שדי חמד דברי חכמים נא

שכ' דל"מ הגירושין לכן נ"ל כי מ"ש התוס' דמהני גט היינו לאביי דהא קו' התוס' היא לל"ק דאקשי אביי לרבא ומשמע דלדידיה ניתא וע"ז מקשו התוס' ותירצו דאיתקש למיתה וכו' אבל לרבא אעיקרא קשיתיה הך ברייתא ולפי התי' ניחא דאפ' דבלאו הניתק ל"ע לא אמרי' אי עביד ל"מ ואף בכהן דליתיה ב"ע כיון דעיקר הלאו ניתק ל"א א"ע ל"מ וכו' אלו תוד"ק נר"ו ולענ"ד מאי דדחיקא ליה לישנא דלא מהני אינו מהדוחק כי גם בד"ה מתיבי נשתמשו בלשון זה לענין שצריך להחזירה ומה שפי' בכונת התוס' אינו נכון בעיני דמלבד דכל כי הא הו"ל להתוס' לפרש דנימא דלרבא בלאו הניתק אי עביד מהני וסתמא דמילתא קושייתם גם תירוצם הלא המה בין לאביי בין לרבא כמו שהבינו הרבנים הנז"ל אף גם אני בער ולא אדע שום סברא לחלק בין לאו גמור לניתק לעשה לענין אי מהני או לא דאי משום כיון דקיל דאין בו מלקות אמרי' נמי דאי עב"מ הרי עובר אמימרא דרחמנא ע"י דיבור ומחשבה דליכא מלקות ואמרי' בהו דאי עביד ל"מ (עיין באות ע"ב) וגם בעובר אעשה כמה דיות נשתפכו (עיין לקמן אות ס"ו) ואין גם אחד שיאמר דכיון שאין בה מלקות אי עביד מהני ש"מ דלא תליא בהא ואמת דהגאון פנ"י בסוף גטין חידש דלאו הבא מכ"ע אמרי' לכ"ע עביד מהני אך כבר השיגוהו עיין לקמן אות ס"ט ובעיקר דברי התוס' עיין בס' זכרון כהונה ד' ט"ו ע"א: סימן ל (מקונטרס הכללים מערכת הכ"ף אות פ"א)

ל כחא דהיתרא עדיף הג' צל"ח לביצה וה"ד במכתב לחזקיהו דף ל"ג ע"א ובשאר דוכתי הסביר משום דהאוסר לא הועיל בסברתו שאף אם היינו מסופקים ס' איסור לחומרא להכי ריבותא למיחשב כח המתיר וחידש לפי טעמו דדוקא באיסורי דאור' אבל באיסור דרבנן כחא דאיסורא עדיף דמס' היינו מקילים עי"ש ובפתח הדביר ח"ג צ"ו ע"א ויש סעד לד"ק מתוס' שבועות דף ח' ע"א ד"ה להודיעך דכח דר"ג עדיף דמילתא דרבנן הוי כח דפיטור ע"כ ולכאורה אינו מובן כיון דכח דרבנן היא לפיטור היא הנותנת להודיעך כחן דהו"ל ככחא דהיתרא דעדיף טפי אך להנ"ל ניחא דבענייני חיוב ממון סברת המחייב הועיל טפי דמספיקא לא הוה מחייבינן ליה ממון וק"ל ועיין בשו"ת כתב סופר חא"ח סי' ס"ג שהק' ע"ד הצל"ח מש"ס ברכות דף ס' כמ"ש במכתב לחזקיהו ובמכתב אחד מחכמי דורינו יצ"ו הק' ממ"ש בעירובין דף ע"ב ע"ב דליפלגו במסיפס וכו' ומדברי התוס' שם דף מ"ה ד"ה להודיעך. ועיינתי עתה בדברי הצל"ח וראיתי שהוק' לו ממוקצה דאמרינן שם כחא דהיתרא וכו' וכ' דחמיר כשל תורה ועוד כ' דבדבר שיל"מ שייך שפיר לומר כח דה"ע וסיים וגם לא בכ"ע אמרו בשל סופרים הלך אחר המיקל ע"כ נראה דכוונתו דיש כמה איסורין דרבנן דאזלינן בהו להחמיר כמו אתחזק איסורא ויש לו עיקר מן התורה וכיוצא דבהנהו שייך שפיר לומר כח דה"ע. ולפ"ז ל"ק מתוס' עירובין הנ"ל דאף דאין לנו ליכנס במבוכה אי תחומין דאורייתא או דרבנן. שכבר כתב מוהרלנ"ח ה"ד הרב אד"ר אות תרמ"ו דבכלים אינו אלא דרבנן מ"מ עיקרו דאו' חשיב. אך לש"ס דעירובין הנ"ל אין לומר דער"ח נמי חשיב עיקרו מהתו' שהרי שיתופי מבואות חשיב אין לו עיקר מן התורה עיין גטין ס"ה ע"א וה"ה עירובי חצרות. וידידי הגאון בס' עמודי אש נר"ו בדף ט' סוע"א סתר כלל הצל"ח מדברי מרן הב"י בא"ח סי' קנ"ט דגבי נט"י דספקו להקל כתב כללא דכחא דהיתרא עדיף. אך הביא סעד לכלל זה מדברי הא"ז בח"א סי' ס' תשמ"ח והאריך קצת עי"ש: סימן לא (מקונטרס הכללים מערכת הכ"ף אות ע"ה)

לא כתותי מכתת שיעורי' מדברי תוס' בסוכה דף ל"ה ד"ה לפי מתברר יפה דגם בדבר שמותר בהנאה אמרי' כתותי מכתת שיעוריה עי"ש לענין אתרוג של תרומה טמאה והקשה הג' שיבת ציון סי' י"ז אות ג' דבסוטה כ"ה ד"ה לאו כגבוי משמע דדוקא בדבר האסור בהנאה ותי' דבסוכה כתבו כן אליבא דהלכתא דכל העומד לזרוק וכו' עי"ש ומלבד דאין זה פשוט דקי"ל כמ"ד כל העומד וכו' וכמה דיות נשתפכו ע"ז עיין להגאונים פרי חדש אה"ע סי' קכ"ד ושער המלך הלכות גרושין פ"ד ה"ב וכבר השיגו בזה הרב פתח הדביר בח"א דף נ"ז ע"ד עיי"ש עוד קלע"ד דא"כ מאי מקשו התוס' (דנימא טעמא דאתרוג דת"ט משום כתמ"ש) הלא אצטריך ה"ט דאתי לכ"ע דכיון דסתם לן תנא דאתרוג דת"ט פסול ולא פליגי רבנן דר"ש עלה ש"מ דגם לדידהו הדין כן ולכן אי אפשר לומר הטעם משום כתותי דהא לרבנן לא אמרינן כתמ"ש בדבר שאינו אסור בהנאה לדברי הגאון ש"ץ הנ"ל. לכן נלע"ד דתוס' סוטה הנ"ל לא באו למעט דברים שאין אסורים בהנאה דלא נימא בהו כתמ"ש אלא קושטא דמאי דאיירו בהו התוס' הוא בדברים האסורים בהנאה ועיין להרב תפארת ישראל פיה"מ בפ"א דפסחים מ"ו שכתב מסברא דנפשיה דלא אמרינן כתמ"ש אלא בדברים האסורים בהנאה ובספר אור לי דף ח' ע"ג הק' עליו מדברי תוס' סוכה הנ"ל עי"ש ופשוט דאפילו למ"ש הגאון ש"ץ הנ"ל דהכי סברי תוס' סוטה הנ"ל אין לסייעו מדבריהם לפי שהוא בא ליישב קושית הגאון שער המלך והיא לר"ש ודעימיה דאמרינן כל העומד וכו' כיעי"ש ולפי"ד הש"ץ הנ"ל לר"ש ודעימיה אמרינן כתותי מכתת שיעוריה גם בדבר שאינו אסור בהנאה כיעי"ש וק"ל ועיין עוד בש"ת אור לי שם כמה חילוקי דינים בענין זה ועיין להגאון צמח צדק החדש בחאה"ע סי' קס"ג ובתפארת ישראל פ"ג דסוכה מ"ה כתב דאתרוג דת"ט יש בו משום כתותי מכתת וכו' ולפי הנראה הוא היפך מ"ש בפסחים הנ"ל ועיין מה שהאריך בעניינים אלו בשו"ת עטרת חכמים בא"ח סי' ח' (ועי"ש אי אמרי' כתותי מכתת וכו' בדבר שמה שטעון שרפה הוא מדרבנן) ובשואל ומשיב מהדורא ג' ח"א סי' ק"מ ומהדורא ה' סי' פ"ו והרב לשון לימודים בחיו"ד סי' ד' דף ו' ע"ד ס"ל דאף דבר שמותר בהנאה אמרינן ביה מיכתת שיעוריה ולקמן במערכת המ"ם אות כ"ד סק"ד הבאתי דהרב מראה הפנים בסוף מס' תרומות ס"ל דלא אמרינן כתותי מיכתת שיעוריה בדבר שמותר בהנאה עי"ש

ובדבר שמצותו מדאורייתא ושיעורו מדרבנן אמרינן ביה כתותי מכתת שיעוריה ואינו יוצא בו אפילו בדיעבד הנה בשופר קי"ל בסי' תקפ"ו ס"ג דבשופר של ע"ז לא יצא משום דכתותי מכתת שיעוריה אע"ג דשעור שופר הוא רק מדרבנן לדעת הרא"ש והרב הלבוש כמו שרשמתי לקמן במערכת השי"ן אות ס' וא"כ שמעינן מינה דגם במה ששעורו מדרבנן אמרינן כתותי מכתת שעורי' ואינו יוצא בדיעבד ומזה י"ל עמ"ש הגאון פר"מ בסי' תקפ"ו בא"א ס"ק י"ח דכשאין מצוי אצלו שופר שיש בו ד' טפחים לא העמידו דבריהם וכו' עי"ש והוא תמוה דהא ודאי שעת הדחק לא עדיף מדיעבד וכיון דבדיעבד לא יצא בפחות משיעורו מהיכא תיתי להכשירו בשעה"ד ואף אי נימא בעלמא במידי דפיסולו מדרבנן דלא העמידו דבריהם במקום ביטול מצוה עיין במה שרשמתי במערכת המ"ם אות נ"ט מ"מ בשיעור שופר דמצינו מפורש דאפילו בדיעבד לא מהני בציר משיעוריה הא ודאי אין לנו לומר דבשעה"ד יצא בו וצ"ע. ועיין בקונטרס אסיפת דינים במערכת ראש השנה אות ט"ז מה שכתבתי בענין זה. עתה השגתי ספר נחמד דרכי הוראה די שדר לן הגאון המחבר נר"ו וראיתי בקונט' קנה המדה פרק י"ז שהביא דעת הרא"ש דשיעור שופר הוא מדרבנן וכתב דלפי מ"ש הבנין ציון סימן ל"ו דלהרא"ש בדיעבד יצא אם אין בו כשיעור א"כ קשה מהא דאמרי' בשופר של ע"ז אם תקע לא יצא משום דמכתת שיעוריה ואם איתא דמדאורייתא סגי במשהו ולא אמרינן מכתת שעוריה ובדרבנן בדיעבד הא סגי במשהו ויוצא וא"כ אמאי אם תקע לא יצא אלא על כרחין דיש להם שיעור מן התורה וכן הקשה מלולב למ"ש הבנין ציון דבדיעבד יוצא בקצר וכו' אלא ע"כ דשיעור זה מעכב אפי' בדיעבד אלו תוד"ק. ומסופקני בדעתו אם כוונתו להקשות הוא רק לפי דברי הב"ץ דלולא דבריו לא ק"ל על סברת הרא"ש דשפיר מצינן למימר אף בשיעור דרבנן דלא מהני בדיעבד היכא דמכתת שעוריה או דגם בעיקר סברת הרא"ש ק"ל משום דמשמע ליה דלא יתכן