שדי חמד דברי חכמים שו"ת סד

התוס' דבדאיכא סכנה פודים יותר מכדי דמיהם ולא מצינו מפורש בדברי גדולי הפוסקים שאין סוברים כן רק שכתבו איזה רבנים שממה שלא כתבו כן בפירוש מוכח שאין סוברים כן ולזה כבר דחה הרב בית דוד שסמכו עמ"ש גבי שנה ושילש וכו' ורק הרמב"ן הוא שכתב מפורש כן ודחה סברת התוס' וגם איזה מרבני האחרונים הנז"ל סוברים דאין הלכה כסברת התוס' אך רובא דרובא סוברים דכן הלכה וא"כ נראה דמצד הדין אית לן למינקט הכי ועל מה שהשיג הרב בן אברהם ע"ד הרב באה"ט (וכן השיג הרב פ"ת כמש"ל) ראיתי שם ביפה ללב שכתב דמ"ש הבאה"ט ודוקא שלא בקשו להורגו וכו' סברא דנפשיה הוא דקאמר דנ"ל דדוקא וכו' ואין כונתו שכ"כ הרב מוהרמ"ל עי"ש ואינו נכון לענ"ד דאין כן משמעות דברי הבאה"ט דא"כ היה לו לסיים דברי מוהר"ם דאף אם בקשו להורגו אין פודים אותו ולכתוב ע"ד ולי נראה דאם מבקשים להורגו פודים אותו וכ"כ הבי"ה: סימן

עח

(מקונטרס הכללים מערכת הצד"י אות יו"ד)

עח צלעות הבהמה מפורסם בכל הפוסקים דצלעות הבהמה ש הם כ"ב וראיתי במכתב גדול אחד ידידי מומחה ופקיע הגאון מוהר"ר דניאל פיינבערג יחי' שהביא מ"ש רבינו הא"ז בהלכות טריפות סי' תי"ח דיש לבהמה כ"ג צלעות גדולות שיש בהן מוח וכתב דלפי"ז צריך להגיה במימרא דעולא בר זכאי שהביא הא"ז שם וכצ"ל ברוב צד אחד באותו צד של י"ב נעקר ז' (לא כמש"ש נעקרו) וכמ"ש שם בתר הכי או מאותו צד של י"א נעקר ז' וזה ברור רק דק"ל חדא דזה הוא נגד כל הפוס' ועוד מדוע לא ציין באיזה צד יש י"א ובאיזה צד יש י"ב ואולי ס"ל דאין לזה צד מי מיוחד או דמסתמא י"ב מימין אולם העיקר מה שק"ל בד"ק דא"כ מאי פריך הש"ס בתר הכי והביאו גם כן הא"ז שם והא אמר ר"י ברוב ב' צדדין וברוב ב' צדדין א"א דלא קיימי חד מנייהו זו כנגד זו יעי"ש ברש"י ובא"ז ולפי שיטת הא"ז דכ"ג צלעות גדולות יש הלא אפשר ואפשר שיהיו זה שלא כנגד זה עכ"ד נר"ו ואני עני כתבתי לו דחזרתי על כל הצדדים ולא מצאתי בעניותי מה להשיב כי אם להגיה בדברי הא"ז כי מלבד קושיתו החזקה. אף גם זאת קשה לומר שחולקים במציאות ובפרט במידי דשכיח טובא וכמעט זה כלל שגור בפי כל דאין לומר דפליגי במציאות (עיין מה שרשמתי במער' המ"ם אות קצ"ז) ואם נאמר דלכל הפוסקים רוב הבהמות הן בעלת כ"ב (חוץ ממיעוטא דמיעוטא ככתוב בפוסקים) ולהא"ז רובן ככולן בעלת כ"ג צלעות אין לך מחלוקת במציאות גדול מזה. ואף גם זאת כל הרגיל בס' הא"ז יעיד כי רבינו הא"ז נמשך על הרוב אחר פירש"י פעם יזכיר שמו בפי' ופעמים יכתוב סתם לפי שיטת פירש"י וכשנוטה משיטת רש"י עפ"י סברת החולקים עליו או שיטת רש"י לא נראית בעיניו עכ"פ מביא שיטתו וכותב חלקי הסותר. אבל שיכתוב סתם היפך דעת רש"י רחוק המציאות לדעתי בס' הא"ז (עיין בקונטריסי לכללי הפוס' סי' י"א אות מ"ו) וא"כ אחרי שמבואר בדברי רש"י שהן כ"ב צלעות לא הוה שתיק מלהביא דעתו ולכתוב שאין נראה לו כן אלא כ"ג הן וגם גדולי האחרונים שמביאים דברי הא"ז בכל מקום כהרמ"א ודכותיה לא הוי שתקי מהא. לכן פשוט לענ"ד דטעות הדפוס הוא וכשם שצריך להגיה שנעקר ז' (תחת שנעקרו) כמ"ש מני"ר נר"ו והוא מוכרח צריך להגיה כל הלשון שיהא מכוון לדעת כל הפוסקים ותו ל"מ

סימן

עט

(מקונטרס הכללים מערבת הקו"ף אות נ"ז)

עט קבלת עדות שלא בפני בע"ד בדבר שהוא אפרושי מאיסורא כתבו הפוסקים בשם הרב המאירי דמותר לקבל עדות שלא בפניו ולפי הנראה אין זה מוסכם לכ"ע כמו שיתבאר בס"ד וראיתי להרב כנה"ג בשו"ת בעי חיי ח"מ ח"א סימן כ' ק בנדון שהב"ד הראשון קבלו עדות על איש אחד שעושה מעשה כיעור חיבוק ונישוק עם אשת איש שכנה וגזרו עליו שיעקור דירתו משם והב"ד השני מפקפקים על הב"ד הראשון מכמה טעמים ואחד מהם הוא מה שקבלו העדות שלא בפני הנחשד וע"ז השיב באות ג' ומה שאמרו דכיון דעדות זה נתקבל שלא בפני בע"ד יכולים העדים לחזור בהם לא ידעו ולא יבינו דלא בעינן שתקובל העדות בפני בע"ד אלא בבאים לחייב או לענוש עפ"י אותו העדות אבל לאפרושי מאיסורא לא בעינן בפני בע"ד לכ"ע ומגדולי המורים אמרו דעדות גטין אין צריך שתקובל בפני בע"ד דכ"ע בעלי דבר נינהו כיון דהוי לאפרושי מאיסורא וכ"ש בנדון זה דהוי לאפרושי ממש מאיסורא עכ"ל ותמיה לי במ"ש דלאפרושי מאיסורא לא בעינן בפני בע"ד לכ"ע ולפי הנראה לאו כולי עלמא מודו שהרי בכנה"ג אה"ע סי' מ"ב הגב"י אות ע"ח כתב וז"ל בענין איסורין כגון אם באו עדים והעידו שלא בפני האשה שנתקדשה לפ' או שנטמאו טהרותיו מקבלים עדות שלא בפני בע"ד דכיון דהוי לאפרושי מאיסורא כ"ע בעלי דבר נינהו הרב בצלאל בסי' י"ז בשם הרב המאירי וכ"כ הר"י אדרבי בסי' ד' ה' ו' ור"ט ושכ"ב ושס"ט בשם הרדב"ז וכ"כ הר"ש חקאן ואחד קדוש בתשו' כ"י למוהר"י בי רב סימן ע"ו והרדב"ז בח"א סי' נ"ח וכ' מוהר"ר גבריאל הו"ד בס' משפטי שמואל סי' פ"ג שכן נהגו וכ' מוהרח"ש בתשו' להאה"ע סימן י"ז ומ"ב דדעת נכון ויש חולקים וסוברים שאף בעידי קידושין אין מקבלים עדות שלא בפני בע"ד הרב בצלאל סי' ה' וזה נראה דעת הרמ"א שהביא הרב מוהר"ש שלום בתשו' כ"י וכ"נ מדברי רשד"ם חאה"ע סי' פ"ח ור"ז ומדברי הרש"ך ח"א סי' כ"ט ומדברי הר"ת באסאן הו"ד במקומו הנ"ז ומדברי משאת בנימין סי' ק"ו ומוהר"ם די בוטון סי' יו"ד ובביאור כתב רשד"ם בחלק הנ"ז סי' כ"א ונו"ן דאין הפרש בין שאר איסורין לדיני ממונות וכ"כ משפטי שמואל בסוף סי' קכ"ז דעדות קידושין שנתקבל שלא בפני האשה שחוזרים העדים ועיין בס' מ"ץ ח"א סי' ע"ד ובס' פ"מ סי' כ"ט עכ"ל הנך רואה שמני"ר גופיה בס' כנה"ג הביא בזה מערכה מול מערכה וא"כ יש לתמוה עמ"ש בתשו' הנ"ל דבאפרושי מאיסורא לכ"ע מקבלים עדות שלא בפני בע"ד וחידוש הוא שלא הזכיר בכנה"ג מ"ש הרב מוהר"ם אלשיך בתשו' סי' ק"ד בשם הרב מוהריב"ל במ"ב סי' ח' שהביא תשו' הרשב"א שנראה ממנה דא"צ קבלת עדות בפניו אלא בממון ושהרב מוהריב"ל מסיק דהויא ספק מקודשת ושהרא"ם כתב דגם בקידושין בעינן בפניו ודעת מוהרמ"א שם נראה דהויא ספק מקודשת כיעי"ש ומה שכתב בשם הר"י אדרבי בשם הרדב"ז מלבד המקומות שציין מצאתי עוד שכ"כ בסימן רכ"ו בשמו ושם הביא תשו' הרשב"א (שלפי הנראה לתשו' זו כיוון הרב מוהריב"ל שהביא מוהר"ם אלשיך הנ"ל) וסיים הרב מוהריא"ד וז"ל הרי שכתב שבין האיש והאשה בענין איסור מקבלים עדות שלא בפני בע"ד אפי' לקולא להתיר א"א לעלמא כ"ש בנדו"ד דהוי לחומרא לחוש לאותם הקידושין עכ"ל והאריך בכל זה הרב מוהר"י חאנדאלי (בשו"ת פני יהושע) סי' י"ו ד' ק"י ע"ב ובע"ג הביא מה שהוכיח הרב מוהר"י אדרבי מתשו' הרשב"א כנז"ל ודחה ראיתו וכתב בשם הרב מוהראנ"ח ח"א סי' ס"ת דמפי סופרים וספרים מקובל וכ"כ בשם הרדב"ז ושאר גדולי עולם דבענייני איסור מקבלים שלא בפני בע"ד דכ"ע בע"ד הם בין להחמיר בין להקל דזיל בתר טעמא. והביא עוד שכן פשט המנהג לקבל עדות קידושין שלא בפני האשה ועוד הביא דברי הרבנים הרא"ם בח"א סי' נ"ד ומוהריב"ל בכמה תשובות בענין זה ומסיק (הרב מוהרי"ח) דמ"מ מידי מחלוקת ישנה לא נפיק ואם כבר נתקבל העדות אין לעשות מעשה עפ"י אותה העדות וצריך להעיד עוד בפני בע"ד עי"ש וא"כ כיון ששנוי במחלוקת הדבר תמוה איך כתב בבע"ח דלכ"ע מקבלים משום אפרושי מאיסורא וצריך לדחוק שכונתו דאף דבעלמא כ"ע מודו דבעינן בפני בע"ד מ"מ באפרושי מאיסורא אינו מוסכם לכ"ע אלא שנוי במחלוקת שמגדולי המורים אמרו וכו'

עוד יש לפקפק עמ"ש בתשו' בע"ח הנ"ל דיש לומר דאף לדעת הפוסקים דמקבלים עדות שלא בפני בע"ד משום אפרושי