שדי חמד דברי חכמים נה

וכן אם עוברין בכל יום ויום בעשה וכו' ושוב כתב ברם איכא לעיוני אי מת בלילה אם עובר על לא תלין תכף כשעלה עה"ש או דילמא אין עוברין על ל"ת אלא א"כ מת קודם הלילה ועבר עליו כל הלילה אחר מיתתו ולא קברו וכו' ומסיק וז"ל וה"ה אם מת בלילה אעפ"י שבכניסת הלילה היה חי עדין מ"מ קרינן ביה בעה"ש לא תלין ועוברין עליו עכ"ל מוכח דדעתו דאינו עובר עליו על לא תלין אלא א"כ עבר כל הלילה דסתם לינה היינו כל הלילה. ומ"מ אין מזה הכרח דס"ל דמותר וכסברת הרדב"ז דהא עכ"פ איכא מ"ע דקבור תקברנו ביום ההוא. והגאון עמודי אש שם כתב בשם שו"ת גור אריה יהודה יו"ד סי' כ"ו שהעלה שאפילו בתחלת הלילה עובר על ל"ת ותמה על מנהג העולם שמשהין את המת בתחלת הלילה וכו' ומני"ר נר"ו האריך לדחות דבריו עיש"ב כי לא נתברר לי מסקנתו לדינא: סימן לו (מקונטרס הכללים מערכת הלמ"ד אות נ"ג)

לפני עור לת"מ אי אמרי' באיסורין דרבנן ראיתי נבוכים באר"ש בדעת הרדב"ז דהג' יד מלאכי אות שס"ד כתב בשמו דלא אמרינן כן אלא באיסורי תורה אבל לא בדרבנן כ"א לרב עיליש דגברא רבא הוא (ועפי"ד י"ל מה שלא כתב בקצור פסקי הרא"ש דגם על הלוה איכא משום לפ"ע וכו' משם דמיירי בפסק דין לכל אדם) ואילו מדברי הרב טל אורות דף י"ד ע"א מוכח דלא אמר הרדב"ז אלא בהיכא דהיה מלוה בלא"ה לאחר וכסברת הרפ"מ שבמשנה למלך פ"ב מהלכות מלוה שהזכרתי באות ל"ז והרב פי שנים ד' פ' ע"ב כ' דגם הרדב"ז מודה דבאיסורין דרבנן נמי איכא לפ"ע ולא קאמר אלא דלא דלא זהירי ביה שאר אינשי זולת ר"ע דגב"ר הוא עי"ש ושו"ת הרדב"ז הנ"ל אין מצוי אצלי לראות ד"ק ולמאי דמשמע מדברי זה הי"מ גדול יש לתמוה דמתשו' הרשב"א הנז"ל באות ב"ן מוכח דגם בדרבנן איכא לפ"ע וכן פשיטא להו למוהרלנ"ח סי' ל"ח ד"ה אמנם ורש"ל ה"ד הרב ש"ך יו"ד סי' ה"ן סקי"א ומ"ש שם בשם הרשב"א והר"ן דשרי להושיט לבן נח היינו משום דס"ל דלא חל עליהם איסור דרבנן הא למי שחל עליו איסור דרבנן מודו דאסור להושיט ועפי"ז י"ל דברי הרא"ש דסתרי לכאורה דבההוא דרב עיליש ס"ל דאיכא לפני עלת"מ באיסור א"ר דרבנן ואילו בריש מ"ק הוק' לו אמ"ש דמלאכת חוה"מ דרבנן ממ"ש בע"ז כ"ב ע"א ות"ל משום לפ"ע עי"ש משמע דס"ל דבדרבנן ליכא משום לפ"ע וכבר הקשה כן הרב פתחי תשובה יו"ד סי' ק"ס בנחלת צבי ומ"ש ליישב בזה עי"ש ד"ק לקוע"ד אינו נכון חדא דנ"ל דכי אמרינן דגם בדר' איכא משום לפ"ע לאו מטעם דחייב להפרישו אלא משום כל דתקון רבנן כעין וכו' והרי בדאוריתא גבי ב"ן דאינו חייב להפרישו עבר אלפני עור הכי נמי במאי דתקון רבנן כעין דאוריתא דנימא איסורא משום לפ"ע היינו נמי אע"ג דאינו מחויב להפרישו ודברי הרש"ך יו"ד סי' קנ"א תק"ו שהביא שם אינו ענין דהתם הוא במידי דלא שייך לפ"ע דלא קאי בב' עברי דאסור משום מסייע אהא קאמר הרש"ך לחלק בין ישראל גמור למומר דאיסור מסייע הוא משום שחייב להפרישו ובמומר אינו חייב להפרישו אבל במאי דשייך לפ"ע לא אמרו הטעם משום שחייב להפרישו. ותו דמה יענה למ"ש הרמ"א שם דגם בעו"ג סובר הרא"ש דאסור לסייעו אע"ג דאינו חייב להפרישו עי"ש

אך לפי מה שכתבתי ניחא דהתם דמיירי בכותי אי לאו דאיכא איסור תורה ליכא לפני עור מדרבנן דרבנן לא תקנו עליהם ולא חלה עליהם גזירתם. ועוד י"ל דמאי דק"ל להרא"ש הוא דאי מלאכת חוה"מ הוא מדרבנן מאי פריך ות"ל משום לפ"ע ור"ל דאסור מדרבנן משום לפ"ע ומאי אולמיה דהאי טעמא מאידך טעמא דנקראת על שמו דתרי טעמי מדרבנן הוו וק"ל ועיין בענין זה להרבנים ערך השלחן א"ח סי' קס"ג ופ"מ שם באשל אברהם סק"ב וראה חיים ח"א ד' ד' ע"ד ומקנה אברהם מ"ב אות רל"ג ומ"ש לעיל באות ט"ל ומשמע דגם הרב דרך המלך מודה דאסור להושיט אפילו בחמץ שעבר עה"פ ומדברי רש"י שבת ד' ק"ן ע"א נראה דפשיטא ליה דגם בדרבנן איכא משום לפ"ע עי"ש ואחר זמ"ר ראיתי מ"ש מרן החבי"ף בנשמת כל חי ח"א סי' ל"ז עי"ש ונדפס עתה שו"ת תורת חסד א"ח להגאון מוהרש"ז מלובלין נר"ו וראיתי שם בסי' ה' אות א' שכתב בשם חי' הרמב"ן סופ"ק דע"ז ולקושית הרמב"ן במס' מו"ק וחי' הריטב"א ריש מו"ק דסברי דבאיסורין דרבנן ליכא משום לפ"ע אם רק מזמן האיסור לפניו אבל כשמאכילו בידים כתב שם באות ג' דלכ"ע אסור ומיישב בזה כמה עניינים ועיקר השקו"ט שלו במה שיש בתי משקה שלכל הבא עליהם מוכרים להם מידי דמיכל ויש הרבה שאוכלים בלא ברכה אם יש על הבעלי בתים חשש איסור לפני עור וכתב כמה צדדים להקל בזה עיש"ב ובמה שכתבתי למעלה בדעת הרדב"ז הנה מצאתי ראיתי מ"ש בחלק ד' סי' אלף שכ"ט לענין נער בן א"י משרת אצל בעה"ב בחו"ל דאסור הבעה"ב לומר לו ביו"ט ב' לעשות מלאכה ועובר משום לפני עור לת"מ עי"ש וק"ל

והנה לפי מ"ש הרבנים הנ"ל דגם באיסור דרבנן איכא משום ולפני עור נסתפק רב גדול בדורנו יצ"ו הו"ד בקובץ יגדיל תורה קונטרס ח' סי' ק"א וז"ל יש לחקור לפי מ"ש התוס' בע"ז כ"ב דגם בגורם איסור דרבנן עובר משום לפ"ע אם עובר מדאוריתא או רק מדרבנן דלא יהיה חמור איסורו מהעברה עצמה ומצד הסברא היה נראה דעובר מדאוריתא דהתורה הזהירה שלא לגרום תקלה לאחר וכיון שלפי איסורו הוא תקלה איך שיהיה עובר עובר המכשיל בלפ"ע לת"מ מדאוריתא ויתיישב בזה מ"ש הריטב"א דהמניח לבניו רבית דרבנן בדבר מסוים חייבים להחזיר וכו' ותמה המשל"מ בפ"ד ממלוה דדילמא דוקא בר"ק שעבר אביהם איסור תורה חשיב קלון האב ולא באבק רבית כיון דליכא איסור תורה לא חשיב קלון האב וכו' ולהנ"ל ניחא דגם בזה איכא איסור תורה שעבר המלוה על ולפ"ע לת"מ דהוא מדאוריתא גם באיסור דרבנן וכו' את"ד עי"ש ולענ"ד מלבד דהסברא פשוטא בהיפך דכיון שעיקר האיסור מדרבנן איך יעלה על הדעת שמי שלא עשה עצם האיסור רק שהוא גרם לאחרים לעשותו יהיה חמור מהעושה גוף האיסור עצמו וכן ראיתי שם במסקנתו שכ"כ עפי"ד הרשב"א והר"ן דקרו לכה"ג איסורא דרבנן כיעי"ש ועוד אף אף אי נימא בעלמא דבכה"ג עובר אלפ"ע וכו' מדאורייתא מ"מ אין זה מן הישוב לדברי הריטב"א לפי מאי דכייל לן הרב ש"ך יו"ד סי' קי"ט ס"ק ז"ך שבדבר שע"י האיסור מדבריהם יהיה נזק לאחרים לא אסרו חז"ל להפסיד לאחרים (ועיין במה שכתבתי במערכת האל"ף אות שצ"ט) ואם כן בנדון הריטב"א כיון שע"י האיסור דדבריהם יוצמח נזק להבנים שיצטרכו להחזיר ראוי לומר דבכה"ג לא אמרו שיהא המלוה עובר אלפ"ע כלל ועוד אף אם עובר המלוה בלפ"ע מדאוריתא אין סברא כ"כ לחייבם להחזיר מפני זה דדוקא משום גוף האיסור מחייבינן להו להחזיר משום קלון אביהם כי ע"י החזרה ינתק האיסור והיה כלא היה. אבל לגבי עבירת לפני עור מה יושיע להעובר החזרת הבנים והלא העבירה כבר נגמרה בשעה שגרם לחברו לעשות איסור ואפילו אם האחר לא עשה שום איסור מ"מ זה המושיט עובר אלפני עור וכו' כמו שמתבאר ממה שרשמתי לעיל באות ל"ו דאשעת נתינה קפיד רחמנא וא"כ למה יתחייבו הבנים להחזיר אחר שאין בזה לאביהם שום תקנה כי מאי דהוה הוה. ואעיקרא נלע"ד דלא שייך קלון אביהם על העבירה דלפני עור כלל ועי"ש ביגדיל תורה ד' ק"מ ע"ד שהביא רב אחד תשו' הפ"י בח"א ח"מ מסי' ט' שכ' סברא זו דכיון דאסור מדרבנן מיקרי מכשול ועובר מן התורה (ולא החליט כן הפנ"י אלא שכן נוטה דעתו יותר כמו שיראה הרואה בד"ק) ושוב האריך בזה ומסיק דאינו אלא מדרבנן עי"ש ובשו"ת תורת חסד א"ח הנ"ל כתב סברא זו בלשון היה אפ"ל וכו' עי"ש ועיין בקובץ שמעתתא דרבנן קונטריס סי' מ"ו אות ו' ובשו"ת כתב סופר יו"ד סי' כ"א ד"ה ועוד נ"ל מקום וכו' ובס' חתן סופר בדף ק"מ אות ז"ך כ' לחלק בין מושיט איסור דרבנן ויש בהושטה זו הנאה למושיט שמרויח במה שנותן לו איסור זה בכה"ג אינו עובר אלפני עור אלא מדרבנן אבל אם אין שום הנאה להמושיט אז עובר אלפ"ע מדאוריתא ויסוד סברתו עפ"י