שדי חמד דברי חכמים מו

דלא כתיב בהו אכילה הה"ד דחייבים עליו שלא כדרך אכילתו מהאי טעמא. אך עתה ראה שאין קיום לדברי הפרמ"ג וכו' עיי"ש

ולענין חמץ בפסח כתב הרב מקור חיים בסי' תמ"ב בביאורים סק"ב דאסור מן התורה שלא כדרך אכילה נמי ומאי דלא אמרינן בגמ' הכל מודים בחמץ בפסח שאסור היינו משום דאין בו מלקות דאינו לוקה משום לאו דאכילת חמץ כשהוא שלא כדרך הנאתו רק משום עשה דתשביתו הוא דעובר וכו' עיי"ש ואישי כ"ג הגאון המפורסם מוהרש"ך מווילנא יצ"ו בסה"ב בנין שלמה בסוף סי' כ"ג תמה ע"ד דנעלם ממנו דברי הרמב"ם פ"ה מהל' יסודי התורה דין ה' דמותר לעשות מלוגמא מחמץ אפילו שלא במקום סכנה ובכלאי הכרם אסור וכ"כ התוס' בע"ז דף מ"ג ד"ה אמרו דחמץ כיון דכתיב לא יאכל אינו אסור אלא דרך הנאה עיי"ש ולפום ריהטא נראה דיש ליישב דברי הרב מקור חיים עפ"י מה שצדד הרב קרבן אליצור ב"ד ע"ז ע"ג דאפילו באיסורי תורה מתרפאין שלא במקום סכנה כל שאינו אלא איסור תורה לחוד בלי מלקות והכריח כן ממ"ש הר"ן בהלכות סו"פ שני דקידושין (אמתני' דמקדש בערלה וכו') דשלא כדה"נ נהי דמילקא לא לקי איסורא מיהא איכא ומשמע דאסור רק מדרבנן וכו' דאמאי כתב דמשמע היה לו להחליט כן מההיא דשייף לברתיה בגוהרקי דערלה (פסחים דף כ"ה) דאמרינן ללישנא בתרא מידי דרך הנאתן קעבידנא דמוכח דשלא כדה"נ מותר שלא במקום סכנה ואם איתא דאסור מן התורה היכי שרי איסור שלא במקום סכנה אלא ודאי דס"ל להר"ן דאין מזה הכרח דנוכל לומר דאסור מן התורה ולפי שאין בו מלקות מותר לחולה שאין בו סכנה עי"ש שייחס כן גם להרשב"א בחי' לקידושין שם והשיג על כמה רבנים דפשיטא להו דכל שאסור מן התורה אף שאין בו מלקות לא הותר לחולה שאין בו סכנה עי"ש וכ"כ הרב חיים מדבר בדף י"ג בשם הרב מקראי קדש דללמד יצא ממ"ש הה"מ בפ"ח הלכה י"ח מהלכות מ"א דדין ההנאה שלא כדה"נ הוא כח"ש דאסור מן התורה ואין לוקין עליו דכי היכי דשלא כדה"נ מותר לחולה שאין בו סכנה הכי נמי חצי שיעור כדרך אכילתו אע"ג דאסור מן התורה מותר לחולה שאין בו סכנה והרב המחבר דחה דבריו וגם כתב לחלק דאע"ג דבשלא כדה"נ שרינן לחולה שאין בו סכנה אע"ג דאית ביה איסור תורה מ"מ חצי שיעור כדרך אכילתו והנאתו חמיר טפי ואין להתיר לחולה שאין בו סכנה וכו' עיי"ש שמעת מינה דלא נפלאת לומר דאף אי שלא כדה"נ אסור מן התורה מותר לחולה שאין בו סכנה וא"כ לגבי חמץ בפסח אף אם נאמר כמ"ש הרב מקור חיים דשלא כדרך אכילתו אסור מן התורה אין סתירה לדבריו מדברי הרמב"ם ממה שהתיר לעשות רטיה מחמץ לחולה שאין בו סכנה וק"ל: סימן כג (מקונטרס הכללים מערכת הכ"ף אות ל"ז)

כג כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו כתב הרב ארעא דרבנן באות ד' ש' דהרב בני יעקב נסתפק אם נאמר כלל זה במידי דרבנן ולא איפשיטא ליה ומני"ר כתב על זה דבכל הסוגייאות שהוזכר כל זה לא נאמר אלא במידי דאורייתא לענין נדרים בנדרים דף ע"ג ולחליצה ביבמות דף ק"ד לטבילה בקידושין דף כ"ה ולביכורים במכות דף י"ח ושכן הסכים הרב בנימין זאב סי' ס"ב דלא אמרינן כלל זה לעכב אלא במידי דאורייתא לא בדרבנן שוב כתב דהרא"ם בתוספותיו למגילה כתב דאף בדרבנן אמרינן כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבתו וציין לעיין בדברי מרן הב"י א"ח סי' נ"ה (דף מ"ז ע"ב שיטה כ"ב) והנה ממאי דכייל בהדי סוגייאות הנאמרות בדאורייתא ההיא דקידושין ד' כ"ה ע"א דאמרינן מעשה בשפחה של בית רבי שטבלה ועלתה ונמצא עצם בין שיניה והצריכה טבילה אחרת דאף דביאת מים לא בעינן מקום הראוי לבא בו מים בעינן וכדר' זירא וכו' הבין מזה הרב מקנה אברהם סי' קס"ה דף כ"ח ע"א דס"ל דמאי דבעינן בטבילה ו ש ש שיהא ראוי לבא בו מים הוא מדאורייתא ולזה הביא מ"ש בחי הרמב"ן לקידושין בס' אוריין תליתאי ד' י"א ע"ג וזה לשונו איכא למידק מנ"ל כלל דבעינן ראוי לבא בו מים ויש מפרשים ראוי לבא בו מים בעינן מדרבנן שאעפ"י שלא הצריכו שיבאו בו מים הצריכו שיהא ראוי לכך כשם שמצינו בתורה שהחמיר ראוי לבילה וכו' תקון רבנן כעין דאורייתא ואפשר דהואיל ומצינו לענין טומאה שהוא גלוי אף לענין טבילה הוא שצריך שיהא ראוי שיבא בו מים עכ"ל נמצא לדעת הי"מ נ"ז בגמרא גם בדרבנן אמרינן כל הראוי וכו' וכדעת הרא"ם עכ"ד הרב מקנה אברהם והנה לפי שיטתו בכונת הרב ארעא דרבנן היה לו לתמוה עליו דבמערכת חי"ת אות רכ"ו כתב הרב ארעא דרבנן עצמו וז"ל ודע דכתב הריטב"א בפ"ב דקידושי דהא דבעינן בטבילה דבית הסתרים ראוים שיבואו בהם מים א שאינו ראוי לבילה בילה מעכבתו חומרא דרבנן בעלמא דכיון דלענין טומאה מן התורה דינו כגלוי שויינהו רבנן לענין טהרה נמי כגלוי עכ"ל ואחר שכבר ראה דברי הריטב"א שענין זה הוא מדרבנן איך פה קדוש יאמר דבכל הסוגיאות לא נאמר זה אלא במידי דדאוריי' ומביא וקורא ההיא דקידושין והלא לפי דברי הריטב"א אינו אלא מדרבנן (עיין מה שרשמתי בזה במערכת החי"ת אות צ"ו) גם מה שנראה מדברי הרב מקנה אברהם דרק להיש מפרשים הוא דהוי מדרבנן (לא כן לדברי הרמב"ן שכתב ואפשר דהואיל ומצינו וכו') אין נראה כן לענ"ד אלא גם למ"ש דהואיל ומצינו וכו' אינו אלא מדרבנן כמבואר בדברי הריטב"א הנ"ל וא"כ יקשה על הרב ארעא דרבנן מדברי הכל

אך לענ"ד נראה דכונת הרב ארעא דרבנן היא דבעניינים שהם של תורה הוא שמצינו שנשתמשו בש"ס בכלל זה (אם מדאורייתא או מדרבנן) וטבילה כיון שהוא מצוה מן התורה איתיה להאי כללא דרבי זירא דאם אינו ראוי לבילה בילה מעכבתו אבל גם הוא מודה דמאי דבעינן שיהא ראוי לבא בו מים הוא רק מדרבנן וכמ"ש הרמב"ן והריטב"א וא"כ אין מזה הכרח דבעניינים דרבנן ג"כ אמרי' להאי כללא ולכן הוכרח להביא מדברי הרא"ם וממ"ש מרן בב"י בסי' נ"ה דנראה דגם בעניינים דרבנן במקרא מגילה וצירוף עשרה לקדיש וכיוצא נשתמשו בכלל זה. והרב החסיד בס' מנחה טהורה בד' ל"ג ע"ד עמד בחקירה זו אם נאמר הא דר' זירא גם במידי דרבנן או דוקא במידי דאורייתא ורצה לפשוט ספקו ממ"ש הרשב"א בחידושי לקידושין בשם יש מפרשים דמ"ש בש"ס ראוי לביאת מים בעינן הוא מדרבנן וכו' (וכמו שהוכיח הרב מקנה אברהם מדברי הרמב"ן הנ"ל) ודחה לזה דדוקא היכא דאשכחן בהדיא בש"ס דאמרו כן אית לן למימר דכך היתה תקנתם. אבל מסתמא בכל מידי דרבנן אמרינן דלא אמרו אלא למצוה ולא לעכב באינו ראוי ודבריו נכונים. והביא עוד לפשוט ספק זה ממ"ש הרא"ש (בשם גאון) בפרק מצות חליצה סי' ז' שנשתמש בכלל זה גבי דחיסת רגל בחליצה אע"ג דמוכח מדברי הרא"ש שם דהא דדחיסה לכרעיה אינו אלא מדרבנן ושכ"כ מפורש הרב מוהרשד"ם באה"ע סי' צ"ו ועוד הוכיח כן מדברי האגור בשם מוהר"י מולן שהביא מרן הב"י בסי' נ"ה לענין צירוף לעשרה ושכן דעת הרא"ם בתוספותיו על הסמ"ג בהלכות מגילה (תורף דברי הרא"ם הביא הרב פתח הדביר בח"א דף ס"ג ע"כ ועיין להרבנים ב"ת וט"ז בסי' תרפ"ט) ומסיק דכ"ע סברי דהא דר"ז נאמר גם במידי דרבנן ולא מצינו חולק בזה זולת שהרב משאת בנימין סי' ס"ב (בד"ה ה"א מצד הוכחות וראיות) כתב לענין קריאת התורה דהיא מדרבנן דלא אמרינן בה כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבתו דזה לא נאמר אלא בדאורייתא והוכיח כן מדפסקו כל הפוסקים דמי שעומד בתפלה ושמע קדיש וקדושה שותק ושומע כעונה אע"ג דלא הוי ראוי לענות אלמא דבדרבנן לא אמרינן כל שאינו ראוי וכו' ותמה עליו דנעלם ממנו דברי כל הפוסקים הנז"ל דנקטי להאי כללא גם בדרבנן וגם ראיתו יש לדחות דהא הא דאמרי' הכי היינו היכא דמצי לתקן כגון במנחה דאי אמרינן בילה מעכבת יביא בשני כלים וכן כל כיוצא בזה משא"כ הכא דאם נאמר דעניה מעכבתו א"כ אין לו לתקן ויאבד קדיש או קדושה זו דאף דיענה אח"כ קדיש או קדושה אחרת מ"מ אותו קדיש נאבד ממנו וכו' ומשו"ה לא אמרינן כל שאינו ראוי וכו' אתוד"ק עי"ש שלא זכר שר את דברי הרב ארעא דרבנן בזה והוא חידוש (יציין לעיין במרדכי פרק ד' אחין ולא ידעתי מה הציון הלז דהתם לא מיירי במילי דרבנן אלא גבי עדות הכתב אי מהני