שדי חמד דברי חכמים שו"ת עט

מהנוגע לעניינו ובזה יראה עד כמה אין לסמוך מהקיצורים גם במה שהובא על ס' ראש המאספים הגאון כנה"ג. והנה תוכן השאלה שבתשו' הרשד"ם סימן רל"ט היה באחד שהעיד על אחיו של מת שאמר בפני העד שהוא היבם ואח"כ אמר העד עליו שמת במגפה ושאז בשעת ראיית העדות היה גם העד מוכה בחולי הקדחת רק שאומר שהיה אז בדעתו. יעש"ב בפרטי הספקות ומחלק להיכא שאמר כן שלא בשעת מעשה. ואפ"ל דמ"מ בנדו"ד אינו נאמן עפ"י עצמו כיון שאחיו מת זמ"ר קודם איכא חשדא דכונתו לקלקלה וזה בכלל מ"ש הרי"ף והוא דליכא חשדא. עוד יש לחלק דדוקא בההיא דיונתן בן יוחנן אריה הקילו עפ"י עצמו דהוי כשעת הסכנה דכותבין ונותנין אף שאין מכירין וכפירש"י סוף יבמות וכו' אבל היכא שהבעל בחיים ורוצה לפוטרה או שהיבם רוצה לייבם או לחלוץ אז הוא מילתא דעל"ג ואין חולצין אא"כ מכירים וכו' ומסיק דאין להשיאה לשוק, ואחרים השיאוה שלא מדעתו ואח"כ נודע במכתבים שהיבם חי ומיד הפרישוה מבעלה, וגם בזה איכא לעיוני שלדבריהם שהוא עדות מספיק איכא למימר דעפ"י הכתבים לא תצא דהא קי"ל מפיהם ולא מפי כתבם. ואם התירו עפ"י כתב היינו להתיר אשה דהקלו מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה אבל לא לענין אחר. ואפ"ל ג"כ כיון דלהכיר היבם סגי בקרוב או אשה ועבד ה"ה מפי כתב מהני וכו' אם כן העד הראשון ששמע מפיו שהוא אחיו אפילו דחשבינן ליה עדות הרי הוא כעד קרוב או פסול כיון שמעיד מפי עצמו והכתבים שבאו לאנשים מחולקים הוי כשנים ואזלינן אחר רוב דעות וכ"ז צע"ר וכו' עכ"ל הרב מוהרא"א השואל בקצרה. והרשד"ם השיב רק על שאר פרטים ולא הזכיר ממ"ש בסוף הענין. ופלא ג"כ מה שהעתיק בשמו באות כ"ח (דעד כשר המעיד מפי היבם עצמו מיקרי עד פסול ואם אח"כ באו שני עדים או שנים מפי כתב אזלינן בתר רוב דעות ע"כ) בפשיטות מה שזה עיקר הספק שהניח בצ"ע. העתקתי קצת באריכות להפיק רצונו שמזה יראה דהעדות היה על היבם והכתבים היו לאסור שנסתפק אי מהני מפי כתבם כדמהני עבד וקרוב להכיר היבם וא"כ מ"ש הכנה"ג אפשר דאפי' כתב מהני להכיר אותה לא נמצא כלל בדבריו רק במה שכתב ואם התירו עפ"י כתב היינו להתיר אשה דהקלו בה רבנן מתוך שהחמרת וכו' וכנ"ל. וא"כ לא מיירי כלל בענין הכרה לחליצה רק במיתה שהיא מחלוקת ישינה באה"ע סי' י"ז סי"א ומקורו בירושלמי יבמות פי"ו ה"ז מצאו כתוב בשטר מת פ' וכו' והביאו הרי"ף והרא"ש וכ' הטור מדלא הכריח הרא"ש דעתו להחמיר וממילא כן הוא דעת הרי"ף לדעת הטור. והרמב"ם בפי"ג מהל"ג ה"ט פוסק להקל ורק מוסיף שיהיה נודע שהוא כתב ישראל. וסובר ה"ה שדי לד' הרמב"ם אם אין כתב נכרי, ולהרשב"א שסובר בדברי הרמב"ם שצריכים לידע בכתב ישר' מי כתבו והרשב"א עצמו פליג בזה ועכ"פ להרמב"ם צריך קיום. והש"ע לא גילה דעתו על הקיום בכתב ישראל ולהנמק"י בפי"ו דיבמות דהריטב"א דלא כהטור אלא שהרי"ף התיר וסמך אמסקנא דגטין ע"א ע"א דכשר בעדות אשה בכתב וכ"כ הר"ן בגטין. ולפי"ז גם הרי"ף והרא"ש מהמתירים, וכיון שלא נמצא בדבריהם דבעי קיום וע"כ דסברי דלא בעי כלל ודאי גם כונת הרמב"ם כמו שהבין ה"ה כנ"ל, וי"ל שהרי"ף היה פשוט בעיניו ולא הוצרך לכותבו או הוסיף הרמב"ם דמת ולא שנרחיק כ"כ הרמב"ם מהרי"ף בבעי קיום גמור, ומבואר בי"מ בכללי הרמב"ם כמה מהדוחק שיחלוק הרמב"ם על רבו הרי"ף ולכן פשוט למעט בפלוגתא, או דגם הרי"ף סובר כן ומרוב פשיטות שיש לידע שהוא כתב ישראל לא כתב מזה, וגם להטור שהרי"ף והרא"ש מחמירין עיין לח"מ פי"ג מה"ג הכ"ח שמוצא מקום לדעת הטור ומחלק מהא דגטין ע"א דשאני נשתתק דהשתא מעיד ע"ז ומהני במה שהעיד בכתב בעדות אשה, אבל כשמצאו בשטר איש פלוני מת לא ידענו שזה שכתבו כאן בתורת עדות כתבו וכו' ע"ש

גם הג' אבי הש"ך מחזיק בדעת הטור והולך ע"ד הלח"מ בקצת שינוי דשאני נשתתק דידענו מי הכותב משא"כ בהאגרת שלא הכירו את הכותב ולא הוי בזה שטר גמור וכיון שחותם שמו שהוא רב העיר הוי כידוע מי הוא, ואמנם החו"ד בקהלת יעקב סי' י"ז סי"א מחמיר מאד בבא כתב ממרחקים דבעי קיום עכ"פ מעד אחד ואפילו בכתב ישראל אין להקל אפילו במק"ע וסיים שם ס"ק נ"ב ואפשר דאם שנים חתומים עליו באופן שניכר היטב שלא אדם אחר, כתבם גם הוא מודה ועכ"פ קשה להורות שלא במקום דחק מה שהניח בלא הכרעה אפילו בחתימת ג' דיינים אף שמעיקר הדין היה מקום לצדד והריטב"א מסיים שהכל לפי ראות הדיינים בזה ויש לו אריכות דברים ואכמ"ל במה שכבר דשו רבים וע' נו"ב מ"ק סי' ל"ג שמתיר בלי קיום אם יסכימו ב' רבנים וכו' וע' קהלת יעקב מבעל משי"ע סוס"י י"א דבפרטות יש להתיר בנדו"ד עפ"י המכתבים שחתמו בח"י ג' אנשים שהם ב"ד שקבלו עדות וכו' ויש פוסקים דקיום ב"ד א"צ קיום כרמ"א סוס"י קמ"ב וכ"ש בעדות אשה שמת בעלה ובפרט שקשה להשיג קיום מאנשים שיכירו חתימתם וכו' ועכ"פ בנדו"ד לגבי הכרה שהוא הי' החולץ כיון דבלא דוחק היה צריך להכיר החולץ וכיון דאיכא לברורי ע"י שאלה במכתב כשישיבו ע"י שאלה כד"ת בודאי אין להקל בענין חמור כזה בלי בירור גמור כל מאי דאיכא לברורי שיהיה קיום גמור. ובשו"ת חת"ס בח"ו סי' קצ"ט דצריכים לכתוב שישלחו אלינו חת"י על ב' מגילות חתומים עפ"י שי' הסוברים דלעולם בעינן ב' שטרות לקיים חת"י מהם דמשטר א' א"א להכיר הדמיון היטב כמבואר למעיין בכתובות כ' ע"א בהראשונים ומ"ש המרדכי פ"ב דכתובות סי' קמ"ו בשם ר"ת וכו' יעי"ש וליתר שאת ראוי להעיר להרב דשם שיניח ג"כ החותם הקבוע שלו שחקוק חתימתו וע' שו"ת מוהרי"מ סי' ל"ג מה שפקפק על שו"ת פני אריה סי' כ' בכתב על הבי דואר והאריך להקל בגט הנשלח ממרחקים שאל"כ לא יהי' תקנה לעולם ועובדא דידיה היה באגרת הנשלח בבטחון הב"ד הנקרא סטראחאוואיי ואין לחוש לשלוח בשם אחר דיכול להאחז תכף בעת השילוח על הפאסט ועש"ב לפלפל בהט"ז אה"ע סי' קי"ב סי"ט בהג"ה וע' נו"ב מ"ת סי' קל"ו

ומה שהעיר כת"ר לעיין בגוף דברי הבי"מ שבפ"ת סקי"א וכו' להפיק רצונו אעתיק לו דבריו (ויראה שגם הוא טעה כי לא היה לפניו ס' הרשד"ם לעיין בו) בתחלה כ' בס"ח וזאת היא אשת המת כ' הבאה"ט בתשו' רשד"ם וכו' וה"ס אינו אתי וכן בס"ח אות כ"ה כ' בפרש"י דעדות מפי כתב מהני ליה עכ"ל ונמשך ג"כ אחר העתקת הבאה"ט שגם הוא נמשך אחר הכנה"ג שמבואר שם הענין בלשון ואופן אחר וכמש"ל באורך. ומ"ש הבאה"ט בס"ק כ"ה הנ"ל ובשעה"ד חולצין אף שאין מכירין וכו' פ"י ס"ח וכ"כ הכנה"ג עדות מפי כתב מהני הנה הדין דחולצין אף שאין מכירין ל"מ כלל בכנה"ג רק בא"ז וע"כ שיש טעות בנקודת ההפסק שצ"ל אחר הדין אע"פ שאין מכירין אותו או אותה פ"י ס"ח. וכ"כ הכנה"ג עדות מפי כתב מהני לזה והיינו על מה שהביא כנה"ג בשם רשד"ם והיינו כמו שחולצין בלי הכרה בשעה"ד (ונשמט ג"כ התיבות רק שיבררו אח"כ) כן מבואר דיש לסמוך גם בעדות בכתב, ואולי השמיט במכוון תיבת ואפשר דמשמע ליה מסברא כיון דסומכין בלי הכרה כלל ולא קפדינן בדלא אפשר בע"א ה"ה בעדות בכתב דע"כ קאי ג"כ בכה"ג בדלא אפשר ממ"ש וכ"כ וע' בכנה"ג קס"ט ס"ק כ"ה בשם הר"מ מיטראני ח"ב סימן קי"ט דאם חלץ קודם בלי הכרה אין כאן עדות וע' חמ"ח וב"ש סי' ק"ג ס"ג וע' בעז"נ בסוף הס' בשו"ת א' בשם ראב"ח סי' ל"ב יעש"ב ואין זה נוגע לנדו"ד דהוי כעובדא דא"ז (אמר הכותב מה שרומז לנדון דידן כונתו על העובדא שאזכיר לקמן באות מ"א בס"ד) והיה קשה לעכבן קודם החליצה עד שיתקיים הכתב דהוי כשעת הסכנה שכותבין אף שאין מכירין, ובפרט שעכ"פ לענין זה יש לצרף דעת המקילים בעדות בכתב, ואיך שיהי' מבואר לכל שהעתקת הבאה"ט רק מכנה"ג ולא היה לו תשו' הרשד"ם כמו שמצאתי ג"כ בכמה ענינים ואכמ"ל, וע' בבי"מ שם שאחר שהביא סתירת הבאה"ט כ' והנה עובדא אתא לידי וכו' (כמו שהובא כפ"ת ס"ק י"א) וע' ישועות יעקב סי' קס"ט ס"ק ט"ו בפ"י הקצר שמ"מ בצירוף עוד צדדים יש לצרף דעת ר"א אסמאעל יעש"ב ובס"ק י"ד הביא ג"כ ד' רשד"ם דבאיהור בודאי ל"מ רק שנסתפק אי מהני אף להתיר לומר שהוא אחי המת ולמש"ל ג"ז אינו וכל מ"ש הב"ח הוא למה שחשב מלשון העתקה שהתיר לגבי האשה כעובדא דידיה ולזה כ' דמצד הגמגום ששמה כשמה אפשר יש מקום בשעה"ד לסמוך על ס' הר"א אבל לפי הנזכר בתשו' רשד"ם שהיה העדות על מיתת היבם ורק שכותב שאם התירו עפ"י כתב להתיר