שדי חמד דברי חכמים מה

ובד"ה והנה המרדכי ומחמת שהאריך לא אוכל להעתיק דב"ק) שלפי דבריו לא נמצא חבר לסברת ראבי"ה בזה. גם בקונטרס אסיפת דינים במערכת חמץ סי' ב' אות ד' הבאתי תו"ד גדול בדורינו בס' תורת חסד יצ"ו שתמה על הרב כו"פ דנראה דס"ל דשלא כדה"נ מותר דזו אינה משנה ופשוט דאסור מדרבנן ושדחה מה שהבין הרב משנה למלך בכוונת התוס' בקידושין עי"ש ועיין לקמן במערכת העין אות ס"ט שהעירותי כן ע"ד רב אחד מידי"ן בס' ימי שלמה דף י"ח דודאי אית לן למינקט כדעת כל הפוסקים דאסור שלא כדה"נ מדרבנן דלא כסברת ראבי"ה וכן כתב הרב בית שמואל בסי' כ"ח ס"ק נ"ה דשלא כדה"נ רק לחולה הוא דשרי אף שאין בו סכנה ומ"ש הרב הלק"ט הביאו הרב באר היטב יו"ד בסוס"י פ"ד דהשואף דבר איסור דרך נחיריו פטור אפילו נהנה בכזית כיון שאין דרך אכילתו בכך ע"כ ודאי דאין כוונתו דמותר אלא ר"ל פטור אבל אסור

ואוכלין שאינם ראוים לאכילה אם שוים לאוכלים שלא כדרך אכילתם והנאתם עיין במה שרשמתי במערכת הבי"ת אות כ"ה

ואם לחולה שאין בו סכנה מותר אוכלין שאינם ראוים לאכילה או אסור לדעת הרא"ש דס"ל בפרק כל שעה גבי חמץ שחרכו דאע"ג דעפרא בעלמא נינהו כיון דאכליה אחשביה הוא מחלוקת בין הרב שאג"א סי' ע"ה הנ"ל דס"ל דאסור דאע"ג דעפרא בעלמא הוא הרי אחשביה ע"י אכילתו ובין הרב ערך השלחן בא"ח סי' תרי"ב אות ד' שדחה דברי השאג"א דאין מדברי הרא"ש ראיה לחולה דבחולה י"ל דלאו משום דאחשביה אכליה דאף אי לא אחשביה אלא כעפרא בעלמא הוא מוכרח לאכלו לצורך רפואתו כמו שהוא אוכל כמה דברים בע"כ שלא ברצונו שהם צורך רפואתו וא"כ למאן דס"ל דאיסורי הנאה דרבנן מותרים באכילה ג"כ לחולה שאין בו סכנה אין לאסור באוכלים שאינם ראוים לאכילה מטעם דכיון דאכליה אחשביה וכו' עיי"ש ואעיקרא מה שחדש הרא"ש לאסור מטעם זה דכיון דאכליה אחשביה ואיסורו מדרבנן כמ"ש הרב ט"ז בסי' תמ"ב סק"ח) נראה דאינו מוסכם כמו שמתבאר ממה שכתבתי במערכת הבי"ת אות כ"ה הנ"ל וא"כ מסתברא דלא לאפושי בפלוגתא ונאמר דבחולה גם הרא"ש מודה ובעיקר מחלוקת הפוסקים אם איסורי הנאה מדרבנן מותרים באכילה לחולה שאין בו סכנה עיין במה שהבאתי בקונטרס אסיפת דינים במערכת יי"נ אות ב'

ואם עושה מדבר האסור בהנאה איזה עישון וקיטור דרך סגולה להתרפאת בו אם הרפואה עצמה חשיבה הנאה עיין במה שכתבתי לעיל במערכת ה"ה אות ע"ח (בד"ה ודבר)

אחר זמן רב ראיתי בס' דרכי הוראה הנד"מ לאחד מגאוני דורינו יצ"ו בח"ב פרק ס"ט שהביא תמיהת השאגת אריה על הש"ך שהעתיק דברי ראבי"ה דשלא כדה"נ מותר ולא שת לבו לדברי שאר פוסקים דסברי דאסור וע"ז השיב דלפי דעתו יש להפליא ביותר על הש"ך שהרי בס"ק י"ג פסק כהרא"ש דאסור ונמצא דסותר דבריו תוך כדי דיבור אבל אמיתות הדבר דלפי מ"ש הש"ך לחלק בין איסורי הנאה לאיסורי אכילה דאיסורי אכילה מותר דשלא כדרך הנאתן לגמרי אבל איסורי הנאה פטור אבל אסור אף שלא כדה"נ א"כ לק"מ משיטת הפוסקים דסברי לענין מקדש באיסורי הנאה דאינה מקודשת דאסור ליהנות אף שלא כדרך הנאתן דהתם באיסורי הנאה אבל באיסורי אכילה כולהו סברי כראבי"ה דמותר לכתחלה וכתב שיגע ומצא דבר ברור דכולי עלמא סברי דבאיסורי אכילה מותר שלא כדרכן לכתחלה והוא מדאמרינן בדף כ"ה כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן שלא כדה"נ למעוטי אם הניח חלב של שור הנסקל ע"ג מכתו שפטור וכ"ש אוכל חלב חי שפטור וא"כ כי היכי דחלוקה של הניח חלב ע"ג מכתו פטור דקאמר היינו מותר דכיון דיש לו מכה הוי חולה ואף אם אין בו סכנה מותר לכתחלה להתרפאות באיסורי הנאה שלא כדרך הנאתן כדמוכח מההיא דשייף לברתיה בגוהרקי דערלה וכמו שכן פסקו הפוסקים. הכי נמי בסיום המאמר דקאמר וכ"ש אוכל חלב חי שפטור אפילו בלא שום חולי בהכרח לפרש דפטור ומותר קאמר דומיא דרישא והיינו משום דכיון דאינו אלא איסור אכילה (דהא דאוכל חלב תי לא מיירי בחלב של שור הנסקל אלא בחלב דעלמא דאינו אסור אלא באכילה) מותר אפילו לכתחלה וכדברי ראבי"ה ודברי הש"ך בחילוקו הנ"ל ברורים כשמש ודלא כהשאגת אריה אתוד"ק יצ"ו

ומתוך מה שכתבתי למעלה בענין זה אתה תחזה דעם היות שדברי הרב הנ"ל יצ"ו נכונים ליישב דברי הרב ש"ך דלא תיקשי עליה מדברי הראשונים בההיא דמקדש באיסורי הנאה מ"מ דברי הרב ש"ך תמוהים שכתב לחלק בין איסורי הנאה לאיסורי אכילה כתב שכ"כ הפוסקים ואנחנו לא נדע באיזה פוסקים נמצא לחלק בכך דמאחר דבשתי החלוקות נאמר בלשון פטור אין לנו לומר אלא או דבשתיהם פטור אבל אסור או דבשתיהם פטור ומותר וכבר כתבתי למעלה בשם הרב כנה"ג דמדהשמיטו הפוסקים ההיא דאוכל חלב חי פטור מוכח דסברי דפטור אבל אסור. וכתבו כמה מרבנן בתראי דממאי דדייק הרא"ש מלישנא דאין לוקין דאיסורא מיהא איכא מוכח דגם בשלא כדרך אכילתן דאמרינן ללישנא קמא דאין לוקין עליו איסורא מיהא איכא. ומה שהכריח הרב יצ"ו דכי היכי דחלוקה דהניח חלב של שור הנסקל ע"ג מכתו פטור ומותר הכי נמי חלוקה דאוכל חלב חי פטור ומותר. בהורמנותיה דמר נלע"ד דאין מזה הכרע לסברת ראבי"ה דלכשתמצא לומר סיפא דומיא דרישא ותרווייהו להתירא הכי נמי אמינא לך אנא סיפא דומיא דרישא כי היכי דרישא דפטור ומותר הוא לחולה שאין בו סכנה הכי נמי סיפא דמותר היינו נמי בחולה שאין בו סכנה דמי הגיד לנו דסיפא דאוכל חלב חי איירי אף בלא שום חולי אדרבא דומיא דרישא מיבעי לן למימר ולא שרי אלא במקום חולי

ובאמת מה שכתב הרב כנה"ג דמדהשמיטו הפוסקים הא דאוכל חלב חי פטור מוכח דסברי דפטור אבל אסור (כמ"ש בשמו הרב ערך שלחן שהבאתי למעלה) לא ידעתי מי הכריחו לזה שהוא דוחק לפי ענ"ד מתרי טעמי. א) דעכ"פ היה להם לכתוב הדין בפירוש דאסור. ב) הכרח הרב הנ"ל יצ"ו סיפא דומיא דרישא וכי היכי דרישא פטור ומותר הכי נמי סיפא דאוכל חלב חי פטור ועם שיש לומר דלא שייך כ"כ בכה"ג לדיוקי סיפא דומיא דרישא. מ"מ נראה דאין אנו מוכרחים לומר דסברי הפוסקים דפטור אבל אסור אלא דפטור ומותר קאמר דומיא דהניח חלב של שור הנסקל ע"ג מכתו והיינו נמי דומיא דרישא דוקא במקום חולי הוא דשרי אבל לא לבריא וכיון שכתבו באיסורי הנאה דשלא כדרך הנאתן שרי במקום חולי שאין בו סכנה ושלא במקום חולי אסור לא איצטריך להו להא דאוכל חלב חי דהיינו שלא כדרך אכילתו דפשיטא לן ודאי דבמקום חולי מותר ושלא במקום חולי אסור ובכן מה שנראה מדברי הרב הנ"ל יצ"ו דדעתו להלכה ולמעשה כדעת ראבי"ה דאיסורי אכילה מותרים לבריא מעיקרא דדינא ורק זהירות הוא דאיכא אין דבריו נלע"ד ופשוט דנקיטינן כדעת כל רבנן בתראי הנז"ל דסברי דאסור מן הדין. ואילו מני"ר הוה חזי אמבוהא דספרי דרשימנא לעילא דסברי מרנן דנקיטינן דאסור הוה הדר ביה שכן ראוי להיות חוזר ומבטל דעתו נגד רובא דאורייתא

ויש דברים שלוקין עליהן גם בכשלא כדרך הנאתן כמ"ש בש"ס דפסחים דף כ"ד ע"ב לגבי כלאי הכרם ולגבי דב"ח כיון דלא כתיב בהו אכילה חייב אף שלא כדרך הנאתן ומזה למד הרב שאגת אריה בסי' ע"ו דאוכל ביוה"כ אוכלין שלא כדרך אכילתן חייב כיון דלא כתיב ביוה"כ אכילה דמלא תעונה הוא דילפינן ומר בריה דרב נו"ב במ"ת סי' קט"ו דחה ראיתו ורב אחד בקונטרס אחרון שבשו"ת שאגת אריה האריך לקיים דברי הרב שאגת אריה עיי"ש והאריך הרב כתב סופר א"ח סי' קי"א ע"ד הרב שאגת אריה ומסיק דכל שאוכל ביוה"כ שלא כדרך הנאת בני אדם כגון אוכל בשר חי של בהמה או עירב בדבר מר שאין הגרון נהנה ממנו ליכא איסור תורה אבל אם המאכל הוא טוב אלא שלא כדרך הנאת דבר זה כגון משקין היוצאין מן הפירות וכן אוכלים מרים והמתיקם עד שנהנה גרונו חייב ביוה"כ כיון שנהנה בגרונו ונפ"מ לחולה שיש בו סכנה שאם אפשר לו באופן הראשון אסור לאכול מאופן השני שזה אסור מן התורה והראשון מותר מן התורה אתוד"ק

ועל עשה שאינה זבוחה כתב הרב שם אריה בחיו"ד סימן ב' דבספרו ערוגת הבושם כתב דלפי מ"ש הרב פרמ"ג בפתיחה להלכות שחיטה דעל עשה שאינה זבוחה חייבים בכל שהוא משום