שדי חמד דברי חכמים פ

ממ"ש בערכין ד' ז' ע"ב אמתניתין האשה שנהרגה נהנין בשערה ואמאי איסורי הנאה נינהו וכו' אלא זו מיתתה אוסרתה וזו גמר דינה אוסרתה וכו' עי"ש שתמה עמ"ש התוס' דעור המת מותר והרדב"ז בתשו' החדשות סי' רס"ב דשקו"ט על קושית הקדמונים במ"ש בש"ס דבר תורה עור אדם טהור ומה טעם אמרו טמא שמא יעשה עורות אביו ואמו שטיחין דאם לא יחוש לכבוד אביו ואמו מי יחוש לטומאה אתמהא. ומה שתירצו דטומאה חמיר לאינשי ושהרמב"ן תירץ דיעשה כן לכבוד אביו לקיימן בידו כדי להספידו וכו' ומר הוא דאמר מדנפשיה דעושה כן להציל עצמו כי עור המת מועיל וכו' עי"ש דנקיט דעור המת אסור בהנאה ועיין בזה לידידי הגאון בע"ס דרכי הוראה בח"ב סוף פרק ע"א שכתב דיש להוכיח דעור המת נכרי מותר בהנאה סימן נב (מקונטרס הכללים מערכת המ"ם אות צ"ג)

נב מת דאסור בהנאה מדאוריתא אם הוא דוקא ישראל או אף מת עכו"ם אסור מדאוריתא הוא מחלוקת בין הפוסקים והאריכו רבנן בתראי בזה וארשום תוד"ק הנה הרב משל"מ בפי"ד מהלכות אבל הלכה כ"א עמד בחקירה זו והעלה דהרשב"א בתשו' סי' שס"ה והריטב"א בחי' לכתובות ד' ס' והרא"ה שהביא רבינו בצלאל בליקוטיו סברי דבין ישראל בין עכו"ם אסור בהנאה מן התורה ובדעת הרמב"ם הוא הצד צדי צדדים, והעלה דאין להכריח דעתו לאין נוטה בזה והרמב"ן מספקא ליה מילתא. ומ"ש הרב המגיד בפ"ב דמאכלות אסורות,, והרב החינוך בשמו דמת ישראל אסור בהנאה אין לדקדק הא מת עכו"ם שרי לדעתו אלא מילתא פסיקתא נקטי דישראל אסור הא דעכו"ם ספקא הוא וכן מ"ש בס' היראים מת ישראל אסור כלומר הא עכו"ם ספק אמנם בסו"ד הביא הירושלמי דמס' שבת פרק י' הלכה ה' דאמרו מפורש דמת עכו"ם מותר בהנאה והצ"ע על הרשב"א והריטב"א והרא"ה שלא השגיחו לדברי הירוש' אתוד"ק, ומרן חיד"א בס' ברכ"י יו"ד סי' שמ"ט אות א' האריך בדברי כמה רבנים המדברים בזה שהביאו דברי התוס' בב"ק ד' י' ד"ה שהשור שכתבו דמת עכו"ם מותר ושהרב שבות יעקב כתב דדוקא במת עכו"ם הקנוי לישראל הוא דסברי התוס' דמותר ודחה דבריו ובחידושי יד אברהם באשלי רברבי דפוס ראם כתב בסי' שמ"ט עיין נקה"כ ובאה"ט שהביאו תוס' ב"ק דמשמע שמותר בהנאה ובשו"ת שבו"י מחלק דדוקא הקנוי לישראל מותר וכ"כ בס' בה"ז עכ"ל אם בה"ז הוא ר"ת ברכת הזבח נראה דצריך להגיה (במקום וכ"כ בס' בה"ז) דלא כס' בה"ז כמו שיראה הרואה בתשו' הרב שבות יעקב בח"א סי' ט"ף דאחר שכתב דהתוס' לא כתבו דמותר אלא בקנוי לישראל סיים ואמר דלא כברכת הזבח בפ"ח דזבחים בחידושיו בד' ע"א ע"ב הבין מדברי התוס' דבכל ענין מת עכו"ם מותר בהנאה ומתמיה שם על הש"ע סי' שמ"ט ותשו' הרשב"א והניח בצ"ע ולא דק כי עיקר כונת התוס' לחלק בין אם הוא קנוי או לא עכ"ל) והביא תשו' הרדב"ז בחדשות סי' תשמ"א שכתב בפשיטות דמת עכו"ם שרי ושגלה סודו בתשובתו, שבגנת ורדים יו"ד כלל א' סי' ה' שהוא עפ"י מ"ש התוס' הנ"ל ותמה עליו למה לא חש לסברת הרשב"א בתשו' סי' שס"ה דמתבאר דס"ל דגם מת עכו"ם אסור בהנאה וניחא ליה דמשום דהרשב"א בחי' לב"ק פרק הפרה כתב להדיא דשרי ומדברי תשובתו אין כ"כ הכרח לכן נקיט הכי. ועוד כתב (בברכ"י) שמה שהביא הרב משל"מ בשם חי' הרמב"ן לכתובות בפרק אעפ"י (ומיהו בנכרי איני יודע בו איסור דהא ממרים גמרינן וצ"ע עכ"ל) נסחת הרב בית דוד בחי' הרמב"ן הנ"ל היא דמסיים בזה ויש ראיה בפרק המצניע להתיר ונסחא זו ג"כ כתבה מוהר"ש בן הרשב"ץ בתשו' סי' תקי"ח ופירש שכונתו ע"ד הירושלמי הנ"ל, ומזה פשיט מרן חיד"א שדעת הרמב"ן כדעת התוס' והרשב"א דמת עכו"ם מותר בהנאה וכתב שגם רבינו ישעיה סובר כן כנראה משיטה מקובצת לב"ק והביא שכן דעת כמה רבני האחרונים דפשטו להאי דינא עפ"י דברי הירושלמי הנ"ל להיתרא. ובאמת שזה שנים רבות בלמדי מס' כתובות בד' ע"ט ע"ב דאמרינן שאני בהמה דאיכא עורה רשמתי בקונטריסי דמסוגייא זו מוכח להדיא דבשפחה ליכא הנאה כלל וש"מ דעכו"ם מת אסור בהנאה וכתבתי דצע"ג מה יענו לזה הסוברים דמת עכו"ם מותר בהנאה. ועתה שהשגתי היו"ד עם הגהות הרב שו"מ, ראיתי ביד שאול סי' שמ"ט שהקשה כן וכתב שבתשובה האריך ליישב קושיא זו צר לי כי לא ידעתי איה מקום כבוד דב"ק בזה. אמנם מצאתי שהרב חת"ס בחיו"ד רסי' של"ו כתב דלכאורה יש להוכיח דעבד עכו"ם מת אסור בהנאה מגטין ד' מ"ג ע"א דמשני במנוול ומוכה שחין וקשה אכתי חזי למכרו ללמוד הניתוח אע"כ אסור בהנאה ותיובתא להמתירים עבד מת עכו"ם בהנאה וי"ל עכ"פ אין האדון רשאי לנוולו כבנדה מ"ז ע"א לעבודה נתתי ולא לבושה עכ"ל ותתיישב גם קושיתינו כמובן

ועל כל פנים הנה דעת רבנן קדישי הנ"ל היא דמת עכו"ם מותר בהנאה. ובשיורי ברכה שם אחר שציין המקומות שדבר בקדשו בזה (והם ברכ"י שם ושמחת הרגל רות ד' ה"ן ע"ב וד' ס"א ע"ב, ופתח עינים בפ"ב דסנהדרין ויעיר אזן במערכת הבי"ת אות ל"ב) כתב המורם מהם דהתוס' והרמב"ן והרקח (בסי' תס"ד תוך ד"ה בהמה) וס' היראים כלהו ס"ל דמת עכו"ם מותר בהנאה, ומ"ש הרב משל"מ דהרמב"ן מספקא ליה לא סיימו קמיה דברי הרמב"ן וכו' ועמ"ש הרב משל"מ דהריטב"א ס"ל כהרא"ה לאסור עיין בני יעקב בהגהותיו בסי' זה אתוד"ק (עי"ש דבכל זאת לא מלאו לבו להקל מאחר שמרן אסר בפירוש), ובס' יעיר אזן כתב עוד דבתוס' על התורה בפרשת משפטים ובד"ה ונפל שמה שור) כתבו בפירוש דמת עכו"ם מותר בהנאה וכן בס' מנחת יהודה שם (ד' מ"ו ע"ב בד"ה שור או חמור) כתב בשם רבינו יעקב מפונטיזא דמותר בהנאה ותמה על מרן הב"י דאסר ונעלם ממנו דברי הירוש' והתוס' דב"ק והרוקח והיראים ולא עוד אלא דמה שסמך מרן ע"ד הרשב"א בתשו' הנה הרשב"א בחי' לשבת הביא דברי הירושלמי בפ' המצניע גם בחי' לב"ק על ד' ג"ן. כתב כדברי התוס' וא"כ מ"ש בתשו' אינן אלא דרך שקו"ט אבל לדינא גם הרשב"א מודה דשרי אתוד"ק. ונראה דלפי מה שהוכיח מדברי הרשב"א בחי' לשבת דמדהביא הירוש' מוכח דס"ל הכי י"ל דגם דעת הריטב"א כן שהרי בחי' לשבת על ד' צ"ד כתב (בד"ה אימור דפטר ר"ש) וז"ל שאפי' במת אמרו בירוש' דמשכחת ביה מלאכה הצריכה לגופה כגון בעכו"ם שהוציאו כו' עכ"ל. ולפי דרכנו למדנו שגם דעת הר"ן כן שהרי כתב כדברי הריטב"א עי"ש ועיין להרב קרבן העדה שם אלא דלפי זה קשה דברי הריטב"א אהדדי דהרב משל"מ הוכיח מדברי הרטב"א בפרק אעפ"י דס"ל דמת עכו"ם נמי אסור בהנאה ובס' מחזיק ברכה ביו"ד סי' ע"ט אות ד' הביא מ"ש הרב פר"ח בקו"א דמת עכו"ם מותר בהנאה ורמז למ"ש בברכ"י סי' שמ"ט וציין לעיין בס' יד אליהו סי' מ"ה וסי' ס"ו. והרב תפארת ישראל שכתב דהרשב"א והריטב"א סוברים דאסור נמשך אחר דברי הרב משל"מ עיין לקמן בד"ה ובהיותו

והנה בספריו הקדושים הנז"ל (ברכ"י ומחב"ר ויעיר אזן) לא ראיתי שהזכיר בזה דברי הרב פ"מ במראה הפנים בפ"ק דב"ק (הלכה א' ד"ה יצא אדם) שהוכיח מהירוש' דמת עכו"ם מותר בהנאה והביא מה שתמה הרב משל"מ על הרשב"א בתשו' דאסר ולא השגיח בדברי הירוש' וכתב ע"ד דנעלם ממנו דהרשב"א בחי' כאן כתב בפירוש עכו"ם מת מותר בהנאה דלא ילפינן ממרים אלא בן ברית כמוה ובתשו' לא החליט בדבריו כלום והרשב"ם בסי' תקי"ח הביא בשם הרמב"ן בחי' לכתובות שסיים בדבריו ובמס' שבת פ' המצניע יש ראיה להיתר הנאה זו וכונתו על הירושלמי הנז' ונמצינו למדין דהתוס' ורוב הגאונים פסקו כהירושלמי והרמב"ם סתם דבריו והתימה על מרן הב"י שכתב אסור בהנאה עכ"ל וחידוש הוא שמרן חיד"א דכל רז לא אניס ליה נעלם ממנו דברי הרב פ"מ הללו ודברי הרשב"א בחי' לב"ק בפ"ק שהביא במראה הפנים (שהרי לא הזכיר אלא דבריו שבפרק הפרה ואפשר דגם מ"ש הרב מרה"פ בשם מ"י הרשב"א כאן אין כונתו על פ"ק דב"ק אלא על דבריו שבפ' הפרה וכאן ר"ל במסכתא זו ואין בידי חי' הרשב"א הנ"ל לעיין בדב"ק ויתכן שבס' פת"ע ושמחת הרגל הזכיר דברי הפ"מ ואמצ"א):