שדי חמד דברי חכמים שו"ת קיד

וזאת תשובתי הנה לכאורה נראה דמותר דמצינו לענין מזוזה דכתב הרמ"א בסוס"י רצ"א עכו"ם שבקש שיתנו לו מזוזה ורוצה לקובעה. בפתחו אסור ליתנו לו כן השיב מוהרי"ל וסיים הרמ"א ונ"ל דמ"מ במקום דאיכא למיחש משום איבה ושירע משום זה לישראל שרי עכ"ל. ומדקדוק לשון הרמ"א (שכתב ונ"ל וכו' ולא כתב ולי נראה) משמע דכונתו לומר דבזה גם למוהרי"ל שרי (כשיש חשש איבה) וכל זה לגבי למסור מזוזה ביד עכו"ם שיש לחוש שמא ח"ו יזלזל בכתבי הקדש אבל למסור ליד הקראים עם כי מצינו בכמה דינים שנחלקו הפוסקים על אלו הקראים אם דינם כישראל מומר או כנכרים גמורים כאשר רשמתי בקונטרס הכללים במ"ע הקו"ף אות נ"ג ובקנטרס אסיפת דינים במערכת חמץ ומצה סי' ח' אות ט' שנשאלתי על חמצן של בני מקרא שעבר עליהם הפסח אם מותר הנה הבאתי שם תשובת רב אחד המיוחד מרבני דורינו שהאריך בזה שדינם כנכרים וחמצן מותר אחר הפסח כיעי"ש מ"מ ודאי אינם חשודים לזלזל בכתבי הקודש חלילה וא"כ אף אם דינם כנכרים לשאר כל דבר, מ"מ למסור בידם כתבי הקודש נראה ודאי דאין לחוש שמא יזלזלו בהם ולכן אף אם אין חשש איבה נראה דמותר למסור בידם מזוזה וכיוצא וכ"ש כשיש איבה כמ"ש הרב השואל יצ"ו (אף שרחוק קצת לצייר שיהיה משום איבה על דרך שכתב הרמ"א שירע לישראל משום זה)

ונראה דאף למ"ש הרב פתח הדביר בסי' ב' אות ז' דף י"ג ע"ג דהרב כנה"ג כתב דמתשו' מוהרי"ל משמע דהגם שאירע משום זה רעה ח"ו לישראל מחמת איבה אפי"ה אסור וכתב שגם הרב הק' מוהר"ח ן' עטר בספר ראשון לציון בנימוקיו ליו"ד הסכים להלכה ולמעשה לאסור ודלא כהרמ"א משום דכיון שיש לחוש לזילזול כבוד שמים ח"ו אין לחוש לאיבה וכו' עיי"ש מ"מ נראה דעד כאן לא נחלקו אלא בנכרי ממש דיש לחוש שינהוג בה מנהג בזיון ח"ו משא"כ בקראים הללו דלפי הנראה אין לחוש לשינהגו מנהג בזיון נראה דלכ"ע שפיר דמי אפילו שלא במקום חשש איבה ואפי' בעכו"ם ראיתי להרב צפיחית בדבש רס"י ן' דף ק"מ ע"ב שכ' בשם הרב באר שבע בסי' ל"ה להתיר בנדונו למסור מזוזה ביד עכו"ם אפילו היכא דליכא למיחש לאיבה והביא ראיה לזה ממ"ש בירושלמי סוף פאה (ט"ס וצ"ל ריש פאה עיי"ש בפ"א ה"א) דרבינו הקדוש שלח לארטבן מזוזה וארטבן עכו"ם היה ולא היה חשש איבה כי ארטבן לא בקש ממנו מזוזה (אדרבא לא עלה לו לרצון עד שבא מעשה בתו לידו כמבואר בשאלתות פרשת עקב שאלתא קמ"ה עיי"ש) ושוב דחה ראיה זו בב' פנים וחד מנייהו דרבינו הק' ידע בארטבן דלא פלח לע"ז ומשו"ה שלח לו מזוזה אבל לאחרים אה"נ דאסור עכ"ל הרי מפורש דכל שידוע דלא פלח לע"ז מותר למסור לו כתבי הקודש ולא חיישינן שמא ינהוג בהם מנהג בזיון א"כ כ"ש בקראים הללו דידוע ומפורסם דלא פלחי לע"ז כלל ותורת משה רבינו חביבה בעיניהם ונוהגים כבוד בכל כתבי הקדש א"כ נראה דשפיר דמי למסור בידם מזוזה, והה"ד לשאר כתבי הקדש ואפי' ס"ת דקדושתה חמורה מאחר שאין לחוש שינהגו מנהג בזיון כלל

והנה מר"ן חיד"א בס' שיורי ברכה יו"ד סי' רמ"ו אות ה' כ' דיש מי שכ' דר' אמי דאמר בחגיגה (דף י"ג ע"א) אין מוסרין ד"ת לעכו"ם שנאמר מגיד דבריו ליעקב וכו' דקדק לומר אין מוסרין ולא אמר אין מלמדין לרמוז שאסור למכור להם ספרי הקדש ולכן אמר אין מוסרין וכתב ע"ז דהגם שאין כאן דקדוק מ"מ הדין דין אמת. ולפי דברי הרב ב"ש אם באנו לדקדק כמ"ש היש מי שכתב צ"ל דהא דאסור למכור להם ספרי הקדש היינו דוקא להעובדים ע"ז וזה דוחק דסתמא קאמר ר' אמי אין מוסרין ד"ת לנכרי ויליף מדכתיב מגיד דבריו ליעקב חקיו לישראל ומשמע דכל שאינו ישראל אין מוסרים לו ומוכח דהיש מי שכ' לא שמיעא ליה לחלק כדברי הרב באר שבע וגם מרן חיד"א שסיים שהדין אמת משמע דכונתו דכיון דקי"ל דמצוה לקנות ספרים שנמצאים ביד נכרי בכדי דמיהם על מנת לגונזם כמ"ש בסי' פא"ר א"כ כ"ש שאין למכור להם ומשמע מסתמיות לשון הש"ס והפוסקים דאין חילוק בין נכרי עוע"ז לאינו עוע"ז בזה וצ"ע בגוף תשובת הרב באר שבע מה יענה למאי דמשמע בסי' פא"ר דאין לחלק בין עוע"ז לאינו עובד ואין ספר בא"ש מצוי אצלי ומכל זה תמיה לי על הרב צפיחת בדבש (בדף קל"ט) ע"ד שכשרצה לומר דאסור למסור ס"ת ביד נכרי משום חשש בזיון כתב להוכיח כן מדקי"ל ישראל ששכר בית מנכרי דכשיצא יטול המזוזה מביתו והיינו משום חשש בזיון ושמוהרי"ל אסר למסור מזוזה וכו' וכתב ומסתמא דה"ה או כ"ש דאסור למסור ס"ת לעכו"ם מחשש בזיון וכו' עי"ש ולא היה צריך ללמוד ס"ת ממזוזה דבס"ת גופיה הדין פשוט דאסור למסור לעכו"ם כשיש חשש זלזול שהרי אף מה שבידם מצוה לפדותם כדי שלא יזלזלו בהם כמ"ש הפוסקים בסי' פא"ר. וגם נעלם ממנו דברי מרן חיד"א הנז"ל שכתב שהדין אמת דאסור למסור בידם כתבי הקדש כמש"ל ועכ"פ הרי דעת הרב באר שבע דבנכרי שאינו עוע"ז מותר אפילו שלא במקום איבה ומכריח כן מעובדא שבירושלמי הנ"ל, וא"כ הה"ד או כ"ש לגבי בני מקרא דשרי לדעתו אפילו שלא במקום איבה. והגם דממ"ש הרב צפיחת בדבש שם בדף קל"ט ע"ד מתבאר דלא הסכים הרב ב"ש להתיר אלא במקום איבה ומשום דמצינו שהתירו כמה דברים משום איבה ולפי הנראה לא סמך הרב ב"ש על ראיתו מהירושלמי בעובדא דרה"ק ששלח לארטבן ולכן לא הסכים להתיר אלא בצירוף חשש איבה מ"מ בנד"ד כיון שאין עוע"ז יש להתיר עכ"פ כשיש חשש איבה

הן אמת דהרב פני משה (על הירושלמי הנ"ל) פירש דארטבן איש יהודי היה וחשוב ולפי זה אין הכרח דלנכרי שידוע שאינו עוע"ז מותר למכור מזוזה ואולי משמע ליה הכי מדמצינו במס' יומא (דף י"א) בארטבן שהיה בודק מזוזות בשער העליון ומשמע דישראל היה דאל"כ מה ענין לו בהמזוזות ולדעת הרב בא"ש צ"ל דלא זהו ארטבן ששלח לו רבינו הק' המזוזה אי נמי ס"ל דמאותו מעשה שניצולה בתו מסכנה ע"י המזוזה היה מחבב את המזוזה עד לאחת ולא שהוא עצמו היה בודק אלא ע"י השגחתו עם ישראל הבקי שהוליך עמו וכ"ז דוחק, וגם ק"ק לפי דברי הרב באר שבע דכל עיקר ההיתר היה לפי שידע שאינו עובד ע"ז דסוף סוף איך סמך ע"ז רבינו הקדוש ולא חשש שתבא לידי בזיון ח"ו ע"י רבים הנכנסים ויוצאים בביתו הן בעודנו חי ואף כי אחרי מותו לא יוכל לידע איך יתנהגו בניו ואולי הבאים אחריו יזלזלו בה ח"ו, לכן נראה דלכשתמצא לומר דארטבן נכרי היה צ"ל כמו שכתוב בשאלתות דרה"ק כתב ליה חד מזוזה ושיגר ליה וכו' וכתב הגאון המפורסם נציב מלך יצ"ו בפירשו הנורא העמק שאלה דבדקדוק הוסיף תיבות אלו (כתב ליה חד מזוזה) דהיינו שכתב בשבילו מזוזה לפי שלא היה יכול למסור לו מזוזה שנכתב על דעת לקובעה בפתח ישראל כמצותה דהוי הורדה ממצותה וכ"כ הרמ"א בסי' רצ"א בשם מוהרי"ל לכן כתב לו מזוזה על דעת כן ובכה"ג ליכא משום בזיון שע"מ כן אקדשה וכו' עיי"ש אלא דאכתי יש לפקפק דנהי דליכא משום הורדה ממצותה כיון דעל דעת כן אקדשה אכתי איבעי ליה לחוש שמא ינהגו בה מנהג בזיון וצריך להתיישב במ"ש הפוסקים בשמות הקדושים שנכתבו שלא בקדושה אם מותר למוחקם דהכי נמי אפשר דאין לחוש אם ינהגו בהם מנהג בזיון ונאמר דרבינו הק' כתב לו מזוזה שלא בקדושה ומשו"ה לא חשש לבזיון ועכ"פ לפי דברי הרב באר שבע דארטבן נכרי היה וטעמא דהיתרא הוא משום דידע דלא פלח לע"ז יש לומר בפשיטות דכ"ש מותר למסור ביד הקראים ואין לחוש שינהגו בה מנהג בזיון ועיין לידידי הגאון מוהרי"א יצ"ו בס' עמודי אש בקונטרס עמודי ירושלים (דף ד' ע"ב) שכ' בשם הרבנים יד המלך (אולי כונתו על יד המלך אשכנזי ואמ"א) פ"ה מהל' מזוזה הי"ב והגהות מרדכי שעל ס' כו"פ הלכות רבית שכ' דמשמעות העובדא שבירושלמי הוא דארטבן היה נכרי וע"כ המה ראו כן תמהו דהא אסור להניח מזוזה ביד נכרי ומני"ר עמוד אש הביא ע"ז דברי הרב ב"ש הנז"ל ותימה בעיני שלא העיר ע"ד הרב"ש דלפום ריהטא יש לפקפק כמו שכתבתי

וראיתי להג' בעל שו"מ בספרו יד שאול בסוס"י רצ"א שכ' דהרב באר שבע הקשה איך שלח רבינו הק' מזוזה לארטבן והוא היה נכרי ושמזה הוכיח דבמקום דאיכא למיחש לאיבה שרי כמ"ש הרמ"א ובס' אחד מהאחרונים האריך להקשות בזה והגיה בירושלמי והדבר פשוט כמ"ש הב"ש וגם י"ל שכתב המזוזה שלא לשם קדושת