שדי חמד דברי חכמים שו"ת סב

סימן

עו

(מקונטרס הכללים מערכת העי"ן אות פ"ו)

עו עשה דוחה ל"ת. הג' ישועות יעקב בחאה"ע סי' קס"ד בפי' הקצר סק"ה כתב להכריח מדברי התוס' יבמות ב' ע"א ד"ה ואחות אשתו דלא אתי עשה ודחי ל"ת שיש בו כרת מדק"ל גבי נדה ולא תירצו דאתי עשה וכו' ואיסור אשת אח כבר כ' התוס' דמצותה בכך שאני. ועפי"ז השיג על הרט"ז שכ' דיבום אינו דוחה איסור נדה משום דאפשר להמתין עד שתטהר, דת"ל דאין ע' דוחה כרת עי"ש ד"ק, ותמוהים בעיני דערביה ערבא צריך ואימור דמאי דפשיטא להתוס' וכ"כ הרא"ש שם דאיסור נדה אינו נדחה מפני יבום היינו מטעמיה דרב ט"ז משום דאפשר להמתין, ומנ"ל דלא דחי ל"ת שיש בו כרת, ומ"ש בשם תוס' דמצותה בכך שאני דברי התוס' הם בד' ג' ע"ב ד"ה ל"ת שיש בו כרת עי"ש, וכ"ז לפי השקו"ט שבש"ס. אמנם לקושטא אפשר דגם בל"ת שיש כרת אמרינן אתי עשה וכו' וכדס"ל להגר"ש בלשון לימודים ש"ג מדאמרינן שם בד' ז' ע"א מה לי חומרא רבה מה לי חומרא זוטא עי"ש הו"ד ביד מלאכי סי' ד"ן. ואמת דהתוס' זבחים ד' צ"ז ס"ל דלא אמרינן אתי עשה ודחי ל"ת שיש בו כרת כמ"ש הג' זה הי"מ גדול שם עיש"ב. מ"מ הרט"ז הוצרך לטעמו ליישב גם לדעת הגר"ש הנ"ל דס"ל דדחי ל"ת שיש בו כרת וק"ל. ועוד תמיה לי דהיה לו להביא דברי התוס' יבמות ד' ו' ע"א ד"ה שכן וכו', דמבואר מדבריהם באר היטב דס"ל דלא אמרינן אתי עשה ודחי ל"ת שיש בו כרת, והיה לו להביא דברי התוס' הללו ולהחזיק קושיתו על הרט"ז, גם מדברי רש"י לפי מה שהבינו התוס' מדבריהם, וכ"ש למ"ש הג' מלא הרועים במ"ע עשה דוחה ל"ת אות כ"ט דגם רש"י מודה דגם בהכשר מצוה לא אמרינן דדחי ל"ת שיש כרת כיעי"ש, וע"ע מלא הרועים שם אות כ', ודוק

ומה מאד תמיה לי על שני המאורות רבנים גדולים יד מלאכי ומוהר"ח מודעי שהביא שם שכ' דדעת התוס' דלמסקנא לא אתי עשה ודחי ל"ת שיש בו כרת והוצרכו להביא מתוס' זבחים הנ"ל ולא זכרו שרים שכ"כ התוס' בפירוש בסוגיא דיבמות ד' ו' ע"א הנז"ל כאמור וצל"ע ועיין תפארת ישראל בפ"ב דפסחים מ"ו או"ק מ"ט בטעמא דמתני' אבל לא בטבל כ' בפשיטות דאין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת, והוסיף דכן נמי אינו דוחה ל"ת שיש בו מיתה בידי שמים. ומה שציין לשו"ת שאג"א לפי הנראה הוא בסי' צ"ו עי"ש בד"ה ועתה וכו' שכ' דגם ל"ת שיש בו מיתה בידי שמים אינו דוחה והסביר הטעם וכ"כ בשו"ת שו"מ מ"ק ח"א סי' קמ"ג סוד"ה והנה במה, ומדברי מרן מוהריט"א בס' שמחת יו"ט סי' מ"ב ה"ד הרב פתח הדביר בח"ג ד' שי"ח ע"ב, והבאתיו בקונטרס אסיפת דינים במערכת אכילה אות ד' מוכח דס"ל דגם כשיש בו מיתה בד"ש כטבל דאיירי ביה איתיה לכללא דאתי עשה ודחי ל"ת. וצריך לעיין בגוף ס' הנ"ל דאולי לא מיירי אלא בטבל למעשר עני דאין בו מיתה בידי שמים (עי"ש בשאג"א ד"ה ועתה), והרב אהל יעקב במערכת המ"ם אות י' הביא מ"ש הגר"ש דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת והוא ז"ל כתב דלא אמרינן הכי למסקנא דפ"ק דיבמות וכ' שזכור שכ"כ הרשב"א בחי' ליבמות ומני"ר עשה סמוכות לזה מדרחינן בכמה דוכתי הילפותא מק"ו ומבניא, ומה מצינו וכיוצא בטענה מה לדבר זה שיש בו כרת א"כ הכי נמי לענין דחיית עשה לל"ת מסתבר לחלק כן ורב גדול אחד יצ"ו הוב"ד בקובץ יגדיל תורה קונטריס ד' ד' ד"ן ע"ג כתב דל"ת דכרת אינו דוחה לכ"ע, וממש"ל מתבאר דאינו מוסכם לכ"ע אלא דלהלכה נראה דנקיטינן כן, ומ"מ דברי הרב יצ"ו קשים לענ"ד במה שיישב בזה קושיית הרב שעה"מ דלב"ש דאית להו איסור הוצאה ביו"ט כבשבת למה לא גזרו על יו"ט שמא יעבירנו ד"א ברה"ר כבשבת, וליישב קושיא זו כתב הרב הנ"ל יצ"ו, דב"ש סברי במס' נזיר ד' כ"ט דנזיר אינו בשאלה, ומוכח בפ"ק דיבמות דאי אמרינן דנזיר אינו בשאלה ילפינן מניה דעשה דוחה ל"ת ועשה ומשו"ה ל"ג לב"ש בלולב גבי יו"ט משא"כ בשבת דאיסור כרת אין עשה דוחה לכ"ע אלו דבריו. ואני עני חפשתי ולא מצאתי מ"ש דב"ש הברי דנזיר אינו בשאלה ועם כי לא ראינו אינו ראיה מ"מ אף אם האמת הוא כן אין דבריו נכונים במכ"ת, דהא החשש שמא יעבירנו ד' אמות הוא כדי להוליכו אצל בקי להתלמד נטילתו וא"כ ליכא בעידנא וכל דליכא בעידנא אין עשה דוחה ל"ת והו"ל למיגזר ועיין במה שציינתי במערכה זו אות ל"ז אם מה שעוסק במכשירי המצוה חשיב בעידנא וק"ל. ובעיקר קושיית השה"מ עיין להרב טורי אבן על מס' ר"ה ל"ד כ"ט ע"ב שכ' דיו"ט כיון דאין בו כרת וסקילה לא גזרו משא"כ בשבת דאיסור סקילה שוב נדפס קונטריס ה' (מיגד"ת הנ"ל). וראיתי שם בסי' ט"ן ד' ק"ה ע"א שהושג על זה הרב הכותב הנ"ל וכתב הרב יצ"ו שם דמשמע דהריטב"א בחי' לקידושין ד' י"ב (גבי בשבויה הקלו) ס"ל דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת ולא ראיתי כעת שום משמעות), ובשיטתו ליבמות משמע בהיפך וכו' עי"ש. והנה מ"ש דבשיטתו ליבמות משמע בהיפך הרואה דברי הריטב"א ביבמות שהביאם הרב יד מלאכי שם ישפוט בצדק דכן הוא סברתו באמת וכדעת התוס' שהביא ביד מלאכי, ולכן אף דהרב מוהר"ח מודעי כתב ליישב דעת הגר"ש מ"מ כיון דהתוס' והריטב"א סברי דאינו דוחה ל"ת שיש בו כרת הכי נקיטינן ומה גם למ"ש באהל יעקב דגם הרשב"א סובר כן כמש"ל גם בס' בנין שלמה (הובא לאישי כ"ג הגאון מוהרש"ך יצ"ו) בתשו' סי' ג' כתב ג"כ דקי"ל להלכה דאין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת ושקו"ט בפלפול וחריפות לך נא ראה וכ"כ שם בסי' י' (בד"ה ולענין המנהג) דאין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת ועיין במחברת תורה מציון שנה א' חוברת א' סי' כ"ו

סימן

עז

(מקונטרס הכללים מערכת הפ"ה אות ל"ח)

עז פדיון שבוים דקי"ל דאין פודין אותם יותר מכדי דמיהם כתבתי במערכת האל"ף אות קכ"ט דנלע"ד פשוט דהיכא דאיכא סכנת נפשות פודין יותר מכדי דמיהם כמ"ש התוס' שהבאתי שם ואף לשינויא בתרא דמשום שהיה מופלג בחכמה כתבתי דאין כונתם דאם אינו מופלג בחכמה אף במקום סכנה אין פודין אלא כונתם דאף אם אין סכנה שרי משום מופלג בחכמה עי"ש. שוב ראיתי שאין הדבר פשוט לומר כן דהרב פתחי תשובה בחיו"ד סי' רב"ן סק"ד הביא בשם הרב נחלה ליהושע סי' ה' שכ"כ אך הר"ב יד אליהו כתב דאפילו בעומד להריגה אין פודים יותר מכדי דמיו ואמר דתירוצא קמא שבתוס' לא קאי אליבא דאמת (ספרים אלו אין נמצאים אצלי לעיין בדב"ק) ושכ"כ מוהר"ם מלובלין סי' ט"ו ושבבי"ה בשם הג' מוהרש"ק כתב שנעלם ממנו דברי התוס' בגטין דאם בקשו להרגו פודין ושהבי"ה הביא ראיה לזה שהרי המעלים עיניו מפדיון שבוים עובר על לא תעמוד על דם רעך וקי"ל דחייב לבזבז כל ממונו שלא לעבור על ל"ת והרב פ"ת דחה ראיה זו לפי מ"ש בחו"י ופרמ"ג דדוקא שלא לעבור אל"ת על ידי מעשה חייב לבזבז כל ממונו והכא שהוא בשואת"ע אינו חייב לבזבז ושוב כתב דהרב כני"ח השיג עליהם דתירוצא דסכנת נפשות לא שייך אלא לטעמא דדוחקא דצבורא אבל לטעמא דלא ליגרבו וליתו הסברא בהיפך דאם בסכנה יפדו ירצו להרוג את השבוים וכו' עי"ש. נמצא שדבר זה שנוי במחלוקת בין הרבנים וחידוש הוא שלא זכר הרב פ"ת דברי הגהת שו"ת צ"ץ סי' כ"ח שהבאתי במערכת האל"ף הנ"ל עי"ש. ויותר תימה שלא ראה דברי הרש"ל בים ש"ש פ"ד דגטין סי' ס"ו שכתב דהאידנא אנשי גומלי חסדים בערי תוגרמה פודים השבוים יותר ויותר מכדי דמיהם וכו' והיינו דמוותרין אדוחקא דצבורא שלהם וכו' גם אם לא יפדו אותם איכא למיחש לרוע לבם שלא יהרגו אותם ובסכנת נפשות פודין יותר מכדי דמיהם עיין לקמן סי' ע"א (צ"ל ע"ב) ע"כ נדבה לבם בגופם וממונם לפדות השבוים וסיעתא דשמיא עמהם עכ"ל ובסי' ע"ב דשקו"ט בדין אם פודין את השבוים כמה פעמים כתב וז"ל עוד שמעינן מהאי סוגייא היכא דהוא סכנת נפשות פודין אותו אפילו כמה פעמים וכן איתא להדיא בטור. ונראה בעיני כשם שסכנת נפש ביטל הא דאין פודין כששנה ושילש