שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א קא

והוא על ונקלה אחיך משמעותו כשהוא חי ולא כשהוא מת כדאמרי' בסנהדרין ד' יו"ד ע"פ זה כי מחיית אגבא דחיי מחית וכו' ופרש"י ע"ש וקצת תימה שלא זכרו שרים משנה שלימה שנינו מכות ה' ע"ב והלא כבר נאמר כאשר זמם לעשות לאחיו והרי אחיו קיים ופרש"י משמע שהרי אחיו עדיין קיים מוכח דמשמעות אחיו הוא כשהוא חי ולא כשהוא מת. וה"ה לאחיך. וי"ל דממתני' אין ראיה דהכונה לומר דממשמע שנאמר לעשות (ולא כתיב שעשה) מובן שכשעדיין אחיו קיים דבר הכתוב ואפשר שמפני זה תפס רש"י לעשות לאחיו וכו' דאם לא בא אלא לומר דמשמעות לאחיו הוא כשהוא קיים לא הי"ל לתפוס אלא תיבת כאחיו וק"ל שו"ר בתוס' רעק"א במתני' דמכות הנ"ל וז"ל כ' הריטב"א לא דנפק"ל מאחיו דודאי מיקרי אחיו אף לאחר מיתה כדכתיב להקים לאחיו שם. קרבו שאו את אחיכם. ולא נפק"ל מכאשר זמם ולא אשר עשה וכו' אלא לרווחא דמילתא נקטי ועדיין אחיו קיים אע"ג דלא נפק"ל מלאחיו ודכוותי' טובא דנקט חד קרא במקום קרא אחרינא ע"כ ועם כי ד"ק מוכרחים מקראי דמייתי אך יגדל התימה אההיא דסנהדרין דא"כ היכי שמעי' מאחיך כשהוא חי וכו' וכי מה בין זה לשאו את אחיכם והוא תמוה וצ"ע לקוע"ד. ומצאתי בחי' הרש"ש בסו' דסנהדרין הנ"ל וז"ל משמע דאחר מיתה לא נקרא אח וכ"מ במכות ה' ע"ב והרי אחיו קיים עיי"ש פרש"י ותימא דביבמות ד' ה"ן ע"ב אמרי' דאחר מיתה נמי מיקרו שארו ופרש"י מדכתיב לשארו גבי טומאה (וכ"ה האמת כמ"ש התוס' ב"ב קי"ד ד"ה מ"ה דלא כמ"ש התוס' ביבמות) ושם כתיב ג"כ אח. ונ"ל דודאי אח מחמת קורבה הוא גם לאח"מ מיקרי אח אבל אחיך דהכא הוא אחיך במצות וכשמת דנעשה חפשי מהמצות לא נקרא תו אח עכ"ל והוא תירוץ נכון. אלא דכעת לא ידעתי אמאי תלה קושייתו עפ"י מ"ש בש"ס בשארו ולא ק"ל בפשיטות מאחיו דכתיב בטומאה. ואכתי קשה מה יענה הריטב"א לסו' דסנהדרין דהא איהו לא ס"ל לחלק בהכי מדמייתי אקרא דכאשר זמם וכו' מלהקים לאחיו ומשאו את אחיכם וצ"ע

שעג אח היה נ"ל פשוט דגם אח מן האם נקרא אח בלשון בני אדם כי אפילו סתם קרובים ואוהבים נקראים אחים. כי אנשים אחים אנחנו. וכן בן אחיו וישמע כי נשבה אחיו וכו' ועיין בנאות יעקב במע"ל ד' ג' ע"ב ודרכי שלום קל"ג ע"ב וישמח חיים במע' זו אות מ"ב. וכן מתשו' הרדב"ז שבבאה"ט באה"ע סי' זק"ן סק"ב. אך בקונטריס אסיפת דינים מערכת חליצה סי' א' אות מ"א הבאתי מה שכתב אלי ידידי הגאון המפורסם מואריז"ש בע"ס זכר יהוסף נר"ו בשם תשו' הרב מוהרשד"ם אה"ע סי' רל"ט דכן פשי"ל להרב השואל והרב מוהרשד"ם כ' דאין אח מאם נקרא אח והוי כפת סתם דהוי פת חטים עי"ש (בד"ה ומ"ש) גם ידידי הגאון מוהרי"א בע"ס עמודי אש נר"ו כתב אלי דהג' מוהרש"ק בס' תיקון העולם ד' ל"ג ע"ב הוכיח כס' מוהרשד"ם ושם בד' ל"ח ע"ד הוכיח בהפך ושהמעיין בב' המקומות יראה שאין דבריו מוכרחים. וכ' דממ"ש הג' הרח"ך רפפורט סי' פ"ב ושם בקונטריס שאלת חכם ד' ק"ט ע"א בתשו' הג' בעל מאיר נתיבים מוכח דס"ל דבלשון בני אדם אחיו הוא מן האב מדלא העירו שיש לצרף שמא אחיו מאמו הוא. (אין הכ' מצ"א לחזות בנועם דב"ק) והוא נר"ו ג"כ הביא שו"ת הרדב"ז ומוהרשד"ם ודעתו נוטה לומר דגם אח מן האם נקרא אח בלב"א דם שוב נדפס קובץ מכילתא דרבנן וראיתי שם מכילת' ב' ד' י"ח סס"י ג' הובא דבתשו' הרב המבי"ט בח"ב סי' פ"ג התיר יבמה זקוקה למומר שהיה ספק שמא אח מהאם הוא וכתב דאין ספקו של מוהרשד"ם מוציא מידי ודאן של הרדב"ז והרב המבי"ט שחשבו זה לספק שקול. ושם בד' כ"ב סוף ע"א בתשו' הגאון המפורסם מוהרי"ץ אלחנן נ"י הובא מ"ש בסוטה ד' י"א ע"ב דמאי דכתיב עתניאל בן קנז אחי כלב דהיה אחיו מאמו עי"ש

שעד אנוס מי שעשה דבר עפ"י מי שהורה לו בטעות אי חשיב אנוס וכן מי שהוא אנוס מחמת ממון. או מחמת שהיפחידוהו אי חשיב אנוס רשמתי לעיל באות רפ"ב ושם באות רפ"א לענין אנוס מחמת מניעת מצוה ומניעת טובה

שעה אף אנן נמי תנינא ולפעמים אומר בדרך קושיא מאי קמ"ל תנינא כידוע עיין מה שרשמתי במערכת החי"ת אות ק"ג ד"ה ותו

שעו איסור הנאה מהמת אם הוא מדאורייתא רשמתי במערכת המ"ם אות צ"ב וצ"ג

שעז אין אשה מתעברת אלא סמוך לווסתה או סמוך לטבילתה היינו על הרוב כמ"ש התוס' שרשמתי לעיל אות ע"ז ועי"ש ומדברי הא"ז בח"א סי' תרי"ג נראה קצת דס"ל דלאו על הרוב הוא אנא בדוקא שכ' היכי דמי דכלו חדשיו כבר פי' רבותי ע"י מעשה שאם היתה אמו מונה ט' חדשי' מטבילת' עד יום לידתה כה"ג לא קי"ל דכלו חדשיו ואינו פוטר מחליצה דלשון דקי"ל משמע שהוא ברור ופשוט וכו' וזו שמנין טבילתה בידה אין זה ברור שמא לא נתעברה סמוך לטבילתה עד סמוך לווסתה דפליגי בה דאמר ר' יצחק אמר ר' אמי אין אשה מתעברת אלא סמוך לווסתה ור' יוחנן אמר סמוך לטבילתה ולא איתבריר לן הלכתא ושמא איתא למר ואיתא למר וכן מעשים בכל יום שנשים משנות וסתן פעם קרוב ופעם רחוק מעתה אימור הרחיקה וסתה ואשתכח דלא כ"ח וה"ד דקי"ל דכ"ח כגון וכו' ע"כ לעניינינו. מבואר דלא מצא מקום לדחות שאין זה כ"ח אלא לפי שדבר זה במחלוקת הוא שנוי ואין לנו בירור בספק ההלכה בזה. ואי הוה ס"ל כהתוס' דעל הרוב הוא דאמרי' הלא אף אי הוה פשיטא לן דהל' כמ"ד סמוך לטבילתה אין זה מיקרי קי"ל דכ"ח לפטור מן החליצה דכיון דאיכא מיעוטא דאין מתעברות סמוך לטבילתה איך נוכל לפוטרה מהחליצה ולא ניחוש דשמא אשה זו לא נתעברה סמוך לטבילתה. אלא ודאי מוכח דהא"ז ס"ל דבדוקא קאמרי' למר סמוך לטבילתה ולמר סמוך לוספה. ומ"מ אינו מוכרח די"ל דס"ל דאזלינן בתר רובא ולא חיישי' למיעוט בזה אפי' מדרבנן וצ"ע

ומ"ש הא"ז דלא איתבריר לן הלכתא בהא. אני בער ולא אדע אמאי לא בריר לן מכללא דאין הלכה כתלמיד במקום הרב והרי ר' אמי תלמיד ר"י הוה ועיין במה שרשמתי במע' ה' אות ל"ב בהיכא דפליגי במילי דאגדא בדרשת הכתובים אי אית לן למיזל בתר כללי שבש"ס דה"ל כפ' נגד פ' או לא ובמידי דנפ"מ לענין דינא נר' דלכ"ע אית לן למיזל בתר הני כללי עי"ש והכא דנפ"מ לענין דינא אי חשיב כלו חדשיו או לא אית לן למיזל בתר כללא דהל' כרב לגבי תלמיד איברא דלפי מ"ש קצת מבעלי כללים דלא אמרי' אין הל' כתלמיד במקום הרב אלא כשנחלקו פנים בפנים והיינו בדאיכא בש"ס בההוא עניינא אמר ליה וכו' א"כ הכא דליכא האי לישנא יש לומר דלא נחלקו פנים בפנים ואהכי לא בריר לן הלכה כמאן אלא דאין כלל זה פשוט ומוסכם כמו שמתבאר ממה שרשמתי לעיל אות קס"ב עי"ש. וצריך לעיין בכל הרשום שם אולי יתברר מאי דעתיה דהא"ז בזה ותנוח דעתינו אלא דאין הפנאי מסכים (ומד' המג"א סי' תר"ו סק"ח נראה דמספק"ל אי הלכה כר"י אמ"ר אמי או כרי"ו עי"ש ובבאה"ט סק"ט ובש"ע מוהרש"ז שם אות י"א אך בס' מטה אפרים שם ס"ט השמיט מ"ש המג"א או סמוך לווסתה ונמשך אחריו בזה בקיצור ש"ע להג' מוהרש"ג נר"ו בסי' קל"א אות ו' עי"ש נר' דנקטי כר' יוחנן דסמוך לטבילתה ולא ידעתי מנ"ל ואולי מה שהשמיטו סמוך לווסתה הוא משום דק'"ל דהרי סמוך לוותה אסורה לשמש ועיין בזה במחצית השקל שם וק"ל)

ועוד נ"ל כעת ניישב לפום ריהטא במה שיש לדקדק דאמאי הקדים הש"ס מילתי' דר' אמי לדר' יוחנן רביה והנה נמצא כזה הרבה בש"ס דכ"פ מקדים דברי התלמיד לדברי הרב ודברי האחר"ן להקדמ"ן מטעמים שונים עיין בהקדמת ס' סדר הדורות בתועלת ידיעת הדורות אות ג' בשם הרא"ש פ"ק דב"ק סי' ה' ותוס' והרא"ש ר"פ אין מעמידין וס' הכריתות וס' ה"ע דמאחר המוקדם כדי לקבוע הל' כמותו עי"ש ושם לקמיה (בד' ו' ע"ב מדפוס ווארשא שע"י הר"א משכיל לאיתן) כ' בשם התוס' בכמה דוכתי כי לפעמים מקדים ס' המאוחר לפי שרוצה לשנות הדברים לפי סדרן עי"ש ובמשק ביתי אות שפ"ח. א"כ הכא נמי י"ל דמה שהביא דברי ר' יוחנן לבסוף הוא לקבוע הלכה כמותו (דאילו מכללא דהלכה כרב במ"ת אין לנו הכרח בזה שנחלקו פנים בפנים) ויש לומר דמה שהקדים ס' ר' אמי הוא כדי להביא הדברים על סדרן דבתחילה קובעת וסת ואח"כ טובלת. אהכי לא בריר לן הלכה כמאן. וגם ישוב זה לא יגהה מזור למאן דס"ל דאין לחלק בכללא דאין הל' כתלמיד במה"ר באם נחלקו פנים אל פנים או לא כמובן. ועיין בשו"ת מלבושי יו"ט הנד"מ לאישי כה"ג הגאון מוהריו"ט הכהן יצ"ו בסי' כ"ד שהאריך בזה