שדי חמד דברי חכמים צא

החי מטמא אמר לו ר"י וכו' כתוב במגילת תענית פסחא זעירא דלא למספד הא רבה למספד אלא כל דכן הוא ה"נ כל דכן הוא ע"כ הרי בהדיא דבפסחא רבה אסור בהספד כ"ש שאסור בתענית דבכ"מ דתניא במג"ת דלא למספד אסור בתענית במכש"כ (וכבר שמעתי מפי אחי הגאון זצ"ל זה קרוב לארבעים שנה שהעיר עליו בזה מהסוגיא הנ"ל) וביותר אני תמה במה שמשמע מדבריו ז"ל דביום הקרבת הקרבן דכמו שאסור במלאכה כל היום ה"נ אסור בתענית כל היום ואיני יודע דמנין לו זה הלא אדרבה בעירובין ד' מ"א מבואר להדיא דבכל יומא דמג"ת מותר להתענות בהם תענית שעות ופשוט לכאורה דה"ה ביום הקרבת הקרבן דאינו חמור משאר מג"ת דהא כללא כנ"ל ותני התם דכל יו"ט של דבריהם מתענין בו שעות ויום טבוח נמי בכלל דהא האיסור ההספד ותענית בו. אינו אלא מדרבנן ועוד דהרי פסחא זעירא ג"כ נחשב בימי מג"ת הרי דדמי לשאר ימי מג"ת וע"פ הצעה זו יישב בני הבחור החריף ובקי כמר אברהם יעקב הכהן נ"י גם לתמיהה השניה שתמה המ"ל ז"ל דהיכי ס"ד דש"ס דפסחים שם לאמר דהא דרב ששת הי' ישב בתעניתא כל מעלי יומא דפסחא משום דקסבר סמוך למנחה גדולה תנן ומשום פסחא וסבר לה נמי כר"י ב"ב דמכשיר בפסח ששחטו שחרית בי"ד לשמו והלא אדרבה דאם סבר לה כר"י ב"ב כל היום אסור בתענית משום שהוא יום טבוח והיאך אמרינן דהיה יושב בתענית משום פסחא והוי שני הפכים בנושא אחד והניח קושיא הלז בהדבר צריך תלמוד ואכן בני הנ"ל אמר ליישב דלק"מ דוודאי קודם שיקריב הפסח אסור לו לאכול כדי שלא יתבטל ממצות הפסח אבל אחר שמקריב הפסח אז מחוייב לאכול מצד שהוא יו"ט שלו ומה שהתענה עד זמן שחיטה לא איכפת לן דהא מותר להתענות תענית שעות ביו"ט דרבנן וכל זה בזמן הבית אבל האידנא דליכא קרבן ואין האסור רק משום גזירה דמהרה יבנה ביהמ"ק ויקריבו הפסח ויאמרו אישתקד מי לא התענינו בעה"פ השתא נמי נתענה אין עצה ואין תבונה בזה לצאת ב' החששות דאם נפסוק הדין דאסור להתענות כל היום ומחוייב לאכול אחר זמן המנחה יש חשש דשמא יבנה ביהמ"ק ולא יהי' לו פנאי להקריב פסחו עד סמוך לשקיעה ויאמר אשתקד מי לא אכלתי השתא נמי איכול אחר חצות ואם נפסוק דצריך להתענות כל היום איכא גזירה להיפך דשמא יקריב פסחו תיכף אחר חצות ומ"מ יתענה כל היום כמו אשתקד וכיוון שס"ס אין לצאת ב' החששות והלכך שב ואל תעשה עדיף בזה כן תי' בני נ"י ומיהו בלא"ה אין מקום לתמיהת המ"ל ז"ל דהדבר פשוט דלהס"ד דרב ששת הוי יתיב בתעניתא משום פסחא ע"כ דלאו תענית ממש קאמר דהא בהדיא שנינו בברייתא בפסחים ק"ח דמטבל הוא במיני תרגימא אלא ר"ל דלא אכיל פת וש"ד האסור לאכול בעה"פ סמוך למנחה ובזה קיים גם תקנת חכמים שאסרו בהספד ותענית ביום טבוח דכיון דאכל מיני תרגימא הרי לא התענה והתוס' שכ' שם בתי' השני דקבל עליו תענית ממש כתבו כן לפי המסקנא דהי' אסטניס שלא הי' יכול לאכול כלל ופשוט הוא

ולענין מה שרצה המ"ל ז"ל לחדש דביום טבוח של עצרת אינו אסור בהספד ותענית לכל העולם רק לאותן אנשים שלא הקריבו עדין רק שקשה לי ע"ז ממה שאמרו בחגיגה י"ח דמעשה דר"ט שלא הניח לספוד ביום טבוח המה ואף דהמעשה הי' לאחר החורבן כ"כ המ"ל: ק

והנה לכאורה צריך להבין דלמה הוצרך לדייק הקושיא מהא דר"ט היה לאחר החורבן דגם אם נימא דמעשה דר"ט היה בזמן הבית (דהא באמת ר"ט היה גם בזמן הבית וכדאיתא בקידושין ע"ב דאמר ר"ט פעם א' עליתי אחר אחי אמי לדוכן והטיתי אזני אצל כה"ג ושמעתי שהבליע שם בנעימות אחיו הכהנים וכן איתא בספרי בפ' בהעלותך ע"פ ובני אהרן יתקעו בחצוצרות דאמר ר"ט אקפח את בני אם לא ראיתי שמעון אחי אמי שהי' חיגר ברגלו שהי' עומד ומריע בחצוצרות וכו' ונראה דמשום הכי פירש"י בקידושין דעלה לדוכן לברך ברכת כהנים משום דחזינן הכא בספרי דשמעון אחי אמו הי' כהן ולא לוי ואף דכהן בעלמא אסור לישא כפיו צריך לומר דדש בעירו הוי ודש בעירו מותר והא דאמרינן דעלה לדוכן סייעתא מזה לפירש הר' שמעי' במידות פ"ב משנה ו' דתנן שם דמעלה היה שם וגבוה אמה והדוכן נתן עליה ופירש הר"ש דוכן של הכהנים לברך את העם וכן מוכח שם במשנה דבדוכן שהיו עומדים הלוים על השיר קחשיב שם במשנה מקודם דהיו על ט"ו מעלות העולות מעזרת נשים לעזרת ישראל ומה שפירש הרע"ב דהדוכן הי' ללוים וכן פירש"י ביומא דף ט"ז צע"ג) ג"כ קשה דלמה לא הניח לספוד דהא ביום טבוח אינו אסור לכל העולם. וצריך לומר דכוונתו דאם המעשה היה בזמן הבית נ"ל דאנשי לוד לא הקריבו ביו"ט גופא מחמת שאירע להם איזה אונס אפשר משום דהי' טרודים במיתתו של אלכסא שהיה אדם חשוב. וכן מצינו בירושלמי בחגיגה פ"ב דדוד מת בעצרת והי' כו' אוננין והקריבו למחר ופירש המ"ל בפ"ג מה' אבל ה"י דלא הי' אוננים ממש דהרי לא הי' קרוביו ממש שיהי' נוהג בהם דין אנינות רק שהי' טרודים וטרדא ג"כ פוסלת בקדשים וכדאיתא ביומא ד' י"ד ע"ש לכן לא הי' יכל לדייק ממעשה דר"ט הלזו רק משום דיום טבוח אסור בהספד ותענית לכל העולם דפשיט ליה דוודאי מעשה כי הוי לאחר חורבן הוה דאף דוודאי דר"ט הי' גם קודם החורבן מ"מ קודם החורבן בוודאי הי' עדיין רך בשנים מאד וכן משמע הלשון דאמר שעלה אחר אחי אמו ומשמע דעדיין הי' קטן והי' נמשך אחר אחי אמו) ולא הגיע להוראה. ולענין מה שהקשה עוד המ"ל דצריך להתיישב בההיא דאמרינן עלה דר"ט דהמעשה הי' ביו"ט שחל בחול ולא ידעתי טעמו של ר"ט שאסור יום טבוח בהספד אי משום דמי שלא הקריב בחג יהי' מקריב ביום שאחריו א"כ כל ששה ימים שאחר החג יהי' אסור בהספד ותענית וזו לא שמענו ועוד ממקומו מוכרע דאינך ששה ימים מותר בהספד ותענית וכו' וסבור הייתי לאמר דר"ט ס"ל כב"ש דעולת ראי' אינה דוחה יו"ט וכו' אך הדבר הוא דוחק גדול דר"ט שנה משנתו כבית שמאי וכו' אלו תוכן דברי המ"ל ז"ל ולענ"ד יש לתרץ קושייתו בג' וד' פירוקי. דחדא י"ל דלעולם ס"ל כב"ה ומ"מ לא הניח לספוד משום דמעשה כי הוי לאחר חורבן הוי וכמו דס"ל להמ"ל בעצמו ועיקר איסור הספד ותענית בזה"ז ביום טבוח אינו אלא משום דמהרה יבנה בהמ"ק וכו' והנה ידוע דמבואר בספרי האמת דלעתיד לבוא יקבעו הלכה כב"ש דתורתו של ב"ש גבוה וקדוש מאד ואין העולם הזה כדאי הוא לו אבל לעתיד לבוא יהי' הלכה כב"ש ואפשר שזהו דאמרינן במדרש בפ' צו דתורה חדשה מאתי תצא והיינו דיפסקו הלכה כב"ש ובזה יש ליישב ג"כ דברי ר"א הקליר בפיוט של פרשת החודש שכתב שם להנתן דת חדשה ותמהו על זה רבים דהא הרמב"ם חשב אחת מי"ג עיקרים שזאת התורה לא תהא מחולפת ולא תהא תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו ואכן לפי דעת המקובלים הנ"ל יש לומר דאין ר"ל דתנתן דת חדשה ממש רק שיפסקו הדין כב"ש וזה נ"ל כפתור ופרח בפירוש דברי הפיוט וא"כ י"ל דהא דאמרינן שם דיום טבוח הי' כנ"ל דלעתיד לבא יהי' יום טבוח למחרת יו"ט של עצרת משום דאז יקבעו הלכה כב"ש רק י"ל דהא באמת בברייתא גופא איתא דהי' ביו"ט של עצרת גופא רק דמקשה ביו"ט עצמו מי קאתי ולכן משבש לה לברייתא ומתרץ לה דהיה ביום טבוח ומזה הוכיח המקשן דחל עצרת בשבת דאם הי' חל בחול הרי אין לו יום טבוח דהא קי"ל כב"ה אבל אח"כ דקא מתרץ שם דיו"ט היה חל בחול פשוט י"ל דהכוונה של התרצן הוא דאטו לאו תרוצי קא מתרצת ליה תריץ הכי דלאו יום טבוח היה רק בתשלומי עצרת היה דהא עצרת יש לו תשלומין כל ז' וצ"ל בברייתא ולא הניחן ר"ט משום דתשלומי עצרת היה וחסר תיבה בד' הברייתא וזה קל יותר לתרץ בברייתא דזה שכיח ע"פ הרוב במשנה וברייתא לחסר תיבה אחת או שתים וכמו דאמרינן בכ"ד דחסורי מחסרא והכי קתני אבל להחליף יו"ט של עצרת בתיבת יום טבוח כמו שעלה על דעת המקשן זה אינו שכיח כלל כן מבואר בגיטין ד' פ"ה ע"ש. ולפי פירוש זה שכתבתי יהיה ראי גדולה מסוגיא זו לדעת הספרדים דאין אומרים תחנון בתשלומי עצרת דהרי מסוגיא זו מוכח דכל תשלומי עצרת אסור בהספד ותענית. ועוד בעיקר קושייתו דדוחק למר דר"ט שנה משנתו כב"ש לכאורה אין כאן דוחק דהא ר"ט מתלמידי ב"ש הי' דהתניא בתוספתא דיבמות פ"א ומייתי לה הש"ס ביבמות ד' ט"ו דאמר ר"ט תאבני מתי תבא לידי צרת הבת ואשאנה ואף דמתרצין שם ביבמות