שדי חמד דברי חכמים שו"ת פ

אשה וכו' שאין זה נוגע כאן לענין הכרה וכנ"ל כיון שאפשר לקיים וכנראה שהיה חושב זה למקו"ע מצד שהיה רחוק מ' פרסאות ומסתמא בזמנו לא הי' פאסט קבוע וגם ל"ש שיירות ובהיות האשה עתיה שבלתי אפשר לה בע"א ורק זה לא היה נחשב בעיניו שע"ד להשהות שלשים יום ולהחזיק שמה בעירו שלשים יום, ובעובדא של כת"ר ודאי לכתחלה אם היה באפשרי להשהות החולץ בעירו שלשים יום היה עדיף יותר ואולי בתוך כך עלתה בידם ע"י מכתבים לקיים ג"כ כד"ת אם הפאסט הולך לשם. אבל כנראה היה בלתי אפשר לעכבו שאילו בתוך כך היה רוח אחרת אתו אם היה צריך להמתין ובפרט שהיה בהכרח שגם היא תתעכב שם מחמת שבעירה אין נותנים חליצה. ומסתמא לא היה אפשר לפעול אצל אנשי העיר בתוך המחלקת שיבטלו דעתם להניח להרב שיתנו חליצה. עם שזה לפלא בעיני שלא היה ביד כת"ר לפעול לכה"פ בזה, ובאיזה אופן שיהיה אין נפ"מ כעת שעכ"פ אין ליתן היתר בלי קיום כד"ת, והב"מ בסי' ק"ג במ"ש על שו"ת מוהר"ם זיסקינד לגבי גט (שבפ"ת שם סקי"ב) וכאן כתב בהכרת היבם ע"י שטר שאינו מקויים דלא מהני כיון דיוצא מתח"י, ואולם בשו"ת פני אריה סי' כ' האריך להפך דאפי' להרמב"ן והרשב"א וסיעתם גבי מצאו כתוב בשטר פ' מת דא"צ קיום משום דקיום שטרות דרבנן דהקלו גבי עגונה עיין תוס' כתובות כ"ח ד"ה קיום שטרות ולרש"י ריש גטין דלא חציף לזיופי והיינו דוקא במי שמוציא השטר בב"ד ככל שטרי דעלמא שבע"ד מוציאו או שמוסרו לשליח וגם הא דמצאו כתוב בשטר פ' מת מיירי נמי בכה"ג שאומר שנמסר בידו מישראל במקום רחוק משא"כ בכתב הבא ע"י בי דואר דא"א להתגלות מי שזייפם וכו' יעוש"ב וכ"ד הש"ך בח"מ מ"ו שבכה"ג צריך קיום מהתו' היכא שאינו יוצא משום אדם כמו מצא בשוק והא דהוי כנחקר עדותם דוקא ביוצא מבע"ד עצמו דלא חשיד לזיופי, ועכ"פ מבואר מדעתו שהבין בפשיט' להפך מהב"מ דמיירי בשטר היוצא מתח"י שאינו של שניהם ועיין שו"ת מוהרי"מ סי' ל"ג ואכמ"ל עכ"ד הגאון הנ"ל נר"ו

והנה ס' שו"ת מוהרשד"ם אין מצוי אצלו והגאון מצ"ח מעתיק בשמו דלהתיר אפשר מהני עדות בכתב אבל לא לאיסור והגאון יוסף עינינו נר"ו הרעיש על הכנה"ג ובאה"ט שכתב בשמו דאפשר דלהתיר מהני כנז"ל דליתנהו להני מילי דלא כ' שם אלא להחמיר ולהיות הדבר תמוה בעיני דמר אמ"ח ומר אמ"ח ופלגי במציאות אמרתי ניתי ס"ת וניחזי ובקשתי מרב אחד הסמוך לפה ושלח לי שו"ת מוהרשד"ם בשאלה ועיינתי שם ולפי קוע"ד מ"ש מרן החבי"ב בכנה"ג בשמו דאפשר מהני כתב לענין הכרה הדין עמו, שהרי בתחלה כתב דאם העדות של העד מהני לא תצא מכח המכתבים דמפיהם בעינן ולא מפי כתבם וכו' ושוב כתב ואפשר לומר גם כן דכיון דלהתיר היבם סגי בקרוב ואשה ועבד ה"ה ג"כ מפי כתבו מהני, וכונתו לומר דאפשר דמהני עדות המכתבים ותצא. ושוב כ' וכ"ת אפילו שהיה מהני מפי כתב כשם שמהני עבד וקרוב אפי"ה לא תצא דהא עדות הא' היה עפ"י עד כשר ואפי' היה בא עד אחר לא תצא וכ"ש שמפי כתב ל"מ אלא ב"ע קרוב או פסול (נראה לענ"ד דמ"ש אלא ב"ע צ"ל כ"ע ור"ל כעד קרוב או פ') לזה אני אומר דאי מפי כתבם מהני א"כ העד הא' ששמע מפיו שהוא אחיו של המת אפילו דחשבינן ליה עדות הרי הוא כקאו"פ שמעיד מפי עצמו והכתבים שבאו לאנשים מחולקים הוו כ"ב ואזלינן בתר רוב דעות וכ"ז צ"ע רב עכ"ל הנה אף דבאמת לא מיירי אלא לאיסור ובהא הוא דשקו"ט אי אמרי' דתצא מכח המכתבים מ"מ כיון דלצד דמהני הוא משום דאמרי' דעדות מפי כתב חשיב כקרוב או פ' א"כ ממילא ודאי דגם להתיר לסמוך בהכרת היבם אכתב אמרי' דמהני כיון דשוו אהדדי וכמ"ש שם בתחלה כיון דלהכיר היבם סגי בקרוב וכו' ה"ה מפי כתב מהני ועדות הקרוב וכו' דמהני להכרת היבם היינו להתיר ואם כן ה"ה עפ"י כתב לצד זה מהני ולכן העתיק הכנה"ג בשמו דאפשר דע"י כתב מהני. אבל מה שסיים בס' מצ"ח בשם שו"ת הנ"ל דאפשר דאף להיתר לומר שהוא אחי המת מועיל אבל לא לאיסור. הנה תיבת אבל לא לאיסור ליתנהו שם ואדרבא מובן מהשקו"ט שלו דעיקר ספקו הוא במאי דמיירי דהיינו לאסור. וא"כ בין להקל בין להחמיר מספק"ל

ובשו"ת שו"מ מהדורא ג' ח"א סי' רמ"א מצאתי שכ' בשם הר השואל שכדומה לו שבבית מאיר יש תשו' אם לסמוך ע"ד הר"א אסמעל שאין צריך הכרת האשה, והשיב לו יפה כתב וזכרונו לא כוזב לו שבב"מ סי' קס"ט ס"ז האריך בזה דיש לסמוך על הרא"א. וגם בשו"ת מוהרשד"ם כתב דיש לסמוך על כתב שנכתב שם הבעל והאשה ההיא היתה אשתו ואנחנו מכירים האחים של המת בכאן עי"ש ומה שפקפק שם ל"ש בנדון דידן וע"כ האשה מותרת לחלוץ ע"כ

סימן

קכא

(מקונטרס אסיפת דינים מערכת חליצה סי' א' אות מ')

קכא אעתיק פה ענין אחד שבא לידי בשלהי דקייטא וזהו גוף המעשה, הן באו לפה יבם ויבמתו לחלוץ והיבמה דירתה בעיר הסמוכה והעידו עליה היותה אשת המת ושיש יותר משנה אחת שמת בעלה, אך היבם הוא מארץ רחוקה מאד ואין שום אדם מכירו, וגם היבמה לא הכירתו רק שידעה מכבר שיש לבעלה ג' אחים במקום פלוני וכתבה להמ"צ דשם שישלח את היבם לחלוץ ונתפשרו ביניהם ברצי כסף ובא לעירה, וכאשר נתהווה בעירה מחלוקת אנשי העיר עם הרב אי אפשר לחלוץ שם ובאו לפה, וביד היבם הזה מכתב מהמ"ץ דעירו מדובר בו כי זה האיש אברהם אליאו בן צבי הוא גדול האחים והוא הראוי לחלוץ, ומליץ טוב בעדו שלא לעגנו כי איש עני הוא וטפלי תלו בו וכו', ובהפא"ס שביד היבם הזה כתוב שמו כנז"ל (רק בשם אביו יש קצת שינוי שכתוב בו בן הרשכו ולא נפלאת היא להאמין במה שאומר היבם שכך היה נקרא בפי העולם ובכתבי הערכאות) וסימני היבם הרשומים בהפא"ס הנ"ל גובה קומתו וצורת פניו ועיניו מכוונים להיבם הלז. ואמרתי להם לא אוכל ליטפל בזה כשם כי הלכה רווחת אין חולצין אא"כ מכירין וצריכה לילך לעירה ולחפש אחר איזה עד שיכיר אותן ואח"כ יחלוץ, ואמרה האשה כי תיגע לריק כי אין שום מכירו בעירה, והתחלו להתחנן שלא לעגנם כי איש עני הוא ומוכרח לשוב לביתו קודם יו"ט, ואם יתעכב ג"כ אין שום תועלת אחרי שאין מי שמכירו, ואמרתי נוכל לחקור מרבני עירך וכו'. ויתן את קולו בבכי על רוע מזלו דטרח ואתי כל הני פרסי ולא יוכל להתמהמה ומוכרח לשוב אל ביתו בלא חליצה. והיבמה חנה היא מדברת נא למעה"ש לא תעזבו אותו כי מי יודע מה ילד יום וביוקר עמד לו עד שהביאותיו לפה מארץ רחוקה וכו' סוף דבר לא יכולתי להתאפק וההכרח שיחליצו. אך אמרתי להם קודם החליצה הלא תדעו כי לא תוכל לינשא עד שיתבאר הדבר כי אחי המת מן האב הוא, ונצרך לי להתייעץ עם רבני דורינו על אופן הבירור וימשך איזה זמן על זה, ונתרצו בזה ונעשה החליצה כד"ת בעה"י, והודעתי לבני עירה כי אסורה לינשא כנז"ל ובקשה ממני כתב ראיה שחלצה אולי יזדמן לה איזה שידוך וכתבתי בו כי אמת שחלצה אבל אסורה לינשא עד שתקבל ממני כתב היתר ותלך האשה לעירה ואברהם שב למקומו. זהו גוף המעשה

והנה לכאורה היה מקום לפקפק דבעינן וקראו לו זקני עירו ועיר זו אינה לא זקני עירו ולא זקני עירה, אלא דנראה דמשום זה אין לחוש כמ"ש לקמן סי' ב' אות ו' (כששלחתי מכתב זה לרבני דורינו כתבתי תורף הדברים שבאות הנ"ל) גם לענין החליצה בלא הכרת היבם לפי הנראה הוא פשוט כמבואר בהרמ"א בס' סל"ה בשם הא"ז כמו שרשמתי באות כ"ד (ונכתב ג"כ תורף הדברים במכתב הנ"ל) וכן הורה הגאון שם אריה בסי' ל"ז שרשמתי שם לחלוץ בשעה"ד בלתי הכרה עי"ש. אלא שצריכה לחזור אחר עדים המכירים כמ"ש הרבנים הנ"ל והנה בנדו"ד רחוק המציאות להמציא עדים שיעידו מפיהם כי זה אחי המת מן האב ורק אפשר לברר ע"י כתב ובהכרת היבם על ידי כתב לבי מגמגם (ככתוב באות מ' ונכתב במכתב הנ"ל עד ד"ה אחר איזה וכו' וסיימתי במכתב הנ"ל בזה"ל) אבל הכתב שביד היבם הנ"ל נראה