שדי חמד דברי חכמים שו"ת כה

הנאה ביו"ט שני מתבאר דס"ל דגם בדרבנן אמרי' מלל"ן היפך ממ"ש בפרק ראוהו ב"ד ולכן כתב דלא אמר הרז"ה דבדרבנן לא אמרינן מלל"ן אלא גבי מודר הנאה משופר דס"ל דאיכא הנאת הגוף בשמיעת הקול וכדמשמע מפשט דברי רבינו בפ"א מהל' שופר דין ג' וכ"כ הרב פר"ח בסי' תקפ"ו סק"ה שזה דעת רבינו וכיון דאיכא הנאת הגוף משו"ה ס"ל להרז"ה דבדרבנן לא אמרי' מצות לל"ן אבל בלולב דליכא הנאת הגוף גם הרז"ה מודה דגם בדרבנן אמרי' מלל"ן ואין דברי הרז"ה סותרים וגם אין הכרח דהרשב"א חולק על הרז"ה אתוד"ק ויישב בזה קושית הרב שע"א מההיא דמערבין בביה"ק דהתם לא חשיבא הנאת הגוף כיון שאין נהנה מגוף האיסור אלא שהאיסור גורם לו ליהנות מדבר אחר וכו' ולא מיקרי הנאת הגוף אלא כשנהנה מגוף דבר האיסור כמו בשופר או באוסר הנאת תשמישה וכו' עי"ש בד' מ"ו ע"ב (מדפוס חדש בד"ה ואחר זמן רב) והרב נחמד למראה בח"א דף צ"ח סוף ע"ב הזכיר מחלוקת הרז"ה והר"ן וציין בסוף דבריו לעיין בתשו' הרשב"א ח"א סי' תשמ"ו מחשבתו ניכרת שכונתו לומר דהרשב"א קאי בשיטת הר"ן דגם במצוה דרבנן אמרי' מלל"ן ואינו כ"כ מן התימה אם נעלם ממנו כל גוף דברי הרב שעה"מ הנ"ל אך תמיה לי על הרב פתח הדביר בח"ב סימן רי"ו אות ג' שכתב בשם הרב מר וקציעה שאין לברך על קול ערב משום שאסור להשתמש בקול ערב אלא במקום מצוה והיכא שמשתמש בו במקום מצוה אין לברך על הנאתו דמלל"ן והרבה לתמוה עליו ואחת מתמיהותיו היא דמצוה זו המתקיימת ע"י הקול לכל המרבה אינו אלא מצוה דרבנן ובמצוה דרבנן הוא מחלוקת הרז"ה ס"ל דלא אמרי' בה מלל"ן והר"ן דחה דבריו דמ"מ מצוה איכא והרשב"א בסימן תשמ"ו נראה דקאי כשיטת הר"ן וא"כ הול"ל דטעמיה אינו אלא למ"ד דגם בדרבנן אמרי' מלל"ן ע"כ תו"ד והוא פלא שבתחלת האות כבר הזכיר דברי הרב שעה"מ בענין זה ואם כן איך כתב דהרשב"א והרז"ה פליגי דלפי מה שפירש הרב שעה"מ בכונת הרז"ה בטלה מחלוקת והכריח כן מדברי הרז"ה עצמו כאמור. גם הרב ערך השלחן בסוס"י שפ"ו הקשה לדעת הרז"ה מדקי"ל שם ס"ח דמערבין באיסורי הנאה ותירץ כמ"ש הרב שעה"מ דלא אמר הרז"ה אלא בדאיכא הנאת הגוף שנהנה מגוף האיסור ויישב בזה גם קושיית הרב שע"א עי"ש

ב) ועל דברי הרב שער המלך הנ"ל יש לדקדק דלפי מה שכתב דהרז"ה לא אמר אלא במודר הנאה משופר למה הוצרך לומר דהנאת הגוף היא שמיעת הקול שופר שהנאה זו היא מחודשת דהגם דמפשט דברי הרמב"ם משמע כן דבשמיעה עצמה איכא הנאה מ"מ ודאי דאינו מוכרח ויש לפרש שכונתו על התקיעה עצמה כמו שכתבו מהראשונים בפירוש שהרבה בני אדם נהנים כשהם תוקעים וא"כ היה לו לפרש גם לדעת הרז"ה כן ומה צורך לומר לדעתו דההנאה היא שמיעת הקול ועוד יש לדקדק דבאמת עינינו הרואות דדברי הרז"ה הם המדברים על המודר הנאה מחברו ולא על המודר הנאה משופר וגם הרב שעה"מ עצמו כשהביא דעת הרז"ה בחלוקא דרבנן שכתב לחלק בין מצוה דאוריתא לדרבנן כתב שדבריו הם כדין המודר הנאה מחברו. לכן נ"ל דמ"ש מעיקרא הוא דוקא אבל מ"ש אח"כ דלא אמר הרז"ה אלא במודר הנאה משופר לאו דוקא וצריך להגיה במקומו במודר הנאה מחברו כנ"ל וק"ל

ג) ועל פי דברי הרב שער המלך בדעת הרז"ה מתיישב שפיר גם קושיית הרב קרבן אליצור מדעושין לחי בעצי אשרה כמבואר דבההיא נמי ליכא הנאת הגוף בהדי מצוה לכן גם להרז"ה אמרי' ביה מלל"ן. ומתיישב ג"כ מה שהקשה הרב טל אורות בתשו' סי' ב' ד' ב' ע"ד מסוגיא דעירובין ד' ע"ח ע"ב גבי עשהו לאשרה סולם מהו וכו' והוכיח מינה דעד כאן לא מבעיא לן אלא גבי ערובי חצרות דאינו לדבר מצוה אבל בערובי תחומין דקי"ל דאין מערבין אלא לדבר מצוה פשוט דמערבין בה ש"מ דגם במצוה דרבנן אמרי' מלל"ן והיא כקושית הרב שער אפרים ומתיישב עפי"ד הרב שעה"מ הנ"ל. שוב ראיתי בטל אורות שם דף ג' ע"א שתירץ קושייתו עפ"י חילוק זה וכתב שהרב מקראי קדש בפ"ח מהל' לולב כתב עוד שני תירוצים בדעת הרז"ה ולעולם דהרז"ה מודה דגם במצות דרבנן אמרי' מצות לל"ן גם מה שהכריח הרב זכרון יצחק הובא בנחלת צבי להרב פ"ת ביו"ד סי' יו"ד מדין אסור לשחוט מסוכנת בסכין תשמישי ע"ז כסברת הרז"ה דבמצוה דרבנן לא אמרי' מלל"ן יש לדחות לפי מה שכתבתי באות פ"ו (ס"ק ה') דלא חשיבא ההנאה שמחמת השחיטה הנאת הגוף א"כ בכה"ג גם הרז"ה מודה דאמרי' מלל"ן וא"כ הוה לן למישרי גם מיעוט בתרא מטעמא דמלל"ן אלא דאין שייך בההיא הא דמלל"ן

ד) וראיתי להרב נחמד למראה בח"א ד' צ"ח ע"ב שהביא מ"ש הרב צנצנת מנחם דף פ"ט ע"ג (והביא דבריו שם בד' צ"ז ע"ג וסוף ע"ד עי"ש) גבי תכלת שהיו צובעים בדם חלזון דמה שהותר למלאכת שמים הוא משום שהיו מערבין גם סממנים אחרים ומבטלים את דם החלזון ואף דקי"ל אין מבטלין איסור לכתחלה מ"מ כיון דאין איסור הביטול אלא מדרבנן לגבי מצוה לא גזרו וסייעו ממ"ש הרב ב"ח דאיסור הביטול הוא משום שנהנה ומלל"ן וע"ז כתב הרב נח"ל ומיהו אין להקשות דכיון דאיסור דם חלזון אינו אלא מדרבנן (כמ"ש שם בד' צ"ז ע"ג בד"ה ואחד בשם הרב מוהרמב"ח עי"ש) הא כתב הרז"ה דבכה"ג לא אמרי' מלל"ן דהא ליתא דהא הר"ן חולק עליו וכן העלו הרבנים שער אפרים סי' ל"ח ומקראי קדש בפ"ח מהל' לולב דגם בדרבנן אמרי' מלל"ן אתו"ד נמצא לפי דבריו דדברי הרב צנצנת מנחם לא מצו אתו אליבא דהרז"ה ואמנם לפי דברי הרב שער המלך הנ"ל בכה"ג גם להרז"ה אמרינן מלל"ן כיון דאינו נהנה מן האיסור עצמו שאפילו בגוף החוטין שמטיל בבגד אין שום הנאת הגוף רק הנאתו הוא שע"י הציצית הותר הבגד בלבישה ונהנה מהבגד ואם כן בכה"ג לכ"ע גם במצוה דרבנן אמרי' מלל"ן ועיין לעיל באות פ"ו שהבאתי כן בשם הרב קובץ על יד דמה שבחוטי ציצית אין לאסור משום איסורי הנאה אלא משום מכתת שיעוריה הוא לפי שאין בהם הנאת גוף ממש

ומלבד זה אני בער ולא אדע מה היה לו להקשות משיטת הרז"ה על זה דהרז"ה לא אמר אלא דבמצוה דרבנן לא אמרי' מלל"ן להתיר בזה לעשות המצוה דרבנן באיסורי הנאה דאוריתא דמצוה דרבנן כדבר הרשות חשיבא ואסור ליהנות לדבר הרשות ואילו הרב צנצנת מנחם הוקשה לו איך מבטלין איסור לכתחלה כדי לקיים מצות ציצת דאוריתא וניחא ליה דכיון דאיסור הביטול הוא מדרבנן אף אם איסור דם חלזון הוא מדאוריתא שפיר דמי דלגבי מצוה לא גזרו וכ"ש אם נאמר דאיסור דם חלזון הוא מדרבנן דשפיר דמי לבטלו משום המצוה וכיון דלמצוה דאורייתא הוא דמבטלינן ליה לא ידעתי מאי שיאטיה דשיטת הרז"ה בזה

ה) והרב מראה הפנים ע"ד הירושלמי בסו"פ י"א דמסכת תרומות לא נחית לחילוק שחילק הרב שער המלך ואהכי כתב דמהירוש' שם יש תשובה להרז"ה דס"ל דבמצות דרבנן לא אמרינן מלל"ן ואילו הירושלמי קאמר דמי שאין לו שמן חולין להדליק בו נר חנוכה מותר להדליק בשמן שריפה ועל כרחין היינו מטעם דמצות לל"ן וש"מ דגם בדרבנן אמרינן מלל"ן וכדמוכח בעירובין ד' ל"א גבי מערבין בביה"ק וכו' וכבר חלקו הרשב"א והר"ן על הרז"ה וכו' וגם הרמב"ם דפסק להא דירוש' דס"ל כן וכו' אתוד"ק עי"ש ובריש מס' פאה ד"ה והקדש (והביא דברי הרז"ה שלא בדקדוק שכתב בשמו שמחלק בין תקיעות ראשונות שהן מדאוריתא לאידך שהן מדרבנן. ולא כן הם דברי הרז"ה אך בחלקות ישית בין תקיעות דר"ה לתקיעות דתעניות אלא שהר"ן הוא שכתב דלדעת הרז"ה ה"ה בתקיעות של ר"ה עצמן יש לחלק בין תקיעות של תורה לשל דבריהם לפי טעמו וחלק עליו כיעי"ש ובשו"ת שואל ומשיב מהדו' ה' סי' מ"ה כתב שאין דברי הר"ן מוכרחים וי"ל דבדוקא קאמר הרז"ה לחלק בין תקיעות דר"ה לשל תעניות אבל בתקיעות דר"ה אין חילוק בין של תורה לשל דבריהם והבאתי תו"ד לקמן בס"ק יו"ד) ולפי האמור דהרז"ה לא אמר דבדרבנן לא אמרי' מלל"ן אלא במצוה דאית בה הנאת הגוף ניחא דבנר חנוכה דאסור להשתמש לאורה לית ליה הנאת הגוף ומודה הרז"ה דאמרינן בה מלל"ן ואינו מוכרח דהרשב"א חולק על הרז"ה כאמור (והרב טל אורות בתשו' הנ"ל דשקו"ט בדברי הרז"ה הנ"ל ושם בד' ח' ע"ד הביא הירושלמי דתרומות הנ"ל ונשא ונתן בו ולא העיר כלל מדברי הירושלמי לשיטת הרז"ה הנ"ל לפי הנראה היינו משום