שדי חמד דברי חכמים שו"ת מו

מ"ע מדאוריתא גם בזה"ז ושהרב מו"ק עצמו לא עמד בסברתו זאת שבתשו' שאלת יעבץ ח"א סי' ד"ן כתב שהיא מ"ע מדאוריתא גם בזה"ז האריך לדחות כל ראיות הרב מו"ק שלא יהיו סותרות למה שהוכיח דהיא מ"ע מדאוריתא עי"ש. ובהשמטות ד' רי"ז ע"ד הביא שכ"כ מפורש הרב המבי"ט בס' ק"ס פי"ד מהל' תפלה דגם בגבולין הוי מדאוריתא וכן כתב אישי כ"ג הגאון מוהרש"ך יצ"ו בס' בנין שלמה הנד"מ בסי' י' (בד"ה ולענין המנהג) והאריך קצת להכריח כן שגם בזה"ז היא מ"ע דאוריתא ושכ"כ הג' מר אחיו בס' ראשית בכורים ד' י' ע"ב (ובסו"ד הביא דברי הגאון קרן אורה הנ"ל) ע"ש שלא ראה דברי המג"א ופרמ"ג הנז"ל ומה שהכריח דהירושלמי לא מיירי בנ"כ דמקדש דהא אין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת. אין מזה כ"כ הכרח לפי מה שמתבאר ממה שרשמתי לקמן במערכת העין אות פ"ו בענין זה עי"ש, אבל קושטא דמילתא הוא דכי בעי הלכה למעשה הוא דבעי ולא הלכתא למשיחא וכדמשמע להו להרבנים מג"א ופמ"ג הנ"ל בפשיטות דהירוש' קאי לזה"ז ואין צריך שום הכרח לזה, והאריך מאד שם בענין המנהג שנוהגים האשכנזים שאין נושאים כפים כ"א ביו"ט עי"ש דב"ק

סימן

סה

(מקונטרס הכללים מערכת הנו"ן אות ל"ט)

סה נהגו העם אמרינן בפ"ד דתענית ד' כ"ו ע"ב מ"ד נהגו אורויי לא מורינן וזה זמן רב שנתקשיתי בזה דהא אמרינן בחולין ד' קל"ו ע"ב והאידנא נהוג עלמא כתלתא סבי וכו' וקי"ל כוותייהו כמבואר בדברי הפוסקים והארכתי בזה בקונטריס אסיפת דינים במערכת חתן וכלה אות כ"א לך נא ראה, וגם הרא"ש נשתמש בלשון זה בדבר שהוא הלכה, שעמ"ש בש"ס דרב מנגיד חתנא דדייר בי חמוהי, כתב הרא"ש ביבמות פ' ה' סי' ב' והאידנא נהוג עלמא כנהרדעי (דאמרי דלא מנגיד רב אהא) ואע"ג דרב יוסף אית ליה כלישנא קמא בשל סופרים הלך אחר המיקל ומוכח דפוסק כן לפי טעמו והוא טעם כעיקר דבכל כי הא נקיטינן בשל סופרים כמאן דמיקל וכ"כ בקצור פסקי הרא"ש שם דלא קי"ל דמנגיד אלא גבי מקדש בביאה (כונתו דלא קי"ל כמ"ד דרב אהא נמי מנגיד אלא כנהרדעי) וכ"כ הריב"ה בטור אה"ע סוס"י כ"ו בשם הרא"ש דלא קי"ל כרב אלא במקדש בביאה. ומ"ש מרן בב"י דאין הכרע מדברי הרא"ש שסובר שהלכה כנהרדעי כבר השיגו עליו שנעלם ממנו דברי הרא"ש דיבמות וכ"כ שם התוס' דבשל סופרים הלך אחר המיקל עיין בהגהות הרב תוי"ט שם ולהרב קרבן נתנאל בפ"ק דקידושין סי' ח"י הרי דגם בדבר שהוא הלכה נשתמש בלשון האידנא נהוג עלמא ועוד קשה דבפ' ער"פ ד' ק"ג ע"א אההיא דאמר רבא זו דברי ר"מ אבל ר"י אומר לא נחלקו וכו' על מה נחלקו וכו' ואמר ר"י נהגו העם כב"ה אליבא דר' יאודה ע"ש והיא הלכה פסוקה להורות הלכה למעשה כמו שיראה המעיין בדברי הפוס' אלמא דנהגו משמע נמי דמורינן הכי, ורבותינו התוס' כתבו שם (בד"ה ואמר ר' יוחנן) והאי נהגו לא הוי כהאי נהגו דפרק בתרא דתענית ד' כ"ו דמפרש דאורויי לא מורינן ואי עבדו לא מחינן בידיהון עכ"ל, ולא גילו לנו מה בין זה לזה ואם משמעות לשון נהגו העם הוא דאורויי לא מורינן למה ישתמשו חז"ל בלשון זה בפ' ער"פ במקום שהדין נותן דאורויי נמי מורינן או תיקשי לן מנ"ל להפוסקים דבהא אורויי נמי מורינן דילמא אין הלכה כן ומשו"ה אמר נהגו העם. ומה שנדחקתי בקונטריס אסיפת דינים שם דלא בכל המקומות משמעות לשון נהגו העם הוא שאין למנהג ההוא עיקר אלא דוקא בההיא דתענית הוא דקי"ל להש"ס דר' יוחנן אתא לאפלוגי עליה דרב ורבא פליג אדרב ואדרי"ו ומשו"ה הוצרך לומר דבהא פליגי דלמר דרשינן ולמר מורין ולמר אורויי לא מורינן אבל בעלמא לשון נהגו העם אפשר לפרשו כההיא דנהוג עלמא כתלת סבי וכו' שיש למנהג ההוא עיקר ונקיטינן נמי הכי ואין לתמוה אם ישתמשו חז"ל בלשון אחד לכונות מתחלפות שכן כתבו הראשונים בכמה דוכתי דאשכחן טובא בש"ס חד לישנא בתרי דוכתי בתרי פירושי וכמו שרשמתי למעלה זה במערכת הלמ"ד אות צ"ח עי"ש, ולכן לא נפלאת היא מה שכתבתי שם (במערכת חתן וכלה הנ"ל) בזה. אמנם מדברי רש"י בעירובין ד' ס"ב ע"ב דאמרינן התם אמר ר"י אמר שמואל הלכה כר"א בן יעקב ורב הונא אמר מנהג כראב"י ור' יוחנן אמר נהגו העם כראב"י ופירש"י על דרך ההיא דתענית כיעי"ש, מוכח דלא משום דקי"ל להש"ס בתענית דבהכי פליגי הוא דא"כ מנ"ל לרש"י לפרש הכא נמי הכי אלא ודאי משמע דס"ל דכונת הש"ס בסוגיא דתענית היא לומר דכן הוא משמעות הלשון ולכן פירש גם הוא בעירובין על דרך זה וא"כ הדרא קושיין לדוכתיה

שוב האיר ה' עיני וראיתי מ"ש רבותינו התוס' במס' ברכות ד' ב"ן ע"ב בד"ה נהגו העם כב"ה אליבא דר"י תימה דאנן אפילו לכתחלה נוהגין כן ובפ' הדר אמרינן נהגו אורויי לא מורינן ואי עביד הכי לא מהדרינן ליה וי"ל דהתם איכא אמוראי דפליגי חד אמר הלכה והוי פירוש הלכה לכתחלה ומורינן הכי א"כ נהגו דאמר אידך הוי דיעבד אבל הכא יכול להיות דאין כאן אלא נהגו גרירא עכ"ל. הנה אנהירו לעיינין בחילוקא דרבנן דדוקא בההיא דתענית וכן בההיא דעירובין דחד אמר הלכה וחד אמר מנהג ואידך אמר נהגו העם הוא דמפרשינן נהגו ואורויי לא מורינן אבל אי ליכא אלא נהגו בלבד אורויי נמי מורינן ומעתה אתנח לן הנהו בי תרי ההיא דפרק ער"פ דנהגו העם כב"ה ואליבא דר"י וההיא דחולין דנהוג עלמא כתלת סבי והרי הוא כמבואר ובתוספי ריה"ח (שבס' ברכה המשולשת) כתב וז"ל תימא דאמרינן בפ' הדר ובפ"ב דתענית וכו' עד מ"ד נהגו אורויי לא מורינן והכא משמע דמורינן לכתחלה וי"ל התם דוקא דאמר הלכה מנהג ונהוג שכל אחד בא לפחות מחבירו אבל היכא דקאמר אמורא נהגו העם עבדינן הכי כמו נהוג עלמא כתלת סבי מיהו קשה בפ"ק דר"ה דאמר ר"י נהגו העם כר' אושעיא ואותביה ר"ל ואישתיק ופריך אמאי אישתיק לימא ליה אמינא לך אנא מנהגא ואת אמרת לי וכו' פי' דנהגו קאמינא ולאו שפיר עבוד אלמא נהגו גרידא משמע דאין להורות כן וי"ל דמ"מ פריך ליה אמאי לימא ליה דנהגו דהכא שכך ר"ל שנהגו מעצמם ובעירובין כתבתי עכ"ל ולפום ריהטא נראה שיש חילוק בין תוס' לריה"ח דלהתוס' כל דלא אתמר אלא נהגו משמעותו דמורינן כתחלה ולריה"ח יתכן גם בזה לפרש דנהגו מעצמם ואין להורות כן מ"מ מדבריו ג"כ נלמוד דמסתמא פירוש מאמר נהגו העם היינו דאורויי נמי מורינן ובתוספי הרא"ש (שבס' ברכה המשולשת שם) כתב תימה דמשמע הכא דאורויי נמי מורו הכי וקשה דאמרינן בפ' הדר ובפ"ב תענית מ"ד נהגו לא מורינן ואי עביד לא מחינן בידייהו (מדבריו אלו נראה בעליל שכן היה גורס בעירובין ג"כ וכמו שכן היתה גם גירסת התוס' וריה"ח ואילו מדברי הרא"ש בפסקיו בעירובין שם סי' א' מתבאר יפה דלא היה גורס כן בעירובין וקצ"ע), וי"ל דהתם דוקא מדאמר הלכה ומנהג ונהגו שכל אחד בא לפחות מחברו אבל הכא דקאמר אמורא נהגו גרידא עבדינן הכי כדאמרינן נהוג עלמא כתלתא סבי עכ"ל, וכלשון הזה כתב רבינו בצלאל בשטמ"ק שם ואורויי נמי מורינן דלא אמרינן דמ"ד נהגו אורויי לא מורינן אלא דוקא היכא שבא במקום מחלוקת על מי שאמר הלכה אבל היכא שאינו בא במקום מחלוקת ודאי נהגו משום דהכי הלכתא קאמר (בתוס') עכ"ל, מלתייהו דרבנן קדישי ברור מללו, דכל דליכא הלכה ומנהג משמעות לשון נהגו העם היינו הלכה ומורין כן, ומ"ש ריה"ח ממ"ש בד"ה הוא בד' ט"ו ע"ב, ועי"ש בתוס' בד"ה וכי נהגו ודברי הריטב"א בחי' לפ"ק דר"ה מכוונים לדברי ריה"ח הנ"ל שכתב וז"ל, ובחרובין כר' נחמיה פי' והאי לישנא מסתמא משמע שנהגו ומקיימינן מנהגם ומורינן כותיהו וכדאמרינן בפ' אלו דברים נהגו העם כב"ה ואליבא דר' יהודה והיינו דאותבינן עלה מאידך מתניתא דבנות שוח והא דאמר ולימא ליה אמינא לך אנא נהגו ואמרת לי איסורא דה"ק דאע"ג דברוב המקומות כי אמרינן נהגו העם היינו דמורינן כותיהו מ"מ אין הלשון מוכרח כ"כ שלא יוכל לומר נהגו ולא סבירא לן קאמר שהרי פעמים שאומרין נהגו ולא מורינן כוותייהו כשהוא נאמר אחר מחלוקת וכדאמרינן בפ' הדר אר"י אמר רב הלכה וכו' ובפ"ד דתענית וכו' ורב הונא אמר מנהג ור"י אמר נהגו והא ודאי לר"י