שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א קב

דאין אשה מתעברת וכו' וראיתי שכ' בפשי' דקי"ל כר' יוחנן משום דאין הלכה כתלמיד במה"ר (ואין זה מוכרח כ"כ לפי מ"ש לעיל) ובחלקות ישית דדוקא בזמנם שהיו טובלות בזמן טבילה שייך לומר דאשה מתעברות סמוך לטבילה משא"כ בזה"ז דלפי מה שמחמירות על עצמן מרחיקות הטבילה וכו' עי"ש שהאריך בדברים נכוחים אך לא הזכיר דברי הא"ז הנ"ל דלא בריר לן הלכתא כמאן וכו' כיעי"ש וראיתי עוד שם שכ' דרש"י ס"ל דנקיטינן דלא כר' אמי ומשו"ה פי' בנדה ד' ל' ע"א המפלת ליום מ' לטבילתה. והול"ל לשימושה אלא דבא למעוטי מס' ר' אמי עי"ש ובמחכ"ת נעלם ממנו דברי רש"י ביבמות ס"ד ע"ב ד"ה שלשה וכו' דאשה מתעברת סמוך לווסתה וכו' ע"כ לכן יותר נכון לומר דרש"י מספק"ל הלכה כמאן ואהכי מפרש כדמר וכדמר. ומצאתי לידידי הגאון מוהרי"א יצ"ו בס' עמודי אש סי' כ' אות ב' דשקו"ט בעיקר כללין והביא הירוש' ודברי המג"א סי' תקע"ד סק"ה שהביא במלבושי יו"ט דמשמע דאשה מתעברת סמוך לטבילה ולא סמוך לווסתה דא"כ הו"ל להתיר גם סמוך לווסתה וכ' דלפי' מרן הב"י בהירוש' דלא קאי אחשוכי בנים אין הכרח מזה. ועיין פסקי תוס' בתענית ד' י"א דבליל טבילה מותר לכל אדם. וא"כ פי' הירוש' הוא כמ"ש מרן דלכל אדם שרי בליל טבילה ולא קאי אחשוכי בנים. גם הרמ"א בד"מ סי' ר"מ כ' דלקמן בסי' תקע"ד מותר בל"ט וכו' וכן בחלקת מחוקק סי' כ"ה סק"ה. ושם בעמודי אש הביא דברי ריא"ז הנ"ל והוסיף שכ"כ ג"כ בשה"ג ר"פ שני דשבועות ועוד דחזקה אין אשה מתעברת אלא סמוך לווסתה או סמוך לטבילת' וכ"ה במוהרי"ל הל' עיוה"כ וכ' דבשו"ת מוהר"ח הכהן רפפורט יו"ד סי' ל"ז כ' חכם אחד דהל' כר' אמי דאינה מתעברת אלא סמוך לוסתה והמ"ח חולק עליו (וחפשתי בשו"ת מ"ח ולא מצאתי בזה דבר ואולי הוא ספר אחר ממנו) והביא דברי רש"י דיבמות ס"ד ע"ב הנ"ל. ונר' כונתו להוכיח כדברי החכם הנ"ל אך כבר כתבתי למעלה דרש"י מספק"ל הא מילתא ומפרש הכי והכי כדמוכח מדבריו בנדה הנ"ל ואין להאריך וע' בשו"ת צמח צדק החדש אה"ע סי' י"ב אות ו'

שעח אין אשה מתעברת מעומד עיין לעיל אות ע"ז שכ' דמוכח מהש"ס דהוא בדוקא ולא על הרוב בלבד

שעט אין סומכים על הנס עיין תוי"ט ריש דמאי ד"ה והחומץ וכו' כדאשכחן בריש יומא שהיו מתקנים כהן אחר ולא סמכו עה"ן דלא אירע קרי וכו' וכ' ע"ד במכתב לחזקיהו ד' ע"א ע"ד דמגוף המשנה אין הכרח דשמא מתקנין כהן אחר משום חשש שאר פיסול אלא דממ"ש רש"י והריטב"א ורע"ב דחששו לקרי מוכח כהתוי"ט. ושוב כ' די"ל דמאי דתקון רבנן להזמין כ"ג תחתיו היינו משום שלא היו יודעים שיעשה נס וכו' עי"ש וכ' בס' עמודי אש בחי' על הירוש' ד' י"א ע"ג דפי' הראשון אינו נראה דנראה במשנה עיקר החשש הוא משום קרי כפרש"י וכן הוא בירושלמי וכו' ואם היו בטוחים מקרי לא היו חוששים משום שאר טומאות שיכול ליזהר וכו' עיין שם ואיני מבין השגתו דהא כתב במכת"ל שם דמגוף המשנה אין הכרח אבל מפרש"י ווכו' מוכח כן. ומסתמא פירש רש"י וכו' הוא עפ"י הירוש' והרב תוי"ט לא הי"ל לסתום אלא לפרש דהוכחתו היא מפרש"י וכו' ולא מגוף המשנה (כמשמעות לשונו) ועמ"ש במכת"ל שלא היו יודעים וכו' כ' ע"ז שם הנה הפרישה היא קבלה מפי מרע"ה והוא בודאי היה יודע שהיה נס ע"כ ואיני מבין מה ענין הפרישה מביתו למה שמתקנים כהן אחר דהמסתכל בדברי הרמב"ם בריש הל' עיוה"כ ישר יחזה דרק הפרישה מביתו היא קבלה ממרע"ה. ולא מה שמתקנים כהן אחר. וא"כ לא נפלאת לומר שלא ידעו המתקנים שיעשה נס זה ועיין בתוס' חדשים ריש דמאי שכ' ג"כ כמ"ש במכת"ל דאין ראיה ממה שמתקנים כהן אחר דשמא משום חשש שאר פיסול וכו' עי"ש ועד"ז השיג ידי"ן הרב המגיה בס' ימי שלמה בד' צ' ע"ב וז"ל ועיין וכו' במכתבו הבחיר מ"ש ע"ד התוי"ט וכבר קדמו התו"ח עכ"ל והדין עמו ועי"ש מה שהאריך בענין זה אי הא דאין סומכים עה"ן הוא משום לא תנסון

שפ אין נהנין ממעשה נסים עיין רש"י תענית כ"ד ע"א ד"ה אלא כאחד מעניי ישראל שכ' אסור ליהנות ממ"ן ומרן חיד"א ביעיר אזן במדבר קדמות מע' המ"ם אות ג' כתב ומה שאמרו בפרקא דחסידי אין נהנין ממע"ן וכו' משמע דס"ל דליכא איסורא אלא מד"ח ועיין לעיל אות מ"ו שרשמתי דאיכא לשון אסור דר"ל מד"ח. ועיין יד דוד בסו' דתענית הנ"ל שכ' דברבים דאין שייך לומר דמנכין מזכיותיהם ליכא איסורא רק ראוי להתרחק היכא דאפשר. ולפי זה במן שהיה לכל ישראל ואי אפשר להחיות בלעדו ודאי דאין שייך שום חסידות ומ"ש במדב"ק שם בטעם המן כיון שהקב"ה נתנו למזונותם ש"ד. אין להק' ממ"ש בתענית שם ע"ב אמר להו מהא לא תזבנון דמעשה נסים וכו' והתם נמי למזונותם נתנם הקב"ה. דכיון דאפשר להתרחק שאני וכמ"ש רש"י שם. משא"כ במן דא"א באו"א ועיין בזה תפארת ישראל פ"ג דמדות ועיין בסנהד' ד' ט"ן ע"ב בעובדא דנחיתו תרי אטמתא ר' שמעון בן חלפתא וכו' ואייתיה לבי מדרשא ושאל דבר טהור או אינו טהור וא"ל אין דב"ט יורד מן השמים ומשמע דבעי למכלה ועי"ש בח"א ואמאי לא חש למעשה נסים ואין לומר כמ"ש במד"ק הנ"ל לענין מן דשאני מן דלא הי' אפשר בענין אחר. ואפ"ל דלא שאל אלא לענין אם היה נדחק שהי' קשה לו בזולתו ועיין מנחות ס"ט ב' חטים שירדו בעבים מהו לשתי הלחם וכ' התוס' שירדו דרך נס ואתי שפיר למ"ש ביד דוד לחלק בין יחיד לרבים וק"ל ועיין עמודי אש בחי' לירושלמי ד' י"א ע"ד מחזיק ברכה סוס"י תרע"ז

שפא אין שלד"ע אי אמרי' כשהשליח שוגג עיין באר יעקב קי"ג ע"ב נו"ב מ"ק אה"ע סי' פ' פ"א פ"ב מוהר"ץ הירש חיות לקמא ל"ב ע"ב שו"ת תפארת יוסף באה"ע סי' כ"ד בהגהת בנו מלא הרועים בח"ב ד' ה' ע"ב והלאה מחנה אפרים הלכות שלוחין סי' ט' דרכי שלום ד' ק"ג ע"ב שם אריה בשו"ת יו"ד סי' מ"א מרן מוהריט"א בפ"ד דבכורות אות ל' ד' ז"ן ע"ד (מדפוס ווארשא ד"ה שוב ראיתי ועיין בשו"ת פורת יוסף להגאון מסלאנים בסי' ט' מ"ש בענין מי שנשבע שלא למכור סחורתו ועשה שליח למכור והשליח לא ידע משבועת המשלחו שבילי דוד ליו"ד סי' קס"א ובשו"מ מהדו' ב' כ"ב סי' ס"ט האריך בזה ובעיקר הכלל עי"ש כמה חידושים

שפב אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות אי אמרי' כן ביותר משני מיעוטין עי' לקמן במערכת הבי"ת אית ד' ד"ה ודע

ובטעם הדבר דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות וכן ברבוי אחר רבוי דהוא למעט כתב הרמ"ה לסנהדרין על דף מ"ו ע"א טעם לשבח ולפי שאין הספר היקר הזה מצוי ביד כל אדם אעתיק דב"ק וז"ל ואיכא לפרושי דהיינו טעמא דאמרי' אין מיעוט אח"מ אלא לרבות דכיון דמיעוטא בתרא לא איצטריך למיעוטא דנפקא לן ממיעוטא קמא איכא למימר דלגלוי עליה דמיעוטא קמא הוא דאתא לאשמועינן דכי היכי דמיעוטא בתרא לא אתא למיעוטא מיעוטא קמא נמי לא אתא למיעוטא אלא דוגמא בעלמא נקט ומאחר דטרח קרא ואשמועינן דלאו למעוטי ההוא מדעם קאמר ממילא שמעינן דדעתי' לרבויי ויש לפרש אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות כלומר שהמיעוט השני ממעט מן המיעוט הראשון ונמצא מרבה בעיקר והכי נמי איכא לפרושי גבי אין רבוי אחר רבוי אלא למעט כי הני תרי טעמי דכתבינן וטעמי מעליי אינון עכד"ק ועיין לקמן במערכת המ"ם אות רי"ב

שפג אלם ששומע ואינו מדבר הרי הוא כפקח לכל דבריו עיין מה שרשמתי במע' החי"ת אות כ"א לענין מדבר וא"ש ועיין שבות יעקב ח"א סי' קנ"ו לענין שבועה מאמר מרדכי לגטין בד' קכ"ה ע"ב לענין עדות אם פסול מדאו' דלהרא"ם בפר' שופטים סי' י"ט ד"ה עפ"י שני עדים בדעת ר"ת פסול מדר'. ב"י א"ח סי' ה"ן ד"ה מצאתי כתוב וכו' לענין צירוף עשרה. כ"מ פ"ד מהל' שחיטה וביו"ד סי' א' ובשונה הלכות ח"ב ד' ל"ב ול"ג לענין שחיטה ותרומה עי"ש. ובנו"ב ח"א אה"ע סי' ד"ן לענין יבום. ולענין אם קידושיו קי' מן התורה. עיין מה שרשמתי לקמן במע' החי"ת אות ק"ו ד"ה ומ"ש ואי הוי מום באשה עי"ש באות ק"ז וכן לענין פיסול עבודה עי"ש. ועיין עוד לענין שבועה ועדות בשו"ת אחי וראש ד' ג"ן והלאה באורך וברוחב. ולענין אם כשר לכתוב תפלין דהא ישנו בקשירה או"ד דל כיון שצריך לומר שכותב האזכרות לשמן וכו' עיין פתח הדביר סי' ט"ל אות ג' ובאור לי סי' קכ"ח ד' ק"ט ע"ד

שפד אלם שהיה מדבר מעיקרו ונשתתק אח"כ עיין הר"מ בפיה"מ ריש תרומות דעדיף מאלם מעיקרו דזה תורם לכתחילה