שדי חמד דברי חכמים שו"ת קיב

הכוכבים, שאז הוא זמן שכיבה וק"ש הוא קודם לזמן שכיבה כדפי', וכתבו עוד דהראיה שהביא ר"ת מהך דרב צלי של שבת בע"ש אלמא חשיב לילה לענין תפלת הערב וה"ה לענין ק"ש ע"כ, ראיה זו יש לידחות דדילמא רב כריב"ל ס"ל דאמר תפלות באמצע תקנום (בפ"ק ד' ע"ב) ע"כ, ונ"ל דס"ל לר"ת לדוחק לומר דרב ור' יאשיה ור' ישמעאל ב"ר יוסי (או ר"א בר"י למאי דתני עולא (בפ"ד כ"ז ע"ב) ע"ש) ורבי ואבדן ור"ח בר ווא (היינו ר"ח בר אבין) וריב"י בשם אביו ר' יוסי ורבי חנינא (אמורא) ור' חנינא בן דוסא ור' זירא (בירושלמי דברכות פ"ד ה"א) דכולהו מצלו של שבת בע"ש ושל מוצאי שבת בשבת, דסברי כולהו דתפלות באמצע תקנום דלא כר' יוחנן, דאם כן קשיא הלכתא אהלכתא, דהתם מסייעינן ליה לר"י מברייתא, וכתב התו' (שם ד:

) ד"ה דאמר, דמטעם זה הלכה כר"י ע"ש, והכא ודאי קיי"ל ככל הני תנאי ואמוראי דמצלו של שבת בע"ש ושל מוצאי שבת בשבת, וע"ש עוד בתירץ התו' דקיי"ל להלכה כשאר תנאים שמקדימין זמן ק"ש לצאת הכוכבים ולכך אנו קורין אותה קודם לצאת הכוכבים בביהכ"נ, ומ"מ אנו מקילין בתפלת המנחה להתפלל אף לאחר פלג המנחה ועיין בזה בהרא"ש ריש ברכות בארוכה, היוצא מזה, דעכ"פ זמן זה דמפלג המנחה ועד צאת הכוכבים יש עליו שם יום ושם לילה שהרי יוצא י"ח בזמן זה בין בתפלת המנחה דבעי' יום, ובין בתפלת הערב וק"ש דבעו לילה, והשתא א"ש דהך דרשב"י דאמר דבק"ש שו"ע קיים והגית וגו' מתקיים שפיר ק"ש דערבית דומיא דשחרית, דאוקימנא דמיירי שקראה בזמן מיוחד דהיינו בין סוף לילה ודאית להתחלת יום ודאי, וזהו כותיקין כדכתיבנא לעיל, כמו כן ק"ש דערבית דקאמר רשב"י היינו נמי בשקראה בזמן מיוחד, דהיינו מפלג המנחה שאז סוף יום ודאי לכ"ד, ועד צאת הכוכבים שאז התחלת לילה ודאית לכ"ד, דעתה יש כאן מצות השלמה דיום ללילה ולילה ליום, ואפשר דכמו דבק"ש דשחרית מצוה לקרותה כותיקין ממ"ש ייראוך עם שמש (ברכות ט:

) ה"נ ק"ש דערבית לותיקין אפשר דצריך לקרותה סמוך לצאת הכוכבים ממ"ש בסיפא דהאי קרא ולפני ירח דור דורים (תהלים ע"ב) אך לא מצאתי זה בשום מקום). ובמ"ש יש ליתן טוב טעם, בפלוגתא דר' יוחנן ורבא במנחות (שם צ"ט:

) דאהך דאר"י משום רשב"י אפילו לא קרא אדם אלא ק"ש שו"ע קיים לא ימוש, מסיים ודבר זה אסור לאומרו בפני עמי הארץ, ורבא אמר מצוה לאומרו בפני ע"ה, ובמאי קמיפליגי, ולפמ"ש א"ש דר' יוחנן לטעמיה דמפרש להך דרשב"י דאמר דבק"ש שו"ע קיים לא ימוש, זהו דוקא בהשלמה דיום ולילה, והיינו בשחרית כותיקין ובערבית קודם צאת הכוכבים דהא ר' יוחנן יליף מן מילואים דבעי' השלמה, משו"ה אמר ר"י דדבר זה אסור לאומרו בפני ע"ה, דע"ה לא יוכל לדקדק בצימצום הזמן, ובפרט לקרות כותיקין שצריך בזה לדקדוק עצום וכמ"ש התוס' שם ד"ה לק"ש, מהך דיומא (ל"ז:

) דאמרינן לשאר עמא דבירושלים וכו', פי' שרוב בנ"א אינם יכולין לכוין אותה השעה עכ"ל זהו סברת ר"י וכפי שיטתו בירושלמי הנ"ל. אבל רבא ס"ל דרשב"י לשיטתו בתקו"ז המובא לעיל, דיליף תמיד דתורה מתמיד דק"ש בגז"ש, ומפרש דה"ט דרשב"י דסבר דבק"ש שו"ע קיים לא ימוש, דכמו דבתמיד דק"ש מקיים מצותה כז"מ שיקראנה וא"צ השלמה דיום ללילה ולילה ליום ה"נ בתמיד דתורה מקיים לא ימוש כז"מ שיקראנה וא"צ בה השלמה, וע"כ מפ' לדרשב"י דאמר דבק"ש שו"ע מקיים לא ימוש כפשטיה, דבכל זמן שיקראנה קאמר (והא דמסיק במנחות שם אהך דרשב"י ודבר זה אסור לאומרו בפני ע"ה, פשוט דהך סיומא ממלתיה דר' יוחנן הוא, ולאו מדרשב"י הוי) ולהכי אמר רבא דמצוה לאומרה בפני ע"ה, כדי שיזהרו הע"ה במצות ק"ש שו"ע עכ"פ דכשיוודע להם שבזה יצאו ג"כ מצות ת"ת יזהרו בה ביותר, ולתקלה ליכא למיחש, דהא כז"מ שיקראוה יצאו י"ח ת"ת לסברת רבא. והוא פי' כפתור ופרח לפענ"ד, וסמוכין לדבר זה, דהך דק"ש שו"ע לרשב"י, א"נ פ"א שו"ע לר' יוסי, אינו אלא בזמן השלמה דיום ללילה וכו', מצאתי במדרש שו"ט (תהלים א') דאר"א כל המניח תפילין כאילו קיים והגית בו יומם ולילה, ומפרש ר"י דה"ט דר"א דכתיב והיה לך לאות וגו' (כלומר וסיפא דקרא למען תהיה תורת ה' בפיך) ור' יהושע פליג דהא כתיב מימים פרט ללילות וכו' א"ל ר"א ומה את מקיים ובתורתו יהגה יומם ולילה, א"ל ר' יהושע זו ק"ש שאם אדם קורא אותה שו"ע מעלה עליו הקב"ה כאילו יגע בתורה יומם ולילה, בר קפרא אומר כל מי שהוא קורא שני פרקים שחרית וערבית קיים ובתורתו יהגה יומם ולילה, אמר ר' ברכיה אף אבות הראשונים קבעו את המשנה שהיו יושבים (כלומר כשהיו יושבים ללמוד היו קובעים א"ע) ביום שהוא נוטל מן הלילה. ובלילה שהוא נוטל מן היום ע"כ, הרי דהך דפ"א שו"ע דאמר ר' אמי במנחות שם איכא לאוקמי שפיר כהך דב"ק. בשעה שהיום נוטל מן הלילה וכו', וה"נ איכא לאוקמי להך דרשב"י וע"פ מה שפי' בסייע"ד, הן אמת שראיתי להגאון בעל העמק שאלה (בשאילתות דר"א פרשת ואתחנן סי' קמ"ג אות ג') שעשה פלוגתא בין הבבלי והירושלמי דיומא שהבאתי למעלה ומדרש שוחר טוב הנ"ל, וכתב דרבי אמי דמסכת מנחות שם דקאמר פעם אחד שחרית ופ"א ערבית ס"ל דלא בעינן חיבור יום ולילה, ולכך סגי בפ"א, והירושלמי ס"ל כבר קפרא בשו"ט שם דבעינן ב' פרקים שחרית וב"פ ערבית ולכך בעי חבור יום ולילה וכדמפרש ר' ברכיה שם, וז"א לפענ"ד, דענין החבור דיום ולילה לא תלי בזה כלל, דאפילו את"ל דסגי בפ"א מ"מ י"ל דבעינן חבור, ומתחלק הפרק חציו לשל יום וחציו לשל לילה שהרי ת"ת אין לה שיעור וכדכתב' למעלה, ממתני' דפאה, דתני לת"ת בא"ד שאין להם שיעור גם למטה, וסגי בפ"א ואפילו חצי פ' ואפילו בשיטה אחת (וכמ"ש הגר"א בפי' הארוך אמתניתין דפאה שם בשם הירושלמי ע"ש). ומהתימה על בעל העמ"ש, שהרי הוא גופיה כתב שם דר' יוחנן דאמר דאפילו בק"ש שו"ע קיים לא ימוש ס"ל דסגי אפי' בפ"א שחרית ופ"א ערבית, ולא בעי השלמה דיום ללילה כו'. וא"כ תיקשי ליה דר"י אדר"י, דהא ר' יוחנן ס"ל בירושלמי דיומא שם דבעיא השלמה דיום ללילה וכו' וכמש"ל, (ונראה דלכך היה פשוט אצלו דסבר ר"י כן, מפני שזמן ק"ש דשו"ע אינו בזמן חבור דיום ולילה, ולפמ"ש למעלה אין זה מוכרח). וראיה לדברינו, שהרי הגאון בהע"ש שם הביא בשם המכילתא (פרשת בשלח פסוק ויסע) בשם ר' יהושע דבעינן ב"פ שחרית וב"פ ערבית (וכ"ה במדרש תנחומא בשלח, ר' יהושע אומר אם שונה אדם ב' הלכות שחרית וב' הלכות ערבית ופוסק במלאכתו כל היום וכו' קיים והגית וגו'). וא"כ תיקשי ליה אהא דא"ר יהושע בשו"ט שם דבק"ש שו"ע קיים והגית וגו' ולסברתו ס"ל דלא בעינן חבור דיום ולילה, וכמ"ש בדר' יוחנן, וא"כ למה הצריך ב"פ וע"כ כדכתיבנא. ומהתימה על בעל הע"ש שלא נתעורר לזה, ויותר י"ל דה"ט דר' יהושע דהצריך ב"פ. דס"ל כשמואל דק"ש דרבנן (בברכות כ"א.) ובשכבך ובקומך מוקי' ליה בד"ת, והשתא ובשכבך ובקומך דפרשה שניה ודאי מוקי' לה ג"כ בד"ת ומשום דכתבה לה תורה ב"פ, משו"ה ס"ל דצריך ב"פ ביום וב' פרקים בלילה. ומשום דושכבך ובקומך כי כתיבי, בב' פרשיות כתיבי, ואפילו את"ל דס' ר' יהושע דק"ש דאורייתא, דהא לא אשכחן מאן דס' ק"ש דרבנן אלא שמואל, והא אתותב התם ממתני' דבעל קרי, אפ"ה י"ל דלכך מצריך ר' יהושע ב' פרקים, משום דס"ל דגם פרשה והיה אם שמוע דאורייתא, וס"ל ג"כ הילפותא שבתקו"ז הנ"ל דילפינן תמיד דתורה מתמיד דק"ש, ומינה דמה ק"ש בעי' ב' פרשיות אף תורה בעינן ב' פרקים וא"ש

נחזור על הראשונות דלהירושלמי דיומא דטעמא דר' יוסי משום דיליף ממילואים, ורבנן נמי ל"פ עליה רק בלכתחלה, אבל דיעבד אפילו רבנן מודו דאפילו אם סילק שחרית וסידר ערבית ש"ד, וממילא דגבי ת"ת נמי מודו רבנן דיוצא בפ"א שו"ע ובלבד שיהיה זה בעת חבור היום ללילה. דהא בת"ת נמי כתיב בה יומם ולילה ואיכא למילף לה ממילואים וכדאמרינן להדיא בשו"ט שם, והשתא קשיא טובא הא דאמרינן בירושלמי דפרק מי שמתו (הנ"ל בקונט' הא') סוכה אפשר לה להיבטל ולכך אינו מברך רק בלילה הא', ת"ת א"א לה להיבטל (וכמ"ש המפ' דזהו ממ"ש והגית וגו') ולכך מברך בכל פעם, וק"ל הא בין לרבנן ובין לר' יוסי ת"ת נמי אפשר לה להיבטל דהא יוצא י"ח בפ"א שו"ע דילפינן לה ממילואים, ומאן שמעת ליה דאמר דת"ת לא יצא י"ח בהשלמה דקאמר דא"א לה להיבטל, ואין לומר דהיינו ר' ישמעאל במנחות שם, דהשיב לבן דמא בן אחיו צא ובדוק שעה שאינה מן היום וכו'. דמזה ג"כ אין ראיה דס"ל דתמיד דת"ת הוא כפשטיה, דהא ר' יהושע נמי השיב כן במדרש שו"ט שם, ובירושלמי