שדי חמד דברי חכמים שו"ת פא

דלא מהני כיון שאינו מקויים כי אין אתנו יודע את המ"צ ולא את חתימתו, וגם קצת יש לפקפק כי לא נכתב בו כי הוא אח המת מן האב ואולי הוא גדול האחים מן האם, אלא דמשום זה נראה דאין חשש דכיון שכתב והוא הראוי לחלוץ סתמו כפי' שהוא אח מן האב דאל"כ אינו ראוי לחלוץ וממילא אזדא ליה גם מה שהיה לחוש שמא אחד משאר האחים הוא פנוי ומוטל עליו לחלוץ, דא"כ לא היה כותב המ"ץ על היבם הזה שהוא הראוי לחלוץ. וגם בלא"ה לא היה לנו לעכב החליצה מפני זה כיון שאינו לפנינו כי אפי' בגדול דמצוה בו מדינא דגמר' אם אינו לפנינו אין משהין המצוה כידוע (עיין בזה לעיל אות ט' ואות י'

ונראה דצריך לברר הדבר באופן היותר מועיל שלא יהיה בו שום חשש לכתוב להמ"ץ (אשר שלח את היבם הנ"ל לעירה וכתב לו מכתב חליצה ככתוב למעלה) שיודיע לנו הוא ובית דינו שזה האיש שבא ומכתב בידו כנז"ל הוא אחי המת מן האב (שיכתבו שם המת ואביו) שבא להחלץ מיבמתו (ויכתבו שם היבמה ואביה). ותשובתם יהיה בגוף המכתב שאשלח להם בבטחון סטראחאוויי. וגם הם ישלחו תשובתם הנ"ל על שמי בבטחון כנז"ל. דבאופן זה נראה דאין לחוש עוד לזיוף. וכיון דהרבה פוסקים ס"ל דבשעה"ד אפשר לסמוך אמ"ד דמעשה ב"ד אין צריך קיום. נהי דלא קי"ל הכי ויעויין בפ"ת ססי' קמ"ב ובשו"ת שם אריה סי' נ"א ד"ה אמנם. מ"מ באופן זה הוי מקויים כיע"ש ויעויין שו"ת שואל ומשיב ח"ג סי' צ' ובמהדורא ג' ח"א סי' קצ"ד וסי' ר"י וזכרנו לחיים ח"א מערכת גט אות כ"ג ושו"ת מטעי משה דף כ"ח ע"א (ועוד צריך לעיין בספרים שרשמתי במערכת גט סי' י"ט אות י"ט וכעת אין הפנאי מסכים), ואולי נוכל לצרף גם כן מה שניכר לנו היבם ע"י הסימנים הרשומים בהפאס שבידו כנ"ל ויעויין בשו"ת שם אריה סי' ל"ז. ויעויין בפ"ת סי' י"ז ס"ק נ"ב בשם החת"ס בכמה תשובות ושכ"כ הבית אפרים דכל כתב הנשלח על הבי דואר לבעלים ידועים ומגיע מהם תשו' על הבי"ד הדבר ברור שהוא מבעליו ואין בו זיוף וא"צ שום קיום וכבר נעשה מעשה עפ"י סברא זו עי"ש ובפ"ת סי' קנ"ב ס"ק י"ט בשם שו"ת בגדי ישע דמעב"ד הנשלח על הבי"ד א"צ קיום, עד כאן הגיעו דברי מכתבי לרבני דורינו יצ"ו

והנה הגאון המפורסם מוהרי"ז שטערן יצ"ו השיב לי על זה וכבר כתבתי תוד"ק במה שנוגע לענין הכרת היבם ע"י כתב לעיל בסוף אות מ', ופה אעתיק מה שהשיב על שאר הפרטים. לענין לחלוץ בשעה"ד בלא הכרה כ' וז"ל הנה הגיעני מכתבו וכו' וכבר הביא כת"ר דעת הא"ז (המוזכר בא"ז הלכות חליצה אות תרע"ו בשם מורו הרב שמחה מיהו בשעה"ד וכו') ובלא ס' דברירא למעכ"ת דהוי שעה"ד ממש שא"א בענין אחר שאם נחמיר שתלך היבמה את היבם למקומו למדינה רחוקה מאד שדר שם היבם הרי גם שם לא תמצא עדים שיכירו אותה ויצטרכו ג"כ לדון על הכרת היבמה ע"י כתב ובפרט דהחולץ עני כנזכר במכתבו. ומי יודע אם היתה משגת הוצאות הנסיעה הרחוקה הזאת ואולי היה חוזר ומבקש להוסיף לו עוד מעות מה שאין ביכולתה עד שיהיה ג"כ חשש עיגון, ולכן הטיב לעשות שלא לעכב החליצה ושלא ליתן התרה עד שיחקור בקיום ב"ד כד"ת שיודע לו ממקומו של החולץ וטוב להודיע להרב דשם שיודיע אילו אפשר לקיים חתימתו מאיזה מקום מהידועים לנו אשר מהראוי שיקדים להודיע זה מעצמו במכתב שנתן להחולץ להזכיר איך לקים חתימתו

ומ"ש עוד כת"ר שאף שלא נכתב בפי' שהוא אחיו מן האב כיון שכותב שראוי לחלץ הוי כמפורש וכו' הנה בשו"ת מוהרשד"ם סי' רל"ט פקפק ג"כ השואל דהא לא אמר האיש ההוא אלא שהוא אחי המת ושמא אחיו מאמו קאמר והשיב הרשד"ם שמלבד שיש לדין שסתם אח הוי מאב דאין אח מאם נקרא אח והוי כמו פת סתם דהוי פת חטים וכו' וכתב עוד כיון שלא היה מוחזק אלא באח לבד אם אנו מאמינים לו שאחיו מת אין לחוש שמא מאם היה, יעיש"ב ואף כי יש לדין בכ"ז ויש לדחות בנקל מ"מ אין נפ"מ בזה בנדו"ד שודאי צריך לברר כראוי ולא מכח משמעות וכמ"ש כת"ר שיודיע הרב וב"ד שזה האיש שבא לחלוץ ע"י מכתבו הוא אח המת מהאב ושהתשו' יהיה בגוף המכתב סטראחאוואיו

ונידון החקירה מזקני עירו הארכתי בדברי השיבת ציון וקשה עלי הכתיבה ובפרט במה שאינו לצורך ומעשים בכל יום ובכל התשו' שאין שום חשש כששניהם מרוצים בעיר אחרת וע"ע ישועות יעקב סי' קס"א ס"ג בתשו' להרב דמאגנוב במה שהשיב שתמתין הזקינה עד ביאת הגדול או תסע לשם ועיי"ש שנר' ג"כ בפשי' שלא נסתפק כלל בזה כששניהם מרוצים, ומה שהעיר משו"ת ר"י מיגא"ש עיין בגליון הש"ס מרע"א בשבת קי"ח ע"ב במ"ש יהא חלקי ממכניסי שבת וכו' שהיו בתוך תחום אחד שהביאו וכבר הארכתי בתשו' ליישב הסתירה מהירושלמי תענית פ"ד ומד"ר איכה בפסוק ותזנח משלום י"ח מיל כמטבריא לצפורי וע' בשירי קרבן ירושלמי שבת פי"ב בכתב אות אחת בטבריא וכו' וירושלמי סנהדרין ר"פ אד"ם ה"ב זה אומר בטבריא וכו' מהכא להכא ז' מיל וכו' ובזכרוני שגם בהגהות ציון ירושלים העיר מהמדרש איכה הנ"ל ובדברי הר"י מיגאש והניח בצע"ג ואני השבתי זה בכמה אופנים נכונים ואכמ"ל עכ"ד נר"ו

מה שכתב בשם שו"ת מוהרשד"ם עיין מה שרשמתי בקונטרס הכללים במערכת האל"ף אות שע"ג בשם ידידי הגאון בע"ס עמודי אש נר"ו בתשובה שהשיב לי על נדון הנ"ל ודעתו נוטה דגם אח מן האם נקרא אח בלב"א וסיים בתשובתו אולם שפיר כתב מעכ"ת דכיון שכתב המו"צ במכתבו והוא הראוי לחלוץ הו"ל כאילו כתב בהדיא שהוא אחיו מאביו ואין לחוש עוד וז"ב עכ"ד נר"ו

סימן

קכב

(מקונטרס אסיפת דינים מערכת חליצה סי' א' אות מ"ב)

קכב בשילהי דקייטא נסתלק אחד בלא זש"ק ואשתו זקינה ויש לו ד' אחים שנים גדולים ושנים קטנים. ואחד מהגדולים נשוי אשה. והאחד פנוי ולו משפט החליצה אף כי יש גדול ממנו כמ"ש בב"ש ושו"ת מים חיים ושו"ת שואל ומשיב שהבאתי לעיל אות י'. והנה האחים הגדולים אינם בעיר רק במקרה מפני סיבה באו שניהם וההכרח לחלוץ במוקדם האפשר, כי נחוצים לדרכם ואך אם יום או יומים יעבור הנה הנם הולכים ומי יודע מתי ישובו הנה, והאשה לא תוכל לילך אחריהם כשורת הדין. מפני כמה סיבות וטעמים שונים, ובאו לפני על החליצה, ועם כי היה פשוט בעיני שיחלץ הפנוי. הנה כאשר ביחנתים ברגל ישרה ראיתי כי הפנוי הוא אטר ברגלו והנשוי הוא ככל אדם, כי על הרוב עשה כל הבחינות ברגל ימין למיעוטא דמיעוטא ברגל שמאל, ונכנסתי לבית הספק אם גם בכה"ג צריך שיחלוץ הפנוי, או נימא מוטב שיחלוץ גדול האחים שאינו אטר, ממה שיחלוץ הפנוי שהוא אטר. והנה בשניהם שוים (נשואים או פנוים), והגדול אטר והקטן ממנו אינו אטר כתב החבי"ב בכנה"ג בס"ח בקונטרס גן נעול אות כ' דנראה מדברי מרן בפ"י ס"ח ס"מ דמצוה בגדול אף שהוא אטר ונראה לכאורה דה"ה לדידיה באחד פנוי והוא אטר והשני אינו אטר דמצוה בפנוי דמאן דרמי עליה דמצוה הוא יעשנה ולא נשגיח על ימין שהוא שמאל

אך באמת מלבד שאין זה מוסכם ודעת מוהרי"ש ונו"ב ופ"ת ורבני אזמיר שבשו"ת עבודת משא דיותר טוב שיחלץ שאינו אטר אף שהוא הקטן כמו שהבאתי לעיל אות י"ז וכתבתי שם דאפשר דעת מרן גם כן הוא כן ומה שהכריח הכנה"ג אינו מוכרח וכ"כ בפ"ת שרמזתי שם עי"ש. זאת ועוד אף למה שהבין הכנה"ג בדעת מרן י"ל דדוקא לגבי גדול האחים דהוא מדינא דגמרא דמצוה בגדול הוא דס"ל דכדי לקיים דברי חז"ל שאמרו מצוה בגדול לא חשחין אנחנא לסברת הרמב"ן ועבדינן עיקר סברת רוה"פ דאטר בר חליצה הוא וכיון שהוא גדול מצוה בו. משא"כ בהא דפנוי ונשוי שלא הוזכר כלל בש"ס רק שהב"ש למד כן מדברי הריטב"א. והרב השואל שבשו"ת שו"מ שהבאתי שם כ' לפקפק דאין הכרח מדברי הריטב"א וכו' והן לו יהי' דמוכרח כן מדברי הריטב"א ודהכי אית לן למינקט כמ"ש בשו"מ ומ"ח שהבאתי שם, מ"מ מיסתיין בדאין גם אחד מהם איטר, אבל כשהפנוי איטר והנשוי אינו איטר י"ל דמודו כ"ע דמצוה מוטלת על מי שאינו איטר דאית ביה תרתי לטיבותא שהוא גדול ואינו איטר: