שדי חמד דברי חכמים שו"ת כד

אם היה צריך ליתן פרוטה הא קמשתרשי ליה וכו' והרב המחבר האריך מאד בזה וגם בעיקר הכלל (דמצות לאו ליהנות ניתנו) האריך בכמה פרטים ומאפס פנאי לא יכולתי להתבסם בדב"ק לך נא ראה

סימן

מט

(מקונטרס הכללים מערכת המ"ם אות פ"ז)

מט מצות לאו ליהנות ניתנו כתב הרב מקנה אברהם בד' ל"ו ע"ג בשם הרב חקרי לב ד' ז"ך ע"ב דלא אמרינן כן אלא במצות שהן חובת הגוף כשופר ולולב וטבילת אשה משום עונה או הזאה וטבילה דמחוסרי כפרה שנתחייב בהם קרבן או משום הקרבת קרבן פסח וכו' אבל מצות שחיטה אינה חובה דאינו חייב לשחוט כי אם כשרוצה לאכול בשר חייבתו תורה לשחוט ולאכול ולזה לא יקרא מצוה להתיר בו איסור הנאה לשחוט בסכין של ע"ז ולומר מלל"ן עכ"ל והנה ספר חק"ל אין מצוי אצלי לראות דב"ק ולפי הנראה בא לשלול סברת הרב כו"פ בסי' יו"ד סק"ג שכתב אי לאו דמיסתפינא הוה אמינא דמותר לשחוט מסוכנת בסכין של תשמישי ע"ז דכיון דמצוה היא לאכול בשחיטה ולא בניחור מצות לל"ן והיינו טעמא דהשמיט הרי"ף וכו' עי"ש ולזה הרב חק"ל לחלק יצא דלא אמרינן מלל"ן אלא במצוה שהיא חובת הגוף וכו' ולא בשחיטה והרב מלא הרועים במערכה זו אות ה' נסתפק אם בשחיטה אמרינן מלל"ן או דילמא כיון דשחיטה היא לתקן הלאו למ"ד דוזבחת הוא תקון הלאו לא אמרי' מלל"ן ובאות ז' כתב דממ"ש בפ"ק דחולין אסור לשחוט מסוכנת (בסכין של תשמישי ע"ז) היה נראה דבשחיטה לא אמרי' מלל"ן אך זה ליתא דהתם כיון שמגיע לו הנאה גדולה מלבד השחיטה ודאי דאסור וכי קאמרינן מלל"ן מהנאת שחיטה לבד והאריך קצת לפלפל בזה עי"ש שלא ראה דברי הכו"פ ומה שדחה משום דמגיע לו הנאה גדולה וכו' עיין במה שכתבתי באות פ"ו הוא בקונטריס זה סי' מ"ח) (ס"ק ה') והנה מ"ש הרב חקרי לב לחלק בין מצוה שהיא הכרחית למצוה שהיא רשות כשחיטה שאינו חייב לשחוט וכו' הנה בראותי דברים אלו עלה בדעתי לסייעו מדברי הרמב"ן והר"ן והרדב"ז שהבאתי לעיל באות ס"ב לענין מצות צריכות כונה או לא שכתבו דגבי שחיטה אין שייך מחלוקת זה דשחיטה היא רק מכשירי מצוה עי"ש וא"כ ה"ן אפ"ל לענין מצות לל"ן דלא נימא הכי לגבי שחיטה שוב ראיתי במקנה אברהם שם ד' ל"ז ע"ב שכתב שהרב חק"ל עצמו נסתייע מזה עי"ש

אלא דיש לפקפק בזה דהרמב"ן והר"ן והרדב"ז כתבו דטבילת אשה חשיבא מכשירי מצוה ולא שייך בה פלוגתא דמצות צ"כ ואם באנו ללמוד הא דמלל"ן מהא דמצות צ"כ או לא לומר דכי היכי דלענין מצות צ"כ לא אמרינן כן במכשירין הכי נמי לענין מלל"ן צריכים אנו לומר דגם בטבילה לא נימא מלל"ן וזה אי אפשר דהרי מודר הנאה ממעין מותר לטבול בו בימות הגשמים משום דמלל"ן ורק בימות החמה אסור משום דאיכא הנאת הגוף בשעת קיום המצוה או משום שנהנה גם אחרי כן וגם הרב חק"ל עצמו כתב כן דבטבילת אשה לבעלה אמרינן מלל"ן כמבואר בדבריו הנ"ל ואמאי הא כיון דאינה אלא מכשיר מצוה כמ"ש הרמב"ן והר"ן והרבד"ז הו"ל למימר דאין שייך בה משום מלל"ן כמו שאין שייך בה מצות צ"כ אלא ודאי משמע דלאו הא בהא תליא ועיין בתשו' שואל ומשיב מהדו' ה' סי' מ"ה הבאתי תו"ד לעיל באות פ"ה (הוא בקונטרס זה סי' מ"ז) (ס"ק י"ד) דפירש בכונת הרב הנמק"י דיש לחלק בענין מלל"ן בין מצוה שהיא מוכרחת לשאינה מוכרחת והביא דברי הרמב"ם בס' המצות מ"ע ק"ט דמצות טבילה אינה חובת הגוף רק שאם ירצה להטהר צריך לטבול וכו' מ"מ לא כתב לחלק כן אלא לגבי היכא דאיכא, הנאת הגוף אבל היכא דליכא הנאת הגוף פשיטא דגם בטבילה אמרינן מלל"ן ואי תלי הא בהא דמצות צריכות כונה לא הוה לן למימר בה מלל"ן וכי היכי דבטבילה כשאין בה הנאת הגוף אמרינן לל"ן והכי נמי נימא בשחיטה מצות לל"ן דהרי אין בגוף השחיטה הנאת הגוף כמ"ש הרב חק"ל עצמו ואפילו הפרוטה שהיה צריך ליתן לשוחט לשחוט לא חשיב ליה הנאה כיעי"ש וא"כ אמאי לא נימא מלל"ן

ועוד יש לפקפק ע"ד הרב חקרי לב מדברי הרב מראה הפנים על הירוש' ריש מס' פיאה (בד"ה והקדש) שכתב דממה שאמרו שם בירושלמי דאם קצר שבולת ראשונה ונשרפה נותן מן המשויר על הכל והקדש הוי כשרוף וכו' אע"ג דבהקדש אית ליה הנאה דמצוה מיהת הוא עושה שמעינן מהכא דהא דקי"ל מלל"ן לאו דוקא במצות שאדם מצווה עליהן לעשותן אלא אפילו עושה מעצמו איזה מצוה כגוונא דהקדש שאינו מצווה ע"ז להקדיש את שלו אלא שאם הקדיש מצוה מיהא איכא אפי"ה לא קרי ליה הנאה לעשיית המצוה ומכ"ש שנאמר כן במצות דרבנן וכו' עי"ש ולפי זה נראה דה"ה במצוה שהיא מן התורה אלא שאינה מוכרחת דאם ירצה לא יאכל בשר ולא ישחוט ואם לא ירצה ליטהר לא יטבול מ"מ אם בא לאכול ושוחט ואוכל משום קיום המצוה אין זה הנאה וכן כיוצא בזה בטבילה ושייך לומר שפיר מלל"ן

גם מדברי מרן כ"מ בפ"א מהל' ציצת הי"א מתבאר דגם במצוה שאינה מוכרחת אלא שאם רוצה לעשות הדבר חייב לעשותו באופן שציותה התורה אמרינן מלל"ן והוא ממ"ש דאין לפרש דטעמא דאין עושין חוטין משל עיר הנדחת הוא משום דאסור בהנאה דהא מלל"ן אלא טעמא משום דמיכתת שיעוריה עי"ש והרי מצות ציצת אינה הכרחית מן הדין שאם רוצה אינו לובש טלית בת ד' כנפות ואינו מטיל בה ציצית כמבואר בדברי הפוס' בסי' כ"ד ובכל זאת כתב דשייך לומר בזה מצות לל"ן. והרב חת"ס ביו"ד סי' ס"ט (ד"ה ואין להקשות) הקשה לכאורה במאי דילפינן דעשה דוחה ל"ת מכלאים בציצת דמנ"ל דמשום דחיה הוא דילמא משום דמלל"ן ויישב לזה עי"ש. ולא קאמר דבציצית שאינה הכרחית לא אמרינן מלל"ן ש"מ דלא שמיעא ליה לחלק בהכי גם הרב פרמ"ג בסי' יו"ד באשל אברהם ס"ק י"ב (ד"ה ואגב) כתב וז"ל והנך רואה דמלל"ן אף שאין הכרחיים שהרי ציצית לא ליכסי ולא יטיל ציצת ול"ד למצות לאו ליהנות ניתנו שהרי גזרת מלך ודוקא הכרחיים אלא כדכתיבנא עכ"ל

שוב מצאתי בשו"ת שואל ומשיב מהדורה ה' סי' מ"ה שהקשה קושיית הח"ס בסגנון אחר דלמה לי קרא להתיר כלאים בציצת ת"ל דמלל"ן וכו' וכתב דלכאורה רצה לומר כיון דציצת אינו חובת גברא לא שייך מצות לל"ן וכתב שמצא באחרונים שהביאו קושיא זו בשם ספר ברית אברהם ושכתבו ליישב כן וכתב ע"ז אבל אינו שוה לי (אבל לא כתב למה אינו שוה לו) ויישב לקושייתו הנ"ל וגם הזכיר דברי מרן כ"מ הנ"ל עי"ש שציין למ"ש במגן גבורים סי' י"א ס"ק י"ז ואמצ"א לראות דב"ק בזה ועיין לקמן באות פ"ח ס"ק י"ז (הוא בקונטרס זה סי' נו"ן)

סימן

(מקונטרס הכללים מערכת המ"ם אות פ"ח)

נון מצות לאו ליהנות ניתנו דעת הרז"ה בפרק ראוהו בית דין (גבי מודר הנאה מחברו מותר לתקוע לו תקיעה של מצוה) דדוקא במצוה דאוריתא כתקיעות דר"ה אבל בדרבנן אמרינן ליהנות ניתנו ואסור באיסורי הנאה והר"ן שם חולק עליו דמ"מ מצוה איכא והביא מחלוקת זה הרב מלא הרועים במערכה זו אות ד' והרב ארעא דרבנן הביא רק סברת הרז"ה וכתב שבס' שמע יעקב האריך בזה וכעת לא ידעתי איה מקום כבוד דבריו בזה והרב קרבן אליצור בד' ס"א ע"ג כתב שהרב שער אפרים בסי' ל"ח תמה על הרז"ה מש"ס דעירובין ד' ל"א גבי מערבין בבית הקברות וכו' דמתבאר דמשום מצוה דרבנן לילך אל בית משתה מותר לערב בביה"ק וכן פסקו הפוסקים והיינו משום דמלל"ן והוכיח שהרשב"א ס"ל דבמצוה דרבנן נמי אמרינן מלל"ן ממ"ש בתשו' סי' תשמ"ז דהמודר הנאה מחברו ונתן לו לולבו עמ"ל יוצא בו ביו"ט ב' דמלל"ן אבל לא ביו"ט א' דבעינן לכם. והרב המחבר הקשה עוד מסוגיא דפרק חלון ד' פ"א ע"ב דעושין לחי מעצי אשרה והצ"ע והרב שער המלך בפ"ח מהל' לולב ה"א (תוך ד"ה ודע עוד) הקשה דברי הרז"ה אהדדי דממ"ש בפ' לולב הגזול דיוצאין י"ח לולב בשל איסורי