שדי חמד דברי חכמים שו"ת כו

שלפי מה שביאר בעצמו בד' ג' ע"א דלא אמר הרז"ה אלא בדאיכא הנאת הגוף כמו שאכתוב לקמן בסמוך א"כ אין מקום להקשות עליו מנ"ח דליכא הנאת הגוף)

ו) עוד נראה ליישב קושיית הרב מראה הפנים הנ"ל עפ"י ע"ש הרב מלא הרועים במערכה זו אות ד' דנ"ל דע"כ לא אמר הרז"ה דבמצוה דרבנן לא אמרינן מלל"ן ואסור לעשות המצוה במידי דאיסורי הנאה אלא דוקא כשאסור מן התורה אבל איסורי הנאה דרבנן מותרים לגבי מצוה דרבנן דאמרינן בהו מלל"ן ומותר כיון דתרווייהו דרבנן וכדבריו כתב הרב ערך השלחן בסימן שפ"ו ליישב קושית הרב שע"א לשיטת הרז"ה מדמערבין בבית הקברות והיה בהניח דהרז"ה ס"ל דאיסור הנאה מן המת ומבית הקברות היא מדרבנן ואי נמי דאיסור תחומין אפילו חוץ לי"ב מיל להרז"ה אינו אלא מדרבנן דמדאוריתא יכול לילך בלי ערוב וכיון דאיסור דרבנן הוא מודה הרז"ה דאף במצוה דרבנן אמרי' מלל"ן וכדברי הרב ערך השלחן הנ"ל כתב רב אחד ה"ד הרב טל אורות בתשו' לא"ח סי' ב' ליישב קושיית הרב שע"א והרב המחבר פקפק על דבריו ולא ירדתי לסוף דעתו להבין פקפוקו על דברי הרב הנ"ל (מההיא דעשאו לאשרה סולם וכו' עי"ש) ומ"מ גם מדבריו בד' ג' ע"א (בד"ה שוב) נראה דמתבאר חילוק זה שהרי כתב דכשאסר עצמו בנדר דאסור מן התורה דוקא למצוה דאוריתא אמרינן דמלל"ן אבל לא למצוה דרבנן דאין כח בידם להתיר איסור תורה כדי לקיים מצותם עי"ש משמע דאם אין האיסור אלא מדרבנן ודאי יש כח בידם להתיר איסורם במקום מצוה דהם אמרו והם אמרו והרב קרבן אליצור בד' ס"א ע"ד רצה ליישב קושיית הרב שע"א (מדמערבין בבית הקברות) עפ"י הנחה זו דהנאה מן המת אינו אלא איסור דרבנן ומשו"ה גם למצוה דרבנן אמרי' מלל"ן אלא דלא נתקררה דעתו משום שהוק' לו דאם קיום מצוה דרבנן חשיבה הנאה לגבי איסור תורה ה"ה לגבי איסור דרבנן ונראה דאין מזה הכרח דשפיר י"ל דכל דתקון רבנן כעין דאוריתא תקון וכי היכי דבאיסור תורה ומצוה דאוריתא אמרינן מלל"ן הכי נמי בתרווייהו דרבנן ועיקר מאי דהדר ביה רב ק"א הוא מפני מה שהוקשה לו דלא יתכן לומר דאיסור הנאה מן המת הוא מדרבנן כמו שהאריך להוכיח כן עי"ש שכתב והיותר ק"ל וכו' דודאי ההנאה מן המת הוא איסור תורה וכו' גם הרב טל אורות שם דחה יישוב זה עפ"י מה שהוכיח דאיסור הנאה מהמת הוא מן התורה כיעי"ש ועיין במה שרשמתי בענין זה לקמן באות צ"ב וצ"ג (הוא בקונטריס זה סי' נ"א וסי' ב"ן) ואף אם באמת הרב קרבן אליצור ס"ל דלהרז"ה גם אם המצוה והאיסור תרווייהו מדרבנן לא אמרינן מלל"ן. מ"מ דעת הרבנים הנ"ל כמ"ש הרב מלא הרועים דבתרווייהו דרבנן מודה הרז"ה דאמרינן מלל"ן

אמור מעתה דעפ"י האמור אין סתירה לשי' הרז"ה מדברי הירושלמי דסוף תרומות הנ"ל משום דאף דהנאה של כילוי אסורה בתרומה מ"מ במחלוקת הוא שנוי אם איסור זה הוא מדאורי' ודעת הרמב"ם ורש"מ דאינו אלא מדרבנן כמו שהאריך בזה רבינו המשל"מ בפ"ב מהל' תרומות הי"ד וכתב דמדברי התוס' נראה דסברי דהוא מדאוריתא ועכ"פ לא נמצא מפורש כן בדברי התוס' ולכן צדד בכונתם דגם הם מודים דאינו אלא מדרבנן עי"ש וא"כ ודאי לא נפלאת לומר דהרז"ה ס"ל דהנאה של כילוי אינה אסורה אלא מדרבנן. ומשו"ה התירו משום מצוה דרבנן דכיון דתרווייהו דרבנן גם להרז"ה אמרינן מלל"ן

ז) עוד אפשר ליישב קושית הרב מראה הפנים הנ"ל עפ"י מ"ש הרב טל אורות בתשו' הנ"ל ד' ג' ע"א דעד כאן לא אמר הרז"ה דבמצות דרבנן לא אמרינן מלל"ן אלא גבי מודר הנאה דקונמות חמירי משאר איסורי הנאה כמ"ש מרן כ"מ בסוף פ"ה מהלכות נדרים דאע"ג דבעלמא זה וזה גורם מותר מ"מ בנדרים דחמירי לא אמרינן הכי וא"כ גם להרז"ה יש לחלק כן והביא דברי התוספות בעירובין דף ל' ע"א שכתבו בשם רשב"ם דבקונמות לא אמרי' מלל"ן והכי נמי י"ל לדעת הרז"ה לענין מצות דרבנן ויישב בזה קושיית הרב שער אפרים מדמערבין בביה"ק דגם להרז"ה בשאר איסורי הנאה אמרינן מלל"ן במצוה עי"ש וא"כ בשמן שריפה שייך שפיר לומר מלל"ן גם לגבי מצות נר חנוכה דרבנן. וכן מתיישב גם מה שהקשו שאר רבני האחרונים על הרז"ה בחשבם דהרז"ה אמר כן דרך כלל על כל האיסורים דלפי דברי הרב טל אורות בשאר איסורין גם להרז"ה אמרינן במצות דרבנן ג"כ מלל"ן ומצאתי להרב טעם המלך אשר בשער המלך בפ"ח מהלכות לולב (בד"ה וא"כ יש) שכתב ג"כ לחלק בענין תקיעת שופר בין קונמות לשאר איסורין שהביא קושית הרב מוהרמב"ח בס' כפ"ת לדברי הכל בו דדוקא אחר תוקע לו אבל הוא לא יתקע משום שנהנה וכו' דא"כ בשופר של ערלה ושל שלמים אמאי יוצא ונדחק לומר דגם שם רק השומע יוצא ולא התוקע ולזה כתב די"ל דאף הכל בו לא אמר אלא במודר הנאה דבמודר הנאה מצינו דאף הנאה מועטת אסורה דהא ויתור אסור וכמ"ש הרמב"ם בפ"ו מהלכות נדרים ה"ג וכמ"ש מרן כ"מ בשם מוהר"ם מטיווילי לענין טובת הנאה שבכל מקום מותר ובנדר אסור עיין ברמב"ם פ"ז הי"א משא"כ בשופר של עולה ושלמים דהתם בעינן הנאה מעליא עי"ש וא"ר להרז"ה אפ"ל כמ"ש הרב טל אורות כנז"ל וראיתי להרב ענג יו"ט סוס"י נו"ן שכ' דהרב פנ"י כתב גבי נר חנוכה דבטבל אף שאסור הנאה של כילוי לגבי נר חנוכה אמרי מלל"ן וכתב ע"ד דבטבל לא שייך לומר מלל"ן דדוקא היכא דכל ההנאות אסורות דאז חזינן דהקפידה תורה שלא יהנה מזה בזה אמרינן דמלל"ן אבל שכל ההנאות שרי רק הנאה של כילוי אסור עיקר הקפידה היא על הכילוי אף אם הכילוי בא מהנאת מצוה אסור דהא מ"מ מכלה הטבל קודם ההרמה עכ"ל ואין ס' פנ"י (לשבת) מצוי אצלי לראות אם הזכיר דברי הירוש' הנ"ל וכעת לא ידעתי מה יענה הרב ענג יום טוב הירושלמי ופסק הרמב"ם הנ"ל דמבואר דאף בדבר שכל ההנאות שרו ורק ההנאה של כילוי הוא דאסור אמרינן מלל"ן וצ"ע

ח) וראיתי עוד שם (בטעם המלך הנ"ל) שכתב שלולא דברי הר"ן שהבין בדעת הרז"ה דגם בתקיעות של ר"ה ס"ל דבהתקיעות שהן מדרבנן לא אמרי' מלל"ן היה אפ"ל דדוקא בתקיעות ר"ה אף בתקיעות שהן מדרבנן מ"מ כיון דאיכא תקיעות של תורה דאמרי' בהו מצות לל"ן גם בשל דבריהם אמרינן מלל"ן דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון והוה ניחא בזה דלא ליסתרו דברי הרז"ה (שהביא הרב שעה"מ שם דגבי איסורי הנאה ללולב ביום טוב שני כתב הרז"ה דמלל"ן והיינו משום דעיקרו מהת"ו ביו"ט א') אתו"ד אלא שבטל דעתו נגד מה שהבין בדעת הרז"ה עי"ש ותמיהני הרי גם תקיעות דתענית מיקרי עיקרן מן התורה שהרי מצות עשה היא להריע על כל צרה שלא תבא כמ"ש הרמב"ם בפ"א מהל' תענית וכתב הרב קרבן אליצור בד' ס"א ע"ג דמן התורה אין חיוב לתקוע אלא פעם אחת ושאר פעמים שתוקעין הם מדרבנן וא"כ נמצא דתקיעות דתענית נמי הוו עיקרן מן התורה ובכל זאת ס"ל להרז"ה דלא אמרי' בהתקיעו' דרבנן מלל"ן וא"כ שפיר כתב הר"ן דלדידיה ה"ה בתקיעות דר"ה נמי באותם שאינם אלא מדרבנן לא אמרי' בהו מלל"ן

ט) ועוד תמיה לי דאם נאמר דבמצוה דרבנן שאין לה עיקר מן התורה הדין נותן לדעת הרז"ה דאסור לקיימן בדבר שאסור בהנאה א"כ ש"מ דמצוה דרבנן כדבר הרשות חשבינן לה ומשום הכי אסור לעשותה באיסורי הנאה א"כ איך יתכן לומר דמצוה דרבנן שיש לו עיקר מן התורה מותר לקיים אותה באיסורי הנאה משום כל דתקון רבנן וכו' דפשיטא דאין כח בידם להתיר איסור תורה וכי אמרינן בעלמא כל דתקון רבנן כעין דאוריתא תקון היינו להחמיר ע"י זה במצוה דרבנן שיש לה מהתו' כחומרא שיש בשל תורה אבל לא להקל וכיון דלומר מצות לל"ן קולא הוא מהיכא תיתי להקל במצוה דרבנן שיש לה עיקר משוח האי טעמא עיין לעיל במער' הכ"ף אות ק"מ בד"ה וראיתי שהבאתי שכ"כ חכם אחד בשו"ת זכרון יאודה לבן הרא"ש דלא אמרי' כל דתקון רבנן וכו' אלא להחמיר והכי מסתברא ודאי עם כי יקשה לנו מאיזה בקיאות אין לנו לדחות דברי מי שגדול שהובא בשו"ת הרר"י בן הרא"ש. ויבא מי שדעתו רחבה ויתרץ כי כל קושיא יש לה תירוץ)

יוד) וראיתי בשו"ת שואל ומשיב מהדו' ה' סי' מ"ה אף הוא היה מתכוין לדחות מ"ש הר"ן לדעת הרז"ה והוא עפ"י מה שהסביר בטעם הרז"ה (דמחלק בין מצוה דאו' לדרבנן) דהוא משום דס"ל דהנאת המצוה חשיבא שלא כדרך הנאה כי לעול ניתנו