שדי חמד דברי חכמים שו"ת סג

ה"ה נמי ביטל הא דאין פודין השבוים יותר מכדי דמיהם וכן המנהג עכ"ל, הרי מפורש דעתו דבמקום סכנה פודין יותר מכדי דמיהם. גם הרב מוהריק"ש בס' ערך לחם בסי' רנ"ב הביא דברי התוס' הנ"ל דבמקום סכנה פודים

ומה שדחה הרב פ"ת ראית הרב בית הלל עפ"י סברת החו"י ופמ"ג וכו' הנה לפי מה שהבאתי במערכת הלמ"ד אות ק"ז הובא בקונטריס זה בסי' ע"ל) אמבוהא דרבנן שלמים וכן רבים דנקטי דגם שלא לעבור אל"ת בשב ואת"ע חייב לבזבז כל ממונו וכמה פוסקים כתבו דגם שלא לעבור אל"ת דרבנן צריך לבזבז כל ממונו וכ"ש לדידהו דשלא לעבור על איסור תורה אף שהוא בשב ואת"ע חייב לבזבז כל ממונו הנה לפי זה ראית הרב בי"ה חוזרת ונראית כמובן. אלא דבעניותי לא זכיתי להבין דברי הרב בי"ה דהוא בא להכריח כסברת התוס' דבמקום סכנה פודים יותר על כדי דמיהם ולפי הוכחתו יהיה הדין נותן כן גם כשאין ודאי סכנה שהרי הא דמעלים עיניו מפדיון שבוים עובר על לא תעמוד על דם רעך בכל סתם שבוי הדין הוא כן ובכל זאת לא חשו חז"ל לזה וגזרו ותקנו שאין פודים יותר על כדי דמיהם שחשו לתיקון העולם יותר ממה שהיה להם לחוש שלא לעמוד על דם שבוי זה וא"כ אין מזה הכרח דבמקום סכנה לא תקנו כדי שלא לעבור על ל"ת ע"ד רעך שהרי גם בסתם שבוי איכא משום ל"ת ע"ד רעך ותקנו. והרב בן אברהם בפרשת ראה ד' קט"ו ע"ג הביא דברי התוס' דבדאיכא סכנה פודים והוקשה לו ממ"ש בפרק השולח ד' מ"ה ע"א דאיבעיא לן טעמא מאי אין פודין יותר על כדי דמיהם משום דוחקא דצבורא או משום דלא ליגרבו וליתו ת"ש דלוי בר דרגא פרקה לברתיה בתליסר אלפי זוזי ודחי אביי דילמא שלא ברצון חכמים עבד ואם איתא דכי איכא סכנה פודים הו"ל למידחי דבעובדא דלוי הוה סכנה דאין לומר דקי"ל להש"ס דלא הוה סכנת נפשות דהא מתשובת אביי משמע דלא הוה קי"ל היכי הוה עובדא מדקאמר מאן לימא לן דברצון חכמים עבד עכ"ל ואיני מבין בעניותי היכי מוכח דלא הוה קי"ל להש"ס דלא הוה סכנה דאימור דהוה קי"ל דלא הוה סכנה ולא הוה קי"ל אם ברצון חכמים או לא עוד הכריח שם דלא כסברת התוס' הנ"ל מהא דאמרינן בפ"ק דב"ב ד' ט' מנא הא מילתא דאמור רבנן פדיון שבוים מצוה רבה וכו' שבי כולהו איתנהו ביה הרי דכל השבוים בחזקת סכנת נפש ואפי"ה אמרו אין פודים את השבוים וכו' וכן דקדק מדברי הרמב"ם בפ"ח מהלכות מת"ע דין יו"ד שאחר שכתב שכל השבוים הם בחזקת סכנת נפשות כתב דאין פודין השבוים יותר על כדי דמיהם דמוכח דאף דאיכא סכנת נפשות אין פודים אותם יותר ע"כ דמיהם ולענ"ד אין מזה כ"כ הכרח ובודאי דלא נעלם מרבותינו התוספות תלמוד ערוך דשבי כולהו איתנהו ביה אלא דבכל זאת סברי דודאי סכנה שאני ולא דמי למה שאינו אלא חזקת סכנה בלבד וכיון דעיקר הדבר הוא תקנתא דרבנן הבו דלא לוסיף עלה ודוקא בסתם שבוי דאינו ודאי גמור דאית ביה סכנת נפש הוא דתקון. והביא עוד מ"ש הרב בית הלל להוכיח כסברת התוס' מדקי"ל דהמעלים עיניו מפדיון שבוים עובר בל"ת וצריך לבזבז כל ממונו וכו' ודחה דבריו בטוב טעם דמ"ש דהמעלים עיניו עובר בל"ת היינו במעלים לגמרי או שאינו משתדל עמו כדי חיובו אבל כשאינו מעלים כדי חיובו דהיינו כדי דמיו ומעלים מיותר מכדי חיובו אינו עובר וכו' ועל השגתו על מוהר"ם מלובלין שנעלם ממנו דברי התוס' השיב דמדהשמיטו הרא"ש והר"ן תירוץ זה שבתוס' (דמשום סכנה שרי) וכתבו התירוץ אחר שבתוס' משום דמופלג בחכמה וכו' מוכח דלא סברי בזה כהתוס' ומסיק דדבר זה הוא מחלוקת בין הפוסקים אתוד"ק ולפי הנראה כונתו ליישב השגת הג' שהביא בבי"ה על מוהרמ"ל שנעלם ממנו דברי התוס' בשנאמר דאף דיציבא מילתא דהכא סברי התוס' מ"מ הרב מוהרמ"ל פוסק כהר"ן והרא"ש דמוכח דלא סברי כהתוס' ולענ"ד אכתי לא איפרק מחולשא שהרי הרב מוהרמ"ל כתב שם בזה הלשון ולא ידעתי מהיכא תיתי שיהיו מחויבים לפדותו יותר מכדי דמיו דמאי שנא משאר שבוים ואי משום שמבקשים להרגו לא מישתמיט שום פוסק לכתוב ולחלק שאם רוצים להרגו שמחויבים לפדותו יותר מכדי דמיו ולא כתבו אלא שאם מבקשים להורגו פודים אותו אפילו לאחר ששנה ושילש עכ"ל ואם הרב מוהרמ"ל ראה או ידע סברת התוס' אלא דנדחה קרי לה מכח דברי הרא"ש והר"ן מה הלשון אומרת דלא מישתמיט שום פוסק וכו' והלא רבותינו התוספות כתבו כן והכי הו"ל למכתב אף דהתוס' כתבו כן מ"מ הרא"ש והר"ן לא סברי הכי ונקיטינן כותייהו אלא ודאי נראה דנעלם ממנו דברי התוס' וזה מן התימה וכן תמה עליו הרב טל אורות בדרושים בפרשת כי תשא ד' חי' ע"ג עי"ש ועלה בדעתי לומר דכל מ"ש הרב מוהרמ"ל היינו לענין חיוב לפדותו וס"ל דמ"ש התוס' דכי איכא סכנה פודים ר"ל דרשאים לפדותו דבזה לא תקנו שלא לפדות יותר על כ"ד אבל לא לענין שיהיו חייבים לפדותו. אלא שמלבד שאין סברא זו נראית בעיני דאם נניח דכי איכא סכנה לא תקון רבנן שלא לפדות יותר על כ"ד ממילא הרי הוא בריא בחיובא להצילו מן הסכנה אף גם המעיין בגוף דברי הרב מוהר"ם יראה דכונתו לומר דלא זו בלבד שאין חייבים לפדותו אלא אף אין רשאין לפדותו דתקנתא דאין פודי' יותר מכדי דמיהם תקנה כוללת היא בין אי ליכא סכנה בין אי איכא סכנה. ואנכי לא ידעתי להבין מ"ש הרב מוהרמ"ל דלא מצינו שיש חילוק בין ליכא סכנה לאיכא סכנה אלא לענין לפדותו כששנה ושילש וכו' והיה לו לבאר איזה סברא לחלק בדבר שהרי תרוייהו תקנתא נינהו ומסתמא אית לן למימר דכיון דתקנתא דשנה ושילש נדחית מפני הסכנה הכי נמי נדחית מפני הסכנה תקנתא דיותר ע"כ דמיהם כמ"ש הרש"ל הנז"ל ומ"ש עוד הרב בן אברהם שם דהרב באה"ט ביו"ד סי' רנ"ב כתב בשם מוהר"ם מלובלין דאם מבקשים להורגו פודים יותר על כדי דמיו וכ"כ הבית הלל ותמה עליו דסברת המוהר"ם אין לו ישיבה אחת בעולם עם סברת הבי"ה כי הם חולקים עי"ש וכן תמה עליו הרב פ"ת בסוס"י רב"ן עי"ש עיין לקמן (בד"ה ומכל מקום)

ומכל מקום אף שבאמת נראה שהרב מוהרמ"ל לא ראה דברי התוס' יש לו רב תנא דמסייע ליה שראיתי להרב יד שאול בסי' רב"ן שכתב דהרמב"ן דחה סברת התוס' שהרי סתם שבוי נמי הוא בחזקת סכנה דאמרינן שבי כולהו איתנהו ביה ואפי"ה תקנו רבנן (הרב בן אברהם הנ"ל כיונה דעתו לדעת הרמב"ן כוה) והשיג עמ"ש בבי"ה הנז"ל שלא ראה דברי הרמב"ן הנ"ל עי"ש שהאריך בפילפול וחריפות גם הרב המפורסם ידידי כמוהרי"ץ פלאג"י בסה"ב יפה ללב נר"ו עמד בענין זה בח"ג ד' ע"ח אות י"א והביא סברת התוס' דבדאיכא סכנה פודין יותר ע"כ דמיהם ושכ"כ ביש"ש הנז"ל ושכן דעת הרבנים מוהריק"ש ומוהר"י מברונא בתשו' סי' רל"ו ובית הלל הנז"ל וכייל בהדייהו להרב כנסת יחזקאל סי' ל"ח (ממ"ש הרב פ"ת הנ"ל בשמו מתבאר דאין כן דעת הרב כני"ח ואין ספרו מצוי אצלי לעיין בו) ושהרב לב מבין בפ"ח מהלכות מת"ע דין י"ג ד' ק"ה ע"א הביא דברי התוס' לפסק הלכה וכן הביא הרב בית דוד בחיו"ד סי' ק"ך ואף שכתב הרב"ד דמסתמיות דברי הפוס' שלא הזכירו שאם יש סכנה פודים יותר מכדי דמיהן נראה דלא סל"ה הא סיים וכתב דסמכו עמ"ש דפודים אפי' כמה פעמים כשיש סכנה וה"ה שפודין יותר מכדי דמיו כשיש סכנה דלא כהרב יד אליהו שדחה סברת התוס' וכו' דהא שלמים וכן רבים נקטי כותיהו ומסיק הרב נר"ו דאף דמידי פלוגתא דרבוואתא לא נפיק מ"מ כיוין דחמירא סכנתא נקיטינן לחומרא ופודין יותר על כדי דמיו כסברת התוס' וחידוש הוא שנראה שלא ראה דברי הר"ן שכתב בטעם הראשונים שסתמו ולא כתבו באיזה טעם נקיטינן משום דכיון דלא איפשיטא בעיין ואיכא למיחש לתקלה אין פודים דשב ואל תעשה שאני עי"ש וא"כ לדבריו כן יש לנו לומר לענין היכא דאיכא סכנה כיון דפלוגתא דרבוואתא היא ואין לנו הכרע הו"ל כלא איפשיטא הבעיא במידי דאיכא למיחש לתקלה ושואת"ע שאני ואין פודים ולפי הנראה הרב נר"ו סמך עמ"ש הרב בית הלל שכתב בזה דהוי ספק איסורא ופודים אותו דספק איסורא לחומרא ובפרט במידי דספק נפשות וכבר עמד ע"ד הבי"ה הרב יד שאול שם וביאר דלא שייך בזה ספק איסורא לחומרא ומ"מ נלע"ד דכל זה אם היה ספק שקול אבל לפי מה שרשמתי מתבאר דרובא דרובא נקטי כסברת