שדי חמד דברי חכמים עט

סימן נא (מקונטרס הכללים מערכת המ"ם אות צ"ב)

נא מת דאסור בהנאה אם הוא מדאוריתא כדילפינן מג"ש דשם שם מעגלה ערופה או אינו אלא מדרבנן וג"ש זו אסמכתא בעלמא היא לא נתבאר דבר זה בדברי הרמב"ם ומוהר"י רוזאניס רצה לצדד לדעת הרמב"ם דאיסורו מד"ס מדאמר עולא בחולין ד' קכ"ב ד"ת עור אדם שעבדו טהור ומה טעם אמרו טמא גזרה שמא יעשם שטיחים וכו' ובעור המת מסכים הרשב"א בסי' שצ"ה דאסור מן התורה, והתוס' לא השוו מדותיהם בזה וכו' אלו תו"ד קדיש על ארעא דרבנן באות ת' עי"ש. הנה דברי הרב מוהר"י רוזאניס הם בספרו משל"מ פי"ד מהלכות אבל (בסוף ד"ה וראיתי לרבינו) עי"ש, ומרן חיד"א בס' ברכי יוסף ביו"ד סי' שמ"ט כתב דהרב קרית מלך רב בח"ב סי' ז"ך תמה על הרב משל"מ וביאר שגם דעת הרמב"ם דהא דמת אסור בהנאה הוא דבר תורה והרב טל אורות בתשו' חא"ח סי' ב' הביא בשם רב אחד בכ"י שנמשך אחר דברי הרב משל"מ דאיסור הנאה מהמת לדעת הרמב"ם הוא מדרבנן וחלק עליו ואמר דדברי המשל"מ תמוהים ודחויים דמתבאר מדברי הרמב"ם בפי"א מהלכות מאכלות אסורות דאיסור הנאה מן המת הוא מדאוריתא שהרי כתב דיין נסך אסור מן התורה ואיסורו ילפינן מדכתיב אשר חלב זבחמו יאכלו ישתו יין נסיכם דאתקש לזבח וזבח למת ויאכלו זבחי מתים מה מת אסור בהנאה וכו' עי"ש והרב ארעא דרבנן לפי הנראה לא ראה דהרב מוהרשד"ם כתב דאיסור הנאה מן המת הוא מדאוריתא כמ"ש הרב מוהר"י טייבה הו"ד בס' שונה הלכות בח"ב בהלכות הספד ד' ע"ג ע"ד שכ"כ בשמו הרב בית דוד בסי' ק"ע והרב המחבר בד' ע"ד ע"ד כתב שהאמת שכן מפורש בתשו' הרב מוהרשד"ם עי"ש. גם הרב שער המלך בפ"ה מהלכות אישות תוך דין א' (קרוב לסופו) תמה על הרב משל"מ דאיך אפ"ל דס"ל להרמב"ם דמת אסור בהנאה מדרבנן הרי בתקרובת ע"ז כתב הרמב"ם מפורש דאסור מן התורה ולוקין עליו והיינו מדאתקש למת וכו' עי"ש. וכן הוכיח הרב שם יוסף בהלכות יסודי התורה פ"ה דין ח' כהוכחת הרב שעה"מ עי"ש, הנך רואה דשלמים וכן רבים נקטו בדעת הרמב"ם דאיסור הנאה מהמת הוא מן התורה ונעלם דבר זה מהרב ימי שלמה נר"ו בחי' להרמב"ם פ"ו מהלכות טומאת מת הלכה ד' ד' קכ"א ע"ד שכתב וז"ל וגדולה מזו מצינו להאי תנא המשל"מ בסוף הלכות אבל בפסק המומיא דאסיק בעד רבינו דס"ל דמת עצמו אינו אסור בהנאה כ"א מדרבנן בעלמא עכ"ל ומלבד שנעלם ממנו דהרבנים הנ"ל המה ראו כן תמהו דמדברי הרמב"ם מתבאר דסובר דהוא מדאוריתא. גם מ"ש דהרב משל"מ אסיק כדעת הרמב"ם וכו', אינו מדוקדק שהרי לא החליט כן רק צדד כן בדעת הרמב"ם כו' עי"ש, ואף אם לא היה לנו הכרח מדברי הרמב"ם דס"ל דהוא מדאוריתא מ"מ כיון שדעת הרמב"ן שהביא הה"מ בפ"ב מהלכות מאכלות אסורות מפורשת דאסור מדאוריתא, וכן מתבאר דעת רש"י בסנהדרין ד' מ"ח כמ"ש הרב ערך השלחן בא"ח סי' שפ"ו אות ו' וכן דעת הרב מוהרשד"ם כנז"ל פשיטא דהכי נקיטינן וכ"ש דלדעת הרבנים הנז"ל מוכרח דגם דעת הרמב"ם היא כן כנז"ל ואף שהרב עה"ש שם כתב שדעת הרז"ה היא דהוא מדרבנן הנה כתב כן מחמת קושיא בסברת הרז"ה כו' ע"ש אבל לא שמפורש כ"כ הרז"ה וא"כ אין להחליט שכן דעתו ואולי יש לתרץ הקושיא בע"א ובאמת שמדברי מרן בכ"מ שם בהלכות אבל פי"ד דין כ"א שהראה מקום לדברי רבינו מדאמרו בכמה מקומות דמת אסור מג"ש דשם שם וכ"כ בבדק הבית ביו"ד רסי' שמ"ט מוכח דס"ל דגם לדעת הרמב"ם הוא מן התורה דאי הוה ס"ל בדעתם דהוא מדרבנן והג"ש אסמכתא בעלמא לא הוה שתיק דהא מסתמא ג"ש ממש היא, גם הרבנים לבוש וש"ך שם כתבו דטעם איסור הנאה מן המת הוא מג"ש דשם שם מוכח דמשמע להו בדעת הריב"ה ומרן דהוא מן התורה, וכ"כ מפורש הרב ש"ך בסי' ע"ט סק"ג וכתב דלכ"ע אסור מן התורה וכ"כ הרב פרמ"ג בש"ד שם דלכ"ע אסור מן התורה עי"ש ומצאתי לידידי הגאון עמודי אש יצ"ו בסי' י"ט אות ב' (בדף פ"ח ע"א) שהרב פרי תבואה בסי' כ"ה כתב דלהרמב"ם ודעמיה דסברי דבשר אדם אסור מן התורה עכ"ל דסברי דאיסור הנאה מן המת אינו אלא מדרבנן וכתב שאין דבריו מוכרחים וכו' ושאף אם נאמר שכן הוא באמת דעת הרמב"ם לא נקיטינן הכי שהרי דעת כל הראשונים דאסור מן התורה עי"ש

ומ"ש הרב ארעא דרבנן בדין עור המת דהתוס' לא השוו מדותיהם דבסנהדרין ד' מ"ח ד"ה משמשין כתבו דאסור מדאורייתא ובזבחים ד' ע"א ד"ה ובטרפה כתבו דשרי בהנאה מדאוריתא. הנה בשיטת התוס' בענין זה בכמה מקומות ובדעת הרמב"ם האריך מאד הרב מראה הפנים ע"ד הירושלמי בפ"א דבב"ק הלכה א' (ד"ה יצא) וכתב דהרשב"א בתשו' סי' שס"ה לא החליט להתיר ודעת הרמב"ם דעור המת אסור מדאוריתא עי"ש. ומ"ש התוס' דאינו אסור אלא מדרבנן משום גזרה כתב הרב ערך השלחן ביו"ד סי' ע"ט אות ה' דאינו מדוקדק דלענין הנאה מותר אף מדרבנן, ולענין טומאה הוא דגזרו וכן דעת התוס' ברפ"ז דנדה דעור המת עכו"ם מותר בהנאה אבל בסנהדרין הנ"ל כתבו בשם ר"ת דאסור מדאוריתא וכ"כ התוס' והרשב"א בחולין ד' קכ"ב ועי"ש בחי' הר"ן והרשב"א בסי' שס"ה כתב שזה נראה יותר דלא גרע עור משערו (לשיטתו דשערו אסור) וכתב הרב עה"ש דגם הרמב"ם שהתיר שער המת מודה בעורו דאסור דעדיף משערו כדמשמע ממ"ש בפי"ד מהלכות אבל דין כ"א המת אסור בהנאה כולו חוץ משערו וכ"כ הרב צמח צדק סי' י"ד ותימה על המשל"מ סוף הלכות אבל וכונתו דהרב משל"מ (בד"ה אשר ע"כ) כתב דעור מת עכו"ם מותר בהנאה כמ"ש התוס' בר"פ דם נדה ובזבחים הנ"ל ושכן דעת הרשב"א בסי' שס"ה ועם שציין גם דברי התוס' בסנהדרין ד' מ"ח שכתבו בשם ר"ת דאסור מן התורה מ"מ נראה דדעתו כמ"ש התוס' בר"פ דם הנדה ושכן דעת הרשב"א ולזה כתב שיש לתמוה עליו דלא ראה דהתוס' והרשב"א בחולין ד' קכ"ב כתבו דאסור מן התורה ולזה נוטה יותר דעת הרשב"א בתשו' הנ"ל וכ מתבאר מדברי הרמב"ם דאסור מן התורה והרב תפארת ישראל בחידושים שבסוף פרק י' במס' שבת כתב דלהרשב"א והרא"ה והריטב"א דסברי דמת עכו"ם אסור בהנאה מוקמינן מתני' בעור המת עכו"ם דמותר בהנאה כמ"ש התוס' בנדה והרשב"א בסי' שס"ה עי"ש, ויש לפקפק בזה דנהי דלהרא"ה והריטב"א מצינו למימר דסברי דמותר אך להרשב"א לא יתכן לומר כן שהרי גם בתשובתו נוטה דעתו יותר דאסור מן התורה עורו כבשרו ובפרט שכן מפורש בחי' לחולין כמ"ש הרב עה"ש, (ומ"ש דהרשב"א והריטב"א סברי דמת עכו"ם אסור בהנאה עיין בזה לקמן באות צ"ג בד"ה ובהיותי)

ומצאתי שבענין זה האריך קצת הגאון מסלאנים בס' עדות ביהוסף בסי' כ"ט ענף י"ד והלאה ובענף ט"ו הוכיח דהרמב"ם ס"ל דעור המת אסור מדאורייתא כבשרו ממ"ש בפ"ה מהלכות מאכלות אסורות דהעור כבשר בין לענין טומאה בין לענין איסור אכילה, והביא דברי התוס' שלא השוו מדותיהם בזה ודברי הגאון פ"מ במראה הפנים דתלי הא מילתא בעיקר לימוד איסור הנאה דמת אי מעגלה ערופה או מע"ז, וחזק סברתו. והביא מ"ש התוס' בזבחים הנ"ל ותמה על מה שנראה מדבריהם דאף דמדאוריתא מותר מ"מ מדרבנן אסור דמנ"ל הא דילמא רק לטומאה גזרו ולא לאיסור עי"ש. גם הרב ארעא דרבנן בספרו קהלת יעקב במערכת הבי"ת אות ע"ט כתב קצת בענין זה עי"ש דב"ק, ומצאתי שרבינו אפרים בפרק הפרה הו"ד בס' מנחת יהודה על התורה לרבינו יהודה בר' אליעזר בפרשת משפטים (ד' מ"ו ע"ב בד"ה שור או חמור) כתב ועוד נראה שעור אינו בכלל בשר לאסור בהנאה דהא עגלה ערופה נמי לא נפקא אלא מדכתיב בה כפרה כשאר קדשים וקדשים עורם מותר בהנאה לאחר זריקה שהוא קרוי כפרה וניחא השתא דאיצטריך בשור הנסקל ולא יאכל את בשרו להנאת עורו אלא (צ"ל דלא) אתי מבשרו עכ"ל והרב אהלי יהודה בד' ל"ה ע"ב הוכיח