אות ה"ן מ"ש בשם הרמב"ן פא"ט ושם באות נ"ו כתב החילוק שבין אפילו לאף עי"ש

שצג אף הן היו באותו הנס אי מהני טעם זה לחייבן במצות דאורייתא או רק למצות דרבנן מתוס' פסחים ד' ח"ק ומרדכי ריש מגילה נראה דלא מהני לדאורייתא ומדברי ר"י איש ירושלים שבתוס' מגילה ד' ד' ומתשו' מוהר"ם הארוכות סי' תמ"ג נראה דגם לדאורייתא כ"כ מרן חיד"א בס' דבש לפי אות כ"ח ודבריו באו הנה בקצ"ר אמיץ וד"ת עשירים במ"א עיין למני"ר בס' הנורא ברכ"י א"ח סי' תע"ג אות ט"ו (ועי"ש בסוס"י תב"ע) ועיין בזה בשו"ת בנין ציון החדשות בסי' מ"ג ושם ביאור אי סברא זו לחייב משום מה שהיו באותו הנס היא מדאורייתא או אינו אלא מדרבנן

שצד אף כששונה התנא דבר אחד בלשון זה אם בא להוסיף ע"ד תנא דקמיה או בא לחלוק עיין בדברי הרע"ב סוף פ"ק דשבת ר"י אומר אף בפחמין כל שהו והלכה כר"י דליכא מאן דפליג עליה והרב שושנים לדוד בפרק יו"ד מ"ד אמאי דתנן ר"י אומר אף מקבלי פתקין הקשה על מה שפסק שם הרע"ב דלא כר"י דלפי מ"ש בפ"ק דהלכה כר"י דליכא מאן דפליג וכתב שם התוי"ט דמשום דקתני אף משמע ליה שאינו חולק אלא מוסיף א"כ הכא נמי הו"ל לפסוק כר"י דתני אף ולמימר דלא פליג וזה סיוע להרמב"ם שם עכ"ל מבואר דס"ל דדבר זה במחלוקת הוא שנוי להרע"ב כל היכא דתני תנא כי האי לישנא משמעותו דלא בא לחלוק אלא להוסיף ולהרמב"ם הגם דתני אף אין מזה הכרח שלא בא לחלוק ויש לתמוה לפי זה עמ"ש הרע"ב בפ"ה דמעשרות מ"ה ר"י אומר אף ישכור פועלים וילקט דלת"ק לא ישכור פועלים דחיישינן וכו' דאמאי לא פי' הכא נמי דלא בא לחלוק מדתני אף ומנ"ל דלת"ק לא ישכור פועלים. וכן קשה אמ"ש הרע"ב בפ"א דמס' ביכורים מי"א ר"י אומר אף בעלי אריסות וחכירות מביאין וקורין דר"י פליג אתנא דמתני' ב' דתני האריסין והחכירות אין מביאין ואין הלכה כר"י עי"ש ואמאי לא פי' דלא בא לחלוק אלא במתני' ב' מיירי בסתם אריסין ור"י מיירי באריסי בתי אבות ודיקא נמי לישנא דמתני' דבמ"ב תני אריסין וכו' ור"י נקט בעלי אריסין וכו' דמשמעותו שמוחזקים בזה וכמו שפי' כן הרש"מ עפ"י הירוש' עי"ש וא"כ מוכח מדברי הרע"ב עצמו דלא ס"ל כמ"ש הרב שושנים לדוד לדעתו דכל דתני אף לא בא לחלוק דהא איהו גופיה ס"ל דאיכא לשון אף הגם שבא לחלוק. ועיין עוד בחלה פ"ב מ"ד ר"א אומר אף הרודה ונותן בסל הסל מצרפן לחלה ואמרינן בפסחים ד' מ"ח דהלכה כר"א והלכה מכלל דפליג ש"מ דגם כי פליגי תני בלשון אף. גם בפ"ב דשביעית מ"ב ר"ש אומר אף נוטל את העלה מן האשכול בשביעית פליג את"ק דאינו מתיר אלא בתוספת שביעית דאין הלכה כר"ש וכן שם במ"ד ר"א ב"ר צדוק אומר אף משקה הוא את הנוף בשביעית ואין הלכה כמותו. ושם בפ"ג מ"ב ר"ש אומר אף על האשפתות ואין הלכה כר"ש. ועוד שם בפ"ט מ"ה ר"י אומר אף על האחרון וחולק על ר"א עי"ש. ובר"פ י"ב דשבת רשב"ג אומר אף המכה בקורנס וכו' ואין הלכה כרשב"ג ובפ' יו"ד דעירובין מ"ה ר"י אומר אף מי שנתלש רוקו וכו' ואין הלכה כר"י (כן הגירסא במשנה שבמשניות ובהש"ס וכן הוא בהרי"ף אך בהרא"ש ראיתי שגורס רי"א מי שנתלש רוקו וכו' ולא גריס אף. אמנם בקרבן נתנאל שם תופס בדברי הרא"ש רי"א אף מי שנתלש וכו' כנראה שכן היה הגירסא לפניו בדברי הרא"ש. ומרן הב"י בסי' ש"ן העתיק רי"א אבל מי שנתלש וכו' ובב"ח שם נראה דגריס בדברי מרן הב"י בלשון אף ועכ"פ גירסתו במשנה זו היא רי"א אף מי שנתלש וכו' ופשיטא ליה דר"י פליג את"ק ותמה עמ"ש מרן בדעת הטור דמשמע ליה דלא פליג וכו' עי"ש) וברפ"ג דפסחים ר"א אומר אף תכשיטי נשים ואין הלכה כר"א ושם רפ"ב וחכמים אומרים אף מפרר וזורה לרוח ופליגי אר"י דאמר אין ביעור חמץ אלא שריפה. ושם פ"ו מ"ה ר"מ אומר אף השוחט לשם אמורי צבור פטור ואין הלכה כר"מ. ובפ"ב