שדי חמד דברי חכמים שו"ת מה

סוגיא משמע דהיכא דליכא מניינא לא שייך למיפרך מאי שייר דה"ש משום דלא דייק ומשייר שפיר אפילו דבר אחד מדקאמר בתר הכי אלא אמר ר"פ לא תני מידי חמש משמע כיון דלא תני מניינא אלא תני לוקה סתם לא מצי למיפרך מידי ליתני לוקה מכל אשר יעשה עכ"ל ולא ידענא מאי קושיא דכיון דתני סתם לוקה ויוכל להיות דהכונה דלוקה שש א"כ מה היה יכול להקשות מאי שייר כיון דבאמת לא שייר כלל וכונת הבריתא דלוקה שש וצ"ע עכ"ד נר"ו וכבר כ' שם במכתב לחזקיהו כי ס' הכריתות אמ"א. ואפיריון נמטייה דאייתי מתניתא ואנהיר לן עיינין, ומה שהקשה על הוכחת הרב ס' הכריתות האמת פליאה נשגבה היא ולפי חומר הנושא נראה לומר (אף כי קשה להמציא נוסחא חדשה בש"ס) אולי היתה גרסתו בש"ס הכי אכל ענבים לחים ויבשים וחרצנים וזגים וסחט אשכול ושתה לוקה חמש לוקה משום ענבים לחים ויבשים לא יאכל ולוקה משים חרצנים ועד זג ולוקה משום מגפן היין שכן דרך התנאים לשנות בדרך זה כמו בההוא דמס' ביצה ד' י"ב וכמס' מכות כ"א תני תנא קמיה דר' יוחנן המבשל גיד הנשה בחלב ביו"ט ואכלו לוקה חמש לוקה משום מבשל גדי ולוקה משום אוכל גיד ולוקה וכו' עי"ש הרי דתנא כלל ופרט והכי נמי בהך בריתא תנא כלל ופרט לוקה חמש לוקה משום וכו' ולוקה משום וכו', וכי אמר רב פפא לא תני מידי חמש לא בא למעט אלא המנין (כלומר דלא תני לוקה חמש) אבל לוקה משום וכו' ולוקה משום וכו' ודאי תני, וא"כ כי תיקשי לן אמאי לא תני נמי ולוקה משום מכל אשר יעשה צ"ל דתני ושייר וכיון דלא תני מניינא לית לן בה כנ"ל ליישב בדוחק, ומי שנמצא אצלו ס' הכריתות יעיין בו אם יתכן לומר שכך היתה גירסתו כי הן עוד היום אין ס' הכריתות מצוי אצלי

ובמאי דאמרינן בכל דוכתא מאי שייר דהאי שייר נחלקו רשב"ם ותוס' שאנץ דלרשב"ם דרך התנא לשייר דבר אחד כמו שנים ומאי דמקשינן מאי שייר וכו' ר"ל מנא ליה לומר כן דשייר ותוס' שאנץ ס"ל דאין דרך כלל לשייר דבר אחד עיין ביעיר אזן מערכת התי"ו אות א' ומדברי הא"ז בתשו' שבח"א סוס"י תש"ם משמע לי דקאי בשיטת הרשב"ם שכ' להכריח דלרבנן דרשב"ג בכתובות ד' ע"ז ע"א דלא שאני להו בין מומין גדולים לקטנים לאו דוקא בעינו אחת אלא הוא הדין בשתי עיניו דאל"כ לתני באלו שכופין להוציא נסמא בשתי עיניו ושייר ליכא למימר דקתני אלו ותו דלא שאני הכא בגמ' עכ"ל, ומדלא הכריח מדליכא תו שיורא מוכח דקאי בשיטת הרשב"ם דדרך התנא לשייר אפילו דבר אחד

סימן

סב

(מקונטרס הכללים מערכת המ"ם אות רט"ז)

סב מיעוט דקרא לשותפות מדכתיב בלשון יחיד לנוכח ממעטינן שותפות ופליגי רבנן ור' אלעאי בפרק ראשית הגז ד' קל"ה אה הוא למעט שותפות דישראל דבעינן שיהיה הדבר ההוא מיוחד לו ואם הוא בשותפות אינה מיוחדת לו וזו סברת ר' אלעאי אבל רבנן סברי דשותפות הישראל מיוחד לו קרינן ביה ולא ממעטינן אלא שותפות נכרי דלאו בר חיובא הוא וקי"ל כרבנן דר' אלעאי, והרב מוהר"י קורקוס בפ"ו מהלכות ביכורים דין ו' כתב בשם הרשב"א דקי"ל כר' אלעאי ועיין למרן מוהריט"א בס' קהלת יעקב במערכת החי"ת סי' לק"ט ד' ה"ן (מדפוס אשכנז) ע"ב דסברת הרשב"א מחודשת היא לא הזכירוה הפוס' וחידוש הוא שלא זכר שר דהסמ"ג בעשין ע"ט לא ברירא ליה דנקיטינן כרבנן דר' אלעאי שכתב ויכול להיות שאין הלכה כר' אלעאי אעפ"י שהלכה כמותו בראשית הגז וכו' עי"ש, וכתב עוד בקה"י (בד"ה שוב) דע"כ לא פליגי רבנן אר' אלעאי אלא היכא דאם נאמר דהשותפים חייבים אין אנו מחייבים שיעשו כל אחד ואחד המצוה בפ"ע אלא בין שניהם יעשו המצוה בשותפות דבין שניהם יתנו שיעור הראוי ליתן לראשית הגז ובין שניהם יתנו לכהן הבכור הנולד מבהמת השות' וכן כל כיוצא בזה דבכה"ג אין סברא למעט שותפות ישראל דכיון דשניהם בר חיובא הם, אבל אם יצטרך כל אחד לעשות המצוה בפ"ע כמו באתרוג שכל אחד צריך ליקח לעצמו. וכן בסוכה דבעינן שכל אחד ישב בסוכה שלו וכיוצא לזה גם רבנן מודו דממעטינן שותפות דישראל וביאר בזה כמה ענינים עי"ש דבריו הנחמדים

סימן סג (מקונטרס הכללים מערכת הנו"ן אות למ"ד)

סג הא דקי"ל דלכתחלה אסור לבשל בקדרה שאינה בת יומא משום דנוטל"פ אסור לכתחלה גזרה שאינה בת יומא אטו בת יומא באור גאון עזנו בסה"ב העמק שאלה בפר' מטות שאלתא קל"ז אות ב' דלדברי רבנו בעל השאלתות שם גזרה זו אינה גזרה מאוחרת אלא מימות משה רבנו והרי צווי של אלעזר בכלי מדין היה כמה ימים אחר המלחמה וגם בל"ז סתם כלים אינם ב"י אלא ודאי הגעילו אפילו אינם ב"י וכ"כ בפי' בסה"ת הלכות או"ה רסי' ה"ן ולא כהריטב"א בחי' ע"ז שלא כתב כן ונכלל כל זה במ"ע והבדלתם בין הבהמה הטהורה וכו', ומה שאמרו לא אסרה תורה אלא קדרה בת יומא היינו איסור תורה ממש שיהיה אסור אם בשלו בלא הגעלה אבל לכתחלה ודאי בעי הגעלה וכו' והאריך בזה עי"ש דב"ק וחי' הריטב"א למס' ע"ז אין אצלי לראות דב"ק והמובן מדברי הגאון יצ"ו הוא דלהריטב"א מן הדין היה מותר לבשל בכלי שאינו ב"י בלא הגעלה כמשמעות לשון הש"ס לא אסרה תורה אלא קדרה ב"י דמשמע דאאיסור דקדרה קאמרינן ולא אתבשיל שנתבשל בה אלא דמשום גזרה דבת יומא אסור לבשל בה ודחה דבריו וכ' ולא כהריטב"א וכו'. ואני ההדיוט מצאתי חבר להריטב"א בסברא זו שכן מתבאר מדברי הרא"ש בפ' כל שעה סי' ז' וז"ל ולא גזרינן להגעיל בכלי שאינה ב"י אטו ב"י כי היכי דאסרינן לבשל בכלי שאינו ב"י אטו בכלי ב"י דהתם ראוי לגזור שאם יבשל בכלי בן יומו התבשיל אסור מן התורה, וגם בישול תבשיל שעושים בני הבית בקל יטעו אם נתיר לכתחלה לבשל בכלי שאינו ב"י כך יבשלו בכלי שהוא בן יומו וכו' עכ"ל. מוכח בבירור דלולא החשש שיטעו ויבשלו גם בכלי בן יומו היה מותר לבשל לכתחלה בכלי שאינו ב"י דלא אסרה תורה לבשל אלא בכלי בן יומו כנלע"ד. ומצאתי בס' עמודי אש לידידי הגאון מוהרי"א יצ"ו בסי' י"ג (דף ס"ז ע"א בד"ה וראיתי) שכתב דמדברי הרדב"ז בח"ה סי' ש"א ס"ה לא ידעתי איזה ט"ס יש כי עיינתי שם ואין זכר לזה), נראה דמדאוריתא אסור לבשל לכתחלה בקדרה שאינה ב"י, וכתב ע"ז וז"ל הנה כמו כן ראיתי להרב מר וקציעה בקונטריס סייג לתורה ובשאלת יעבץ ח"ב סי' קל"א שסובר כן דמה"ת אסור לכתחלה עי"ש, ולענ"ד צ"ל מדברי הרא"ש הנ"ל וס' מו"ק ושאלת יעבץ אין מצויים אצלי לראות ד"ק

סימן

סד

(מקונטרס הכללים מערכת הנו"ן אות ל"ז)

סד נשיאות כפים בזמן המקדש בגבולין וכן בזה"ז אם היא מ"ע מדאוריתא או אינה אלא מדבריהם עמד בזה הג' קרן אורה בחי' לסוטה על ד' ל"ח ומסיק דהיא מדאוריתא שכן מוכח מסתמיות דברי הרמב"ם בהל' תפלה וממ"ש ריב"ל כל כהן שאינו עולה עובר בג' עשה ומהירוש' שהביאו התוס' (בסוטה שם) כהן מהו שיטמא לנ"כ (כלומר דמשמע דאי לאו דבטומאה איכא עשה ול"ת הוה אמינא דדחי נ"כ לטומאה והתם בגבולין בזה"ז איירי) ושכן משמע כולה שמעתתא בפרק האשה שנתארמלה גבי מעלין מנ"כ ליוחסין ושכ"כ בילקוט בשם ספרי זוטא דאמרו בזה בכל מקום אשר אזכיר את שמי אף בגבולין וכו' אתד"ק וכן מתבאר דעת הגאון פרמ"ג במ"ז סי' קכ"ח סק"ג ובא"א ע"ד המג"א שם ס"ק מ"א ועם שהג' מור וקציעה בסי' קכ"ח כתב כמה פעמים בסי' הנ"ל דנשיאות כפים בזמן המקדש בגבולין. וכן בזה"ז אינה אלא מדבריהם והוכיח כן בכמה ראיות כבר עמד ע"ד התייר הגדול הרב פתח הדביר בסי' קכ"ח אות ד' ואחר שהאריך להוכיח מהש"ס בכמה דוכתי ומדבר גדולי המפרשים ומדברי הראשונים והאחרונים במנין המצות שהיא