שדי חמד דברי חכמים שו"ת מז

דאמר נהגו אורויי לא מורינן והיינו פלוגתיה עם ר"י אמ"ר ורב הונא וא"כ כדאי הוא לדחות כאן דנהגו העם דאר"י הכא היינו כעין נהגו דהתם כנ"ל עכ"ל. וראיתי למרן חיד"א בס' מחזיק ברכה סי' רצ"ו שכתב שהתוס' ס' בפרק ער"פ הנ"ל נדחקו שם דלא דמי לההיא דתענית ואינו צורך וכו' עי"ש, וכתב כן לפי שלא ראה דברי הראשונים הנ"ל (שהיו בכתובים) שכתבו והחליטו שכן הוא משפט הלשון כשאומר רק נהגו העם ר"ל ומורינן הכי וההיא דתענית שאני משום דאיירי בפלוגתא דמר אמר הלכה ומר אמר מנהג ומר אמר נהגו ומעתה עפ"י כל האמור מוכרחים לומר דלא כתב הרמ"א בתשו' שהביא הרב מג"א בסי' ת"ץ ס"ק ט' שדקדק לכתוב והעם נהגו לרמוז שאין הפוסקים סוברים כן אלא בהעם נהגו אבל נהגו העם הרי הוא כנהגו סתם ואורויי נמי מורין כן ונפלאים ממני דברי הרב המקנה שהביא הרב פ"ת באה"ע סי' ס"ב והבאתיו בקונטריס אסיפת דינים במערכת חתן וכלה הנ"ל אף אם היה כותב הרמ"א נהגו העם כ"ש שלא כתב אלא נהגו, וצ"ע

סימן

סו

(מקונטרס הכללים מערכת הסמ"ך אות ל"ט)

סו ספיקא דאוריתא דבר שהוא ספק אם איסורו מדאוריתא או מדרבנן מיקרי ספקא דאוריתא ואזלינן לחומרא כדקי"ל ספקא דאוריתא לחומרא כך כתב מרן חיד"א ביעיר אזן מערכה זו אות כ"ו בשם מרן הב"י יו"ד סי' רכ"ח בד"ה אין מתירין את נדרו עד שיחול וכו' בשם תשו' הר"ן והביא עוד דברי רבנן בתראי בזה עי"ש והרב צרור החיים ד' כ"ו ע"ג כ' דלא אמרינן ס' דאוריתא לחומרא אלא בדבר שחיוב עשייתו מן התורה ומספ"ל אם עשה או לא אבל אם נסתפק לנו אם מצוה זו נצטוינו עליה או לא לא נכנס בסוג ס' דאוריתא לחומרא עי"ש ולפי הנראה דעתו היא כדעת הרבנים מוצל מאש וקו"א ופ"מ שהביא הרב פתח הדביר בח"א ד' רי"א ע"ג וכתב ע"ד דלא קי"ל כותייהו אלא כל כה"ג הוי ס' דאו' ולחומרא עי"ש וממרוצת הדברים נראה דגם הרבנים הנ"ל לא כ' דלא חשיב ס' דאוריתא אלא לענין ברכות שלא ליכנס בס' ל"ת אבל בעלמא אפשר דמודו דהוי ס' דאוריתא אלא דממ"ש בפתח הדביר ד' קפ"ז ע"ג נראה דבכל מילי ס"ל הכי ואין הס' מצוי אצלי ועיין להרב מקנה אברהם אות מט"ר מ"ש ע"ד הרצ"ה הנ"ל וע"ע להרבנים זכור לאברהם ח"א ד' ט"ו ע"א בית השואבה בדיני דברים הפוסלים באתרוג אות י"ו פתח הדביר ח"ג ד' רס"ז ע"א ובאור לי ד' מ"ג וד' ץ' ע"ג וע"ד וד' ח"ק ע"א והג' מוהרד"ף בשו"ת מכתם לדוד ביו"ד סי' נ"א ד' קל"ג ע"ג ס"ל דהוי ס' דאוריתא ולחומרא וראיתי לידידי הרב המגיה לספר ימי שלמה הרמ"ה נרו' בד' י"א ס"ו ע"ב שנשתמש בכלל זה עי"ש ולפום ריהטא נר' דלמאי דעסיק הרב המחבר אין לנו צורך לכלל הנ"ל דהתם ודאי חשיב ם ס' דאו' כיון דלכ"ע איסור בלורית הוא מדאו' אלא שנחלקו במציאות זה אי זהו בלורית שאסרה תורה. ולא צריכנא לכלליה דהר"ן אלא אי הוו פליגי בעיקר בלורית אי אסור מהת"ו וק"ל ועיין להרב מ"ץ ח"ב סי' ל"ז ד' ע"א ומדברי מרן הב"י יו"ד סי' פ"ו בשם ס' התרומה דהטעם דביצה ס' טרפה אסורה משום דבצת טרפה הוי ס' דאו' (עי"ש בד"ה ומ"ש אבל ס' וכו') מוכח דגם בכה"ג הוי ס' דאו' ולחו' עי"ש ודוק ובפרמ"ג א"ח בהקדמה להל' פסח ח"ב פ"א אות י"ז כ' דדעת מרן דטכ"ע דאו' מתורת ודאי לא מחמת ספק דהא באינו ידוע אי הוה ששים אוסר ולא הוי ס"ס ע"כ ולפי מ"ש רבנן בתראי הנ"ל בדעת מרן דמדהביא בב"י סי' רכ"ח הנ"ל תשו' הר"ן מוכח דס"ל כוותיה יש לדחות ראית הפרמ"ג וק"ל ועיין בתשו' שער אפרים שהבאתי בקונטריס אסיפת דינים מערכת בכור בהמה חי' ג' אות ח'

סימן

סז

(מקונטרס הכללים מערכת הסמ"ך אות נו"ן)

סז ספיקא דרבנן לקולא לא אמרינן היכא דלכל מר יש קולא וחומרא מכל צד ועבדינן לחומרא כ"כ התוס' במסכת ביצה י"ד ד"ה איכא וכ"כ שם הרא"ש בסי' כ"א ועיין מג"א סימן תקל"ח סק"א ממה שהק' ע"ד מרן הב"י שכ' דכיון דלא הכריע אזלינן לקולא, ועיין פרמ"ג בא"ח שם שמדברי הר"ן שהביא המשנה למלך פ"א מהל' מגילה הי"א מוכח דאי לאו דמעקרא תקנתא דרבנן אזלינן לקולא בתרווייהו ולפי הנראה כונתו לומר דהר"ן לא ס"ל ככללא דכיילו התוס' והרא"ש ומרן הב"י אזיל בשיטת הר"ן ואם לכך נתכוון לא ידעתי אמאי הוצרך להביא ממרחק לחמו מדברי הר"ן דמגילה והלא בההיא דסי' תקל"ח פסק הרמב"ם כדברי שניהם להקל וכ"ף סמ"ק כמ"ש בב"י ובכל זאת ק"ל להמג"א מ"ש מרן כן בכונת הטור בדעת הרא"ש כיעי"ש דהרי הרא"ש ס"ל דבכה"ג אזלינן לחומרא. וכשם שאין מתיישב זה עפ"י דעת הרמב"ם וסמ"ק כן לא יתיישב עפ"י דעת הר"ן ועוד ק' דהר"ן בההיא דסי' תק"ד הביא מ"ש התוס' הנ"ל שבכל כיוצא בזה נקיטינן להחמיר ושכ"כ הרז"ה וכ' אבל הרי"ף השמיט לשונות הללו מדאמרי' אר"י א"ש, כל הנידוכין וכו' עי"ש ומשמע דגם הרי"ף מודה בכלל זה אי לאו ההיא דאמר ר"י א"ש ונמצא דכלל זה שריר וקיים וגם הר"ן מודה אי ליכא הוכחה בש"ס להקל. ואין להק' ממ"ש הר"ן בההיא דמגילה דכבר כ' הג' שעה"מ בהל' מקואות כלל ד' דיש לחלק בין ספק מצוה דרבנן כההיא דעיירות המסופקות לא מחמרינן בתרוייהו. אבל בס' איסור דרבנן מחמרינן בתרוייהו היכא דליכא חזקה וכו' עי"ש שכ"כ לדעת הר"ן ועיין בקרבן נתנאל פ"ב דמו"ק ע"ד הרא"ש סי' י"ד שכ' ליישב קו' המג"א דאין כונת התוס' והרא"ם להחליט כלל זה אלא דוקא בההיא דסי' תק"ד דכיון דנקיטינן דכי פליגי רב הונא ור"ח הלכה כר"ה רביה דר"ח וכיון דבההיא איכא בכל חד חומרא ולא ידעינן הי מינייהו ר"ה אמרה אזלינן לחומרא משא"כ בעלמא וכ"כ בנתיב חיים ע"ד המג"א הנ"ל ואין כן פשט דבריהם אלא כללא הוא בכל היכא דלכל מר איכא קולא וחומרא אזלינן להחמיר בשתיהם ועיין ערוך השלחן סי' תמ"ט שכ' דמה שפסק הראב"ד בת"ד בההיא לחומרא לאו משום דס"ל דכל ס' חמץ שעה"פ אזלינן לחומרא כמו שנראה שהבין בדעתו הח"י שם. אלא דוקא בההיא דחנות ומלאי דאיכא גירסאות מוחלפות דלכל חדא איכא קולא בחד צד וחומרא בחד צד דבכה"ג לא אמרי' סד"ר לקולא כמ"ש בסי' תק"ך (צ"ל תק"ד) בשם תוס' והרא"ש עי"ש שגם הוא הבין דבריהם כפשטן דלא כמ"ש בקרב"ן בכונתם וק"ל ועיין עירובין ק"א ע"א תני ר' חייא דלת אלמנה וכו' איכא דאמרי וא"ד עי"ש ובק"פ הרא"ש סי' י"ג ובטור סי' שי"ג פסק לחומרא כתרוייהו וכ"פ מרן בש"ע ס"ד ולדברי הקרב"ן הו"ל למיפסק לקולא וכמו שפסק כן באמת הרמב"ם בפכ"ו מה"ש ה"ט אך לפי משמעות פשט דברי התוס' והרא"ש דביצה הנ"ל ניחא דבכה"ג אית לן למיפסק שפיר לחומרא. ועיין ב"ח סי' תרע"ב ס"ב גבי מ"ש בשבת ד' כ"א לא דאי לא אדליק מדליק ואי נמי לשיעורא שכ' דראבי"ה מצא בשם ר"ת דאזלינן בתרווייהו לקולא בשל סופרים הלך אחר המיקל וכו' ועיין מ"ש ע"ד בשו"ת שמש צדקה א"ח סי' ל' ד' מ"א סוף ע"א וד' מ"ה ע"ג והלאה וידידי הרב המופלא כמוהרח"ס יצ"ו בס' ישמח לב ח"א בא"ח סי' ב' כתב דהרב יבין שמועה כלל פר"ט הביא בסתם דעת ר"י שבתוס' ביצה הנ"ל לכלל מוסכם ותמה עליו שהיה לו להביא חולק בזה הוא הרמב"ם בההיא דדלת אלמנה שפסק לקולא בתרוייהו ורצה לומר דבההיא דביצה דוקא הוא דאמר ר"י דאזלינן לחומרא דהוו תרי קולי דסתרי וכו' ושוב לא הונח לו לומר כן עי"ש בד' יו"ד ע"ב והרב המשיב אליו יצ"ו קיים מה שרצה לומר הרב המחבר ויישב מה שלא הונח לו עי"ש מלתייהו דרבנן קדישי באורך ותימה שלא ראו דברי הרא"ש במקומן דבביצה כ' כדברי ר"י ובעירובין ג"כ בההיא דדלת אלמנה דעתו לפסוק לחומרא כמו שפסק בק"פ ובטור סימן שי"ג ונמצא דלהרא"ש איתיה להאי כללא אף היכא דלא הוו תרי קולי דסתרי אהדדי. וע"ע שם בישמ"ל בסי' ד' באריכות והרב בבית מאיר לא"ח הנדפס חדש ממש בס' תמ"ט כתב דבההיא דחנות ומלאי אית לן למיזל לחומרא משום ס' דחילופי גירסאות