שדי חמד דברי חכמים שו"ת קיג

פ"ק דפאה, ואפ"ה ס"ל דיוצא י"ח בק"ש שחרית וערבית כדלעיל, והא דהשיב כן לבן דמא, היינו משום דגזרו על לשון יונית מפני המלשינות כדמוקמינן לה בירושלמי דפאה שם ובשו"ט שם ע"ש, וה"נ יש לפרש בדר' ישמעאל, ועלה בדעתי דהא דאמר ת"ת א"א לה להיבטל, לאו היינו מקרא דוהגית, דמהא מצי פטר נפשיה בפ"א שחרית וערבית או בק"ש כנ"ל, רק דבלא"ה מחוייב ללמוד ביום ובלילה כמ"ש הר"ן ז"ל בפ"ק (דנדרים ח.) דנהי דממצות והגית וגו' מצי פט"נ בק"ש שו"ע, מ"מ ממ"ש ושננתם ודרשינן ( (בקדושין כ"ט) שיהיו ד"ת מחודדין בפיך אם ישאלך אדם אל תגמגם וכו'. דבזה פשיטא בק"ש שו"ע לא יהיה ד"ת מחודדין בפיו כל כך עד שיוכל להשיב מיד כו', ואפ"ל דמכח דרשא זו קאמר דת"ת אא"ל להיבטל, אך ראיתי בקונטרם א' של ספר שאג"א (סי' א') שהקשה ע"ד הר"ן ז"ל הללו, דלפ"ד מאי נפ"מ במאי דקאמרי הני תנאי דבק"ש שו"ע או בפ"א שו"ע קיים לא ימוש כיון דעדיין מחוייב ללמוד ביום ובלילה מקרא דושננתם, וי"ל ע"פ מ"ש הרב בשו"ע שלו (בפ"ג מהלכות ת"ת בקו"א) ונכדו בספר צ"צ החדש (בפ"ק דפאה אות ד') מדברי התוס' (במנחות ס"ד) דמי שכבר למד כל התו"כ כגון בן דמא שרי בחכמת יונית למ"ד דסגי בפ"א שו"ע (אי לאו משום מלשינות דגזרו עלי') אבל מי שלא למד עדיין כהתו"כ באופן שלא יגמגם להשיב שואלו דבר, לו אסור וכו' ע"ש, ועפ"ז י"ל דקרא דושננתם, היינו היכא דעדיין לא למד כל התו"כ, וקמ"ל הני תנאי דאם למד כל התו"כ דאז ליכא חיובא דושננתם, שהרי ד"ת מחודדין בפיו, וסד"א דאפ"ה חייב ללמוד ביום ובלילה מקרא דוהגית וגו', קמ"ל דהשתא מצי פט"נ בק"ש שו"ע:

אך לא נתיישבה דעתי בתירוץ זה, דאכתי מאי קאמר הירושלמי דמשו"ה מברכינן בת"ת בכל פעם משום דא"א לה להיבטל, דהא תינח במי שעדיין לא למד כל התו"כ, דלדידיה א"א לה להיבטל, איהו שפיר מברך בכל פעם, אבל מי שכבר למד כל התו"כ דהוא יוצא מצות והגית בק"ש או בפ"א שו"ע ולדידיה אפשר לה לת"ת להיבטל. א"כ הוא לא יהא צריך לברך בכל פעם מה"ט דלא מפסקי לילות מימים, וזה תימה, דהא גרסינן במס' נדרים (פ"א.) ומפני מה אין מצוין ת"ח לצאת מבניהן ת"ח, אמר רבינא מפני שאין מברכין בתורה תחלה, דאר"י א"ר וכו', והלא סתם ת"ח כבר למד כל התו"כ, כבמשכת שבת (קי"ד.) דא"ר יוחנן איזהו ת"ח כל ששואלין אותו דבר הלכה בכ"מ ואומרה ואפי' במסכת כלה. וא"כ הרי תלמידי חכמים כבר יצאו י"ח ושננתם שהוא מצות ידיעת התורה ע"י מה שלמדו כבר עד שיהא ד"ת מחודדין בפיהם, והם יוצאים ג"כ מצות והגית בק"ש דשו"ע, וא"כ לדידהו ת"ת איפשר לה להיבטל ואין צריכין לברך בכל פעם, דהא לא מפסקי לילות מימים, א"כ למה אין מצויין לצאת מבניהם ת"ח בשביל עון זה דאין מברכין בתורה תחלה, אדרבא הלא זה בהכרח להם, ואם יברכו בכל פעם הויא ברכתן לבטלה. מה גם שזה בעצם לא ניתן להאמר כלל, שנחלק בין ת"ח לע"ה בענין ברכת התורה:

ע"כ נראה לפרש דברי הירושלמי הנ"ל באופן אחר ממה שפי' למעלה, וה"פ סוכה אפשר לה להיבטל, ר"ל דיכול לאכול פירות חוץ לסוכה, או אם ירצה לא יאכל כלל, נמצא דעיקר החיוב הוא רק בלילה הראשונה, ובשאר הימים מיקרי גמר מצוה, וסובר הירושלמי דלרבנן דר' יוסי גמר מצוה לאו כמצוה דמי, דהירושלמי לשיטתו בזה (דבפ' רא"ד הלכה ו') מוקי' לה שם דדוקא ר' יוסי הוא דס"ל דגמר מצוה כמצוה דמי ופליגי רבנן עליה. וס"ל להירושלמי דלענין ברכה ג"כ בהא מתלי תליא, דלמ"ד גמר מצוה כמצוה דמי מברכינן אפילו אגמר מצוה כשהפסיק קודם גמר עשייתה, אבל למ"ד גמר מצוה לאו כמצוה דמי, אין מברכים רק אעיקר המצוה, אבל לא על הגמר ואפילו הפסיק קודם לגמר מצוה אין מברך על הגמר, והיינו דקאמר סוכה אפשר לה להיבטל, נמצא דכולהו יומי דסוכה הויין להו גמר לעיקר מצוה שבלילה הראשונה ואינו מברך רק בלילה הראשון, ת"ת א"א להיבטל, משום דכתיב והגית בו יומ"ו, דאפ"ת דמי שכבר למד כל התו"כ יוצא י"ח לא ימוש בפ"א שו"ע בין את"ל דבעי' השלמה דיום ללילה כו' או דלא בעינן מ"מ ת"ת א"א לה להיבטל, דהא עכ"פ פ"א שו"ע החיוב עליו ללמוד כל ימי חייו ביום ובלילה נמצא דכז"מ שלומד הוי עיקר מצוה, וע"כ צריך לברך כל פעם שלומד, ואם הפסיק וחוזר ללימודו צריך לברך שנית, ונראה דלפי פי' זה, אפילו אם כבר למד פרק א' שחרית בזמן חבור דיום ולילה ויצא י"ח והגית ביום ההוא, אפ"ה י"ל דלדעת הירושלמי גם ביום ההוא בשעה שהוא פנוי מעסקיו עדיין מחוייב הוא ללמוד כדי שלא ישכח דבר אחד ממשנתו, שאז ח"ו הרי הוא כמתחייב בנפשו, כמ"ש רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים וגו', וכדתנן באבות (פ"ג מ"י) רק בשעה שהוא טרוד בעסקי פרנסתו, אז מותר לו להתבטל מלמודו להביא טרף לביתו וכמו שסיימו במשנה שם, הא אינו חייב עד שישב ויסירם מלבו, ומ"מ אף כשלמד פ"א שחרית כנ"ל והפסיק וחוזר ללמודו ביום ההוא, אין לומר דהוי רק גמר מצוה ולא קרינן לת"ת דהאי יומא דאפשר לה להיבטל, דכיון דיש לו פנאי א"א לו להתבטל מחשש דשמא ישכח דבר אחד ממשנתו כנ"ל נמצא דהוי עיקר מצוה וחייב לברך (ולפ"ז צריך לפרש דהא דאמר מאי כדין וכו', פירושו כדכתב המפרש שם מה יש לך להשיב מעתה, ור"ל דחז"ב מהא דאמר מקודם דענין הברכה באי מפסקי לילות מימים מתלי תלי. ומסיק דתליא רק באם אפשר לו להיבעל או לא ועיין). והנה כ"ז לפי שיטת הירושלמי. אבל אנן קיי"ל בסוכה (מ"ה) דא' סוכה וא' לולב מברכינן כל ז'. ושם ומ"ו) מייתי' ברייתא דסוכה דלא מפסקי לילות מימים אינו מברך עליה רק לילה הראשון, מ"ט כולהו שבעה כחד יומא אריכא דמו, דמוקמינן לה התם כתנאי, דלרבי דס"ל (שם בברייתא) דתפילין כז"מ שמניחן מברך עליהם, הה"ד גבי סוכה מברך בכל פעם שנכנס לישב בה, ולרבנן דס"ל דבתפילין אינו מברך רק בשחרית בלבד, ההד"נ גבי סוכה כיון דכחד יומא אריכא דמי אינו מברך רק יום ראשון. ומסיק הש"ס ואנן נמי כרבי עבדינן ומברכינן כל ז'. (ופרש"י בין בסוכה בין בלולב) ואמרינן עוד שם, רבנן דבי רב אשי כל אימת דממשמשי בתפילייהו מברכי ע"כ. והנה כיון דקיי"ל דבסוכה אע"ג דאפשר לה להיבטל אפ"ה מברך עליה בכל פעם. א"כ כ"ש ת"ת דא"א לה להיבטל דהוי לן לברוכי עלה בכל פעם, והרי סוכה דמברכינן עלה בכל פעם היינו דילפינן לה מתפילין ותפילין גופייהו דמברך עלייהו בכ"פ דממשמש בהו, היינו משום דהמשמוש בהם מצוה דילפינן להו מציץ שאין בו אלא אזכרה א' ואפ"ה כתב בי' תורה תמיד שלא יסיח דעתו תפילין שי"ב הזכרות רבו' על אכו"כ, (וכמ"ש התו' בסוגיא שם והשתא אם למדו סוכה מתפילין אע"ג דלכאורה לא שייך בה ענין הסח הדעת וחיוב משמוש כתפילין, ואפ"ה נראה דלמדוה מהקישא, דהוקשה כל התו"כ לתפילין כדאיתא (בקדושין ל"ה.) ע"ש, א"כ כ"ש דילפינן ת"ת מתפילין. דבת"ת שייך שפיר ענין הסח הדעת שלא ישכח דבר אחד ממשנתו כנ"ל, ועוד דהא כתיב בה לא ימוש דכמאי דכתיב בה תמיד דמי כמש"ל ל (וכ"ש להתקו"ז דפי' דכתיב בה תמיד להדיא כנ"ל) דכ"ש דהוי לן למילפה מתמיד דציץ או בהיקש דכל התו"כ לתפילין דכל זמן דממשמש בה כלומר שחוזר ללמוד יתחייב לברך. אם כן צע"ג על התוס' והרשב"א ומרן הב"י, ושאר פוסקים שלא העירו בזה כלום. והם יש לו דברים בזה, אנא להודיעני בעתות המרגוע כשיהיה לו פנאי לזה, אך חם ליה לזרעא דאבא להכביד יתר מכפי כחו. ואני תפלה. יאר ה' פניו אל כבוד הדר"ג. להבליג את שנותיו בטוב ובנעימים עד עת עמוד כהן לאורי' בבית נכון ונשא במרום הרים, ותחזינה עיניו בא האדון אל נוהו בתוככי ירושלים דדהבא כנפשו הרמה ונפש ידידו באה"ר ואהבת איתן

הק' יצחק שלמה יואל בהרב מוהרר"ש זללה"ה הרב ואב"ד דפ"ק ראוונע יע"א

סימן

קלה

(מקונטרס אסיפת דינים מערכת ספר תורה)

קלה נחוץ לי לדעת אם מותר למכור ס"ת הכתובה כד"ת וכשרה או לכתוב חדשה לעדת הקראים, משום איבה, ויש סברות רבות נוטות לכאן ולכאן ולא מצאתי דין מפורש בזה ועל בינתי לא אשען בחסדו להודיעני בזה הלכה למעשה ולא אכחד כי דעתי נוטה להקל אך חלילה לי לדון בדבר אשר חדת הוא לי בחסדו יודיעני דעתו עכ"ד הרב השואל יצ"ו: