שדי חמד דברי חכמים פא

ובאמת כי צר לי על שאין בידי חי' הרשב"א לב"ק לעיין בדב"ק כי הרבנים הנ"ל כתבו בשמו בחי' הנ"ל דס"ל דמת עכו"ם מותר בהנאה ואילו הרב קרית ארבע בליקוטיו סי' מ"ה ד' קנ"ד ע"א כתב וז"ל עיין להמש"ל בהלכות אבל בפסק המומיא עלה ונסתפק אם מת עכו"ם מותר בהנאה והעמיק הרחיב בזה ועיין להרשב"א בחי' לקמא דף מ"ט עלה דההיא חמרתא מעברתא דנראה מדבריו דספוקי מספק"ל ספקו של הרב משל"מ הנז"ל וצ"ע ואפשר דהרשב"א נוטה דעתו להחמיר וכמו שביאר בתשובה שהביא הרב משל"מ שם כיעי"ש ותו לא מידי עכ"ל הנך רואה דמילתא דפסיקא לרבנן קדישי הנז"ל בדעת הרשב"א בחידושיו לב"ק שדעתו דמותר הרב הנ"ל סיפק עלינו דעתו בחידושיו שם ולא עוד אלא שכתב שאפשר נטה דעתו למ"ש בתשו' דאסור ולא מצינא אישתעויי ניתי ס"ת. וניחזי איזה יכשר ואולי הדברים שרמז בקרית ארבע הם במקום אחר ועכ"פ תימה בעיני שנעלם ממנו כל דברי הרבנים הנז"ל ומחליט ופוסק בסכינא חריפא דדעת הרשב"א בתשו' לאסור ואין זה פשוט כמו שמתבאר מכל הרשום וכן יש לתמוה על הרב רב דגן בדף קע"ג ע"ד שאחר שכתב שפסקו של מרן דמת עכו"ם נמי אסור בהנאה הוא מתשו' הרשב"א סי' שס"ה כתב ועיין להרשב"א בחי' לב"ק דף יו"ד ע"א שכתב דמת עכו"ם מותר בהנאה דלא ילפינן ממרים אלא בן ברית כמוה ודבריו נראים לכאורה דסתראי נינהו עכ"ל ונעלם ממנו דכבר עמדו בזה כמה רבנים כמבואר בדברי מרן חיד"א הנז"ל. וממ"ש דלכאורה נראה דדברי הרשב"א סתראי נינהו משמע קצת דאף הוא ראה שיש לדחות שאין סתירה בדברי הרשב"א וכמ"ש מרן חיד"א דמ"ש בתשו' הוא דרך שקו"ט כלפי השואל (ואיפכא ליכא למימר אחרי שבדבריו שבחידושיו מפורש להיתר) ומדברי הרב רב דגן הללו למדנו דמלבד מ"ש הרשב"א בחי' לפרק הפרה דמת עכו"ם מותר בהנאה כמ"ש מרן חיד"א כן כתב גם בחי' לפ"ק דב"ק וכן מתבאר ממ"ש הרב זרע אמת שהבאתי למעלה (בד"ה והרב) ונמצא לפי זה דבשלשה מקומות כתב הרשב"א מפורש דמת עכו"ם מותר (שכבר כתבתי בד"ה ועל כל פנים עדות מרן חיד"א שהרשב"א בחי' לשבת ג"כ סובר כהירושלמי)

ולפי מה שצדד הרב משל"מ (בד"ה אשר על כן) דדעת הרמב"ם דמת עכו"ם מותר בהנאה כן היא ג"כ דעת רש"י כיעי"ש אלא דדחה ראיתו משום די"ל דמתני' דכזית מן המת מיירי בעור המת עי"ש ולפי זה אין לנו גילוי דעת רש"י בזה אמנם ראיתי להרב שו"מ בהגהותיו על הירושלמי (בסוף מס' ב"ק) שכתב וז"ל עמה"פ מה שהביא מדברי התוס' דעבד ועכו"ם מת מותר בהנאה ובזה יישבתי דברי רש"י בב"ק דף נ"ג ע"ב בד"ה לענין נזיקין במ"ש אם נפל לתוכו עבד ומת ונשאלתי בזה למה זה דוקא נקט עבד ולפי מ"ש התוס' דעבד מותר בהנאה אתי שפיר ודוק עכ"ל וכוונתו דלפי מ"ש התוס' בדף יו"ד ע"א דדרשה דשור ולא אדם איצטריך לעבד עכו"ם דאילו לישראל לא צריכינן להאי מיעוטא דהא מוהמת יהיה לו דדרשינן מי שהמת שלו נפקא עי"ש א"כ י"ל דרשי' ג"כ ס"ל כדעת התוס' ומשו"ה בשכתב דדרשה דשור ולא אדם בקטלא מיירי הוצרך לפרש אם נפל לתוכו עבד ומת וכלומר וה"ה אם נפל לתוכו עכו"ם הקנוי לישראל ומת אבל לא בישראל דלישראל לא צריכינן למיעוטא דשור ולא אדם, וכ"כ בהגהותיו ליו"ד ביד שאול סי' שמ"ט עי"ש. הרי דמייחס לרש"י דס"ל דעבד מותר בהנאה והה"ד או כ"ש דמת עכו"ם שרי בהנאה לדעת רש"י דאף דלפי מה שפירש הרב שבות יעקב בדעת התוס' דב"ק דסברי דמת עכו"ם אסור בהנאה ורק כשקנוי לישראל הוא דשרי א"כ י"ל דאין לנו הכרח מדברי רש"י אלא לעבד ולא לסתם עכו"ם שאינו קנוי לישראל מ"מ כבר בא חכם מרן חיד"א בברכי יוסף שם והרבה להשיב על דבריו ומסיק דכוונת התוס' כמו שהבינו הרבנים בה"ז וצ"ץ דבסתם עכו"ם סברי דמת מותר בהנאה גם הרב קהלת יעקב במערכת הבי"ת אות ע"ט הרבה להשיב ע"ד הרב שבו"י עי"ש וא"כ כיון דמוכח מדברי רש"י דס"ל דעבד מותר בהנאה הה"ד דס"ל דסתם עכו"ם מת מותר בהנאה אלא דלענ"ד במחכ"ת דבריו תמוהים דנראה דאישתמיט מניה דמר דברי רש"י בדף נ"ב ע"א במאי דתנן נפל לתוכו שור חש"ו חייב בן או בת עבד או אמה פטור שכתב רש"י וז"ל בן או בת כלומר אע"ג דקטנים הם וליכא למימר איבעי להו עיוני ומיזל אפ"ה פטור מגזרת הכתוב שור ולא אדם עכ"ל. גם בדף נ"ד רע"ב כתב רש"י דמאי דפטרינן שוטה לפי שהוא מין בן דעת מאדם הוא דנפק"ל כלומר מדדרשינן שור ולא אדם ושוטה נמי אדם הוא עי"ש הרי שפתיו ברור מללו דמדרשה דשור ולא אדם ממעטינן בן או בת ישראלים ולא ס"ל כסברת התוס' דישראל ממעטינן מוהמת שלו יצא זה שאין המת שלו שאסור בהנאה ושור ולא אדם איצטריך לעבד ועכו"ם שמותר בהנאה אלא ס"ל דגם ישראל ממעטינן משור ולא אדם וא"כ הדרא קושיא לדוכתא מדוע פירש"י אם נפל לתוכו עבד ומת וממילא אין לנו הוכחה מדברי רש"י הנ"ל דס"ל דמת עכו"ם מותר בהנאה וצ"ע

עוד מצאתי להרב הנ"ל בתשו' שו"מ במהד"ק ח"ג סי' קנ"ח (בד"ה ומדי דברי) דבהדי דקעסיק בסוגיא דכתובות דף ע"ט ע"ב שאני בהמה דאיכא עורה כתב וקשה אם נימא דעור אדם עכו"ם אינו אסור בהנאה ועיין תוס' ב"ק דף יו"ד ובשו"ת שבות יעקב רצה לומר דבעור עבד עכו"ם ודאי ליכא איסור וא"כ כאן דמיירי בשפחה נכ"מ יש ג"כ עור וצ"ע למה לא הרגישו בזה עכ"ל (לא זוהי התשו' שרמז אליה ביד שאול הנ"ל דבתשו' זו מסיק בצ"ע) ואיני מבין מאי דתלי תנא בדלא תניא שתלה קושיתו באם נימא דעור אדם מותר בהנאה ומראה מקום לדברי התוס' דב"ק ועין רואה דבתוס' לא הוזכר שם מדין עור המת כלל ואולי ט"ס הוא וצ"ל אם נימא דשער אדם אינו אסור דבזה איירו התוס' שם. ומ"מ איני מבין מה שתלה קושיתו עפ"י דברי השבו"י דבעבד עכו"ם ודאי ליכא איסורא והרי לדעת הראשונים והאחרונים הנז"ל שסוברים דמת עכו"ם אינו אסור בהנאה לכולהו אית להו פירכא מסוגיא דכתובות דבשפחה נמי איכא הנאה ושמא כונתו להקשות בלא מיבעיא לדעת הסוברים דכל מת עכו"ם מותר אלא אף לדעת השבו"י דכל מת עכו"ם אסור זולת בעבד קשה דהכא בשפחה עסיקינן

ובהיותי עסוק בענין זה ראיתי להרב עיקרי הד"ט בחיו"ד סי' ל"ה אות מ"ד שכתב שמקור דין דמת עכו"ם אסור בהנאה מדברי הרשב"א סי' שס"ה שהביא מרן בבדה"ב ושהרב משל"מ כתב שדעת הרמב"ן והרשב"א והרא"ה לאסור אמנם דעת כמה פוסקים להתיר במת עכו"ם ושהעלה מהירושלמי להתיר ולכן התיר לעשות סחורה במומי"א לפי שהמקומות שנעשית שם המומי"א לא עבר שם רגל ישראל עכ"ל (ולא הראה מקום מי בעל דברים הללו רק בסו"ד כתב ועיין גו"ר חיו"ד כלל א' סי' ד'. ובאות הקודמת הראה מקום לשו"ת כתונת יוסף ואין מצוי אצלי לראות אם ממנו יצאו הדברים ונשמט בדפוס שלפני הוא דפוס רא"ם שנת תר"מ תיבת שם. או הם דברי רב אחר ונשמט שמו בדפוס זה) וחידוש הוא דכל יומא שמעתתיה דמרן חיד"א בס' ברכי יוסף בפומיה דרב עה"ד (עי"ש באות הקודמת ובכמה מקומות בספרו) ולא זכר שר את יוסף בדין זה. ועל דברי בעל התשו' הזאת יש לתמוה שכותב בשם הרב משל"מ דדעת הרמב"ן לאסור והלא עינינו הרואות דעם שכתב כן בתחלה תוכ"ד הדר ביה ואמר מר דהרמב"ן מספקא ליה הא מילתא והוה ליה לעיולי הריטב"א ולאפוקי הרמב"ן וכבר העיר כן מרן חיד"א בשיורי ברכה על הרב מוהר"י עאיש בקונטריס שבט יהודה עי"ש וכן אתה מוצא בס' תפארת ישראל (פיה"מ) בחידושים שבסוף פרק יו"ד דמס' שבת שכתב שדעת הרשב"א והריטב"א והרא"ה דמת עכו"ם אסור בהנאה עי"ש ועם שמ"ש בדעת הרשב"א אין הדבר כן כמו שהוכיח מרן חיד"א מדבריו שבמקומות אחרים כנז"ל הרב הנ"ל נמשך אחר מ"ש הרב משל"מ ונעלמו ממנו דברי הרשב"א שבמקומות אחרים כמו שנעלמו מהרב מש"ל עכ"פ יפה עשה שהשמיט מכללם הרמב"ן כי אף לדעת הרב משל"מ אינו אלא דמספקא ליה והרב אהלי יהודה במערכת הבי"ת דף ל"ד האריך לתמוה על סברת האומרים דמת עכו"ם אסור בהנאה ועם שהאריך ג"כ להוכיח דאין הכרח דהרמב"ם ס"ל דמותר בהנאה מ"מ כתב דנ"ל דהעיקר לדינא דמת עכו"ם מותר בהנאה: והרב זרע אמת בח"ב סי' מ"ח עמד מתמיה על מרן שפסק בש"ע דמת עכו"ם אסור בהנאה עפ"י דברי הרשב"א