שדי חמד דברי חכמים נו

סברת הרמב"ם בפ"ו מהל' ממרים דכל דרבנן עובר בלא תסור ופי' הרלח"מ דהיינו דוקא כשעושה דרך המראה שממרה נגד דברי חכמים עי"ש והיא סברא ישרה ונכונה ולפי"ז ברבית דרבנן אינו עובר המלוה בלפ"ע מדאוריתא כיון דלהנאת עצמו הוא עושה ולא להמרות. עתה נדפס ס' יקר נר למאור לידידי הגאון מרדכי אלי' ראבינאוויץ יצ"ו ועי"ש בסי' מ"ב בעניינים אלו: (סימן לז נשמט מדפוס לאיזו סבה) סימן לח (מקונטרס הכללים מערכת הלמ"ד אות ק"ו)

לא תתגודדו עיין יבמות י"ג ע"ב תנן התם מגילה נקראת וכו' א"ל ר"ל לר"י קרי כאן ל"ת לא תעשו אגודות וכו' א"ל אמינא לך אנא איסורא דאמר רב שמן אמר ר"י זמנים הרבה תקנו להם וכו' ופירש"י אמינא לך איסורא דאסרי רבנן לבני י"ד למיקרי בט"ו וכו' עי"ש והקשה ידידי הגאון בע"ס עמודי אש נר"ו (במכתבו אלי) וז"ל והוא תמוה דהא הא דבני י"ד אסורים לקרות בט"ו אינו מדברי ר"י וזה ילפינן מדכתיב זמנם ודרשינן זמנו של זה לא כזמנו של זה ור"י דריש מזמניהם לרבות י"א וי"ב וע"ז הוא דמק' ר"ל דהא איכא משום ל"ת. דמי"ד וט"ו ל"ק דכך קבע הכתוב לזה י"ד ולזה ט"ו דהוי כמו כהנים וישראלים שיש לכ"א מצות מיוחדות ולא הוי לא תתגודדו (עיין ש"ק בירוש' פ"א דמגילה ה"א ד"ה אלא) אולם מי"א וי"ב שהוסיפו על הזמנים המבוארים במגילה הוא דמק'. (וע"כ הוצרך להביא המשנה מגילה נקראת וכו' ולא הקשה מהכתוב דאלו קורין בי"ד ואלו בט"ו הא הוי ל"ת) ואהא קאמר אמינא לך איסורא וכו' זמנים הרבה תקנו להם והיינו שתקנו שיקראו דוקא באותם זמנים. ודברי רש"י שפי' כן על י"ד וט"ו ל"ז להבינם עכ"ד ולענד"ן דרש"י ז"ל טעמו ונימוקו עמו דבהכרח לומר דמאי דאמר ר"ל אמינא לך אנא איסורא לא קאי אלא אי"ד וט"ו דאילו אי"א וי"ב היכן מצינו דאיכא איסורא אי בני הכפרים בעי למיקרי בי"ד מי מעכב על ידם הא מסקינן במגילה ד' ד' ע"ב דתקנתא דכפרים הוא ואי אמרי אי אפשי בתקנת חכמים ובעינא למיקרי ביומא דחיובא ודאי לזה שומעין שאמר כהלכה. ודברי רש"י מדוקדקים ושקולים בשקל הקדש דמתחלה אהא דאמר ר"ל איקרי כאן לא תתגודדו פירש דקושיתו היא בין על חילוק בני הכפרים מעיירות ובין על חילוק בני עיירות מכרכין דודאי על שניהם יש להק' לכאו' דהא איכא ל"ת אך כאשר גילה דעתו ר"ל דרק מדאיסורא הוא דק"ל פירש"י בני י"ד וט"ו דאילו בי"א וי"ב לא שייך איסורא וזה פשוט. וגם הרב הנמק"י פי' דמיחזי כב' תורות כשקורין עיירות בי"ד ומוקפין בט"ו וכו' עי"ש שלא הזכיר י"א וי"ב כלל וכ' שם בחי' אנשי שם דמי"א וי"ב ל"ק דלא מיחזי כב' תורות כיון דלכבודם ותקנתם תקנו כן להקל מעליהם טורח הדרך עי"ש ונראה דכונתו לומר דאין שייך כלל להק' בזה משום ל"ת כיון דלכבודם וכו' עשו כן ואינו נלע"ד שיהא כן דעת רש"י מדפירש בתחלה דגם אי"א ואי"ב ק"ל לר"ל. אלא דבתר דאמר אמינא לך איסורא וכו' הוצרך לפרש אי"ד וט"ו כאמור

ומ"ש דמי"ד וט"ו ל"ק משום דכך קבע הכתוב וכו' לא ירדתי לסוף דעתו דמה נפשך אם נאמר דיש כח ביד אנשי כנה"ג לתקן דבר באופן שיהיה אגודות אגודות ואהכי ל"ק לן מי"ד וט"ו א"כ אי"א וי"ב נמי ל"ק כלל. דהא ודאי י"א וי"ב נמי אנשי כנה"ג תקנינהו כדאמרי' בריש מגילה דאי ס"ד י"ד וט"ו הוא דתקון הא אין ב"ד יכו"ל דברי ב"ד וכו'. ואם אין כח ביד אנשי כנה"ג לתקן דבר שיהיה אגודות (וכן נר' באמת שזאת היא קו' ר"ל אאנשי כנה"ג היכי מצו לתקן כה"ג) ואהכי ק"ל אי"א וי"ב. א"כ אי"ד וט"ו נמי קשה דכיון דאי"א וי"ב ק"ל אף דאנשי כנה"ג תקנינהו ורמזינהו אקרא הכי נמי ודאי תיקשי לן אי"ד וט"ו. ומה שציין להש"ק פ"א דמגילה הרואה יראה דאדרבא מדברי הש"ק יש סתירה לסברתו. דהנה הש"ק קעסיק ליישב קו' התוס' יבמות ד' י"ד ע"א ד"ה אמרי' והר"ן ריש מגילה ד"ה ויש לשאול שהקשו לאביי דס"ל דשתי ב"ד בעיר אחת איכא משום ל"ת היכי עבדי בני הכפרים ביום הכניסה הא הוי ב' ב"ד בעיר אחת. ולזה תי' הש"ק ונ"ל כיון דמצאו סמך מהמקרא א"כ לא הוי אגודות כדמצינו שנתן מצות לכהנים בפ"ע ולא מיקרי אגודות ע"כ הנה מבואר דעל הקושיא על קריאה בי"א וי"ב תריץ יתיב דכיון דאיכא רמז במקרא וכו' דמי לכהנים וכו' ועל י"ד וט"ו לא צרכינן להכי דבלא"ה לק"מ לאביי כיון דהוו ב' מקומות. וכונתו לומר דאביי ס"ל דגבי מ"מ שהכתוב נתן זמן לזה ולזה לא שייך ל"ת זהו סברת אביי. אבל ר"ל ודאי לא ס"ל הכי אלא אף במגילה שייך ל"ת וכי היכי דק"ל אי"א וי"ב אע"ג דתקנת אנשי כנה"ג היא ה"ן מצי להק' אי"ד וט"ו אלא דכיון שפירש וגילה דעתו דמאיסורא הוא דק"ל בהכרח לומר דרק אי"ד וט"ו מקשה דפירש וגילה דעתו דמאיסורא הוא דק"ל וזה פשוט. והנך רואה דהש"ק ס"ל דעל קריאה די"א וי"ב שייך שפיר לתרץ דאין חשש ל"ת כיון דהכתוב קבע זמן לזה ולזה הפך ס' הג' הנ"ל נר"ו. ועיין בס' קרן אורה ביבמות שם שכ' דמדברי רש"י נראה דעיקר הפירכא היא מכרכים ועיירות וכ"כ הרשב"א דיום הכניסה דכפרים בכלל מנהגא הוא. ואע"ג דבמגילה נאמר כ"א בטעמו לפרזים יום מנוחה בי"ד ומוקפים בט"ו מ"מ לא היה להם לכנה"ג לתקן ימים מחולקים כדי שלא יעשו אגודות אגודות וכו' עי"ש וחי' הרשב"א ליבמות אמ"א לראות אם כל המשך הלשון הנ"ל הוא מהרשב"א עכ"ף הרי הג' קר"א כתב דהרשב"א כתב כרש"י דעיקר הקושיא היא מי"ד וט"ו

שו"ר בס' דברי מרדכי להרב מוהר"ם גאלנטי בקונטריס גדולת מרדכי סי' ו' שהביא מ"ש בס' תמים דעים סי' ק"ע וז"ל ותי' הרשב"א דמגילה שפיר תירצו גבה משום דעיקר קו' ר"ל אינה אלא מי"ד וט"ו דבדידהו איכא איסורא למיקרי חד בחבריה אבל בני הכפרים אלו רצו שלא להקדים ליום הכניסה שפיר דמי דקולא הוא שהקלו חכמים וכו' ור"ל לא ק"ל אלא היכא דאיכא איסורא ע"כ ולפי דבריו אביי ורבא לא משנו אלא אמילתא דאיסורא ולא אמנהגא דבמנהגא ליכא משום ל"ת כיון דדבר הרשות הוא ורש"י נמי משמע דהכי ס"ל מדלא הזכיר בד"ה אמינא לך וכו' אלא י"ד וט"ו. ומ"ש בד"ה לא תתגודדו היינו לס"ד אבל למסקנת ר"ל אמינא לך איסורא וכו' תו ל"ק מכפרים גם הנמק"י לא הזכיר אלא י"ד וט"ו וכו' ע"כ תו"ד הד"מ הנ"ל ונתיישבו שפיר דברי רש"י מתמיהת הג' הנ"ל נר"ו. ומה שהק' דאם שאלת ר"ל היא אי"ד וט"ו למה לו להביא מתני' דמגילה נקראת וכו' והי"ל להקשות כן על הכתוב וכו' נלע"ד פשוט דמשום דלא כתיב בקרא בהדיא דהמוקפין קורין בט"ו אלא דמדפרזים בי"ד מוקפין בט"ו הוא דשמעי' ויש לצדד כמה צדדים בכונת הכתוב כדאיתא במגילה ד' ב' ע"ב אהכי ניח"ל לאתויי מתני' דקפסיק ותני פרזים בי"ד ומוקפין בט"ו: סימן לט (מקונטרס הכללים מערכת הלמ"ד אות ק"ז)

לא תעשה כדי שלא לעבור עליו חייב לבזבז כל ממונו אבל משום קיום מצות עשה אפילו מצוה עוברת אינו חייב לבזבז כל ממונו וע"ז אמרו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש כמבואר כ"ז בדברי הרמ"א והרב הלבוש בא"ח סי' תרנ"ו ומשמע מדבריו דמן התורה הדין כן דשלא לעבור על ל"ת במזיד חייב ליתן כל הונו דנפקא לן מדכתיב ובכל מאדך דדרשינן בכל ממונך ואע"גב דהאי קרא דרשינן ליה גבי ע"ז וא"כ קשה מנ"ל דין זה גם בכל ל"ת כבר ביאר זה הרב ב"ח בסוס"י תרנ"ו עי"ש ולהרב מוהרמב"ח בס' שמות בארץ בחי' למס' יומא ל"ד פ"ב (בד"ה תניא ר"א אומר אם נאמר בכל נפשך) שוב בא לידי ביאורי הגר"א ליו"ד וראיתי בסי' זק"ן אות ה' שכתב דמשמע מתשו' מוהרי"ו דאכל מצות ל"ת אינו מחויב להוציא ממונו והוכיח מדכתבה תורה בכל מאדך בע"ז והוא שלא כדברי הר"ן הנ"ל עכ"ל ולפי מ"ש הרב ב"ח בסס"י תרנ"ו נראה שאינו מוכרח ואין בידי שו"ת מוהרי"ו לעיין בדב"ק והדבר תמוה איך יתיר מוהרי"ו לעבור אל"ת משום ממון ולא יצטרך לאבד כל ממונו על זה והרי קי"ל בש"ס עירובין ד' מ"ה ופסקו כן כל הפוסקים בא"ח סס"י שכ"ט דנכרים שצרו על עיירות ישראל אין מחללין עליהם