שדי חמד דברי חכמים שו"ת מד

ותלי תנא בפלוגתא דרבוותא הנ"ל אי בקנס דרבנן אמרינן מודה בקנס פטור כיעי"ש דלפי דברי השט"מ הללו א"כ בנדונו שהוא תקנתא יש לחייבו ע"פ עצמו אלא שנראה שאין הכל מודים בחילוק זה וא"כ אין לחייבו ע"פ סברא זו ובעיקר סברת המרדכי שפסק הרמ"א כמותו בסי' שפ"ח הנ"ל הביא לנו הגאון הנ"ל שם שנעלם מהרמ"א והש"ך דברי הגהות מרדכי בפ"ג דקידושין דף רמ"ו ע"א ד"ה ת"ר היה עושה שכתב אבל אי הוה אמר טמאתים ודאי מפסיד אגרא ושלומי לא משלם דקנסא הוא ומודה בקנס פטור כדאמרינן בהניזקין דמטמא ומדמע ומנסך קנסא הוא והצ"ע שהמרדכי סותר עצמו בזה עי"ש וחפשתי שם ולא מצאתי דברים הללו במרדכי

הא למדת דשלמים וכן רבים קיימי בשיטת ראב"ן דמודה בקנס דרבנן פטור ונתקיים היטב פסק דינו של הרב שיבת ציון לפטור בנדונו מטעם זה. אלא דתמיה לי שבנדונו היה לו להעיר דאינו פשוט לומר בזה"ז מודה בקנס פטור דיש מי שסובר דלא מהני הודאה בזה"ז למיחשביה מודה בקנס שיהיה פטור ואפילו אם לא באו עדים אח"כ לא מהני הודאתו לפוטרו ויש סוברים דהא דלא מהני הודאתו בזה"ז היינו דוקא לענין שאם באו עדים אח"כ לא דיינינן כהודה ואח"כ באו עדים דפטור אלא חייב או שאם תפס שכנגדו אין מוציאין מידו הא לא"ה פטור דמהני הודאתו וכן היא הסכמת האחרונים וכמ"ש לקמן באות שאח"ז איה"ש והיה לו להרב לפלפל בכל זה ומדברי הרב שב"ץ בדין זה מתבאר דלא ס"ל כמ"ש בשמן רקח שהביא הרב פ"ת בסי' א' סק"ז דהא דקי"ל מודה בקנס פטור היינו דוקא בקנס שחייב מצד הדין דלא חל עליו החיוב אלא בשעת העמדה בדין וירשיעון אלקי"ם ולכן אם הוא מודה מהני הודאתו שלא יבא כלל לידי חיוב משא"כ בנדו"ד שהוא התחייב א"ע באם שיעבור על שבועתו מחוייב ליתן קנס הנ"ל וא"כ תכף כשעבר על שבועתו אף קודם העמדה בדין כבר נתחייב ודאי ולא מהני לפוטרו ממה שנתחייב כבר עכ"ל דא"כ גם בנדון הרב שב"ץ היה לו לחייבו מטעם זה ולפי הנראה זאת היתה כונת הרב פ"ת שציין למ"ש הוא עצמו בסי' שפ"ח ששם הביא דברי השב"ץ הנ"ל והיה לו לציין גם בסי' שפ"ח למ"ש בסי' א' סק"ז הנ"ל בשם הרב שמן רוקח לומר שדינו של הרב שב"ץ אינו מוסכם מהרב שמ"ר הנ"ל

סימן

נט

(מקונטרס הכללים מערכת המ"ם אות קס"ו)

נט ממזר אי מצווה אפו"ר ראיתי במכתב לאחד מרבני דורנו יצ"ו (בקונטרסי לא נרשם שמו ויש מזה שנים רבות וכמדומה שהוא ממשפחת ריזאמני שמו לא אזכור יהי שמו מבורך) שכתב בפשיטות דאינו מצווה אפו"ר דאיך יעלה על הדעת שהתורה הקדושה תצוה לפרות ולרבות להרבות ממזרים בישראל ולי ההדיוט נראה דהוא מצווה בפו"ר ומה"ט הוא דמצטרף לפטור את אביו מפו"ר וכמ"ש הרמ"א בסי' א' ס"ו דאי ליתיה בפו"ר הו"ל כסריס דאינו פוטר את אביו ומה גם דיכולים ממזרים ליטהר (כר"ט סופ"ג דקידושין) וא"כ מצווה ועומד בפו"ר במה ששייך לו וק"ל וכשהודעתי לו דעתי בזה כתב לפקפק במה שכתבתי דאי ליתי' בפו"ר הו"ל כסריס וכו' ולענין דינא מסכים הולך אל מה שכתבתי כיון שיכולים ממזרים ליטהר וכו' וכ' שזה טעם ברור ויציב ועתה ראיתי להג' פרמ"ג א"ח במ"ז סי' ר"מ שנסתפק בזה עי"ש

ואם מצווין להחיותו עיין במה שכתבתי בקונטרס אסיפת דינים במערכת אישות סי' ג' אות ל"ג

סימן

(מקונטרס הכללים מערכת המ"ם אות קפ"ה)

ס מומר לענין צירוף לכל דבר שבקדושה נראה פשוט דאינו מצטרף דהנה הרדב"ז והרשב"ץ נחלקו במומר לעבירה אחת דהרדב"ז בח"ג דפוס פיורדא סי' תע"ח ס"ל דאפילו מומר א למצות מילה הרי הוא כישראל לכל דבריו להצטרף לכל דבר שבקדושה אבל הרשב"ץ בח"ג סוף סי' ש"ט כתב דמי שאינו רוצה לקיים מצות תפלה רשע הוא ופסול לעדות ואינו עולה למנין עשרה ופירש דבריו הרב בית עובד בדינים השייכים לאמירת קדיש אות י"ח דכיון דהוא אינו רוצה לקיים מצות תפלה הנה הוא מומר לעבירה אחת דמצות תפלה ולא דמי לעבריין (דקי"ל דכל שלא נדוהו מצטרף לעשרה) ולכן אין מצטרף למנין עשרה ופסק כן הרב בית עובד עי"ש ועד כאן לא נחלקו אלא במומר לעבירה אחת אבל במומר לכל התורה פשוט דכ"ע מודו דאינו מצטרף לשום דבר שבקדושה והוצרכתי לכתבו אף שנראה כמשנה שאינה צריכה לפי ששמעתי מפי מגיד אמת אחד מידידי נפשי יצ"ו שרב אחד אמר שמומר מצטרף למנין עשרה לקדיש ולקדושה ולפי הנראה אין לו על מה לסמוך ועם כי לא פניתי כעת לעיין לפי שנראה לי דבר פשוט אמרתי כתוב זאת זכרון ואיה"ש אשובה אראה בדברי הפוסקים ועיין בתשו' פאר הדור סי' ע"א הבאתיו לקמן במערכת הקו"ף אות נ"ג ס"ק יו"ד ומתבאר יפה מדברי ס' החסידים בסי' ר"ג דאין מומר מצטרף לעשרה שכתב וז"ל מי שהמיר לעבודת כוכבים ומזלות וחזר להיות יהודי וקבל עליו לעשות תשובה כאשר יורוהו החכמים משעה שקבל יכולים לשתות עמו יין ולהתפלל עמו אם הוא משלים את המנין יתפללו עמו ובלבד שיעשה כשאר היהודים שהרי ברגלים נאמנים עמי הארץ על טהרת הקדש עכ"ל מתבאר דכל שלא קבל עליו לעשות תשובה שיורוהו החכמים ואינו עושה כשאר היהודים אינו מצטרף למנין ומרן החבי"ף בס' ברכת מועדיך לחיים בדרוש ד' לתשובה דף צ"ז (בד"ה והימנו ליהוי) בהתווכחו עם מ"ז הרב חק"ל בדין תשובת המומר אי בעינן קבלת דברי חברות בב"ד כתב בזה"ל ומה שהביא מדברי המרדכי שכתב ועד שהותר בצבור וכו' אין כונת המרדכי עד שהותר בצבור שעשה תשובה בפרהסיא בצבור אלא כונתו פשוטה שר"ל שהותר ליכנס בצבור ומעורב עם כל ישראל כי כל זמן אשר היה עדין בדת עכו"ם לא הותר ליכנס בתוך ישראל למנין עשרה ולכל דבר שבקדושה עכ"ל וכ"כ שם (בד"ה ולענין הלכה וכו') ומיד כשחוזר המומר בתשובה כשר לכל דבר שבקדושה עכ"ל הנך רואה שפשוט הדבר בעיניו דאין המומר מצטרף לכל דבר שבקדושה עד שיחזור בתשובה

סימן

סא

(מקונטרס הכללים מערכת המ"ם אות ר"ד)

סא מאי שייר דהאי שייר בס' מכתב לחזקיהו ד' צ"ב ע"ב הק' עמ"ש הרב דבר שמואל סי' קמ"ז בשם הכריתות דהיכא דליכא מניינא לא פרכינן מאי שייר וכו' מסוכה ד"נ ע"א ויבמות כ"א ע"ב וכ' ליישב עפ"י מ"ש התוס' בב"ק ס"ב ע"ב דהיכא דלא תני אלא דבר אחד אז לא אמרי' מ"ש דה"ש וכמו שפי' הפנ"י, ואולי גם ס' הכריתות כיון לזה וכו' עי"ש. וידי"ן הגאון בע"ס עמודי אש נר"ו כתב לי דצדקו דברי הדב"ש דהמעיין בכריתות שער ב' סי' ל"ד דמק' עמ"ש ביבמות ב' ע"א ט"ו נשים וכו' ובקידושין האשה נקנית בג' דרכים וכו' דפרכינן מניינא למעוטי מאי וכו' הלא בלא מניינא יש לנו לומר דדוקא קאמר דאל"כ דהא אין יכולין למעט שמה אלא אחד ותיקשי לן מאי שייר דה"ש וע"כ חידש הכריתות דבלא מניינא אנן לא מקשינן מ"ש דה"ש עי"ש א"כ מוכח דגם כי חשיב טפי מאחד כי ליכא מניינא אין להקשות מ"ש וכו' ועל מה שהק' במכת"ל ע"ד הכריתות מאיזה סוגייאות כתב. הג' הנ"ל נר"ו דלפמ"ש הכריתות עצמו שם להק' על כלל זה מב"ק ט' ב' חומר בבור מבשור וכו' ושם ט"ז ב' מה בין תם למועד וכו דמקשי מ"ש דה"ש אף דלא תני מניינא דהתם הוי כמו מניינא דמסיגנון הלשון משמע דדוקא תני עי"ש יש ליישב גם הקוש' שבמכת"ל ומבואר דדברי הדב"ש אתו שפיר וע"כ נ"ל דגם הי"מ שבתוס' ב"ק המה דברי הר"ש והפי' בהם כפשוטו דדוקא היכא דתני מניינא מקשינן מאי שייר ומה שהק' הפנ"י מפ"ק דב"ק דחשיב חומר בשור מבור וכו' לק"מ וכמ"ש בשם הכריתות ויש להעיר עמ"ש הכריתות להוכיח כשיטתו מנזיר ל"ח ע"ב וז"ל גם מאותה